| נשלח ב-28/7/2014 02:03 |
 |
| |
העישון במשנת החסידות
א. בספר "מאיר עיני הגולה", סיפור ע"ה, מובא, שסיפר הרה"ח ר' משהלי וואהלר ז"ל ששמע בעצמו מהרה"ג הר' דוב בעריש מייזילש ז"ל אבד"ק ווארשא, איך שאמר, שלא הצטרף לכת החסידים בגין שני דברים שסיפר לו בעל החי' הרי"מ זצ"ל מהפלגת רבותיו. פעם א', כשישבו יחד, הפליג מאד בשבחיו של הגאון הרבי ר' יונתן אייבשיץ זצ"ל, וסיפר בהפלגת חכמתו בכל העניינים, ושהי' לו נשמה קדושה וטהורה בחי' גבוהה מאד, אבל ע"י המחלוקת שהיה נגדו מגדולי ישראל היה לו עיכוב בדרכו. וסיים אח"כ ואמר כי לולי המחלוקת והרדיפות שהיו לו, היה יכול להגיע בגדולתו כמעט לדרגת הרבי ר' בונים זצ"ל. ועוד פעם אחת דיבר עמו מגדולתו של היהודי מפרשיסחא זצ"ל, ואמר כי הנהו מאמין בבירור, שהיהודי, בעת שהעלה עשן מפיו מן הלילקע (מקטורת), כיון אז ממש אותן הכוונות, שכיון הכהן הגדול בהקטרת הקטורת ביוה"כ לפני ולפנים. וסיים רבה של ווארשא ואמר: "הנה אם הייתי שומע דברים כאלו מאיזה איש אחר, יהיה מי שיהיה, לא נשתוממתי כ"כ, ביודעי כי רק בפיו הנהו אומר כך, אבל אין זה אמונה גמורה בלבו רק דמיון של מחשבה בעלמא. אבל כאשר שמעתי זה מפיו הקדוש (של החי' הרי"מ זצ"ל), ואני הכרתיו היטב, כי אם הנהו אומר כן - בוודאי קבוע בתוך לבו אמונה חזקה שכן הוא הדבר, ואיך יכולתי אח"ז להתדבק לחסידים. [וכידוע כתב הגאון רבי מנדל מפאביאניץ זצ"ל, בהסכמתו לספר, שספר זה הנהו דבר מתוקן מפסולת.] מצאנו גם בספר טעמי המנהגים ענייני ברכות עמ' ק"ב, שכתב, שבספרים מובא, בשם תלמידי הבעש"ט, שעשב שקורים טובא"ק הוא חשוב אצל הצדיקים כקטורת. ויש ניצוצין דקין אשר א"א להעלות אותם על ידי אכילה, ועל ידי ריח מעלים אותם. ורמז לדבר מעלה עשן כל שהוא, פי' ע"י מעלה עשן יכולים להעלות אף כל שהוא, פירוש ניצוץ דק. בתפילת הימים הנוראים אנו אומרים "וכל הרשעה כעשן תכלה". יש האומרים "וכל הרשעה בעשן תכלה", ושמעתי בשם האדמו"ר מאוז'רוב זצוק"ל שהיה אומר שצדיקים היו אומרים דבר זה על העישון. ב. האם ניתן להבין את דברי החסידים?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2014 06:53 |
|
| |
גברא_רבה
<העלאת ניצוצות- מושג מקובל בעולם הקבלה והמיסטיקה היהודית, בהנחה שמושג זה נכון או מובן, איני רואה שום הבדל בין העלאת ניצוצות מגפילטע פיש או קוגעל, לבין העלאתם מהעשן>
העלאת הניצוצות, שהוא מושג מקובל בעולם הקבלה והמיסטיקה היהודית, אין פירושו שניתן להעלות ניצוצות של דברים אסורים, אלא העלאת ניצוצות מדברים מותרים וכשרים, ע"י עשיית מצוה בהם. וגם בהם השאלה היא האם הדבר אפשרי ע"י כל אחד ובכל מצב.
