|
|
| נשלח ב-6/6/2014 18:27 |
|
| |
בני אדם, לא קדושים.
הדברים הבאים נכתבים כהערה מכוונת בלבד. הם פשוטים וברורים ובכל זאת נחוצים כאן.
בני אדם הם יצורים מורכבים ומסובכים מאד באישיותם. יש בהם צדדים בולטים לחיוב או לשלילה, וכשרים אחרים שאינם מפותחים ואינם מתבטאים באישיות. עם הזמן הם משתנים, המציאות סביבם משתנה, הם מתמודדים עם המציאות, יודעים הצלחות וכשלונות. בקצרה, הם בני אדם. קדוש הוא האלהים לבדו.
התיחסות בוגרת אל דמות מסוימת דורשת לתפוס אותה על המורכבות שבה, ואת המציאות שבה היתה נתונה ובה פעלה. צריך להכיר את החולשות והיתרונות שלה, את הכשלונות וההצלחות, לנסות לתת לדמות חיות מלאה ואמתית, ולבסוף לנסות ולהעריך אותה הערכה של אמת. הערכה כזו היא לכבודה של הדמות ולכבודם של העוסקים בה.
יש הזקוקים לצייר לעצמם אדם ממשי כדמות דמיונית, להעניק לה שלמות, להפוך אותה לקדושה, ולסגוד לה מתוך עיוורון הראיה ועיוות המחשבה. הם יוצרים דמות מסולפת וכועסים מאד על כל התבטאות שאינה מתאימה ליצירה הדמיונית שלהם, התבטאות הנתפסת אצלם כפגיעה בכבודה של אותה דמות וכפגיעה בעולם הערכי שלהם. עם הזמן הם יוצרים לעצמם עולם שלם של דמויות מדומות הפועלות בעולם מדומה, והם קנאים מאד לכל אמירה חריגה העלולה למוטט את העולם הדמיוני שבנו בעמל כה רב.
עודד
תוקן על ידי 932woland ב- 06/06/2014 18:29:59
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2014 18:47 |
|
| |
| 932woland כתב: |  | הדיון הזה אינו עוסק בדתות אליליות אלא בקבוצות ובאנשים כאן, אצלנו, כעת.
|
|
ראיתי שימוש בשם העצם "קדוש" רק אצל קבליסטים, (אולי גם אצל חסידים?). איפה ראית את השימוש כזה, אולי כדאי שתביא סימוכין לדוגמה כדי להבין על מה מדובר. אצל יהודים דבר כזה הוא כנראה חיקוי לנצרות. כי ליהדות זה לא אופייני. באישה מקודשת לבעלה אף אחד לא יחשוד "מושלמת".
ואילו משמעות דעתך מובנת וכדאי שיהיה קונסנסוס חד משמעי, אמונות בלתי קבילות הן: משיח ללא חטא גן עדן עלי אדמות (חיים גשמיים בלי חטא ורע). לא יכול להיות צדיק "גמור". גמור יכול להיות רק אידיוט, וגם בקושי.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2014 23:29 |
|
| |
עודד,
כמו בכל מידה, יש קדושה אמתית ויש קדושה מזויפת. זה שהרבה אנשים חסרי דעה עלולים להימשך אחרי המידה המזויפת, אין הדבר אומר שלא רצוי לחפוץ להתקרב למידה האמתית.
פעם הבעש"ט שלח את אחד מתלמידיו להתארח אצל מכירו. התלמיד של הבעש"ט התרשם מתורתו ומידותיו של בעל הבית, אולם לא מצא דבר שהוא יכול ללמוד ממנו. אזי נוכח שמתארח בבית גם אדם ריק ממצוות. הלך לבעל הבית ואמר לו שלא ראוי לו לארח אדם רשע בביתו. אמר לו בעל הבית שאם הוא אומר שזה אדם רשע, אזי יוציא אותו מביתו, אולם תמה הוא היאך היה לו פנאי לתהות על קנקנו של אורחו, האם את כל מידותיו-הוא כבר הצליח לתקן?
תוקן על ידי מם80 ב- 13/06/2014 00:11:04
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2014 18:27 |
|
| |
מם80, לא כאן המקום לדבר על דרך לימוד התורה, לא לפרש את הביטוי 'ממלכת כהנים וגו'', ולא עסקי קדושה אחרים. עניני אחד בלבד, שכולם, ללא יוצא מן הכלל, אנשים הם, בני אדם. כולם עד אחד דמותם מורכבת ויש להם מעלות וחסרונות. כדרך כל האדם, כל אחד שואף, וטועה וחוטא. אין קדושים על הארץ, אי אפשר שיהיו. על כולם יש להביט ביושר ולתפוס את דמותם ומעשיהם כפי שהם במציאות.
