הקדמה
אפתח בהתנצלות אם אני מכניס נושא שאינו קשור ישירות לפורום, וכן אתנצל בפני תלמידים, אוהדים ומעריצים אם אפגע במאמר זה בכבוד רבותיהם. אני מאוד מבקש מכל מי שרוצה להגיב בנימה אישית – עליי או על הרבנים המוזכרים כאן, לקרוא את דבריי כראוי – כי באמת אינני מנסה להכנס לשאלה 'מיהו פלוני', 'מה הוא בכלל' וכדו'.
אם תרצו, אני מעדיף לראות את הדברים בפרספקטיבה פסיכולוגית, כלומר: כיצד הגיע מצב שפלוני אומר כך, וכדו'. ואולי אני בכלל לא דן לגופם של האנשים שאני מציין, אלא של אנשים אחרים.
כמו"כ אינני רוצה להכנס לנושאים בנימה אישית. גם לי מפריעים עוד הרבה דברים מעבר למה שכתבתי. למעשה כל כתיבתי זו היא הבעת כעס גדול שיש בליבי, בבחינת "דאגה בלב איש ישיחנה", ואני מאוד מבקש את הבנתכם.
דברים כהווייתם
בצעירותי עסקתי רבות בנושאי הר הבית. הנושא היה קשור בליבי מסיבות משפחתיות ואידיאולגיות ואהבתי אותו, ובדרך זו קראתי ספרים ומאמרים רבים וארוכים אודות מבנהו והכניסה אליו בזמן המקדש וכעת. כמובן שהמאמרים היו מכיוונים שונים ובעלי השקפות ומסקנות מגוונות.
בשלב מסויים ערכתי מאמר בנושא, והצגתי אותו לרב יקר שכיבדתי מאוד באותו זמן, קראו לו הרב יצחק יוסף, הוא היה ראש ישיבה בירושלים והייתי קשור עימו בדרכים שונות. מאוד אהבתי אותו, כי הוא היה בן של רב צדיק וגדול בתורה שמאוד מאוד הערצתי. אחר כך רצו להכתיר אותו בתואר 'ראשון לציון', כיון שהכרתי אותו ידעתי, וכך חשבו תלמידיו שהכרתי, שהוא בבחינת אדוניהו, שלא יתאים לו כתר אביו.
לגופו של עניין, הרב הנ"ל קיבל אותי בחביבות המוכרת לתלמידיו. שוחחנו בנושא והוא התעקש שאביו, מושא הערצה מבחינתי, טען שאין להכנס אפילו להר הבית, משום שיש חשש שמא יכנסו מעבר לגבולות המותרים. אני קיבלתי את הדברים וע"פ הוראתו, הוספתי שורה בסוף המאמר, ואף ציינתי בהערה ששורה זו נכתבה ע"פ צווי הרב יצחק יוסף מירושלים.
מבחינתי היה מדובר בכבוד גדול ושמחה לגלות מה שלא ידעתי מתורה הנערץ שלי, אבל מכיון שתורתו היתה מוכרת לי היטב ידעתי לבדוק בקלות את הנושא שוב. למעשה אביו כתב על הנושא בשלושה מקומות, שניים מתוכם נמסרו בכנסי 'תורה שבעל פה', וכדאי לחלק אותם כדי להבין מה כן כתב ומה לא.
שיחתם של אבות ותורתם של בנים
המקורות הם בשו"ת יחוה דעת, ח"א הערה בסימן כה. הנושא המדובר הוא כניסת תיירים ופשוטי העם העולים לרגל לכותל המערבי, שלא יכנסו לתוך גבולות הר הבית, בטענה שהרב שהתיר לעשות זאת סמך על שיטת הראב"ד והמאירי, ולהלכה אינם נכונים.
השני נמסר בתורה שבע"פ, ונדפס גם במשא עובדיה וגם בליקוטי קול סיני, אבל במקור הוא בשו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סימן כו. הנידון הוא לטוס מעל מקום המקדש. גם שם הוא מכריע לאסור בעודו מחשב את הגבולות ע"פ ההלכה, מציין את נידון מחלוקת הרמב"ם והראב"ד ואוסר למעשה לטוס מעל שטח הר הבית, אחרי פילפול בגדר 'גגים ועליות לא נתקדשו'.
