בית פורומים עצור כאן חושבים

קריאת אקמות בשבועות. האם אין גבול לכחו של מנהג?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-5/6/2014 00:09 לינק ישיר 
קריאת אקמות בשבועות. האם אין גבול לכחו של מנהג?

היום בקריאת האקדמות נעצבתי מחדש אבל ביתר שאת, התפללתי  במנין חסידים- שקרוא בתורה לכהן ולאחר ברכת התורה כשהספר פתוח החלו לקרא באקדמות,
בצאת החג בדקתי והנה התברר לי כי יחסית למה שכתוב בכמה ספרים- קוראים פסוק ראשון -לאחר מכן קוראים באקדמות.
המשנה ברורה פסק כי יש לקרא אקדמות לפני ברכת התורה,    שוין התקדמות מה.
מי חיבר את האקדמות? לפי מה שאפשר להבין הוא נקרא מאיר ביי יצחק, שם יפה! אבל מי הוא היה?
האקדמות הוא אוסף מאמרים מחז"ל שהולבשו לארמית לא מובנת ולא מקובלת, שרק מעטים אם בכלל מבינים את מה שהם קוראים?

אבל הרי ההלכה אומרת כי לפני קריאת ההפטרה מהנביא- יש לגלול את הספר לחלוטים (אנו מקפידים גם להלביש ולהוריד את הספר ורק לאחר מכן -מותר לקרא בנביא להפטרה. שלא יעלה על דעתו של מישהו כי מתוך ספר התורה הוא קורא מפטיר!

והנה כאן לא נביא ולא שפת עבר, קוראים כשהספר תורה פתוח?
האם יש כאן חכם שיודע להסביר את זה?



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/6/2014 16:59 לינק ישיר 

פיוטי טל וגשם בחב"ד נאמרים בחזרת הש"ץ

ואתה יודע היטב שהחבדניקים הירושלמים ישנים בסוכה ונוטלים ידים לסעודה שלישית, מה שמלמד שאלו חידושים של הדורות האחרונים, שהרעבעס של חב"ד התחילו לפסוק הלכה ע"פ קריטריונים שעל פיהם ניתן לומר את כל פיוטי הקליר.



תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 06/06/2014 17:00:13




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/6/2014 16:47 לינק ישיר 

בעל ישנם דינים מפורשים בשוע"ר שלמעשה אין המנהג בחב"ד כן - דוגמת שינה בסוכה כידוע - פיוטי טל וגשם נאמרים במקהלות החסידים לפני תפילת העמידה - לגבי פיוטי ימים נוראים ואכן אין מרבים בהם ולגבי מה שאומרים שערי תירוצים לא ננעלו



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/6/2014 15:07 לינק ישיר 

חלמיש
האם בשולחן ערוך הרב אין התיחסות לאמירת יוצרות כעובדה קיימת?
וכל זמן שנוהגים לומר פיוטי ימים נוראים ופיוטי טל וגשם, עדיין זה מודה במקצת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/6/2014 14:35 לינק ישיר 

ירוחם עד שאתה שואל על אקדמות מדוע אינך שואל על ה"יוצרות" שהם ודאי הפסק בתפילת העמידה ואכן חב"ד אינם אומרים יוצרות ואף לא אקדמות אם כי הרבי היה אומרם בינו לבין עצמו ערב שבת שלום



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/6/2014 11:24 לינק ישיר 

חזק
תודה על התרגום- מודיע בענווה כי לא הייתי זקוק לזה. אבל אתה שכל כך התלהבת מהרמזים של לימוד התורה, וכל זה משורה אחת?  אני דווקא התלהבתי -מהאריסטון.

ושוב לא הפיוט הוא הנושא. המקום שהעמידו אותו הוא הבעיה.

ביננו כבר ראיתי פיוטים יותר משמעותים.
כתוב הכל תלוי במזל אפילו ספר התורה שבהיכל, תלוי מתי נולדים ואיפה, כך גם עם כמה מפרשני הגמרא- שאיתרא מזלם ונולדו בווילנא, וזכו לכבוד לצרפם לש"ס, אני מתאר לי כי אתה יודע למי אני מתכוון.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/6/2014 10:38 לינק ישיר 

וכעת ברצינות
גם לניגון יש משקל חשוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/6/2014 10:12 לינק ישיר 

ירוחם,
אם לטענתך אף אחד לא מבין נכונה את הפיוט הזה, אולי כדאי להביא אותו עם תרגום?