שימוש לרעה במושג 'קדושה', נעשה, למשל, כאשר משתמשים בו כדי להוציא אדם ומכלול עניניו מן המציאות. שימוש כזה מסלף את הדמות ומעוות את הראיה.
כאשר שימוש לרעה במושג הקדושה הזה נעשה על ידי קבוצה גדולה, נוצרת קבוצה בעלת ראיה מעוותת של המציאות, המתארת מציאות מסולפת, דורשת מאחרים לנהוג כך, ונפגעת כאשר אין מקבלים את הדרישה. הדיון הזה אינו עוסק בדתות אליליות אלא בקבוצות ובאנשים כאן, אצלנו, כעת.
עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2014 12:14 |
|
| |
ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר החמורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2014 11:24 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2014 18:02 |
|
| |
עודד
בדיוק כמו שאתה סולד מייחוס שלמות טובה לאדם, יש מי שסולד מייחוס שלמות רעה לאדם, כביכול האדם כולו הוא אינו אלא בריה קטנה ושפלה.
כמובן - אפשר להתשמש בקדושתו של אדם כמשאב המיתר את האדם שלידו, ואפשר להשתמש בו כמשאב שמעודד את האדם שלידו וממריצו להשיג מדרגות של קדושה, בדיוק כמו שמותר לקרוא לאדם "אדם מוסרי", ואפילו "מאוד מוסרי" כדי לעודד אחרים להיות מוסריים גם כן.
לכן הדגשתי כבר במשפט הראשון בתגובתי, כי קדוש אין פירושו דווקא מושלם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2014 00:11 |
|
| |
עודד,
התורה משתמשת במושג הקדושה במשמעות פרישות במקומות רבים, כגון ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-להיכם, ועוד. וכיוצא בזה בנ"ך. לדוגמא, ודעת קדושים בינה. אולי המושג קדושה ביחס לאדם מרתיע אותך בגלל השימוש המעוות בו בדתות אליליות או כי אתה חפץ להבין דברים ללא שימוש בתארים המיוחסים לדת, כדרכי הפילוסופים הנאורים. מכל מקום, העניין איננו שימוש כזה או אחר בתארים, אלא איך לומדים תורה. מה הכוונה?
נניח שברצוני להעריך את נגינתו של כנר בנגנו יצירה מוסיקלית. הבריות מכנות אותו מוסיקאי גדול או וירטואוז מושלם, ולדעתי זו אידאליזציה המתעלמת מכך שאיננו מושלם. אני שם לב לחולשותיו הטכניות, לחסרונות שמיעתו, לפקשושים וזיופים במהלך נגינתו, ובכל זאת אני מתפלא שהצליח לנגן את היצירה בצורה יוצאת דופן, ודווקא התפיסה הריאלית הזו מציבה את הכנר כדמות מופת נשגבת. הכל טוב ויפה, רק שהדרך בה האזנתי לנגינתו אין לה דבר וחצי דבר עם מוסיקה, כי אם באמת ברצוני להאזין למוסיקה מה שנדרש ממני איננו יכולת להתפעל מגבורתו, אלא מסוגלות להקשיב היטב לרגשות עמוקים ועדינים ולהתפעם מהם, זיהוי מדויק של מלודיות והרמוניות ווריאציות שלהן, הבנת המבנה הכללי של היצירה ומשמעותה התכנית-מוסיקלית, ועוד. כלומר לא היסח-דעת פסיכולוגי ל-מי אלא התייחסות מוסיקלית ל-מה.
כדי להיות מסוגל לכך, עלי ללמוד לנגן, להבין יסודות תיאורטים של מוסיקה, להכיר באופן בלתי אמצעי הרבה יצירות, להקשיב לנגנים מעולים, וכו'.
