בני אדם, לא קדושים.

הדברים הבאים נכתבים כהערה מכוונת בלבד. הם פשוטים וברורים ובכל זאת נחוצים כאן.

בני אדם הם יצורים מורכבים ומסובכים מאד באישיותם. יש בהם צדדים בולטים לחיוב או לשלילה, וכשרים אחרים שאינם מפותחים ואינם מתבטאים באישיות. עם הזמן הם משתנים, המציאות סביבם משתנה, הם מתמודדים עם המציאות, יודעים הצלחות וכשלונות. בקצרה, הם בני אדם. קדוש הוא האלהים לבדו.

התיחסות בוגרת אל דמות מסוימת דורשת לתפוס אותה על המורכבות שבה, ואת המציאות שבה היתה נתונה ובה פעלה. צריך להכיר את החולשות והיתרונות שלה, את הכשלונות וההצלחות, לנסות לתת לדמות חיות מלאה ואמתית, ולבסוף לנסות ולהעריך אותה הערכה של אמת. הערכה כזו היא לכבודה של הדמות ולכבודם של העוסקים בה.

יש הזקוקים לצייר לעצמם אדם ממשי כדמות דמיונית, להעניק לה שלמות, להפוך אותה לקדושה, ולסגוד לה מתוך עיוורון הראיה ועיוות המחשבה. הם יוצרים דמות מסולפת וכועסים מאד על כל התבטאות שאינה מתאימה ליצירה הדמיונית שלהם, התבטאות הנתפסת אצלם כפגיעה בכבודה של אותה דמות וכפגיעה בעולם הערכי שלהם. עם הזמן הם יוצרים לעצמם עולם שלם של דמויות מדומות הפועלות בעולם מדומה, והם קנאים מאד לכל אמירה חריגה העלולה למוטט את העולם הדמיוני שבנו בעמל כה רב.
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 06/06/2014 18:29:59

ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר החמורים.

עודד

בדיוק כמו שאתה סולד מייחוס שלמות טובה לאדם, יש מי שסולד מייחוס שלמות רעה לאדם, כביכול האדם כולו הוא אינו אלא בריה קטנה ושפלה.

כמובן - אפשר להתשמש בקדושתו של אדם כמשאב המיתר את האדם שלידו, ואפשר להשתמש בו כמשאב שמעודד את האדם שלידו וממריצו להשיג מדרגות של קדושה, בדיוק כמו שמותר לקרוא לאדם "אדם מוסרי", ואפילו "מאוד מוסרי" כדי לעודד אחרים להיות מוסריים גם כן. 

לכן הדגשתי כבר במשפט הראשון בתגובתי, כי קדוש אין פירושו דווקא מושלם.

עודד,

אליקים, אדם יכול להגיע להשג גדול בתחום מסוים, ובלשונך, להצליח להעמיד סברות העומדות ביציבות בפני הפרכות. אדם מוסרי מקיים ערכים מוסריים ושומר עליהם. הוא גם אמיץ להודות בכישלון, לחזור בו ולבקש סליחה.
שלמות, רוחנית או מוסרית, אינה קימת, ואינה יכולה להתקיים במציאות האנושית. זו אידיאליזציה המזיקה בעיוות שהיא גורמת. אינני יודע איזו תועלת נתן להפיק מן התואר 'קדוש' המוצמד לאיזה אדם. אבל הנזק שלו רב. הוא מרתיע ומונע ראיה נכוחה של הדמות ובקורת עליה, ובכך יוצר עיוות וסילוף. לפעמים הוא מעניק 'כשרות' ודרור ליצרים אפלים המצויים אצל כמה וכמה קדושים. כיוון שהמושג הזה 'קדושה' חסר תועלת חיובית, והוא משמש לצרכים אנושיים בלבד, - לאותם המבקשים 'קדושים' כדי לעבוד אותם ולצפות מהם שידאגו היטב לעניניהם שם למעלה, ולאותם הנהנים מן המעמד לו זכו, - אפשר להשמיט אותו. די לנו שיתאמץ להיות מוסרי, או מה שנקרא 'בן אדם', וזה הרבה מאד.
והעיקר, שההערכה אל אדם בשל השגיו לא תביא להתבטלות בפניו אלא לראיה נכונה ומאוזנת, מה שנמנע ע'י ה'קדושה', ועוד שנזכור כי כישרון ויכולת המצויים אצל אדם בעניין מסוים, אינם מעידים על טיבו בעניין אחר.
דעתי כדעתו של מם80 בדבר הדרישה מן האדם לסור מרע ולעשות את הטוב. אני מבין זאת כתכלית העבודה המוטלת על האדם. הפרישות מן הרע היא היטהרות והשגת הקדושה. אבל משום השימוש לרעה במושג 'קדושה', אני מיתר אותו. די לי שהאדם צריך להשתדל להיות מוסרי, נבדל מרע.
שמוש לרעה במושג 'קדושה' יעשה אדם האומר כי משה, המשמש כאן דוגמה, היה קדוש, ולכן הוא דורש להתעלם מחסרונותיו וכשלונותיו, משתדל לתת בהם מובן אחר, מסתיר, ומוחה על כל נסיון לפגוע בקדושה השלמה הזו, שבאמת אינה אלא זיוף. הדרך הנכונה לדעתי, והמכבדת היותר, היא לתאר את משה האיש ודרכו אל האלהים, להיות מודע היטב גם לחולשות, לחסרונות, לכשלונות ולחטאים, וכיצד, למרות כל אלו, הצליח הצלחה כה יוצאת דופן. דוקא התפיסה הראלית מציבה דמות מופת נשגבת.
עודד

