| נשלח ב-1/6/2014 12:59 |
 |
| |
משמעות דיני המצורע
חיפשתי בפורום דיון בנושא המשמעות של דיני המצורע, והאשכול היחיד שמצאתי שעוסק בטעמי דיני המצורע הכתובים בתורה הוא זה:
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=425809&forum_id=1364
אני מעתיק את הכתוב שם, כי משום מה (אולי מפאת יושנו) אינני מצליח להקפיץ את האשכול ההוא.
משמעות תורת הצרעת - בקשת פתרון
חברים יקרים - איש בשמו יבורך.
הרשוני נא לשתפכם בבעיה המלווה אותי זה עידן עידנים.
בין תורת היולדת שבתחילת פרשת תזריע לתורת הזבים שבסוף פרשת מצורע, מצוה התורה על תורת הצרעת בגווניה השונים; עור הבשר, ראש וזקן, בגד ובית ועוד פרטים.
אני מחפש את הפירוש הפשוט ביותר ברמת קריאת המקרא [בן חמש למקרא  ] בלי לערב נתונים שהוסיפו חז"ל כמו ענין לה"ר [המופיע בסוף בהעלותך] או שהוסיפו הפרשנים המודרניים על קאראנטינה מחשש הידבקות פיזית ולא הרחקה מקהל השם שאינה מופיעה במקראות הללו, אלא פשוטו של מקרא חד וחלק לפי הצפוי מהקורא האובייקטיבי להבין.
כמובן שיש להתחשב במה שנשמע מהדברים לדור מקבלי התורה ומזה ללמוד לגבינו.
בדקתי בכל מפרשי פשוטו של מקרא הראשונים והאחרונים כמו הנצי"ב, הרש"ר, הכתב והקבלה, המלבי"ם, ליקוטי שיחות ועוד. אך עדיין לא מצאתי כיוון המניח את הדעת.
גם כיוון חלקי יכול לסייע. אנא אל תמנעו הלכה מפי תלמיד!
מדי פתיחתי בשיחתי עם חברותתי נתקיים יגעתי ומצאתי [עכ"פ פתח].
הצד השוה של שלושת הטומאות המוציאות מהמחנה [נוגע במת, זבים ומצורע] שיוך לניוון המוות [חוסר חירות לרש"ר], אלא שבנוגע במת הרי זה שיוך מחוץ לגוף הנוגע, בזבים עובר דרך גופו ובמצורע עלה המוות על גופו כמו שאמר משה "ותהי כמת".
נמצא שיש להמשיך בכיוון של טומאה שהוא ענין עמוק כשלעצמו אבל הודו להווה אשר נתן כיוון!
אולי הכיוון הבא -
מבחינת היבט "איבוד החיים" הרי שהסדר הוא מהכבד אל הקל.
היולדת - מאבדת מערכת חיים שלימה
המצורע - חלק מגופו "מת" במובן מסויים, אך כמובן אין כאן מערכת חיים הנפרדת מהגוף.
זב וכו' - יש בהם הפסד מהחיים, אך לא כעין "מוות חלקי" ולא כעין איבוד חיים במובן השלם, אלא מזערי ביותר.
ואולי זה מונח בכוונתך בהודעה הקודמת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2017 21:12 |
|
| |
אברם
זה נכון שיש דמיון בין יהודים לגויים, אבל אם נניח יש חוקר מומחה לנושא מסויים, הרי שדעותיו בנושאים שלמד יש להם ערך מעבר לרגיל, גם כאשר הוא מביע את דעותיו אלו ללא הוכחה מיוחדת. וזאת בגלל שהלימוד וההרגל בכל נושא שהוא מפתח אצל האדם "חוש שישי" לאותו נושא, ולא רק זאת אלא זה גם אומר שהחוויות שעובר המומחה והם קשורות לאותו נושא - הרי שיהיה להם מימד "אחר" כלומר "יתר" ביחס לאותם חוויות כאשר אדם אחר חווה אותם. וכן כל עם ועם, יש לו מומחיות לנושא מסויים, ולכן אם אנו מקבלים שעם ישראל הוא מומחה לענייני רוחניות, הרי שחוויותיו הרוחניות ודעותיו בענייני רוחניות חשובות יותר ממקבילותיהם אצל הגויים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2017 17:39 |
|
| |
לאליקים - לא כתבתי בשום מקום שאנחנו לקחנו מהם (מי ש"הם" לא יהיו) - ואכן אני מסכים שיש צדדים משותפים בנפש האדם, וזה מה שהאנתרופולוגיה טוענת רוב הזמן.
