| נשלח ב-21/7/2014 02:17 |
 |
| |
גואל דם עצמו
לרגל פרשת מסעי חידה שנשאלה בכולל: שמעון רצח את ראובן. הרופאים קבעו את מותו של ראובן. אחר כמה ימים נזדמן שם איזה אלישע (או מדען עתידני) והקים את ראובן לתחיה. ראובן מלא תאוות נקם, רוצה לגאול את דם עצמו על ידי הריגת שמעון, האם מותר לו? נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2014 19:40 |
|
| |
בתקופתו של הרמב"ם הנצרות נהגה בסימנים של ע"ז, אמת שגם היום חלקם- הקתולים הפרבסלבים והיונים. אבל רוב רובם לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2014 19:33 |
|
| |
והנצרות היא עבודה זרה, הבנתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2014 19:25 |
|
| |
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ב
הלכה ב
ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל תפנו אל האלילים, ובענין הזה נאמר ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו שלא תשאל על דרך עבודתה היאך היא אף על פי שאין אתה עובדה שדבר זה גורם להפנות אחריה א ולעשות כמה שהן עושין שנאמר ואעשה כן גם אני.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2014 18:30 |
|
| |
צריך היתר לעיין?
(אני מכיר בעיה אחרת, לא להשהות ספר שאינו מוגה בבית משום "אל תשכן באהליך עוולה")
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2014 18:28 |
|
| |
שכחתי שיש ראיה מפורשת מן המקרא: הרי לעתיד לבוא יחיו כל ההרוגים על ידי הגוים, ואף על פי כן "דם עבדיו יקום"...
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2014 18:27 |
|
| |
ה"מדרש" הנ"ל יצא לאור על ידי כרמולי שנחשב אחר מותו לזייפן מפורסם (אבל כבר נשכח, ואפילו בספר חכמי צרפת הראשונים מובא דבר שמצא כרמולי בכתב יד, עם ציון שעדיין לא נמצא כתב היד שעמד בפניו).
יש עוון גליון מפורסם בנושא, בשם הפרושים, ואם מישהו מכיר היתר לעיין בו הוא יכול להביא את השאלה והתשובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2014 18:20 |
|
| |
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עשר גליות עמוד 437
עשרה חכמים שלא הניחו כל המדות של ת"ח ואלו הן: הלל הזקן שעלה מבבל בן ארבעים שנה, רבן יוחנן בן זכאי שעסק בפרקמטיא מ' שנה ולמד מ' שנה ומלמד מ' שנה, רבי עקיבא בן יוסף שהיה מ' שנה כשהלך ללמוד ושימש מ' שנה ופרנס מ' שנה, רבי יוחנן בן גודגדה שיודע לשער כמה טיפין יש בים, רבי יהושע בן חנניה שיודע בינה לעתים, רבי אליעזר בן חסמא שיודע תקופות וגימטריאות, רבי אליעזר בן הורקנוס שאם כל הימים דיו וכל הקנים קולמוסין וכל בני אדם לבלרין אינן יכולין לכתוב מה שקרא ושנה, רבי מאיר שהיה יודע שלש מאות משלות שועלים, שמואל שנהירין ליה שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, וסהל שדרש בשוקי דסהל דקדוקי רפואה ודקדוקי אצטרולוגי. מעשה באחד מתלמידי סהל שהיה יושב בשכונה של טבר וקרא טוב שבטבחים לגיהנם ולא הספיק לגמור הדבר עד שנטל הסכין וחתך את ראשו, מיד נטלו רבו והניחו על צוארו והיה דבקו בסממני הרפואות ונתרפא
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2014 08:59 |
|
| |
מיימוני <שהרי הגוסס מגרש (והאם אין זו משנה מפורשת< אנציקלופדיה תלמודית כרך ה, גוסס [טור תא] בגרושין וקנינים. הגוסס אם יכול לגרש את אשתו וליתן מתנה וכיוצא, נחלקו ראשונים: יש סוברים שבכל הדברים התלויים בדעתו ומעשיו של האדם הגוסס הוא כמת גמור ואין דבריו ומעשיו קיימים ולכן אין הגוסס יכול ליתן גט לאשתו ולא ליתן מתנה וכיוצא, ואפילו כשהוא מדבר ודעתו מיושבת עליו, ולא אמרו שהגוסס הוא כחי לכל דבריו אלא לענין דברים החלים ממילא ואינם תלויים בדעת האדם, כגון יבום וירושה וכיוצא, ואף על פי שהוא נודר ומעריך ונדרים וערכין חלים על ידי האדם שנדר והעריך, הרי זה מפני חומר ההקדש, שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, אבל לא בשאר דברים131,
131. דעה א בתוס' קדושין עח ב; רשב"א גיטין ע ב בשם רבנו יואל מבונא; ר"ן ומרדכי גיטין שם בשמו; רא"ש קדושין פ"ד סי' טז בשמו; ס' התרומה סי' קל בשמו. וכן ד' רש"י קדושין שם ורבנו חננאל שהובא ברא"ש ושאר ראשונים הנ"ל ובטור אהע"ז סי' קכא שאין גיטו גט ואין מתנתו מתנה, אלא שברשב"א ומרדכי שם כ' שי"ל שר"ח ר"ל כשאינו מדבר, ועי' ב"ח אהע"ז שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2014 12:12 |
|
| |
ירוחם
צודק!
