| נשלח ב-4/7/2014 01:31 |
 |
| |
מעלותיו של אבא אומנא
הדף היומי בתענית מביא אותנו לעלילותיו של אחד האישים המופלאים בתלמוד, שידוע לנו עליו כל כך מעט. אבל עדיין המידע המועט אודותיו מציג אותו כאדם מיוחד במינו. אבא אומנא. לא ברור לי אם היה שמו אבא, שם נפוץ מאד בתקופת האמוראים, או שמא היה זה כינוי של חשיבות. החלק השני בשמו, "אומנא", נקרא כנראה על שם המקצוע שלו, מקיז דם. בימים ההם הקזת דם נחשבה לתרופה חשובה (נגד לחץ דם גבוה?) והיתה מקובלת עד למאה ה19 (נזכרת בסיפורו של ביאליק "אריה בעל גוף" כמנהג המדינה). אני מביא את הסיפור עם תירגום לעברית, ומציג שאלות מתבקשות. אמנם, תשובות אין לי, אבל אני יכול להצביע על כיווני מחשבה, ומבחינה זו, הצגת האפשרויות השונות הפתוחות לתשובה זו שאלת חכם. אתם מוזמנים. תלמוד בבלי מסכת תענית דף כא עמוד ב – כב א
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2014 19:06 |
|
| |
רמב"ם (הקדמה לפירוש המשנה): והדור החמישי (של חכמי המשנה): חוני המעגל, ואליהועיני בן הקף, ויהודה בן טבאי, ושמעון בן שטח. נהירין לן הנך שמעתתא. פירש רש"י: מוגהת לנו שמועה זו כאילו למדנו בחייו של חוני המעגל, שהיה מפרקה לנו ומגיה יפה יפה. קבא מלוגנאה לפיסחא (פסחים מח.). יש מפרשים (רשב"ץ, מחזור ויטרי, ספר המנהיג): קב של חוני המעגל שהוא תיקנו על אותו שיעור.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2014 16:22 |
|
| |
גדולתו של חוני העגל היה חינוך בני ביתו,את תוצאות החינוך הזה אפשר לראות אצל נכדו אבא חילקיהו.
קם השכם בבוקר לעבודתו בשדה כשכיר, (יש היום נכד כזה?)
לא הפסיק מעבודתו אפילו כדי אמירת שלום מחשש גזל המעביד.(שכנראה לא היה ת"ח ובר אוריין)
הקפיד מאד על ממון חברו ולא עשה בבגדיו השאולים, שימוש שלא לצורך חשוב.
אשתו הית מתיפהומתגנדרת לקראתו. ללא חשש של צניעות, והוא קיבל את פניה ראשונה. לפני קבלת פניהם של הרבנים.
ולכן לא פלא שגם חוני המעגל- שהתענין בנטיעת עץ חרוב, וצורת גידולו,
וגם נכדו אבא חיקיהו. היו בעלי מופת שה' הקשיב לטפילתם, ודרישותיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2014 15:50 |
|
| |
מיימוני ברור שייתכן ואפילו סביר שחוני המעגל היה ת"ח - אבל לא "מומחה" שיוצר בעצמו הלכות ומערכות שיעורים - שאל"כ, מדוע אינו מוזכר בהקשרים כאלו כלל? העוד שבני בית המדרש ראו בו סמל לבירור השמועות "נהירין שמעתתא כבימי חוני המעגל"!
כמובן שבעל מופת זה לא בהכרח מקצוע, בודאי לא מקצוע מסודר כמו טכנאי מחשבים, אבל כן אדם שידוע שאפשר לסמוך עליו כמו שמצינו למשל בתפילות שביקשו מחוני המעגל או מתנאים ואמוראים אחרים, למשל בב"מ שאם ירדו לפני התיבה יבא בן דוד וכדומה. ויש גם כאלו שמומחים בנושא של "להבדיל בין אבא לאבא", וזה יתרון לעצמו, אבל לא על חשבון בעלי המופת - וכי תעלה בדעתך שבגלל שצריך להבדיל בין אבא לאבא לכן נפטר את חברי הכנסת מתפקידם, למשל? אבל ודאי צריך מקצוע כמו מבקר המדינה, שיפעל במקביל למדינה עצמה, ואין זה מבטל את זה ולא זה מבטל את זה. בכל מקרה כשכתבתי על בעלי מופת לא התכוונתי אפילו לרגע לומר שדווקא בעלי המופת שבימינו הם מוצלחים או נוהגים כראוי וכדומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2014 21:34 |
|
| |
אליקים
הנחת הנחה לגבי דעתו של המהר"ץ חיות על חוני המעגל, ואז הקשית קושיה מסוגייתנו.
אולי באמת חוני המעגל כן היה תלמיד חכם? אולי החלוקה המשולשת (או שייתכנו סוגים נוספים) אינה בהכרח ממצה? אולי זו ההסתכלות שלנו והמיון שלנו?
