אע"פ שכתבתי כאן רק פעם או פעמיים בלבד בכ"ז אני קורא מפעם לפעם את מה שנכתב כאן, ואני מתרשם שפה זה בעצם מעין "בית מדרש" וירטואלי שכל שאלה היא לגיטימית לדיון.
בפורום "לשאול את הרב" בתפוז, הועלתה שאלה מעניינת בנושא "נידה".
השאלה הועלתה לראשונה באתר "מורשת" ובתפוז הובא קישור לשאלה ולתשובה מאתר "מורשת".
אני מביא כאן קישור לשאלה בפורום בתפוז ומשם תוכלו לקרוא את השאלה והתשובה כפי שניתנו במורשת.
לדעתי, השאלה מאוד מעניינת, ויש מקום להתייחסות אליה גם כאן בדרך ההתייחסות המקובלת כאן.
אלי_כין: בפרשיות הטומאה והטהרה בתורה (ויקרא טו - http://www.tora.us.fm/tnk1/prqim/t0315.htm ) אכן יש שוויון מלא בין האיש לאישה: לשניהם יש טומאה "טבעית" שזמנה קצר יחסית (שכבת זרע, נידה) וטומאה "לא טבעית" שזמנה ארוך יותר ודורשת שבעה נקיים (זיבה).
אך בהלכה של חז"ל החל מימי רבי עקיבא, יש הבדל משמעותי ביניהם: טומאת זיבה של הגבר מצומצמת עד שכמעט אין גברים זבים, וטומאת זיבה של האישה מורחבת עד שכמעט כל הנשים הן זבות. לענ"ד שינוי זה הוא תמוה ביותר, עוד לפני שמדברים על ענייני עריות.
וכנראה שאני לא הראשון שתמה על כך, שכן במשנה (זבים ב:ב http://kodesh.snunit.k12.il/b/h/h69.htm ) "רבי עקיבה אומר 'אכל כל מאכל, בין רע בין יפה; ושתה כל משקין'. אמרו לו 'אין כאן זבים מעתה?!'. אמר להם 'אין אחריות זבים עליכם'."
אמנם, אפשר להסביר שמדובר כאן בשיקול ביולוגי בלבד, שכן אצל האישה, הטומאה ה"טבעית" באה בזמנים קבועים, ולכן גורם הזמן הוא הגורם היחיד שקובע אם האישה היא נידה או זבה; בעוד שאצל האיש, הטומאה ה"טבעית" באה כתוצאה מגורמים חיצוניים שונים, ולכן יש להתחשב בהם לפני שקובעים שהאיש הוא זב.
ועדיין יש לתמוה על כך.
נשלח ב-10/1/2005 11:29
כיוון שהאשכול התרחב לדיון במשמעות הנידה וביחס התורה לכך אני התייחס לנראה לי מדין תורה
את דין תורה יש לחלק לשניים:
פרשיות טומאה וטהרה הכוללות זב, שכבת זרע, נידה, זבה.
פרשיות עריות שאוסרות חיי אישות עם אישה נידה.
בפרשה הראשונה מבחינה התורה בין מחזור דם סדיר שבו ישנה טומאה כוללת של שבעה ימים לראיית דם שאינה סדירה שמחייבת שבעה נקיים [ללא כניסה להבחנה של זבה קטנה וגדולה]
בפרשיות אלו אין איסור מפורש לקיים יחסי איישות בזמן הטומאה אלא אמירה שדבר זה גורר העברת הטומאה לאיש [האם בכך נשמע שיש איסור בדבר? מי שמעוניין בהתייחסות לשאלה יסתכל במאמרו של יוחנן ברויאר בבטאון מגדים ב' לדעתי משמעות הטומאה בפשטי המקראות הינה הרחקה מהקודש והמקדש ולא איסור במובן שאנו תופסים אותו, בעולם המדבר ובעולם של שמירת טהרה בירושלים של בית שני הדבר אולי חמור יותר מעשיית איסור].
בפרשייה שנייה שמופיע דין הנידה הינו באיסורי עריות בשתי הפרשיות [ויקרא י"ח וכ'].בפרשיות אלו ישנו איסור יחסי איישות עם נידה. איסור זה אין לו שייכות לשאלת משמעות הטומאה הרחקת האישה האם היא מנודה וכדומה והסברו קשור למשמעות פרקי העריות.
כפילות זו היא הבסיס למצב שבו למרות התבטלות דיני טומאה וטהרה ואיתם ביטול דיני הפרשייה הראשונה של נידה וזבה מחיי היומיום הדתיים אך נשארו לנו דיני העריות שכוללים איסור חיי איישות בזמן המחזור עד הטהרות האישה הטהרות זו היא המחייה את דיני הטומאה והטהרה של הנידה אבל במשמעות שונה של איסור ולא של טומאה.