בבקשה:

אקדמות מילין

אַקְדָמוּת מִילִין, וְשָׁרָיוּת שׁוּתָא:

אַוְלָא שָׁקִילְנָא, הַרְמָן וּרְשׁוּתָא:

ראשית הדברים ופתיחת שיח

אקח תחילה הסכמה ורשות

בְּבָבֵי תְּרֵי וּתְלַת, דְאֶפְתַּח בְּנַקְשׁוּתָא:

בְּבָרֵי דְבָרֵי וְטָרֵי, עֲדֵי לְקַשִׁשׁוּתָא:

בשתים ושלש שורות שאפתח בחרדה

ברשות בורא עולם ונושאו עד זקנה.

 

גְבוּרָן עָלְמִין לֵיה, וְלָא סִפֵּק פְּרִישׁוּתָא:

גְוִיל אִלּוּ רְקִיעֵי, קְנֵי כָּל חוּרְשָׁתָא:

גבורת עולם לו ואין סיפק לפרשן,

אילו היו הרקיעים גויל וכל היערות קולמוסים,

 

דְיוֹ אִלּוּ יַמֵּי, וְכָל מֵי כְּנִישׁוּתָא:

דַיְירֵי אַרְעָא סַפְרֵי, וְרַשְׁמֵי רַשְׁוָתָא:

אילו דיו היו הימים וכל מקוי מים,

ודיירי ארץ סופרים ורושמי רשימות

 

הֲדַר מָרֵי שְׁמַיָא, וְשַׁלִיט בְּיַבֶּשְׁתָּא:

הָקֵם עָלְמָא יְחִידָאֵי, וְכַבְּשֵׁיהּ בְּכַבְּשׁוּתָא:

)את) הדר אדון השמים והשליט ביבשה

הקים יחידי את העולם ואין חקר ליסודותיו.

 

וּבְלָא לֵאוּ שַׁכְלְלֵיה, וּבְלָא תְשָׁשׁוּתָא:

וּבְאָתָא קַלִילָא, דְלֵית בָּהּ מְשָׁשׁוּתָא:

ובלי לאות שִׁכְלְלוֹ ובלי כל חולשה

באות קלילה שאין בה ממשות.

 

זַמִין כָּל עֲבִידְתֵּיהּ, בְּהַךְ יוֹמֵי שִׁתָּא:

זֵהוֹר יְקָרֵיה עֲלִי, עֲלֵי כּוּרְסֵיהּ דֶּאֱשָׁתָא:

הכין כל מלאכתו באלו ששת הימים,

ואור כבודו עלה על כסא של אש.

 

חֲיָל אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא, לְשַׁמְשׁוּתָא:

חַדְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין, סַגִיאָה טְרָשׁוּתָא:

צבא אלף אלפים ורבבה לשרתו,

משרתים חדשים צומחים כל בקר, רבה אמונתו.

 

טְפֵי יְקִידִין שְׂרָפִין, כְּלוּל גַפֵּי שִׁתָּא:

טְעֵם עַד יִתְיְהֵב לְהוֹן, שְׁתִּיקִין בְּאַדִשְׁתָּא:

ועוד שרפים יוקדים כלולים בשש כנפים,

עד שלא תינתן להם רשות, ישתקו בדממה

 

יְקַבְּלוּן דֵין מִן דֵין שָׁוֵי, דְלָא בְּשַׁשְׁתָּא:

יְקַר מְלֵי כָל אַרְעָא, לִתְלוֹתֵי קְדוּשְׁתָּא

וקוראים זה אל זה יחד בלי איחור,

"מלא כל הארץ כבודו" ושלש קדושות.