ראה את מחלוקת המקובלים בדבר, במאמרו של הרב שאר ישוב כהן, לגבי אכילת בשר, בספר "חיתו ארץ" שהעליתי כאן:
https://db.tt/7O71TWKa
עמ' 6 מעמודי ה-PDF, בד"ה אמנם טעונה ברור.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 31/07/2014 07:02:37
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 22:37 |
|
| |
| גברא_רבה כתב: |  | | העלאת ניצוצות- מושג מקובל בעולם הקבלה והמיסטיקה היהודית, בהנחה שמושג זה נכון או מובן, איני רואה שום הבדל בין העלאת ניצוצות מגפילטע פיש או קוגעל, לבין העלאתם מהעשן . |
|
אכן, לא הבנתי אשכול זה מה עניינו. בחסידות העיקרון של עבודה בגשמיות הוא ידוע, ואף המאכלים ה'יהודיים' (כלומר של יהודי מזרח אירופה) התקדשו בחסידות כמו קוגל והרינג. ומה יש לדון בשונה מכך על סיגריות?
כמובן, שמי שממשיך לדבר כך גם כיום, כאשר ידוע שזה מזיק, אינו חכם במיוחד. אבל אין לזה קשר לציטוטים בפתיחת האשכול מימים קדמונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 19:09 |
|
| |
נישטאיך- באמת בסיפור על הרב ברנשטיין לא דייקתי בהתחלה מקוה שכעת זה מובן.
לגביי הגאון מוילנא כך מסוםר במכתב של הרב אברהם שמחה מאמציסלאב שהיה מקובל מפורסם ואחיינו של רבי חיים מוואלוזין. זה מבוסס על המעשה בדיבוק שהיה בוילנא וכן על מאמרי חזל בדבר אכילת הצדיקים שניתן למלוא אותם במסילת ישרים בפרק על החסידות כדוגמת הרוצה לנסך יין ימלא גרונם של תמידי חכמים יין וכו כו.
לגביי סוגיית העשן אני צריך להיכנס יותר לעניין אולם ציינתי את הפסוקים בפרשת נח לגביי הקרבנות וכן בפרשת התמיד וכן סוגיית העשן שתפסה חשיבות מיוחדת בקטורת שהיה צריך להיות מיתמר כמקל דוקא. כמו כן יש פסוקים ומדרשים לגביי עבודה זרה- ״ מקטרים בבמות״
וכן כתוב במדרש שנהגו המכשפים לגרש רוח תזזית על ידי עשן. כך שאם עשן הוא חלק מן העבודה אז כמו שאכילת צדיק היא כקרבן אולי גם עשנו הוא כעשן המערכה
אולי אין שחר לכל זה אבל בפנייתי מבסוט מההברקה וצריך למצוא לה סימוכין נוספים
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 17:38 |
|
| |
נישטאיך
איקון ירוק. תודה על הציטוט! מחמתו התחוור לי משהו שלא שמתי לב אליו בעבר.
אני מעתיק את הקטע הרלוונטי.
כתבו בשם האר"י ז"ל שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד יראה כזה יִהְוָה וזהו סוד שויתי ה' לנגדי תמיד - וזה תועלת גדול לענין היראה.
ויש שהיו רגילין מחמת זה לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים וכותבים בהם שויתי ה' וגו' בן ד' אותיות ושארי שמות ומנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי - והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה מאימת השם
מעניין מה המקורות שהמ"ב מעתיק מהם כדי להשוות את הלשון. בקטעים האלו מובא טעם שהוא שונה לגמרי מן המקור של האר"י. אצל האר"י מדובר במעשה מצוה (!) קבלי שמשפיע על העולמות האלוהיים. אצל המ"ב זה בסך הכל אמצעי לאי הסחת הדעת.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 14:15 |
|
| |
העלאת ניצוצות- מושג מקובל בעולם הקבלה והמיסטיקה היהודית, בהנחה שמושג זה נכון או מובן, איני רואה שום הבדל בין העלאת ניצוצות מגפילטע פיש או קוגעל, לבין העלאתם מהעשן [עשן הוא חומר מתפרק].