השלישי נמסר בכנסי תורה שבע"פ המאוחרים, ונדפס בסוף ספר 'מאור ישראל' דרושים. ביסודו הוא מאמר עיוני העוסק בכל מיני נושאים הקשורים להר הבית. בין השאר הוא מכריע כמה הכרעות קטנות [שעוד נדבר עליהם].
דבר אחד ברור, אין שום מקום שבו האב עסק באופן ישיר בשאלה האם מותר/ראוי להכנס לשטח הר הבית בלבד לאחר טבילת מקווה/מים חיים. אבל זה לא הפריע לראש הישיבה הנ"ל לומר לי בביטחון, אבא שלי כתב את המאמרים כנגד הרב גורן, שהתיר לעלות לחלקים מסויימים בהר הבית לאחר טבילת הגוף והבגדים!
אולם, מכיון שהנימוק שקיבלתי היה מטא-הלכתי, לא הפריע לי לציין אותו כאמור, בסוף המאמר בתוספת כוכבית, שהתכבדתי בה מאוד באותו הזמן, לפי הערכתי לבן-הרב.
למעשה גם אני ידעתי, ובשלב מסויים לא יכלתי שלא לציין שמדובר בטעות טכנית קשה. כי אם הרב גורן היה מתיר להכנס למקום כל שהוא באזור המקדש רק ע"י טבילה, הוא בהכרח מדבר על אזורים מסויימים ובודאי אינו סומך על הראב"ד, שלדעתו מותר להכנס לכל מקום במקדש משום שקדושת המקדש בטלה לעתיד לבוא.
וכמובן שמדובר ב'טעות עם קבלות', כי הרב גורן חיבר ספר עבה ומקיף שנקרא 'הר הבית', שמתיר עליה במקומות מסויימים ע"פ סירטוטים, וכותב בפרק ט של הספרא בצורה ברורה ביותר, שאינו מסתמך על שיטת הראב"ד. בעיה נוספת היא כמובן השאלה כיצד האב חשב שהוא דוחה את דברי הרב גורן במאמרו שבשו"ת יביע אומר, אם גם הרב גורן ('שנה בשנה' תשמ"ט; תורת המדינה סימן יח) מסכים עימו לעניין טיסה מעל הרב הבית – מה שמוכיח ג"כ שהוא בודאי לא סובר כשיטת הראב"ד – אבל גם בזה נעסוק בהמשך.
למעשה, יותר מסתבר שהאב דיבר על רבנים אחרים, כמו הרב שמואל וינגרטן, שבמאמרו ב'תורה שבעל פה' (סוף כרך יא) השתמש גם ברעיון שאין הכרעה למחלוקת הרמב"ם והראב"ד.
ההלכה במקורותיה
אבל בגלל שאנחנו לא אוהבים לדבר באויר, בואו נסכם את הנושא בצורה הברורה ביותר והמוסכמת ביותר.
ישנה משנה במסכת כלים (פרק א), שאומרת כך: "לפנים מן החומה [=חומת ירושלים] מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני; הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם; החיל מקודש ממנו, שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם; עזרת נשים מקודשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליה חטאת".
אני ממליץ לקרוא את המשנה טוב, וכעת נביא מקורות תלמודיים לשלושה דברים החשובים לנו: מניין שאין טבול יום נכנס לחיל, ומדוע אינו חייב קורבן על כניסתו? והאם יש הבדל בין טבול יום לבעל קרי, ומניין?
הסוגיות שעומדות מאחורי המשנה הזו הן שתיים:
האחת, לגבי טומאת קרי: "אמר מר: זב וכל זב - לרבות בעל קרי. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: מחילות לא נתקדשו, ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות. מיתיבי: בעל קרי כמגע שרץ." (פסחים סז:)
והשניה לגבי דיני עזרת נשים: "דתניא: מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח, וראה קרי בו ביום - טובל ואוכל. אמרו חכמים: אף על פי שטבול יום אינו נכנס - זה נכנס. מוטב יבא עשה שיש בו כרת, וידחה עשה שאין בו כרת. ואמר רבי יוחנן: דבר תורה אפילו עשה אין בו, שנאמר: ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים בבית ה' לפני החצר החדשה. מאי חצר החדשה - שחדשו בו דבר, ואמרו: טבול יום לא יכנס במחנה לויה." (פסחים צב.)
נמצינו למדים:
א. טמא מת אסור להכנס חיל מן התורה.
ב. בעל קרי אסור להכנס למחנה לויה (הר הבית) מן התורה. ע"פ דרשת הפסוק 'וכל זב'.