מה שכן, אני מתקשה לקבל את הדעה שכאשר יהודים עושים משהו זה נובע מסיבות נעלות של שכל אלוקי, ואילו כשגויים עושים משהו זו פשוט מימוש של עיקרון בסיסי בנפש האדם וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2017 08:45 |
|
| |
אברם
אני חושב שאנתרופולוג צריך לקחת בחשבון, שאם כמה דתות מצוות על טקסים בעלי רעיון דומה, סביר להניח שיש אישזהוא עיקרון אמיתי בנפש האדם (או גם בנפש האלוקים) שתואם את הטקסים הללו. כבר כתבתי בעבר על הטעות (לדעתי) בהבחנה מוחלטת בין דת היהודים לבין דתות אחרות, אך אין זה אומר שמישהו לקח מהשני. אם יש לטקס מקור במשהו בסיסי בנפש (או בהבנת האלוקים) - אך טבעי הוא שיתפתחו טקסים דומים, בדיוק כמו התפתחות דומה של תרבויות אנושיות מעבר לים (וגם אצל בעלי חיים)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2017 08:38 |
|
| |
לת"ט -
א) דעת הרמב"ם ידועה, אבל לא נכונה עובדתית. כידוע, המקרא מלא בתיאורי הקרבת קרבנות בפועל, ולא רק בתיאוריות של ספר ויקרא + יחזקאל. וכבר האריך בכך הרמב"ן.
ב) עכשיו שכתבת שזה "מס" הבנתי למה חוקי המס מתוסבכים כל כך... אבל למס יש אינטרסנט שמעוניין בו (אוצר המדינה) - מי האינטרסנט של הקרבנות?
ג) לגבי יומרת האדם להבין את האל וכו' - הדברים נדושים לעייפה, אבל אם האל שחפץ בתשומת לב האדם (כמשתמע מהמקרא כולו) מבקש דברים שאף אדם לא הבין, לא מבין ולא יבין - אז כדאי לחשוב שוב עד כמה זה הגיוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2017 08:33 |
|
| |
| אריאל73 כתב: |  | יש בזה קצת אמת, אבל בטעם ההבדלה יש סוד גדול. והוא??? אגב, איך סטאל ציפה להסברים אם ההינדים עצמם לא ערכו את הטקס כבר שנים עד שהוא ארגן אותו? שאלה טובה! לא רציתי להיכנס לזה, אבל בספר אחר שחקר כמה קהילות הינדיות אי-שם בדרום מזרח הודו וגילה שהן מבצעות את כל הטקסים כסדרם, כולל טקס האש (agni-cayana) – ראה כאן עמ' 74-73 למשל, שם נכתב שהטקס בוצע ב- 1949 וב- 1969: Vedic Voices: Intimate Narratives of a Living Andhra Tradition
המחבר גם תמה (עמ' 46) על סטאל שהתעלם מהעובדות האלו ותיאר את הטקס שהוא חקר כ"טקס העתיק ביותר בעולם ששרד עד היום ואולי הביצוע האחרון שלו" (לצערי הספר של סטאל לא נגיש אונליין). אבל האמת שהביצוע בפועל פחות חשוב – כי הטקס כולו על פרטיו כתוב באלפי פסוקי היאג'ור ודה, ואלו שוננו בלי הרף החל מאלף אחד או שניים לפני הספירה ועד היום! אז כמו שאתה יכול לשאול רב היום מה טעם הקרבנות, למרות שהוא לא מבצע אותם בפועל אלא רק לומד מספרים, כך גם לגבי טקס האש. |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2017 07:52 |
|
| |
בעללמען האמת היומרה של אדם, שאינו מצליח להבין את רצונותיו הפרטיים שלו עד סוף, להבין את ה' די מוזרה
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2017 17:56 |
|
| |
יש בזה קצת אמת, אבל בטעם ההבדלה יש סוד גדול. אגב, איך סטאל ציפה להסברים אם ההינדים עצמם לא ערכו את הטקס כבר שנים עד שהוא ארגן אותו? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2017 12:17 |
|
| |
כמדומני שמו"נ היה הספר האחרון שכתב הר"מ, בגיל מבוגר יחסית. נחמד להיות צעיר כמוהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2017 11:54 |
|
| |
ת"ט
לא הגיע הזמן להתבגר? כמה אפשר להשתמש בטיעון המס?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2017 11:10 |
|
| |
אברם הצעה מדוע יש דווקא בהלכות אלו פרטי פרטים: לדעת הר"מ קרבנת הם "מס" שה' משלם לבנ"י, שמוטב ולא היה. יתכן שהוא הדין טומאה וטהרה. אם כך – הקו הוא – בקשתם (גם אם במשתמע) הלכות, הנה לכם עד אשר יצא מאפכם [וזה ללמדנו שלא הטעם עיקר אלא עצם ההגבלה]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2017 10:11 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | אברהם העברי
תודה על הלינק ואיקון ירוק.