אני חושב שלפותח האשכול הייתה בעיה עם הדבר כי לא כולם [אנשי הקבלה ורבני המתנגדים] דיברו על העלאת ניצוצות מהעשן אלא רק מהאכילה, לכן זה נראה בעניו דבר מוזר, אבל הכל עניין של הרגל אם היית נולד חסיד היית מאמין גם לניצוצות העולים מהעשן, והדבר היה פשוט לך.
יש לדון כיצד אפשר לעשות מצווה [יחודים. צ"ע מאיזה בתריג' היא] ע"י עבירה [ונשמרתם]. כמו נכנס פה עניין חסידי נוסף "גדולה עבירה לשמה", אם היחוד הנ"ל ניתן לעשות רק ע"י הסיגריה אפשר שיש להתיר. ואכתי צ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 12:58 |
|
| |
מוטי <המשנה ברורה הוא בעמוד הראשון בחלק א סימן א> "(ד) הצדיקים - דהיינו שיצייר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני הש"י כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו וכתבו בשם האר"י ז"ל שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד יראה כזה יִהְוָה וזהו סוד שויתי ה' לנגדי תמיד וזה תועלת גדול לענין היראה. ויש שהיו רגילין מחמת זה לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים וכותבים בהם שויתי ה' וגו' בן ד' אותיות ושארי שמות ומנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה מאימת השם וכתב בש"ת בשם התבואת שור שראוי לאזור חיל לבטל המנהג כי ע"פ הרוב אינם משמרים את הקלף כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וגם כמה פעמים בא לידי מחיקת השם. ונראה דבמנורות הגדולות המצויירות על קלף שקובעים בבה"כ לפני העמוד תחת טבלא של זכוכית שאין שייך בזה טעם הנ"ל לית לן בה עכ"ל. והקובעין בעמוד בלא טבלא יש למחות בידם כי ע"י הנרות שקובעין בעמוד בא ברוב העתים לידי מחיקת השם ח"ו". <זה סיפור על צדיק ירושלמי שאהב לעשן. אין לזה שום קשר ליחודים קבליים> האם לא כתבת בהודעתך הראשונה: "כמו כן ידוע על הרב פישל ברנשטיין ראש ישיבת חיי עולם שהיה בידיו מיחד יחודים בעשן הסיגריות לשוות כנגדו שם הויה", או שהיחודים שבהודעה זו אינם ייחודים קבליים? <וכמו למשל שהעידו על הגאון מוילנא שבסוף ימיו אכל וזה נחשב כקרבנות. האם לא ניתן לומר כך גם על העלאת עשן שהיא היתה חלק מעבודת המקדש בקטורת ובקרבנות? > העידו על הגאון מוילנא שבסוף ימיו אכל וזה נחשב כקרבנות, האם גם העידו שהוא אמר שאכילתו נחשבת כקרבנות? <זוהי אולי אנלוגיה מחודשת אולם היא מבוססת על פסוקים מפורשים> התוכן לציין לאותם פסוקים? האינך רואה סכנה באנלוגיות וכדומה להן?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 10:04 |
|
| |
המשנה ברורה הוא בעמוד הראשון בחלק א סימן א. שוב- זה סיפור על צדיק ירושלמי שאהב לעשן. אין לזה שום קשר ליחודים קבליים. תעזבו אותו במנוחה למען ה.
כמו כן- אם בגמרא כתוב שאכילת צדיק היא הקרבת קרבן וכמו למשל שהעידו על הגאון מוילנא שבסוף ימיו אכל וזה נחשב כקרבנות. האם לא ניתן לומר כך גם על העלאת עשן שהיא היתה חלק מעבודת המקדש בקטורת ובקרבנות?
זוהי אולי אנלוגיה מחודשת אולם היא מבוססת על פסוקים מפורשים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 08:02 |
|
| |
כמדומה שנתחברו כאן יחד כמה נושאים.