זוהי התמונה שעולה מתוך ספר ויקרא ומחייבת התייחסות ברמת הדיון שלנו ביחס של התורה לטומאה ולטהרה בכלל ונשים בפרט.
בדבר המשמעות השובניסטית של דיני הנידה בכללותם אין אפשרות להתעלם מכך שמציאות דם המחזור בטבע ההולדה של המין האינושי נמצא אצל האישה בלבד. ועל כן עיקר 'המחיר' של ההתייחסות ההלכתית לכך הינו על האישה האם הטבע יוצר בכך שובנסטיות? אינני בטוח. גם האמירה כאילו התורה מגבילה את חיי האישות של האישה ונותנת יד חופשית לגבר הסורר איננה מתיאמה לעולה מתוך פרקי העריות. למרות היתר נישואי שתי נשים שהיחס אליו מחייב אכול נפרד.
לדעתי עם ביטול ההקפדה על עולם הטומאה והטהרה נשאר לנו היחס לנידה כאל איסור עריות [מסגרת חיי האישות הרצויים של האיש והאישה יחדיו]. כאן האישה מחוייבת בכמעט כל דיני ההיטהרות למרות שהאיסור עצמו מתקיים בשניהם בשווה. אני חוזר לכך שבדין תורה כל משך הטומאה הינו שבעה ימים שחופפים כמעט את טבע המחזור.
הסתכלות מורכבת זו משנה במשהו את היחס לצווי ה"שובנסטי" של התורה על הנשים למרות שהשתלשלות ההלכה יצרו חומרות שמקשות על הסתכלות זו ומחייבות התייחסות נוספת בשאלה כללית של היחס בין דיני תורה התפתחות ההלכה אצל יחס והיחס שלנו אל התפתחות זו.
הערה אחרונה לגבי הכותבים על דין יולדת גם כאן בדין תורה דין יולדת הינה טומאה של שבעה ימים ואח"כ טהרה למשך תקופה משתנה [גם אם ממשיכה לראות דם] וגם כאן אנחנו חוזרים לשאלת היחסבין דיני התורה להלכות חז"ל דבר המחייב אשכולות רבים נוספים אבל לא על כך דברי כאן.
לגבי ההשוואה בין עקדת יצחק לבין דינים אלו לדעתי אין מקום להשוואה יש כאן שני עניינים שונים לגמרי
לגבי הקושי הרגשי ותחושות ההשפלה שבמקווה התייחסות המורכבת שלי כפי שפרסתי כאן מקלה אלי את העניין יכול להיות שאין בכך די ואז חוזרים אנו לשאלת היחס להלכות ללא טעם בעניינו ומידת המחויבות של כל אחד להלכה לטב ולמוטב
נשלח ב-10/1/2005 10:05
.
ריב
נשלח ב-10/1/2005 09:05
לא הבנתי את ההשוואה בין תחושת ההשפלה של האשה הטובלת במקוה לבין ברית מילה או עקדת בן. אלה שתי חטיבות שונות.
נשלח ב-10/1/2005 05:39
אין הכי נמי
נשלח ב-9/1/2005 18:05
אכן כיסרית,
קורע לב, קיומה של אמונה באלוהי אברהם אבינו שדרש את עקדת בנו יחידו
קורע לב, קיומה של אמונה באלוהים 'אכזרי' שדורש קיום מילה של תינוק בו שמונה ימים
________________________________________
כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם
נשלח ב-9/1/2005 16:59
"אך היסוד לכך איננו תפיסות שובינסטיות של חז"ל אלא צווי התורה שמתייחס לנידה כטומאה כשאר הטומאות אבל ממשיך ואוסר עליה קיום יחסי אישות עם בעלה ובכך יוצר רובד נוסף לדיני הנידה שלא קיים בשאר הטומאות בחיי היומיום."
___
וזה לא שוביניסתי?
אני יכולה לחשוב על שתי סיבות לזה:
- שהטהרה קשורה לעבודה, אז היא לא חשובה לאשה, שאין לה מקום בעבודה (והיום, בבית הכנסת, ובמצוות אחרות)
- שלגבר בתורה יש זכות בלתי מוגבלת למין, השאלה רק עם מי
*
"והיא אומרת [בערך] כך - אני שונאת את המקווה ואת הצורך לטבול שמשפיל בעיניי אך אני עושה זאת אך ורק בגלל הצווי הא-והי של התורה. אני אישית שמחתי לגלות אמירה חזקה ומשמעותית מבחינה אמונית והלכתית שנאמרת דווקא במצב זה."