הרי גם אביי וגם רבא היו תלמידי חכמים וראשי ישיבה. ואילו אבא אומנא לא היה בעל מופת "מקצועי". להפך. הוא היה אדם שנראה בעל ממון (שהרי לא היה זקוק לגבות מכל אחד על שירותיו) ובעל חסד.
ובכלל, האם יש כזה מקצוע "בעל מופת"? יש כאלו שהיו פונים אליהם, וחלקם נזכרו בדפים אלו בגמרא. אבל הם מאנו בהתייחסות כזו אליהם. אחד מהם, שהיו ילדים מבקשים ממנו שיתפלל, היה מתפלל ואומר: אבא בשמים, עזור לאלו שאינם מבדילים בין אבא לאבא.
כמדומה שמקצוע "בעל מופת" קיים היום, אבל אולי זה סימן רע למאמינים בו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2014 20:33 |
|
| |
אגב, מעניין לחשוב על הקשר שבין שני סוגי הגדלות. למשל - חוני המעגל - שהמהרי"ץ חיות ודאי היה מגדיר אותו כמומחה למפתים בלבד - מסופר שכשנכנס לבית המדרש לאחר שינת 70 השנים - הלומדים אמרו שנהירין שמעתתא כבימי חוני המעגל - כלומר - יש ערך לימודי גם למומחיות במופתים.
כך אנו מוצאים שהגר"א מסביר שחסידים הראשנים (שהיו שוהים שעה אחת לפני התפילה, שעה אחת בתפילה ועוד שעה אחרי) - ע"י שהאריכו בתפילה היתה תורתם "משתמרת ומתברכת" בקרבם.
כנ"ל ניתן לחשוב למשל על מה שאמרו חז"ל "אשה נאה ודירה נאה וכלים נאים מרחיבין דעתו של אדם" - אם נדקדק בלשון המימרא הזו - נמצא לכאורה שבעל המימרא סבר שליופי יש ערך אינטלקטואלי. וכמו שיעקב אהב את רחל - והתורה מדגישה בהקשר זה את יופיה - ולא מסתבר שהתורה היתה מדגישה זאת אילולא היתה סברה שהיופי מעיד על הפנימיות. (וזה בניגוד לדעת ר' יהושע בן חנניא שאילו הוו סני הוו גמירי טפי - אם הת"ח היו פחות יפים היו לומדים יותר)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2014 17:32 |
|
| |
מיימוני
כתבת
"דבר אחד מעניין אנו מגלים כאן. ידוע גם לנו וגם לדורם של אביי ורבא שרבא היה גדול מאביי בלימוד, בהבנה ובעמקות. והנה, דווקא אביי הפחות למדן הוא זה שזוכה יותר מרבא לאותו גילוי של חיבה שמיימי.
ואבא אומנא, שאינו מוכר לנו לא כתלמיד חכם ולא כבעל שמועות, דווקא הוא עולה על כולם...
"
המהרי"ץ חיות כותב ב"מבוא לתלמוד" (בחלק ממנו המודפס במשניות ע"ג כלשהם) - שהיו בין האמוראים שהתמחו בהלכה, היו כאלה שהתמחו באגדה, והיו כאלה שלא זה ולא זה - אלא שהיו מומחים בעשיית מופתים. לא בהכרח שעשיית מופת, או דרישת שלום משמים, היא המדד לגדולתו של אדם. ייתכן בהחלט שזה פשוט "מקצוע" מיוחד בתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2014 15:25 |
|
| |
ירוחם
אי משום הא לאו מלתא היא ,רבה [בר נחמני] היה דודו של אביי וברור שהיה כהן ומבית עלי,
הבעיה היא אם ננקוא בגרסא את רבא ,
א לא ידוע שהיה כהן [יש גם ראיות שלא היה כהן ]
ב כבר פלוגתא דאביי בן השישים ורבא בן הארבעים שעוד חי אחריו זה לא כל כך מסתדר כרונולוגית בעיקר מסברא
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2014 15:20 |
|
| |
חסדא
אביי ורבא הם צמד חברים או חברותא שלפי הגמרא בכתובות אביי מת לפני רבא.
הגמרא בכתובות מביאה את השם רבא בהקשר לאביי.
רבה- חיי בדור השלישי. רבא ואביי בדור הרבעי.