א. עישון. בימינו הכל יודעים שזה דבר מסוכן לבריאות. אני עדיין זוכר את הימים שבהם היה ויכוח גדול בין רופאים אם העישון באמת מסרטן או לא. קל וחומר לדורות רחוקים יותר שבהם העישון נחשב לדבר מועיל וטוב.
כאשר למינגית מבקרת את אי הנעימות שגורם העשן לסביבה היא כותבת מנקודת ראות בת זמננו. (ואמנם גם אני חש כמותה). אבל צאו וראו כיצד בספרים מזמנים אחרים מתועדים תיאורים לפי תומם של ריח נעים של עשן, של תחושה של בגרות/גבריות ועוד.
התמיהה שלנו על מי שעישנו בעבר מוסברת בהשתנות הידע הרפואי. בדור שבו ראו רק את המעלות של העישון - כגון שהוא מעורר ומספק תעסוקה לשעות הפנאי - זה היה אחרת. טעות, אבל אחרת.
ב. ייחודים. יש להקדיש לנושא הזה, הבעייתי מאד בעיני, אשכול מיוחד. אפשר כמובן גם כאן. ה"ייחוד" הוא מעשה עם היסטוריה, שעיקרו התכוונות לצירופי אותיות שאמורים להשפיע על הדינמיקה בעולם האלוהות של הספירות. בעיני מי שמאמין בזה - זו עבודה גדולה של מצוה. בעיני שלי, זו מינות.
יש לשים לב שגם אם שבתאים שיחקו בכוונות ובייחודים, לא זה מה שמוכיח שהם שקר ומינות. זה כשל לוגי. השאלה היא אם זה עובד ואם יש לזה מקור ומהו.
ג. ייחודים דרך עשן, אכילת שימורים ועוד. מי שמאמין שניתן לבצע ייחודים, ידון בשאלה אם ייחודים נעשים רק בפעילות של מצוה, כגון לימוד תורה ומעשים אחרים, ובמיוחד תפילה. (אפשר לראות את סידורי המקובלים עם צירופים, ויש לאר"י טקסטים רבים שבהם הוא מצייר את הייחודים והצירופים הראויים לדעתו). אמנם ניתן לטעון שייחודים יכולים להעשות בכל דבר, ואם כן, למה לא שימורים.
ושוב, אני כותב שלא לפי תפיסתי, אלא לפי המאמינים בכך. אם בזמננו יש מקובל המאמין שיש ערך בייחודים, הוא עשוי למצוא אותם בכל פינה בחיים, וזו לגביו עבודת השם הגדולה והעיקרית. כל מצוה אחרת היא רק היכי תמצי (=אירוע שמהווה תשתית) לכך שהייחוד יתרחש.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2014 04:41 |
|
| |
מוטי.
<אינני מבין בזה אך לקשר את זה לסלטי עבודי זה עלבון לאינטלגנציה>
הקשר הוא, שאותו אדם קדוש שטען שהמלאכים אוהבים עשן סיגריות נובלס, הוא גם האדם הקדוש שטען שמי שאוכל סלטים עבודי יזכה לאריכות ימים, ראיתי צילום כתב יד של הבטחה זו כשהופיע בפירסומות של סלטי עבודי, לאחר שאדון עבודי שוחרר מהכלא וניסה לשקם את עסקיו בעזרת מקובלים, אוכלי עבודי לא זכו לאריכות ימים, מפני שזמן קצר לאחר ההבטחה עפ"י "קבלה, שמות ויחודים", עבודי פשט את הרגל.
הוא כנראה שהוא היה "אייטם" חם באותם הימים.
בקשר ליחודים של הרב ברנשטיין. אינני מכיר אותו, והוא לא עשה לי דבר, מה שמרגיז אותו הן השטויות של ציור שם הויה בעשן סיגריות, האם הוא מצייר לעצמו את שם אלוקים בעשן חשיש?