___
ואני אישית, קורע לי את הלב, קיומה של אמונה שאלוהים דורש את השפלת האשה
נשלח ב-9/1/2005 11:21
riv
אשריך שרוח הקודש שלך עוברת לנשים אחרות שמשתמשות 'בתפילה שלך'.ואני שותף לה
נשלח ב-9/1/2005 11:10
היי, אני לא נתתי שום ראיון-
בי נשבעתי!
איך יודעים על תפילתי זו?
נשלח ב-9/1/2005 10:51
טבילה עם הבעל המקווה ציבורי יכולה לעורר בעיית צניעות לא קטנה כאשר בשעה שגם נשים אחרות יכולות להגיע למקווה נמצא שם גבר אחר [גם מצב הפגישה בין נשים שונות איננו כל כך נעים כפי שמשתמע מהרבה מהכותבים באשכול זה] ולכן כתבתי את התנגדותי להליכה עם הבעל יחדיו למקווה בספרי ההלכה ישנה התייחסות לכך עייני לדוגמא בספרו של הרב אלישיב קנוהל 'איש אישה' שמתייחס לשאלת הבלניית ולשאלת בטבילה עם הבעל.
לעצם הטבילה של הבעל הרעיון מבחינה רוחנית וזוגית יפה אך יש בו קושי מבחינה הלכתית לדעתי כיוון שנוצרת תפיסה שבה טבילת האישה שווה לטבילת הגבר וזהו דבר לא נכון מבחינה הלכתית ולכן גם עם מחליטים שהגבר יטבול נכון לדעתי לעשות זאת בנפרד שהגבר יטבול קודם במשך יום הטבילה של האישה או יום לפני ואח"כ האישה תטבול ובעיקר תשמרו על התפיסה ההלכתית הרואה בטבילת האישה את היתר יחסי האישות.
לגבי עצם הצורך בטבילה המצב ההלכתי הינו שנידה היא למעשה הטבילה המחוייבת היחידה שמתקיימת כיום [אלא אם כן אתה עולה להר הבית ואכמ"ל]כאשר שאר דיני טומאה וטהרה למעשה התבטלו עד שניצא מחזקת טומאת מתים [גם בשאלה זו כיצד עושים זאת אכמ"ל] אך היסוד לכך איננו תפיסות שובינסטיות של חז"ל אלא צווי התורה שמתייחס לנידה כטומאה כשאר הטומאות אבל ממשיך ואוסר עליה קיום יחסי אישות עם בעלה ובכך יוצר רובד נוסף לדיני הנידה שלא קיים בשאר הטומאות בחיי היומיום.
לגבי היחס שלנו למצב זה יש לזכור כמובן שמדין תורה נידה רגילה [וסת מחזור חודשי] היתה טמאה סה"כ שבעה ימים ללא שבעה נקיים שהינו דין של חז"ל מסיבות שונות [למעט תפיסת הרמב"ם לגבי דין תורה]. לגבי מצב זה של איסור שלמעשה חופף כמעט לחלוטין את זמן המחזור רוב ההתנגדות הרגשית היתה נעלמת לדעתי. ועתה יש לנו צורך להתמודד עם ההתפתחות ההלכתית של דיני הנידה הסיבות שהביאו לכך כבר בתקופות קדומות והיחס שלנו לכך. למי שמחפש התייחסות רוחנית ישנו קטע של הרב קוק בעין אי"ה לברכות על האגדה של אותו צדיק שמת במחצית ימיו שבו מתייחס הרב קוק ליחס בין דת טבעית לדת א-והית בדיוק סביב שאלת שבעה נקיים של נידה.
לסיום
לפני כמה זמן קראתי ראיון עם בחורה שהולכת למקווה בקביעות והחליטה לחבר תפילה שונה מהתפילות המוזרות שיש במקווה לפני הטבילה והיא אומרת [בערך] כך - אני שונאת את המקווה ואת הצורך לטבול שמשפיל בעיניי אך אני עושה זאת אך ורק בגלל הצווי הא-והי של התורה. אני אישית שמחתי לגלות אמירה חזקה ומשמעותית מבחינה אמונית והלכתית שנאמרת דווקא במצב זה.
נשלח ב-9/1/2005 02:18
ג'בו
ואיך תסביר את טומאת הנידה של היולדת שיוצרת יצירת חיים מופלאה.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-9/1/2005 02:12
אסביר דברי מזווית אחרת: הטהרה היא מדם הנידה, הדם הינו ביצית שהתפרקה = "חיים שלא נוצרו" = מוות. היחס אינו לתקופה טמאה אלא לדבר טמא, שמגע או הקשר עימו יוצר תקופה טמאה אצל האשה ומגע טמא אצל הגבר.
לענ"ד זהו הפשט הפשוט שברקע בסוגיה, אמנם הניסוח בסגנון "מודרני" עכשוי.