 

כְּקָל מִן קֳדָם שַׁדַי, כְּקָל מֵי נְפִישׁוּתָא:

כְּרוּבִין קֳבֵל גַלְגַלִין, מְרוֹמְמִין בְּאַוְשָׁתָא:

קולם כקול אשר לפני שדי, כקול מים רבים,

כרובים לעומת אופנים, מרימים (קולם) ברעש,

 

לְמֶחֱזֵי בְּאַנְפָּא עֵין, כְּוַת גִירֵי קַשְׁתָּא:

לְכָל אֲתַר דְמִשְׁתַּלְחִין, זְרִיזִין בְּאַשְׁוָתָא:

לחזות בפנים מראה עין חצי הקשת,

לכל מקום שמשתלחים בזריזות ממהרים.

 

מְבָרְכִין בְּרִיךְ יְקָרֵהּ, בְּכָל לְשָׁן לְחִישׁוּתָא:

מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ, דְלָא צָרִיךְ בְּחִישׁוּתָא:

מברכים "ברוך כבוד ה' ממקומו" בכל לשון לחישה,

ממקום בית שכינתו שלא צריך לחפשו.

 

נְהִים כָּל חֵיל מְרוֹמָא, מְקַלְסִין בַּחֲשַׁשְׁתָּא:

נְהִירָא מַלְכוּתֵהּ, לְדָר וְדָר לְאַפְרַשְׁתָּא:

המון כל צבא מרום משבחים באימה,

(את) הדר מלכותו לדור ודור יתגלה ויתפרש.

 

סְדִירָא בְּהוֹן קְדוּשְׁתָּא, וְכַד חַלְפָא שַׁעְתָּא:

סִיוּמָא דִלְעָלַם, וְאוֹף לָא לִשְׁבוּעָתָא:

סדורה הקדושה אצלם. וכאשר עברה השעה

יסיימה לנצח ולא יחזור לומר אף לא לשמיטה.

 

עֲדַב יְקַר אַחֲסַנְתֵּהּ, חֲבִיבִין דְבִקְבַעְתָּא:

עֲבִידִין לֵיהּ חֲטִיבָא, בִּדְנַח וּשְׁקַעְתָּא:

אבל ישראל שהם נחלת כבודו, חביבים הם (מהמלאכים), שבקביעות

מאמירים אותו שחרית וערבית.

 

פְּרִישָׁן לְמָנָתֵהּ, לְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא:

פְּרִישׁוּתֵהּ שְׁבָחֵהּ, יְחַווּן בְּשָׁעוּתָא:

מופרשים לחלקו, לעשות לו רצונו,

נפלאות שבחיו יספרו בכל שעה.

 

צְבִי וְחָמִיד וְרָגִיג, דְיִלְאוֹן בְּלָעוּתָא:

צְלוֹתְהוֹן בְּכֵן מְקַבֵּל, וְהַנְיָא בָּעוּתָא:

ה' רצה, חמד וחשק שיעמלו בתורה,

תפילתם לכן יקבל ותועיל בקשתם.

 

קְטִירָא לְחֵי עָלְמָא, בְּתָגָא בִּשְׁבוּעָתָא:

קֳבֵל יְקַר טוֹטֶפְתָּא, יְתִיבָא בִקְבִיעוּתָא:

קשורה (התפילה) לחי העולמים בכתר בשבועה,

כנגד פאר התפילין של הקב"ה, יושבת בקביעות.

 

רְשִׁימָא הִיא גוּפָא, בְּחָכְמְתָא וּבְדַעְתָּא:

רְבוּתְהוֹן דְיִשְׂרָאֵל, קְרָאֵי בִשְׁמַעְתָּא:

רשומה היא התפילין עצמה בחכמה ובדעת

גדולתם של ישראל הקוראים את שמע.

 

שְׁבַח רִיבּוֹן עַלְמָא, אֲמִירָא דַכְוָתָא:

שְׁפַר עֲלֵיהּ לְחַווּיֵהּ, בְּאַפֵּי מַלְכְּוָתָא:

משבחים (ישראל את) ריבון העולמים באמרות טהורות,

נאה לספר שבח ה' בפני מלכים.

