אולי לא בדיוק הפורום המתאים אבל אין לי מקום ראוי אחר לשאול
אני מקווה שמי מחכמי הפורום יוכל לענות
אני שב עכשיו מטיול בצ'כיה וכמובן כולל גם בטרזינשטט
שם ביקרנו במרתף מעותר בפסוקים כציור קיר
המדריך הסביר כי אחרי המלחמה גר שם אחד מהגויים אשר המרתף שימש לו כמחסן ואז גילה את הכתובות כאשר צ'כיה השתחררה מעול הקומוניזם הוא סיפר על כך לשלטונות ולאור ממצאי הכתובות והפסוקים המצוירים בקירות סברו שהמקום שימש כבית כנסת חשאי לתושבי המחנה
המקום ניקנה ע"י הממשלה ומשמש כאתר למבקרי המחנה
אחד מהנוסעים אמר שלדעתו זה זיוף על מנת להרוויח כסף וזאת משום שאין אף עדות גם לא משרדי הניצולים שבמקום היה בית כנסת
האם מישהו יכול להשכיל
תבוא עליו ברכה
נשלח ב-14/7/2014 21:55
תשובת גב' סימה שחר
מנהלת ארכיון ואוצרת בית טרזין
-
ראשית תודה על פנייתך.
-
כידוע לך העיר טרזין הייתה עיר צבאית שבה חיה אוכלוסיה צ'כית.
כאשר אנחנו מדברים על התקופה שהעיר הפכה לגטו טרזיינשטאט, נשלחו למקום גם יהודים דתיים ושומרי מצוות.
כדי להמשיך ולקיים את מצוות התפילה, בחדרים או בעליות הגג בהם חיו היהודים הם יצרו לעצמם פינות לתפילה בעזרת בד שיצר חיץ בין מקום הלינה לבין המקום הקדוש.
בנוגע לבית הכנסת, אנחנו מכנים אותו בית כנסת, אשר אתה מדבר עליו, לא כל יהודי הגטו ידעו על היווצרותו. אין זה זיוף. זה אמיתי לחלוטין. אחד היהודים בגטו בשם אשר (ארתור) ברלינגר. יהודי מגרמניה, שהיה מורה לאומנות ומוזיקה. עיצב הרבה מאוד כתובות למצבות ויצר חפצים דתיים. בין היתר היה עוזרו של רב הקהילה היהודית והיה פעיל בקהילה.
בגטו המשיך לצייר ציורים הקשורים ליהדות ובשלב מסויים צייר וכתב את הפסוקים בהם נתקלתם בטרזין. לכן הוא גם נקרא בית הכנסת החשאי.
בברכה,
סימה שחר
מנהלת ארכיון ואוצרת
בית טרזין
נשלח ב-13/7/2014 00:31
כמו כן יש להוסיף על הניתוח של מימוני, שכשיש לנו בעיה במחשב אנו פונים לטכנאי מחשבים, ולא לרב או אדמו"ר, ואפילו לא לבבא. וכמדומני שזו תכונה משותפת לכל באי עולם, ואפילו אחינו השמאלנים הטועים, כשיש להם בעיה במחשב, הם פונים לטכנאי, או חושבים בעצמם ולא שואלים את עמוס עוז או אנשי רוח אחרים!
נשלח ב-12/7/2014 23:26
מיימוני, בתחומים עובדתיים פשוטים בד"כ פונים למומחים. וגם בבי"ד את העובדות מבררים עם עדים ולא ברוח הקודש. אבל יש מעט מאד שאלות שהן עובדתיות נטו, ולכן יש יותר מקום לרבנים ממה שבד"כ נוטים לחשוב. ראה מאמרי ב'צהר' על מומחיות הלכתית (דומני שאמשלום הביאה או הזכירה אותו כאן פעם).
אנו מבררים. פונים למומחים ומסתמכים על שיטות מחקר בתחום המחקר.
מה ידוע על המקום המסויים הזה? למשל מפי עד, או עד מפי עד?
מה יודעים המומחים? ויש לשער שהם עונים וגם מצרפים מראי מקומות לתשובות שלהם.
בתחום זה שהעלה חלמיש, איש לא העלה בדעתו שצריך לשאול "רב" או "תלמיד חכם" או "אדמו"ר" או "גדול הדור" האם המרתף הזה שימש באמת כבית כנסת והאם הרישומים אותנטיים, ולא היה סלקא דעתך (=הווה אמינא, כלומר האם היה עולה על הדעת שזו אפשרות) לפנות אל "רוח הקודש" לתשובה.
כלומר: יש תחומים שבהם גם אדם חרדי יודע שפונים למומחים.
וממילא ניתן לשאול: מדוע יש תחומים שבהם אנו כן מחפשים את רוח הקודש? מה מאפיין את התחומים ההם להבדיל מכאן?
יצויין: לא באתי לזלזל באפשרות של רוח הקודש אם כי יש לי ספקות אם אלו שמייחסים אותה להם בזמננו אכן נחנו בה. אני כן מבקש
א. להמחיש שיש תחומים שבהם כל אחד מבין שצריך ידע אמפירי (=עובדות בנות בדיקה מהשטח).
ב. לזהות את הקו המפריד (או הקוים המפרידים) בין שאלות שבהם רצים לחפש רוח הקודש לבין כאלו שלא.
גם אנוכי שאלתי את ידידי פרופ' דני מיכמן, ההיסטוריון הראשי של יד ושם. הרי תשובתו: עקרונית - בטרזיינשטאט לא היו בתי כנסת "מחתרתיים", כי אפשרו חיים דתיים. אבל לגבי המקום הספציפי - לא הייתי בטרזיינשטאט מאז ינואר 1996 - כדאי לשאול את ד"ר מרגלית שלאין, שכתבה דוקטורט על טרזיינשטאט והיא גם היועצת ההיסטורית לבית טרזין בגבעת חיים. כתובת הדוא"ל שלה הוא:[email protected] ואני גם מכתב אותה למכתב זה.