ג. טבול יום מותר להכנס עד לעזרת נשים מן התורה, אלא שתיקנו הנביאים שלא יכנס לחיל.
ד. אדם שטבל להסיר כל חשש, בערב יכול להכנס לכתחילה להר הבית.
דברים אלו מוסכמים ופסוקים בכל ספרות הראשונים והאחרונים. מלבד שני פרשנים שגרמו ללא מעט כאבי ראש לפוסקים והמחברים.
הכפתור ופרח נצפה כטוען שאסור לחצות את כותלי הר הבית, ולמדו מדבריו שלדעתו סוגיית מסכת כלים והגמרא במסכת פסחים אינם מקבילות. וכן דעת רש"י, שהסביר במסכת יבמות את הסוגיא במסכת פסחים: 'מחנה לויה-הר הבית'.
ישנה בעיה אחת, שלפי פרשנות זו אין שום דרך הגיונית לפרש את המשניות במסכת כלים. כי אם אסרו הנביאים להכנס להר הבית בכלל, והמשנה מדברת לולא הגזירה, מדוע היא אוסרת להכנס לחיל ומדוע היא פוטרת מקורבן? – ולכן ניסו המפרשים לדחוק בדבריהם פירושים שונים. בעוד למעשה בכפתור ופרח יש לא פחות מסטירה בנושא, כי במקום אחר הוא פוסק כדברי המשנה. וכדאי לראות אין יישב בספר 'הר הקודש' את דברי רש"י וכפו"פ באופן אחר.
בכל מקרה יש לציין שההלכה ודאי לא נפסקה כמותם, כי הרמב"ם, הרא"ש וכל הפוסקים חלקו עליהם, וכך הביא ופסק ב'מאור ישראל דרושים' הנ"ל.
כך או כך, ישנם רבנים, כמו הרב בקשי-דורון בשו"ת בנין אב ח"ג, שתירצו בטעמים פוליטיים וענייניים למה לא כדאי לעלות, ישנם רבנים, כמו הרב ז'ולטי ב'תורה שבע"פ' (יא), שניסו לתרץ ע"פ הלכות שונות ומשונות למה בכל זאת לא כדאי, וישנם שהעדיפו לסלף את ההלכה ולרמות את הציבור.
מאידך, היו רבנים שניסו להתיר ולדאוג לעליות מסודרות להר הבית, כמו הרב מרדכי אליהו, הרב גורן, הרב דב ליאור ועוד.
אז מה היה לנו?
וכעת לנושא שלי. לאחרונה פורסם סירטון של אותו רב שאני פגשתי, אני עדיין זוכר את שמו: הרב יצחק יוסף.
בסרטון עומד הרב וצווח על זה שישנם הקוראים עצמם רבנים שהתירו לעלות להר הבית ולעבור על איסור כרת!!!
וכאן הבן שואל: האם לא זהו הנקרא 'גילוי פנים בתורה שלא כהלכה'? הרי אני שוחחתי איתך לפני כמה שנים, וידעת היטב שעליה להר הבית לאחר טבילה היא מותרת, ומקסימום איסור תקנת נביאים. מאיפה הגיע איסור כרת?
מילא טעית בדברי אביך, אבל לטעות בדברי המשנה והגמרא צריך תעודת בורות, ואת זה אין לך!
מילה לסיום
כפי שכתבתי בתחילה, אני בפירוש לא נכנס לפן האישי. מן הפן האישי אני חושב שכל אדם אמור להיות נאמן למקום העבודה שלו, ולטעון טיעונים אנטי ציוניים במסגרת תפקיד ברבנות [כמו, חבל שנכבשה ירושלים אם ישנם שעוברים עי"ז איסורים] זו רמיה ומעילה.
מאידך יש עוד הרבה מה לדון לגבי התועלת והמשמעות של העליה להר הבית [אם לא הביקור במסגדים וכדו'], כי המקומות המותרים ע"פ מדידות וכדו', לכאורה אינם יותר קדושים מהכותל.
אבל לא זוהי שאלתי, אלא כיצד ניתן להבין שבגיל מבוגר מתעורר אדם לסלף דברי תורה, מכל טעם שלא יהיה!
ושוב אני מתנצל, מדובר בזעם בלתי נשלט. עדיין אני מאוד אוהב את האיש, על הרבה דברים שעשה כראוי ובתבונה.
