תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טו עמוד ב
ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו,
וכמה רב בניו?
- אמר רב: שלשים, עשרה מתו, ועשרה נתלו, ועשרה מחזרין על הפתחים,
ורבנן אמרי: אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא, דכתיב שבעים בלחם נשכרו, אל תקרי שבעים אלא שבעים.
ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו, שנאמר ורוב בניו, ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו!
איך הבינו השואלים והמשיבים את "ורוב" בביטוי "ורוב בניו"?
בשוטנשטיין (שם עמ' 4 הערה 60 בשם המהרש"א) נראה שהבינו גם כן ש"רוב" כאן פירושו "הרבה".
ואכן, הביטוי "ורוב" בסמיכות מופיע לרוב בספר איוב. והנה דוגמא שפירושה חד משמעי.
איוב פרק לב
(ז) אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה:
כאן ודאי "ורוב שנים" = ושנים רבות.
ולא רק באיוב.
תהלים פרק עב
(ז) יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ:
רוב שלום = שלום הרבה מאד.
(אפשר עם זאת להסתפק בפירוש של שני הפסוקים הבאים:
איוב פרק ד
(יד) פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד:
עצמותי הרבות או רוב מתוך כלל עצמותי?
וכן יש לעיין בפסוק
דברי הימים ב פרק כט
(לה) וְגַם עֹלָה לָרֹב בְּחֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים וּבַנְּסָכִים לָעֹלָה וַתִּכּוֹן עֲבוֹדַת בֵּית יְדֹוָד:
אך דומה שהפשטות היא שעדיין מדובר בהרבה ולא ברוב-מתוך.
*******
למרות שהאמוראים מבחינים ש"ורוב בניו" פירושו "הרבים", את הביטוי "רוב אחיו" פירשו כמו הבנתנו האופיינית, "רוב-מתוך אחיו".
הנה הדיון:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד ב
כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו,
לרוב אחיו - ולא לכל אחיו,
מלמד: שפירשו ממנו מקצת סנהדרין.
אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, ולבסוף כתיב הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן.
רש"י הבין שמדובר באמירה אחת ארוכה, ופירש שהאחים שפירשו ממרדכי לא היו מתוך כלל היהודים אלא אותם חכמי סנהדרין וחבריו (היינו אומרים היום: עמיתיו) של מרדכי שהקפידו עליו שביטל תורה לעבודת המלך.
לולא פירוש זה אפשר היה לומר שכמו כל אדם שקרוב למלכות, גם למרדכי צצו מתנגדים. קל להיות חביב על הכל כשאין תפקיד רשמי. כשיש, יהיו כאלו שיתלוננו שהרב שמן מרוב אכילה על חשבונם (המקור לבדיחה זו מן הגמרא המתארת כיצד עם ישראל חושדים במשה רבנו... זה לא חייב להיות ביאור היסטורי אלא תיאור אופיני של גורלו של מנהיג).
על כל פנים, הגמרא מפרשת את "רוב אחיו" כמו הרב גדליה.
אולם הפירוש המילוני מתוך השוואה לשאר המקרא אכן מצדיק את דברי החוקר.
"רצוי לרוב אחיו" במובן של "אחיו הרבים". זה לשון שבח שמחבר המגילה חולק למרדכי.
ובטל דיוקו של מו"ר...
