יחזקאל vs מיימוני

קראנו היום את הפטרת "מעשה מרכבה" בפרק א' ביחזקאל. יחזקאל מתאר עולם שלם של דמויות שמיימיות, הנראות כבעלי חיים שונים, שיש ביניהם יחסי גומלין מגוונים. לפי יחזקאל ישנם "חיות", "אופנים", "ברקים", ואפילו "דמות אדם". החיות מכונפות, מלאות עיניים, ונראות כאריה מצד אחד, שור מצד שני, ונשר מצד אחר. כשהחיות הולכות הולכים גם האופנים, כשהם "מתנשאות", מתנשאים גם האופנים. מעל הכל פרוש רקיע שנראה כעין הקרח הנורא (מה זה?).

גם ישעיהו הנביא, שקדם ליחזקאל, תיאר עולם ססגוני, בו "שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים לאחד". גם הוא תיאר יחסי גומלין ענפים, האחד קורא לחברו וחברו עונה לו. אמות הסיפים נעות מקול הקורא, והכל עטוף במסך עשן כבד.

התפיסה הנקראת רמבמיסטית לא התייחסה במפורש לנבואות אלו. אך ניתן לנסות לשער מה היו אומרים נושאי דגל התפיסה הזו מבני דורנו, אילו היו מוצאים תיאורים כאלו בכתבי הרמ"ק ומהרח"ו:

* זו מינות מוחלטת, להמציא דמויות שונות הסובבות את הא-ל, כביכול הוא זקוק לגן חיות שלם שירקד לפניו ויקרא פסוקי שבח. יתירה מכך, התיאור של הא-ל כבעל דמות אדם היושב על כסא, סותרת לחלוטין לעיקרי היהדות, השוללות כל מראה גשמי מן הא-ל. התורה עצמה מדגישה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה' עמכם מתוך האש". גם חז"ל מדגישים שבמעמד הר סיני פתח הקב"ה בפני עם ישראל את כל הרקיעים, והם נוכחו לראות ש"אין עוד מלבדו".

* זו תפיסה פאגאנית, שכנראה נלקחה מבלי דעת, חלילה, מהמיתולוגיות הנוכריות שהיו בעולם העתיק. כידוע נושא החיות הרבות שקדמו לעולם מפותח מאוד במיתולוגיות רבות, במיוחד דמויות משונות המורכבות מכמה מיני חיות ביחד (ראו למשל אלים מצריים, הנראים כתן, חתול ואריה גם יחד). לצערנו, לא יימלט שאמונות כאלו נכנסו ליהדות מבלי ביקורת והבחנה ראויות.

* התפיסה הנכונה במהות הא-ל שוללת לחלוטין כל צורך בדמויות מעין אלו. הוא כל כך רם ונישא, עד שאם אנו מבינים שהוא ברא עולם שלם של דמויות כאלו, אנו יכולים להבין שהוא ברא את עולמנו באופן ישיר, מבלי להזדקק לכל מיני "שחקני משנה", שתפקידם במערכת החיבור בינו לבין העולם אינו מוגדר.

* ישנן סתירות רבות בין דברי מהרח"ו, המדבר על דמויות הנקראות "שרפים", בעלי שש כנפיים, המכריזים "קדוש קדוש קדוש", לבין דברי רמ"ק, המדבר על חיות בעלות ארבע כנפיים, המכריזות דווקא "ברוך". סתירות רבות אלו מוכיחות, שחכמים אלו הסתמכו על מקורות קדומים שונים ונפרדים. כנראה שרמ"ק שאב תיאורים מהמיתולוגיה היוונית, ואילו רח"ו שאב תיאורים מהמיתולוגיה של בני המאיה. אין ספק, שאילו התגלות אלו-הית כלשהי הייתה עומדת מאחורי התיאורים הללו, הם היו אמורים להיות קוהרנטיים ומקבילים, ולא סותרים בכל פרט ופרט.

-

אכן, כולנו יודעים שתיאורים אלו נכתבו בתנ"ך, המקודש על נושאי התפיסה המיימוניסטית. מעניין אפוא מה יענו חכמים אלו על הטענות ששמנו בפיהם, מתוך הנחה שכך היו טוענים אילו תיאורים אלו לא היו כלל בתנ"ך, אלא רק במקור חוץ-תנ"כי כלשהו. עוד יותר מעניין להבין, מדוע תשובותיהם, שוודאי נקרא להלן, לא יוכלו לענות על מרבית טענותיהם כנגד התיאורים המפורטים שישנם בתורת הקבלה הקלאסית.

כמה הערות כהדיוט חובב בתחום הפילוסופיה הרמב"מית -  

א. הרמב"ם הכיר את ספר יחזקאל... הוא פשוט טען שמעשה מרכבה עוסק במטה-פיזיקה של אריסטו, והוא כולו רמזים ורמזי-רמזים. ואלו דבריו המפורשים בביאורו למשנה חגיגה ב, א:
"וכוונתם במעשה מרכבה - המדע האלהי, והוא: הדיבור על כללות המציאות, ועל מציאות הבורא, ודעתו, ותאריו, וחיוב הנמצאים ממנו, והמלאכים, והנפש, והשכל הדבק באדם, ומה שאחרי המוות."
ולמה קשה להסביר את זה? גם זה כתוב שם:
"אבל מעשה מרכבה אין דורשין בהם כלל אפילו ליחיד... לפי שיש שם ענינים הנחקקים בנפשות השלמים מבני אדם, וכשמסבירים אותם בלשון וממשלים אותם במשלים פג טעמן ויוצאין מענינן". והדיון הצפוי כאן יוכיח שהוא צדק... 