וכן למר!
...
קיבלתי מעט מדי ממו"ר כדי לומר אם הוא היה הולך במהלך שהצעתי (שהצענו ובנינו יחד).
בזמנו חשדתי שאתה הוא מר שושני - ואולי בעצם אתה הוא הרג"נ?!...
:)
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2017 10:01 |
|
| |
אברהם העברי
תודה על הלינק ואיקון ירוק.
ואיקון ירוק עוד יותר על האיפיונים בין גישתו של ר' גדליה לבין השאלות המרחיבות.
קיבלתי מעט מדי ממו"ר כדי לומר אם הוא היה הולך במהלך שהצעתי (שהצענו ובנינו יחד). אני מקוה שכן. אבל הזכרתי אותו בעיקר כדי לציין את חובי לו.
סבור אני שדברי הרמב"ם ודברי הרג"נ מתאימים לתפיסה אחת, שמסבירה הלכות רבות וגם הלכות מרכזיות (שאמנם היום נדחו מטעמים היסטוריים הצידה). תפיסה שנמצאת ומנוסחת להפליא במדע האנתרופולוגיה ומחקר הדת.
וכדבריך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2017 08:40 |
|
| |
לגבי הרמב"ם – אכן ציטטתי אותו בפוסט (כמו גם בפוסט קודם), אלא שהערתי שדבריו למעשה נדחו מהמחשבה היהודית ככל שאני מכיר אותה: אף אחד לא מוכן לקבל היום את הרעיון שלפרטי המצוות אין טעם. אז יכול להיות שדבריי הם באמת קריאה לרנסנס רמב"מיסטי, בתוספת ראיות מן האנתרופולוגיה (בבחינת הראיות מכת הצאב"ה של הרמב"ם). ולגבי הרג"נ – קודם כל לטובת הקוראים מצ"ב קישור לאשכול על חמורו של בורדיאן - http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2916865&forum_id=1364 ועכשיו להבדלים: א) ממה שהבנתי, רג"נ חידש שכמה פרטי הלכות (כמו 12 שורות בגט, או פנייה לימין דווקא) הם למעשה לא חשובות ונקבעו רק כי חייבים פרטים. הדבר מזכיר לי את ההכרעה הנועזת שהוצעה לרב הראשי לבטל אחד משני ה"יקום פורקן" בשבת...
אני לא מדבר על פרטי הלכות חז"ליות או שני יקום פורקן, אלא על גופי תורה: האם הרג"נ מוכן יהיה להודות שכל דיני הצרעת הם רק היכי תימצי להבדלה בין מצורע לאדם רגיל, למשל? (נושא שהיה חשוב מאוד לכהנים שפסלו קרבן או כהן בעלי מום ואף פירטו באריכות את סוגי המומים השונים) ב) בנוסף, רג"נ לא נתן טעם למה דווקא בהלכות מסוימות יש פרטים מוגזמים ובאחרות לא – ואני ניסיתי להסביר שזה קורה בהלכות "כהניות" בעיקר, שכן הם היו נושאי דגל ההבדלה והקטגוריזציה בישראל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2017 08:12 |
|
| |
אברהם העברי
תודה על ההקפצה. אכן מתאים בדיוק לשבוע בו קוראים על הצרעת, או מייד לאחר כך.