 

תָּאִין וּמִתְכַּנְשִׁין, כְּחֵיזוּ אַדְוָתָא:

תְּמֵהִין וְשַׁיְילִין לֵיהּ, בְּעֵסֶק אַתְוָתָא:

באים ומתכנסים אומות העולם כדמות גלים,

תמהים ושואלים על עסקם באותיות (התורה).

 

מְנָן וּמָאן הוּא רְחִימָךְ, שַׁפִּירָא בְּרֵיוָתָא:

אֲרוּם בְּגִינֵהּ סָפִית, מִדוּר אַרְיְוָתָא:

"מי ומי הוא אוהבך יפת המראה,

כי למענו את סובלת במעונות אריות?

 

יְקָרָא וְיָאָה אַתְּ אִין, תַּעַרְבִי לְמַרְוָתָא:

רְעוּתֵךְ נַעֲבֵיד לִיךְ, בְּכָל אַתְרְוָתָא:

יקרה ונאה את, אם תתערבי לשלטוננו,

רצונך נעשה לך בכל מקום".

 

בְּחָכְמְתָא מְתִיבָתָא לְהוֹן, קְצַת לְהוֹדָעוּתָא:

יְדַעְתּוּן חַכְּמִין לֵיהּ, בְּאִשְׁתְּמוֹדָעוּתָא:

בחכמה משיבה להם קצת להודיעם:

"לו חכמתם הייתם יודעים ומכירים

 

רְבוּתְכוֹן מָה חֲשִׁיבָא, קֳבֵל הַהִיא שְׁבַחְתָּא:

רְבוּתָא דְיַעֲבֵיד לִי, כַּד מַטְיָא שַׁעְתָּא:

מה חשיבות לגדולתכם לעומת אותו השבח,

הגדולה שיעשה לי כאשר תגיע השעה (של הישועה).

 

בְּמֵיתֵי לִי נְהוֹרָא, וְתַחֲפֵי לְכוֹן בַּהֲתָא:

יְקָרֵיהּ כַּד אִתְגְלֵי, בְּתוּקְפָא וּבִגְבוּרְתָּא:

בהביאו לי אורה, ואתכם תכסה בושה,

כבודו כשיתגלה בתוקף ובגאון.

 

יְשַׁלֵם גְמֻלַיָא, לְסַנְאֵי וְנַגְוָתָא:

עמיקָתָא לְעַם חָבִיב, וְסַגְיָא זַכְוָתָא:

ישלם גמול לשונאיו ולאיי הים

ועמקות לעם חביב ורב זכויות.

 

חֲדוּ שְׁלֵמָא בְּמֵיתֵי, וּמָנָא דַכְוָתָא:

קִרְיְתָא דִירוּשְׁלֵם, כַּד יְכַנֵשׁ גַלְוָתָא:

שמחה שלמה תבוא בהביאו את כלי המקדש הטהורים

לעיר ירושלים, כאשר יכנס הגלויות.

 

יְקָרֵיהּ מָטֵיל עֲלֵיהּ, בְּיוֹמֵי וְלֵילָותָא:

גְנוּנֵיהּ לְמֶעְבַּד בָּהּ, בְּתוּשְׁבְּחָן כְּלִילָתָא:

כבודו יפרוש עליה יומם ולילה,

חופתו יכין בה מלווה בתשבחות.

 

דְזֵיהוֹר עֲנָנַיָּא, לְמִשְׁפַּר כִּילָתָא:

לְפוּמֵיהּ דַּעֲבִידְתָּא, עֲבִידָן מְטַלַּלְתָּא:

בענני זוהר ופאר סוכתו,

לפי מעשי האדם יעשה את החופות.

 

בְּתַכְתַּקֵי דְהַב פִּיזָא, וּשְׁבַע מַעֲלָתָא:

תְּחִימִין צַדִיקֵי, קָדָם רַב פָּעֳלָתָא:

בכורסאות זהב-פז ושבע מעלות

מותחים הצדיקים לפני אדון המעשים.

 

וְרֵיוֵיהוֹן דָמֵי, לְשָׂבְעָא חֶדְוָתָא:

רְקִיעָא בְּזֵיהוֹרֵיהּ, וְכוֹכְבֵי זִיוָתָא:

ומראיהם דומה לשבעים משמחה,

כרקיע בזהרו וכזיו הכוכבים.