ב. גם ללא הרמב"ם, חוקרי המקרא עצמם מסכימים ברובם שתיאורי יחזקאל וישעיהו (ויש גם בתהלים ועוד רבים) אינם פוגעים בעיקרון המקראי לפיו לאל אין דמות אנושית - פשוט הדיכוטומיה היוונית של גוף \ לא-גוף לא היתה מוחלטת: לאנשי המקרא לא היתה בעיה להניח שהאל הוא גדול ורב כוח ויושב על כסא או על מרכבה ויש לו משרתים וכו' - ועדיין להאמין שהוא נבדל לחלוטין, ללא דמות וכו'. ההבדל העיקרי בין אמונת ישראל לאמונה האלילית הוא, שלאלהי ישראל אין "תולדות" (אפיגניה) - הוא לא נולד משום דבר, אין לו אשה וילדים, ומעשה הבריאה היה תוצאה של רצון (אמירה) ולא של מלחמת כוחות (אם כי כמובן רמזים על כך השתמרו פה ושם במקרא).
עיינו באנצ' מקראית למשל בערכים "הגשמה" ו"כבוד ה'".

ג. גם בתיאורים הציוריים של יחזקאל, מודגש הריחוק ע"י המילים "כמראה", "דמות":
"וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם" (יחזקאל א כו) 
וגם אצל ישעיהו שראה את ה' יושב על כסא, מודגש כי "שׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל" והמלאכים מדגישים "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", וישעיהו (השני?) מדגיש במקום אחר (פרק מ): "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ".

א/סב ויד כמה משפטים שם שאינם מתיישבים עם פירוש פילוסופי אף לא בדוחק גדול (למשל צורת ההגיה)

מיימוני
מדוע מה שטוב ליחזקאל, רע להאר"י?

צבוני

מאד נהניתי מן ההומור ומן השאלה החריפה והחשובה.

מה יגיד בן דורנו על תיאורים אלו? מה אגיד אני עצמי?

ובכן, אני מדבר בשם עצמי, לפי מה שהבנתי מכל לימודי ומחשבותי, גם בלימוד הרמב"ם וגם ממקורות נוספים, כולל מחקרים חדישים בתחום המיסטיקה.

החוקרים החדשים אימצו להם רעיון שמופיע ברמב"ם, לפיו החויה המיסטית, אם נקרא לה כך (כי יש סוגים ומינים ביניהן, כפי שמכירים לפחות חלק מן החדשים), מעובדת על ידי תפיסת עולמו כלומר גם אמונותיו של החוזה.

לפי זה, מה שראה יחזקאל תווך בידי תפיסת עולמו. ולא רק אצל יחזקאל היה כך, אלא, כמסתבר, אפילו אצל ישעיהו (מייד יתברר מדוע כתבתי "אפילו"). ולמעשה, בניגוד לרמב"ם, אפילו אצל משה רבנו.

וזו הסיבה: האדם מצייר לו את השם באופן שהוא מסוגל לתפוס. המראות שראה יחזקאל עשויים להיות מושפעים מן הסביבה, אך לא במובן אלילי לדעתי (כמובן, מי שירצה לטעון כך, האם אפשר להפריך את דבריו לחלוטין בלי שמישהו יעלה איזה "ייתכן" נגדי?).

הראוי הוא לעיין בסיפור המרכבה ולנסות להבין עד כמה שאנו מסוגלים.

אשתדל לעשות זאת בהמשך, אבל איני יודע אם אתפנה לזה בימים הקרובים.

בכל אופן, יהיה כלל זה בידך: מה שראה יחזקאל היה בעצם "מידע אלוקי" שעובד בתוך מסגרת אמונותיו.

ולכן אין כאן פגיעה במונותיאיזם לדעתי אלא תופעה אופיינית לנבואה.

כך מפרש הרמב"ם את חז"ל, שאמרו כי יחזקאל בפני ישעיהו כבן כפר לפני בן מלך. ולכן מפרש הרמב"ם שיחזקאל לא היה ברמת השגותיו של ישעיהו, ולכן הדימויים שלו עשירים יותר (כך הבנתי ברמב"ם). "עשירים" אינו אומר "נכונים" יותר.

***
אריאל

הייתי צריך לקרוא פעמיים כדי להבין שכתבת בציניות. ועכשו טול איקון ירוק.

***
דרום חוקר

לצערי לא הבנתי איזו עמדה אתה מייצג... ומה בדיוק אתה טוען. בכל אופן, ברוך השב! והאם תוכל להסביר יותר כך שגם אני אבין את רמיזתך.

***
תלמיד (לא) טועה

התוכל לציין מראה מקום מדוייק. האם אתה מאמין שאני יודע את מו"נ בעל פה או לפחות ברמה כזו שאדע היכן הפרק הזה?

מאוד מעניין איך יסביר מיימוני (ורוב הפרשנים) את הפרק במו"נ בו התייחס הר"מ לשם המפורש. כמסך עשן?

אוהו, איזה כבוד!

לצערי לא אוכל כרגע לענות, אבל רק אעיר שיש ויש תפיסה רמבמית לגבי נבואת יחזקאל.

המשך יבוא בל"נ.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");