עודד


אין לבלבל בין "קדוש=מושלם" שזה נכון רק לגבי הקב"ה, לבין "קדוש=בעל שלמות רוחנית כלשהיא שעדיין עלול לחטוא במה שלא השלים את עצמו"

אדם חכם הוא אדם בעל סברות יציבות - שסברותיו עומדות בפני טענות מטענות שונות. 

אדם קדוש הוא אדם בעל ערכים יציבים, אדם שעמד בניסיון אפשר לכנותו "קדוש" שהרי הוא הוכיח ש ערכיו עומדים בפני רוחות פרצים. 

להגיד "בני אדם, לא קדושים", זה כמו להגיד "בני אדם, לא חכמים",  וכי בשביל שאדם חכם טעה הוא כבר איננו חכם? כמו שאדם טועה יכול להיות חכם, כך אדם שחטא יכול להיות קדוש - אם אכן רוב ערכיו עומדים יציבים נגד רוח שאינה מצויה ואפילו מצוייה.

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 09/06/2014 16:17:36

עודד,

דבריך האחרונים, מם80, טובים מן הראשונים. כל תרבות בנויה נדבכים, האחד על גב השני. צריך להתיחס בהערכה שקולה, ומכבדת במידת הראוי, למעשיהם של הקודמים לנו. ענווה היא מידה ראויה בכל מקרה.
'אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים', אמירה זו אין לה על מה שתסמוך, והיא בטוי של שמרנות מדאכת. ראשונים לא היו מלאכים, אנו איננו חמורים ולא אחת אחרון עולה על הראשון, שאחרת האנושות לא תתפתח תתקדם לעולם אלא תתנוון.
מה לי ולמלאכים? משה לא היה מלאך אלא אדם ילוד אישה, בעל כשרונות חסרונות ומגרעות, מחשבה יצרים ושאיפות, אדם שחיפש את דרכו במסה ארוכה וקשה, הצליח גם נכשל, לבסוף לא זכה. אותה מסה ארוכה ומפרכת שהנהיג נמשכת עד היום. הדוגמה הזו, דוקא באנושיות שבה, היא המופת שיש ללמוד ולהעריך, ובכך היא מעצימה את הדמות בלי לכסות ולזייף. וכמו שמעיר יפה ירוחםשמ, הפיכת אדם לקדוש, מבדילה ומפרישה מבני האדם. יש בה עיוות החוטא לדמות האנושית הניצבת לפנינו, וסרוס ההתבוננות, ההערכה והשיפוט שלנו. משמע, הפיכה זו היא שקר וחטא.
עודד

מידת קדושת האדם כלולה משלשה חלקים. האחד, קדושת מעלת בני האדם מהיותם נבראים בצלם א-להים. השני, השתדלות בני האדם לקדש עצמם. השלישי, מה שמקדשים אותם מלמעלה.

בשל השעה - בינתים רק איקון ירוק.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");