אין לי אלא לתהות על עצמי ועל זכרוני המפוקפק.
בדיקה בפרוייקט השו"ת העלתה שני מראי מקומות, ובשניהם מדובר לכאורה על משהו אחר.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת גיטין פרק ז
הלכה ג
מתני' זה גיטך אם מתי זה גיטיך מחולי זה זה גיטיך לאחר מיתתי לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט מהיום לאחר מיתתי אינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת: גמ' זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה זה גיטיך לאחר מיתתי לא אמר כלום. ורבותינו אמרו הרי זה גט. מני רבותינו. רבי יהודה הנשיא ובית דינו. בשלשה מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו. בגיטין. בשמן. ובסנדל. ויקראו לו בית דין שריא. שכל בית דין שהוא מתיר שלשה דברים הוא נקרא בית דין שריא. אמר רבי יודן בי ר' ישמעאל בית דינו חלוק עליו. בגיטין מהו שתהא מותרת לינשא. ר' חגיי אמר מותרת לינשא רבי יוסי אמר אסורה לינשא אני אומר נעשו לו ניסים וחיה.
וכן
תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת סוטה פרק ט דף כג טור ב /מ"ו
רבי יודה בר פזי בשם רבי זעירא חלל ולא מפרכס ראוהו (דף כג טור ג /ה"א ) מפרפר כאן ובא לאחר זמן ולא מצאו אני אומר נעשו לו ניסים וחיה
בדין האחרון מדובר במפרכס, כלומר לפני המוות, ואין סומכין שודאי מת. אבל הנס הוא שהחלים לפחות זמנית ועדיין לא מת, לא שמת וקם.
לגבי הסוגיה בגיטין, לא ברור במה מדובר, ונראה שגם שם מדובר במי שגסס וגירש ולא מת אם כי אז לא ברור למה הכוונה שהרי הגוסס מגרש (והאם אין זו משנה מפורשת?).
צריך לחפש עוד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2014 11:36 |
|
| |
לפי הפרויקט אין בירושלמי. יש איזכור בב"ק עד..
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 23/07/2014 11:37:50
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2014 11:18 |
|
| |
ירוחם
כמדומה ששמתי לב לגמרא זו לעיל. מה שלא הזכרתי אותה אכן חבל ולזכותך שטרחת להביאנה לכאן. היא חשובה מאד לצרכנו.
מה שציינתי אני הוא לירושלמי. האם הבאת גם אותו? אם כן, לא ראיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2014 11:09 |
|
| |
ירוחם סליחה
ירובעל, אני קורא אנגלית. תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2014 10:34 |
|
| |
| פתיאמי כתב: |  | | מיימוני כתב: | |
אני מזכיר שיש ירושלמי (נדמה לי במסכת מכות) ששואל על "בא הרוג ברגליו" - בא האיש ששני עדים העידו על ראובן ושמעון שהרגוהו ולכן חייבים מיתה, ואז בא האיש ההרוג כביכול וקיומו מוכיח שהם עדי שקר, אז האם העדים המרשיעים ייחשבו כזוממים לההרג? הירושלמי שואל: ושמא נסים נעשו לו? כלומר, יתכן לפרש הירושלמי שואל אם היתה לו תחית המתים. ומתוך כך ניתן לדייק שגם אם היתה לו תחית המתים, רוצחו ייחשב לרוצח כי לפני הנס היה רוצח |
|
הירושלמי מטיל ספק כדי שלא נמהר לחרוץ דינם של העדים הזוממים. אך אין כאן ראיה ודאית
נשלח מהאנדרואיד שלי
_________________
|
|
היות ואני הבאתי את הגמרא הזאת כבר בהתחלה, חשוב לציין שהגמרא בבלי כריתות מד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2014 08:32 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
אני מזכיר שיש ירושלמי (נדמה לי במסכת מכות) ששואל על "בא הרוג ברגליו" - בא האיש ששני עדים העידו על ראובן ושמעון שהרגוהו ולכן חייבים מיתה, ואז בא האיש ההרוג כביכול וקיומו מוכיח שהם עדי שקר, אז האם העדים המרשיעים ייחשבו כזוממים לההרג? הירושלמי שואל: ושמא נסים נעשו לו? כלומר, יתכן לפרש הירושלמי שואל אם היתה לו תחית המתים. ומתוך כך ניתן לדייק שגם אם היתה לו תחית המתים, רוצחו ייחשב לרוצח כי לפני הנס היה רוצח |
|
הירושלמי מטיל ספק כדי שלא נמהר לחרוץ דינם של העדים הזוממים. אך אין כאן ראיה ודאית נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
|