מהסיבה הזו הנצי"ב מוולוז'ין אמר בזמנו שספרים על גדולי ישראל הינם בזבוז זמן, כי מה שבאמת נדרש הינו ללמוד את תורתם ולהצליח להסבירה לרבים. כשם שמוסיקאי מסוגל להבחין בין תו מדויק לתו מזוייף, בין רגש אמתי וכנה לרגש שטחי, בין כנר בינוני לכנר גדול, בין ביצוע יפה לביצוע מיוחד, אחת על כמה וכמה ככל שלומדים תורה ושומרים מצוות, כן יודעים שהתורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ומסוגלים בהדרגה להבחין בין שמועה לבין דברים בעלמא, בין סברא ישרה לסברת בטן, בין מידות בינוניות למידות טובות, בין תלמיד לתלמיד חכם ובין גאון לעילוי, בין ראשונים כמלאכים לבין אחרונים כבני אדם, בין קודש לחול ובין קודש לקדש קדשים; ואמנם לא תמיד כל ההבחנות נכונות, ולעתים נדרש עיון רב ושנים רבות של לימוד כדי לדייק כראוי, אולם תורה היא וללמוד אנו צריכים.
תוקן על ידי מם80 ב- 10/06/2014 00:23:52
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2014 22:43 |
|
| |
אליקים, אדם יכול להגיע להשג גדול בתחום מסוים, ובלשונך, להצליח להעמיד סברות העומדות ביציבות בפני הפרכות. אדם מוסרי מקיים ערכים מוסריים ושומר עליהם. הוא גם אמיץ להודות בכישלון, לחזור בו ולבקש סליחה.
שלמות, רוחנית או מוסרית, אינה קימת, ואינה יכולה להתקיים במציאות האנושית. זו אידיאליזציה המזיקה בעיוות שהיא גורמת.
אינני יודע איזו תועלת נתן להפיק מן התואר 'קדוש' המוצמד לאיזה אדם. אבל הנזק שלו רב. הוא מרתיע ומונע ראיה נכוחה של הדמות ובקורת עליה, ובכך יוצר עיוות וסילוף. לפעמים הוא מעניק 'כשרות' ודרור ליצרים אפלים המצויים אצל כמה וכמה קדושים.
כיוון שהמושג הזה 'קדושה' חסר תועלת חיובית, והוא משמש לצרכים אנושיים בלבד, - לאותם המבקשים 'קדושים' כדי לעבוד אותם ולצפות מהם שידאגו היטב לעניניהם שם למעלה, ולאותם הנהנים מן המעמד לו זכו, - אפשר להשמיט אותו. די לנו שיתאמץ להיות מוסרי, או מה שנקרא 'בן אדם', וזה הרבה מאד.
והעיקר, שההערכה אל אדם בשל השגיו לא תביא להתבטלות בפניו אלא לראיה נכונה ומאוזנת, מה שנמנע ע'י ה'קדושה', ועוד שנזכור כי כישרון ויכולת המצויים אצל אדם בעניין מסוים, אינם מעידים על טיבו בעניין אחר.
דעתי כדעתו של מם80 בדבר הדרישה מן האדם לסור מרע ולעשות את הטוב. אני מבין זאת כתכלית העבודה המוטלת על האדם. הפרישות מן הרע היא היטהרות והשגת הקדושה. אבל משום השימוש לרעה במושג 'קדושה', אני מיתר אותו. די לי שהאדם צריך להשתדל להיות מוסרי, נבדל מרע.
שמוש לרעה במושג 'קדושה' יעשה אדם האומר כי משה, המשמש כאן דוגמה, היה קדוש, ולכן הוא דורש להתעלם מחסרונותיו וכשלונותיו, משתדל לתת בהם מובן אחר, מסתיר, ומוחה על כל נסיון לפגוע בקדושה השלמה הזו, שבאמת אינה אלא זיוף. הדרך הנכונה לדעתי, והמכבדת היותר, היא לתאר את משה האיש ודרכו אל האלהים, להיות מודע היטב גם לחולשות, לחסרונות, לכשלונות ולחטאים, וכיצד, למרות כל אלו, הצליח הצלחה כה יוצאת דופן. דוקא התפיסה הראלית מציבה דמות מופת נשגבת.
עודד
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2014 16:06 |
|
| |
עודד
אין לבלבל בין "קדוש=מושלם" שזה נכון רק לגבי הקב"ה, לבין "קדוש=בעל שלמות רוחנית כלשהיא שעדיין עלול לחטוא במה שלא השלים את עצמו"
אדם חכם הוא אדם בעל סברות יציבות - שסברותיו עומדות בפני טענות מטענות שונות.
אדם קדוש הוא אדם בעל ערכים יציבים, אדם שעמד בניסיון אפשר לכנותו "קדוש" שהרי הוא הוכיח ש ערכיו עומדים בפני רוחות פרצים.
