| באור פרק לג פסוק ג "ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים" צריך להבין, מדוע כפל הכתוב בלשונו - "בחדש הראשון" "לחדש הראשון"? יש לומר, כי התורה באה לרמוז כי חודש ניסן הוא זמן של מזל לישראל, וזמן שלימות ההצלחה של חודש זה הוא ביום ט"ו בחודש. על כך רומז הכתוב "ויסעו... בחדש הראשון", כלומר, בחודש שבו עומד מזלם של ישראל. ולאחר מכן הוסיף וכתב "בחמשה עשר יום לחדש הראשון", לציין את המועד של שלימות ההצלחה באותו חודש. פרק לה פסוק ב "צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבותיהם תתנו ללוים" מדוע כפלה התורה בלשונה, שכאן כתבה "ערים לשבת" ואחר כך הוסיפה "והיו הערים להם לשבת"? יש לומר, כי למרות שה' צווה שלא יהיה ללויים חלק ונחלה בארץ, לא התכוון למנוע מהם מתנת חסד, כדין שמפרנסים את מי שאין לו. וזהו מה שאמר הכתוב "ערים לשבת", מכיוון שיש הכרח בערים לשבת, לכן יש עניין לתת ללויים מתנת חינם. ולפיכך כפל הכתוב בלשונו, מה שנאמר כאן "ערים לשבת", זהו טעם הנתינה. ומה שנאמר "והיו הערים להם לשבת", בא לומר שצריך שיהיו ראוים לישיבה. וחז"ל מפרשים שבא הכתוב לומר שהערים יהיו לישיבה, שאין עושים מן העיר מגרש. פרק לו פסוק י "כאשר צוה ה' את משה כן עשו בנות צלפחד" יש להקשות, הרי בדרך כלל בתורה כתוב קודם "כן עשו" ולאחר מכן "כאשר צוה", ומדוע כאן היפך את הסדר והקדים לכתוב "כאשר צוה ה'"? ויש לבאר, לפי שה' נתן לבנות צלפחד יתרון גדול בהתירו להן להינשא לכל אדם, ובכך הוציא אותן מן המצוה הכללית, על כן בא הכתוב להודיע שלמרות שה' נתן את הבחירה בידן, הן עשו "כאשר צוה ה'", כלומר, כמו המצוה הכללית שצוה לבני ישראל, ולא לפי ההיתר שנתן להן ה'. | האור החיים כלשונו פרק לג פסוק ג הוצרך לומר זכרון 'בחדש הראשון' ב' פעמים הגם שהיה יכול לומר 'בחמשה עשר יום' ומובן הדבר שבחודש הראשון מדבר הכתוב, או על זה הדרך ויסעו בט"ו לחודש הראשון. אולי שרמז מה שאמרו רבותינו ז"ל (שמו"ר טו) כי חודש ניסן הוא זמן שמזלם של ישראל עומד, גם זמן שלימות ההצלחה בו הוא ט"ו בחודש, והוא אומרו 'ויסעו וגו' בחודש הראשון' שהוא זמן העמדת מזלם, ועוד לתוספת גודל המערכה בט"ו שהוא זמן מילוי הלבנה, ואומרו 'לחודש הראשון' לפי שאין גדר זה מורה על רום ההצלחה אלא כשהוא בחודש המוצלח.
פרק לה פסוק ב
'ונתנו ללוים וגו'', פירוש, הגם שצוה ה' שלא יהיה ללוים חלק ונחלה בארץ, אבל בתורת חסד יתנו להם מתנת חנם ממה שהגיעם, כדין שמפרנסים מי שלא שהשיגה ידו. והוא מה שדקדק לומר 'ערים לשבת', פירוש, לצד ההכרח לשבת בהם וגו'. ולזה כפל לומר אחר כך 'והיו הערים להם לשבת', להעירך כי מאמר 'לשבת' ראשון היא טעם הנתינה. ומאמר 'והיו הערים להם לשבת', הוא לומר לך שצריך שיהיו ראוים לישיבה, ורבותינו ז"ל (מכות יב.) אמרו שבא לומר שהערים יהיו לישיבה, שאין עושין עיר מגרש. פרק לו פסוק י צריך לדעת למה שינה הכתוב מאמר זה מסדר הרגיל שמקדים המעשה ואחר כך יאמר 'כאשר צוה' וכאן הקדים מאמר 'כאשר וגו'' ואחר כך אמר 'כן עשו'. ונראה כי לפי שה' עשה להם יתרון לבנות צלפחד ומעלה והתיר להם לינשא לכל אדם והוציאם מכלל מצוה הכללית, בא הכתוב להודיענו שהגם שה' עשה הבחירה בידם אף על פי כן לא עשו אלא כמצות המלך לעם בני ישראל, והוא אומרו 'כאשר צוה וגו'' פירוש כמצוה הכללית כן עשו ולא כרשיון שנתן להם, ולזה אם היה אומר ויעשו בנות צלפחד וגו' כאשר צוה, יהיה נשמע שההודעה באה לומר המעשה שעשו ומודיע במאמר כאשר צוה ה' כסדר הרגיל לומר, אבל מאומרו בתחילה 'כאשר צוה ה'' ואחר כך הודעת המעשה זה יגיד כי לא בא להודיע המעשה אלא לשלול רשיון הפך מצוה הכללית והבן. |