איני חושב שמי שמסוגל לצייר לעצמו את שם הוי-ה, זקוק לעשן סיגריות לצורך זה.
ציין למשנה ברורה הכותב על הסגולה ליראת שמים.
מה דעתך על מי שכתב את הדברים הבאים:
"... והנה מיום שנתחדש ספר הזוהר הרבה נכשלו על ידו, כי כמה דברים סתומים וחתומים אשר המציאו האחרוני' להתעות בני אדם יושבי חשך השכל, צאו וראו כמה קלקולים רבים קלקלו מאמיני הכלב רע שבתי צבי שבור ואחוזת מרעהו ברכי משלוניקי, ויעקב פרנק שם רשעים ירקב, ותלו דבריהם בספר הזוהר ..." (שו"ת תשובה מאהבה חלק א' סימן כו).
תוקן על ידי נישטאיך ב- 30/07/2014 04:43:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2014 22:31 |
|
| |
כל ימיי הייתי תמהה על עניין זה.
למה היו צריכים להרחיק עד איסור 'פיקוח נפש' עתידי, כדי לאסור את העישון.
האם סבל וכאב ובחילה וגועל מידיים של כל הסביבה, אינם סיבה די ראויה?
'ואהבת לרעך כמוך', 'הרק בפני חברו ונמאס בו', 'לא תשקצו'.
מה יש כאן לייחד ייחודים, כשהשכנה שלך מלמטה, לפני לידה, נחנקת עם כל נשיפה שלך ורצה לשירותים להקיא. כשהילד האסטמתי מהבניין ממול משתנק ומשתעל מעשן הסיגריה המגעיל, לא כל כך משנה לו אם בעשן מצוייר שם הווי"ה או לא.
(אין כוונתי לדבר סרה ח"ו בצדיקים קדמונים. כוונתי לבני הדור הזה, שמתכננים לייחד ייחודים או וואטאבר בסיגריות שלהם, ולהרגיש נקיים מה' ומישראל).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2014 16:40 |
|
| |
[נאחז,
תודה!
במיוחד חידשו לי דבריך אודות ר' נחמן מברסלב.
למרות זאת, איני חושבת שצריך להגזים בעניין החומרים משני-תודעה. "שינוי תודעה" בהחלט יכול לקרות בלא צריכה של חומרים כאלה ואחרים. אנשים נכנסים לאקסטזה גם בהשפעה של מילים (מנטרות מסוגים שונים), מוזיקה, תנועה של הגוף (ריקוד אקסטטי או תנועה חוזרת מסוגים שונים) וכו'. לא קשה להבין כיצד דברי הרבי - בעבור מי שמאמין שהוא "צינור" לא-להות - יהוו "חומר" משנה תודעה.
מוטיהו,
דומני ש-LSD לא מעשנים, אלא בולעים. אבל מה אני מבינה...]
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2014 15:02 |
|
| |
נאחז בסבך- מרתק לקרוא מה שכתבת.
אבל האבחנה בין חשיש לטבק היתה ידועה היטב גם לפני 500 שנה אז לא כל כך הגיוני מה שאתה אומר.