איקון ירוק.
אשר להסבר שלך, לצערי לא בדיוק הבנתי. אם כוונתך שיש חלקים במצוות שאין להם הסבר מסויים, בעיקר אודות התכלית שלהם, כבר קדמך הרמב"ם. למשל, את עקרון הקרבנות ניתן להבין אך לא את החלוקה ביניהם ואת הפרטים שלהם, כגון המספר המדוייק. לפרטים אין טעם מדוייק ולא יכול להיות ואם מצאנו זה טוב ואם לא זה היה צפוי.
הווה אומר כדבריך: ליצור הבדלה. זה קרבן אחד וזה אחר. צריך איזה זמן להפרדה בין טומאה לטהרה, אז שבעה ימים זה זמן סביר, לא מהותית אלא בגלל שעבורנו, בני האדם, המשתמשים ביחידת זמן של שבוע, שבעה ימים אומרים התחלה חדשה. וגם אם זה שבוע מיום מסויים ולא שבוע של כל העולם, משבת עד שבת.
דומה שכן אמר מו"ר הרב גדליה ע"ה.
ועוד אמר שאם אין הבדל משמעותי, אז הבדל כל שהוא גם יכול לשמש. או טעם כל שהוא. וכבר כתבתי כן באשכול על חמורו של בורידיאן. (ולכן למשל כל פניות שפונים במזבח מתחילות בימין. זה לא נימוק חשוב. אבל זה נימוק).
אשר לצרעת עצמה, כבקשת חברנו הותיק חזק ואמץ, יש באמת שאלה האם התורה קובעת כאן כללים לנגע ניסי, שאינו כדרך הטבע הרגיל, כמו נגע של בתים ובגדים, או שהתורה מתייחסת למחלה ידועה, ואז עולה השאלה מדוע רק למחלה הזו. וכי אין עוד מחלות שצריך לקבוע להן טיפול ולהזהיר מפני קרבה והדבקה.
אעלה נקודה שעד כמה שידוע לי היא חדשה. לצרעת הידועה לנו כלומר מחלת נגע בעור, אין תרופה. בוודאי שבפרשה אין התייחסות לתרופה אלא לריפוי ניסי, או שהמחלה עוברת מעצמה. וכיון שתהליך כזה, בניגוד להצטננות או שפעת, לא סביר, אז עלינו להניח אחד משנים: או שיש כאן התערבות אלוקית שאמנם מוצנעת מעיני המתבונן ללא השכלה רפואית כמו שלנו. או שזה מעולם לא היה נגע אמיתי של צרעת (במובן שלנו). או שמא האמון בתהליך הריפוי ובהשגחה די בו כדי לעורר חיזוק של מערכות הגוף שיתגבר מעצמו?
כלומר, מה היחס של התורה למחלות והאם המקרה שלנו בפרשה הוא יוצא דופן או אופייני? אנו יודעים שיש ציפיה לטיפול רפואי כמו שנאמר בפרשת מזיקים שעל הפוגע בחברו לממן לו טיפול רפואי, ושם למדו חז"ל, על דרך הפשט, ש"ניתנה רשות לרופא לרפא". היכן הרופא בצרעת שנזכרת כאן? (האם מבקרי המקרא יטענו שיש כאן שתי גישות ולכן שני מחברים?).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2017 06:50 |
|
| |
אחרי שיגעתי רבות כמו כל משתתפי האשכול בהבנת טעם הצרעת בפרט ודיני הטומאה והטהרה בכלל, כמו גם דיני הקרבנות ודיני המאכלות האסורות (=כל החצי הראשון של ויקרא), הגעתי למסקנה שאין בעצם טעם. לפחות לא לפרטים הרבים, ואולי גם לא לעצם הדינים – הטעם היחיד הוא הצורך בביצוע הבדלות בין קטגוריות, וכל המבדיל, הרי זה משובח.
ובהרחבה: ובכתבי הקודש נאמר: למה? ככה!
|
|
|
|
|