ןלכן צע"ג
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2014 15:04 |
|
| |
ירוחם ,
לא הבנתי בדיוק מה כונתך ,
יש כאן אבל מקצת זכר לדבר שהגירסא ביבמות הוא רבה ולא רבא ,
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2014 13:26 |
|
| |
| חסדא כתב: |  | ירוחם
יבמות קה עמוד א |
|
אני זכרתי גמרא אחרת בה אלמנת אביי בקשה מזונות מבית דינו של רבא כתובות דף סה . חומא דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא, אמרה ליה: פסוק לי מזוני, פסק לה. פסוק לי חמרא, א"ל: ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא,
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2014 13:13 |
|
| |
ירושלמי תענית א, ד:
נראה לחכמים בחלום שחסיד מכפר איימי יתפלל וירדו גשמים. עלו חכמים אצלו. אמרו להם בני ביתו שהוא כעת בהר. יצאו אליו להר. אמרו לו יישר כח, ולא החזיר להם שלום. ישב לאכול ולא אמר להם בואו ואכלו עמי. כשנכנס מן השדה לעיר הוליך משא עצים על כתפו ושם את סודרו מעליו. נכנס לביתו ואמר לאשתו: חכמים אלה חפצים שאתפלל על הגשמים, אם אני מתפלל לפניהם ויורדים גשמים גנאי הוא להם, ואם אינני מתפלל יש בזה חילול שם שמים, אלא בוא נעלה לגג ונתפלל, אם ירד גשם נאמר להם כבר נעשה לכם נס מן השמים, ואם לא ירד גשם נאמר להם אין אנו כדאי להיות נענה בתפילתנו שכבר התפללנו ולא ירדו. עלו לגג והתפללו וירד גשם. ירד אצל חכמים. אמר להם: למה טרחתם לבוא לביתי היום? אמרו לו: רוצים אנו שתתפלל שירד גשם. אמר להם: ולתפילתי אתם צריכים שכבר נעשה לכם נס מן השמים. אמרו לו: למה בהר כשאמרו לך יישר כח לא הגבת? אמר להם: אני שכיר יום ואינני רשאי להסיח דעתי מעבודתי. אמרו לו: למה כשישבת לאכול לא אמרת לנו לאכול עמך? אמר להם: כי לא היתה לי אלא פרוסת לחם אחת ומה הייתי אומר לכם לאכול עמי כדברי חנופה. אמרו לו: מדוע כששבת לעיר נתת את הסודר שלא כדרך הסבלים? אמר להם: סודר שאול הוא להתפלל בו ולו הייתי נותנו תחת המשא היה נקרע. אמרו לו: למה כשהיית בהר אשתך לבשה בגדים מאוסים וכשנכנסת מן ההר לבשה בגדים יפים? אמר להם: כשאני בהר היא לובשת בגדים מאוסים שלא יתן שום אדם עיניו בה, וכשאני נכנס מן ההר היא לובשת בגדים יפים כדי שלא אתן עיני באשה אחרת. אמרו לו: כדאי אתה להתפלל ותיענה מן השמים.
ירושלמי פאה ט, ט:
רבי חמא בר חנינא ורבי הושעיה היו מטיילים בסביבות בית הכנסת של לוד. אמר רבי חמא בר חנינה לרבי הושעיה: כמה ממון שיקעו אבותי כאן (שזכו לבנותו בכספם). אמר לו: כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן, האם לא היו אנשים עמלים בתורה (כי טוב יותר אם היו נותנים ללומדי התורה הממון והיה הממון מקיים נפשות).
תוקן על ידי מם80 ב- 04/07/2014 13:15:02
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2014 12:58 |
|
| |
ירוחם
יבמות קה עמוד א
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2014 12:10 |
|
| |
| אמשלום כתב: | | [במסכת תענית רשימה ארוכה של סיפורי "שבח" על חכמים שונים (בעיקר בהקשר של הורדת גשמים - מי "ראוי" להוריד גשמים וכו'). מעניין לבחון את ההבדלים (אם יש, ודומני שיש) בין המעלות שמייחסים שם לאמוראי בבל ובין אלה המיוחסות לאמוראי א"י או לתנאים (מעניין יהיה לבחון גם מקבילות א"יות או תנאיות לסיפורים - אם יש כאלה - ובמה הן שונות מאלה שבבבלי). ייתכן ואני טועה (לא בדקתי לעומק), אבל נראה לי ש"שבח" כגון הקפדה על צניעות והפרדה בין נשים לגברים הוא עניין אמוראי-בבלי, כמו גם "צדקה" (עקיפה או לא) לת"ח דוקא (בניגוד אולי למעשי חסד כלפי עניים וקבוצות "שוליים" אחרות). כאמור, לא בדקתי את הנושא לעומק, אבל אשמח מאוד לשמוע ממי שבדק מה היו תוצאות בדיקתו...]
|
|
ראוי לציין כי שם בגמרא לא נמצא בכל העיר- בי לפט- לא נמצא אדם אחד שהוא בן עולם הבא, אלא 2 בדחנים שהיו מספרים בדיחות ומצחיקות את החברה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2014 11:53 |
|
| |
| חסדא כתב: | | | אביי התייחד בגמילות חסדים והיה מבית עלי הכהן ונפטר בגיל שישים לעומת רבא [רבה] שהיה עסוק בעיקר בתורה וחי עד גיל ארבעים, |
|
וזאת מניין לך?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2014 04:45 |
|
| |
לגבי השאלה מדוע דנם לכף זכות יתכן ואם היו הם אנשים רגילים לא היה זה מבחן מכיון שאין צורך לדונם לכף זכות אבל היות והם היו תלמידי חכמים שהלכה שצדיקים צריך לדונם לכף זכות גם אם רוב המעשה נוטה לחוב לכן היה זה מבחן הוגן
תוקן על ידי fanat ב- 04/07/2014 04:45:58
|
|
|
|
|