כמו כן סמים פסיכודאליים כמו הם חדשים בני עשרות שנים אז אתה חושב שזה מה שהאדמורים עישנו??LSD
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2014 14:33 |
|
| |
העישון אכן תופס מקום מרכזי בתולדות החסידות. סיפורים רבים מספרים על כך שגדולי האדמורי"ם נהגו לעשן במקטרת, תוך כדי ייחודים וכוונות מיסטיות. החסידים אף הגדילו לומר שכוונת האדמורי"ם בעישונם ככוונת הכהן גדול בהקטירו את הקטורת בקודש הקדשים. על טיבם של אותם חומרים שעישנו האדמורי"ם אין אנו יודעים, אך ניתן לשער שמדובר היה בעשבים משני תודעה, המכונים היום כסמים. בעבר לא ידעו להבדיל בין סוגי העשבים, טבק, ניקוטין, או סמים, וסביר להניח שגם חומרי עישון כמו סמים פסיכודאליים הגיעו לידי האדמורי"ם. (דוגמה לכך, ניתן לראות בסיפור המובא במגילת סתרים של הרבי מקומרנא, עמוד לב, שם הוא מספר על הבעש"ט שהשתתף באסיפה רבנית ותוך כדי עישן במקטרתו, עד שכל המשתתפים נכנסו לאקסטזה והתעלפו). את המונחים הקבליים כמו 'העלאת הניצוצות' 'ייחודים' 'כוונות' וכדומה, ניתן להסביר גם במונחים פסיכולוגיים ריאליים. החסידות העמידה במרכז העבודה הרוחנית את החוויה הדתית האקסטזית. על מנת להגיע לאותה חוויה דתית והשראה, קידשה החסידות גם צרכי חולין, כמו שתיית יי"ש, סעודות מדושנות, ואף עישון, אשר כמשל הידוע של הבעש"ט על בן המלך שגלה לכפר, מסייעות בידי הנשמה להגיע לחוויה דתית. ההבדל בין הכפרי המשתכר, לבין החסיד המשתכר, הוא בכוונה של השתייה, או בעגה החסידות 'הייחוד'. המשמעות של ייחוד הוא שילוב ואיחוד בין מעשה גשמי לבין כוונה רוחנית. אם כך איפה, כאשר הרבי מעשן ומתכוון להגיע על ידי כך לחוויה דתית אקסטזית והשראה, בכך הוא מייחד 'ייחוד'. מתחת לטרמינולוגיה המיסטית, מסתתרת משמעות מאוד פשוטה והגיונית. הפלא הוא שדווקא רבי נחמן מברסלב, שהעמיד את החוויה הדתית האינטימית ואת האקסטזה הרוחנית במרכז עולמו, הרבי שהכריז שמצווה גדולה להיות בשמחה, ואף התיר לשם כך לעשות מילתא דשטותא, הוא זה שדווקא ששלל בחריפות יתירה את השתייה החריפה ואת העישון. ייתכן להסביר זאת בכך שרבי נחמן פחד מאנרכיה ואיבוד הגבולות, ולכן הגביל את השתייה החריפה ואת העישון, על מנת שלא להביא את חסידיו לאנרכיזם דתי חסר רסן. וייתכן גם שרבי נחמן האמין דווקא בחוויה דתית טהורה, הנובעת מתוך מאמץ נפשי מזוקק, ולא מתוך חומרים פסיכודאליים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2014 13:04 |
|
| |
[מכל מה שנכתב לעיל התבלבלתי לרגע -
ייחודים? ציור שם הוי"ה? כוחות רוחניים?
מה עם התמכרות, סירחון ושיעול?
מצד שני, יכול להיות שפיספסתי את הנקודה האמיתית - על איזה סיגריות בדיוק מדובר?]
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2014 12:50 |
|
| |
נישטאיך- אינני חסיד של הרב כדורי ובטח אין לי מושג במושגים כאלו. אבל דוקא יש לדבר מקורות רבים:
עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות...
וירח ה את ריח הניחוח
כך שהעלאת עשן עם כוונה לפנות לכוחות רוחניים נמצאת הן בעבודת האלוקים והן בפנייה לכוחות כישוף ושדים.
וצדיקים הרי הם כמזבח כמו שכתוב שאכילתן ושתייתם היא כקרבן וכניסוך יין אז יש פה איזה שהוא קו שמתואר בחזל .
שוב- אינני מבין בזה אך לקשר את זה לסלטי עבודי זה עלבון לאינטלגנציה.
בקשר ליחודים של הרב ברנשטיין אינני מבין מה עשה לך הרב הזה ובמה הוא חטא כשצייר לעצמו שם הויה כפי שמזכיר זאת המשנה ברורה כסגולה ליראת שמים.
לא מדובר על יחודים והשבעות. ולכתוב סתם וד״ל זה לא נשמע לי רציני
|
|
|
|
|