 

הֲדָרָא דְלָא אֶפְשַׁר, לְמִפְרַט בִּשִׂפְוָתָא:

וְלָא אִשְׁתְּמַע וְחָמֵי, נְבִיאָן חֶזְוָתָא:

והדר שאי אפשר לפרט בשפתיים,

ולא שמעו ולא ראו הנביאים בחזיונם.

 

בְּלָא שָׁלְטָא בֵיהּ עֵין, בְּגוֹ עֵדֶן גִנְתָא:

מְטַיְילֵי בֵיהּ חִנְגָּא, לְבַהֲדֵי דִשְׁכִינְתָּא:

עין לא ראתה בתוך גן עדן

(איך) מטיילים בו במחול עם השכינה.

 

עֲלֵיהּ רַמְזֵי דֵין הוּא, בְּרַם בְּאֶמְתָנוּתָא:

שַׂבַּרְנָא לֵיהּ בְּשִׁבְיָן, תְּקוֹף הֵמָנוּתָא:

עליו יצביעו: זה הוא! אבל באימה,

קיוינו לו בשביה באמונתו הרבה.

 

יַדְבֵּר לָן עָלְמִין, עֲלֵמִין מְדַמוּתָא:

מְנָת דִילָן דְּמִלְּקַדְמִין, פָּרֵשׁ בַּאֲרָמוּתָא:

ינהגו עולמות כעלמים (במחול),

(זאת) חלקנו שמבראשית הפרישנו תרומה.

 

טְלוּלָא דְלִוְיָתָן, וְתוֹר טוּר רָמוּתָא:

וְחַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ, וְעָבִיד קְרָבוּתָא:

סוכת עורו של לויתן ושור ההרים הגבוהים,

ואחד באחד יסתבך ויעשה מלחמה.

 

בְּקַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת, בְּרַבְרְבוּתָא:

יְקַרְטַע נוּן לְקִבְלֵהּ, בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא:

בקרניו ינגח השור, בהמות, בגאותו,

יקפץ הדג כנגדו בסנפיריו בגבורה.

 

מְקָרֵב לֵיה בָּרְיֵהּ, בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא:

אֲרִיסְטוֹן לְצַדִיקֵי יְתַקֵן, וְשֵׁרוּתָא:

יגש אליו בוראו בחרבו הגדולה,

סעודה לצדיקים יתקין וארוחה.

 

מְסַחֲרִין עֲלֵי תַכֵּי, דְכַדְכּוֹד וְגוּמַרְתָּא:

נְגִידִין קָמֵיהוֹן, אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא:

מסיבים לשולחנות של כדכוד ואבני אקדח,

ולפניהם נשפכים נהרות אפרסמון.

 

וּמִתְפַּנְקִין וְרָוֵי, בְּכַסֵי רְוָיָתָא:

חַמַר מְרַת דְמִבְּרֵאשִׁית, נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא:

ומתעדנים ורוים בכוסות רויה,

יין עסיס שמבראשית שמור ביקב.

 

זַכָּאִין כַּד שְׁמַעְתּוּן, שְׁבַח דָא שִׁירָתָא:

קְבִיעִין כֵּן תֶּהֱווּן, בְּהַנְהוּ חֲבוּרָתָא:

זכאים! כמו ששמעתם שבח השירה הזאת,

(יהי רצון) שכן תהיו קבועים באותן החבורות.

 

וְתִזְכּוּן דִי תֵיתְבוּן, בְּעֵילָא דָרָתָא:

אֲרֵי תְצִיתוּן לְמִילָי, דְנָפְקִין בְּהַדְרָתָא:

ותזכו לשבת במעלות העליונות,

כי תשמעו לדבריו היוצאים בהדר.