להגיד "בני אדם, לא קדושים", זה כמו להגיד "בני אדם, לא חכמים", וכי בשביל שאדם חכם טעה הוא כבר איננו חכם? כמו שאדם טועה יכול להיות חכם, כך אדם שחטא יכול להיות קדוש - אם אכן רוב ערכיו עומדים יציבים נגד רוח שאינה מצויה ואפילו מצוייה.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 09/06/2014 16:17:36
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2014 18:14 |
|
| |
עודד,
התיאור שכתבת איננו מיוחד למשה אלא מתאים לעוד אלפי רבבות אנשים שחיפשו את דרכם במהלך הדורות. אמנם אפשר לומר שמשה רבינו סבר שכל אדם יכול להיות משה רבינו או שאין לו יתרון על שום אדם בעולם. ובכל זאת מאחר שענוה מביאה ליראת שמים ויראת שמים לקדושה, ומפני שמשה רבינו היה עניו מאד מכל האדם, והיות שמשה רבינו קיבל מסיני את התורה הדורשת מבני ישראל להתקדש (לפרוש מן העבירות ולסור מרע, לשמור מצוות ולעשות טוב), משמע שאת מידת הקדושה ראוי ללמוד ממשה רבינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2014 16:32 |
|
| |
דבריך האחרונים, מם80, טובים מן הראשונים. כל תרבות בנויה נדבכים, האחד על גב השני. צריך להתיחס בהערכה שקולה, ומכבדת במידת הראוי, למעשיהם של הקודמים לנו. ענווה היא מידה ראויה בכל מקרה.
'אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים', אמירה זו אין לה על מה שתסמוך, והיא בטוי של שמרנות מדאכת. ראשונים לא היו מלאכים, אנו איננו חמורים ולא אחת אחרון עולה על הראשון, שאחרת האנושות לא תתפתח תתקדם לעולם אלא תתנוון.
מה לי ולמלאכים? משה לא היה מלאך אלא אדם ילוד אישה, בעל כשרונות חסרונות ומגרעות, מחשבה יצרים ושאיפות, אדם שחיפש את דרכו במסה ארוכה וקשה, הצליח גם נכשל, לבסוף לא זכה. אותה מסה ארוכה ומפרכת שהנהיג נמשכת עד היום. הדוגמה הזו, דוקא באנושיות שבה, היא המופת שיש ללמוד ולהעריך, ובכך היא מעצימה את הדמות בלי לכסות ולזייף. וכמו שמעיר יפה ירוחםשמ, הפיכת אדם לקדוש, מבדילה ומפרישה מבני האדם. יש בה עיוות החוטא לדמות האנושית הניצבת לפנינו, וסרוס ההתבוננות, ההערכה והשיפוט שלנו. משמע, הפיכה זו היא שקר וחטא.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2014 11:07 |
|
| |
רק להזכיר כי המילה קדש. בעברית מקראית פרושה מובדל. ואידך פרושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2014 09:49 |
|
| |
מידת קדושת האדם כלולה משלשה חלקים. האחד, קדושת מעלת בני האדם מהיותם נבראים בצלם א-להים. השני, השתדלות בני האדם לקדש עצמם. השלישי,
מה שמקדשים אותם מלמעלה.
אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים. אם אנו מבינים שגדולי ישראל הראשונים, כגון הנביאים והתנאים, בזכות ענוותנותם ויראתם ודבקותם בתורה ובמצוות קידשו אותם מלמעלה עד שהיו כמלאכים, הרי שלמרות המרחק הרב בינינו לביניהם, הננו מסוגלים לראות בנו את קדושת מעלת האדם ולהשתדל לקדש את עצמנו. אולם אם אנו מתייחסים לגדולי ישראל הראשונים כבני אדם, אם כבני אדם בינוניים הרחוקים מקדושה ואם כבני אדם שלא קידשו אותם מלמעלה, אזי ממילא קשה לנו לראות בנו את קדושת מעלת האדם ואיננו אלא כחמורים. אין זה אומר שגדולי ישראל תמיד מצליחים בכל ולעולם אינם טועים, וגם אין זה אומר שסיפורי מופתים למיניהם ראויים לכבודם, אלא מה שנדרש לעשות זה ללמוד בעיון את תורתם מתוך ענווה בסיסית שעלינו להיות ראויים בתלמודנו ובמידותינו ובמעשינו לתורתם, היא התורה שמשה קיבל מסיני, אם באמת אנו חפצים להבין את דבריהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2014 01:26 |
|
| |
בשל השעה - בינתים רק איקון ירוק.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|