 

מְרוֹמָם הוּא אֱלָהִין, בְּקַדְמָא וּבַתְרַיְתָא:

צְבִי וְאִתְרְעִי בָן, וּמְסַר לָן אוֹרַיְתָא:

מרומם הוא אלוקינו בראשית ובאחרית,

חפץ ורצה בנו ומסר לנו את התורה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2014 22:22 לינק ישיר 

עציוני
במחילה לא הבנת כלום. ואם זה נכתב לתרגום או בלי תרגום. אז מה. מותר לקרא אותו על ספר התורה הפתוח או אפילו הסגור. מה זה שייך?סתם לידע הכללי מאיפה אתה לוקח את זה-הפיוט נכתב כרשות למתרגם- כאמור אז מה?
מדובר כאן על פיוט שהפכו אותו לחשוב יותר מנבאים-

לפי מה שהבנתי מהתגובות כאן- אף אחד באמת לא מבין נכונה את הפיוט הזה אבל זה כנראה מצלצל טוב..
כאמור לא הפיוט ופרושו העיקר- חשוב המקום שנתנו לו, בלי כל הלכה- להפך- בלי כל הגיון הסטורי.
ונתנה תוקף של ר' אמנון- היה צריך עדויות של גדולי ישראל שחלמו על אישור, לאמרו .



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2014 17:59 לינק ישיר 

ירוחם, כפי שציין בעל לעיל, הפיוט נכתב כרשות למתרגם. גם זמן רב אחרי שהפסיקו לדבר ארמית, המשיכו בקהילות אשכנז לקרוא את תרגום הקריאה בשבועות ובשביעי של פסח. כיוון שהתרגום נקרא לאחר כל פסוק, ממילא הרשות למתרגם נאמרה לפני תרגום הפסוק הראשון, קרי: לאחר קריאת הפסוק. זו הסיבה למנהג המקורי. (אמנם ברבות השנים, כאשר כבר לא נהגו לתרגם, תמהו הפוסקים על מיקום הפיוט שהיה נראה לא מובן והעבירוהו לזמן המתאים יותר מבחינה הלכתית - לפני ברכות התורה)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2014 17:28 לינק ישיר 

ירוחם,
לפי הבנתי הפיוט מדבר בשבח הבורא וגדולתו, ובכך שהוא בחר בעם ישראל ונתן לו את התורה, ויתן לו בעתיד עוד תענוגות וגדולות.
הקישור בין "ליטאי" ובין "קר" נעשה על ידך, ואני לא חושב שהוא אמור להיות נכון משום צד.
ואם העובדה שיהודי מתרגש הופכת אותו בעיניך לחסיד, אז זו בעיה שלך בלבד.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2014 16:47 לינק ישיר 

talmid: אקדמות, מכשפים, ונהר סמבטיון    http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1414560&forum_id=1364

מסתברא: כיצד נוצר אקדמות?   http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=449739&forum_id=1364

_________________

טוב שכן טוב!




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-5/6/2014 16:27 לינק ישיר 

חזק
אהבת התורה הנושבת ממנו!? אולי תגלה לי איפה אתה רואה את המוטיב לאהבת התורה?

הפיוט לדעתי מדבר בעיקר על רוממות וגדולתו של הקב"ה, האדרת מעשיו , כליטאי קר איני מבין איך אתה נרגש מפיוט כה חסידי ?
זה בסדר אפשר להדבק בהתלהבות ואקסטאזה חסידית, זה גם רצוי,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2014 16:10 לינק ישיר 

ירוחם,
ההתרגשות בגלל תוכן הפיוט ואהבת התורה הנושבת ממנו.
הנידון על ספר פתוח, ועל אמירת הפיוט אחרי הברכה, הוא נידון הלכתי שפחות מעסיק אותי (במקרה אצלנו - הליטאים - קוראים לפני הברכה ועם ספר סגור).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2014 14:50 לינק ישיר 

בעל
לגיטימי ביותר ואפילו חיובי.
אבל למה- (לא אצלכם) עם ספר פתוח? בראשונים י שקראו לאחר הפסוק הראשון.

זה הנושא לברור ולא ההתרגשות האישית של כ"א ואחד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2014 13:46 לינק ישיר 

ירוחם
הפיוט הוא רשות לתרגום, ואידך זיל גמור.

ואני הק', גם אחרי ששוטטתי כאן לא מעט, מתרגש.


תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/06/2014 13:46:27




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > קריאת אקמות בשבועות. האם אין גבול לכחו של מנהג?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.

bholext