עשיו שונא ליעקב ,כבר מוכרח?

כשהתחלתי ללמוד בישיבה, שמעתי הלכה שלא מצאה חן בעיני: פרה אחת רבוצה ברה"ר, ופרה אחת מהלכת. בעטה מהלכת ברבוצה - פטורה. רבוצה במהלכת חייבת. ואני אמרתי לעצמי: הרי הרבוצה לא עשתה שום דבר רע. אז חוץ מהאפליה, למה מהלכת ברבוצה פטורה? אבל לאט לאט הפנמתי את הטעם (שכמובן שמעתי בפעם הראשונה): שכל המשנה ברשות הרבים ובא אחר ושינה בו - פטור. המשנה מפריע לסדר הציבורי, ועל כן איננו יכול להתלונן, ולא משנה מה הסיבה ששינה (כמובן, זה לא אומר שצריך לשסות פרות מהלכות ברבוצות לכתחילה. אבל אם זה קרה, אז אין לרבוצה זכות להתלונן). 

לאחר כמה זמן, נחשפתי לספרים של תלמידי הגר"א, שכותבים בחריפות נגד מעשי חסידות יתרים. אני הפרדתי את זה מהמחלוקת של מתנגדים חסידים, בין אם בגלל שלא הבנתי זאת כראוי, ובין אם בגלל שהבנתי שזה לא משנה, ובין אם מכל סיבה אחרת. (היום כבר אינני זוכר בדיוק איך פירשתי את זה אז ביחס לזה). מה שהיה חשוב לי היה העיקרון שניצח על המלאכה בספרים האלו - חסידות יתירה היא סטייה מהסדר הנורמלי - משנה ברשות הרבים. 

(לדוגמא - הנער המכונה בפי חבריו "חנון" הוא סוג של משנה (גם אם רק מתוך הרגל). הוא איננו שומר על כללי החברה המקובלים. זה יפה להשקיע בלימודים, אבל אסור שזה יבוא על חשבון דברים אחרים. צריך איזון במידות ובכל החיים בכלל. אסור שמי שחסר בדבר מסויים, ישקיע כוחות בדבר מסויים על חשבון השקעת הכוחות במידה שעדיין חסרה. 
  
גם, להבדיל, החילוני המקדש את היצר - הרי הוא פועל להרבות כוחות חיים בעולם - זוהי מידת "חסידות" - אך באה על חשבון ערכים אחרים. חסר האיזון שמאפשר את החיים הזורמים עם כל כוחות הנפש ועם כל העולם כולו.) 

לכן כאשר ישראל מצטדקים ומוסיפים במצוות יותר מדי - וזה בא מסיבה כלשהיא על חשבון מידות מסויימות או מצוות מסויימות - וכמובן שמצוות מבחינתי זה לא דווקא דברים מוגדרים בבית המדרש 
אני למדתי מהספרים הנ"ל, שהעיקר איננו המעשה אלא היחס למעשה - אליהו מרפא "את מזבח ה' ההרוס" - שנבנה בכלל הרחק מירושלים, לשם שמים - אך לא כתורה וכמצווה. ואעפ"כ מעשה אליהו שהיה בודאי בהוראת שעה - נחשב מעשה טוב. ומעשה בוני המזבח - נחשב גם הוא מעשה טוב כמו שמוכח מדברי אליהו "כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה." (ההדגשה כמובן לא במקור). העיקר איננו המעשה אלא היחס לנושא הרוחני/דתי/מוסרי בגללו ניתנה המצווה. למעשה היום אני מבין שאין מצוה ועבירה אלא לכתחילה ובדיעבד. העבירה היא סוג של בדיעבד. 

קיצורו של דבר, כאשר ישראל מוסיפים במצוות, או בחכמה, על חשבון דברים מסויימים - אזי הם גורמים חוסר איזון סביבם - חוסר איזון שמכריח את הגויים, ואפילו בתת מודע "לעשות משהו". מה פירוש "לעשות משהו"? 

למעשה, אני מאמין היום שיש איזושהיא חלוקת תפקידים בין כל אנשי העולם - חלוקה אותה עושה הקב"ה תמיד - בין אם נרצה ובין אם לא. אם אדם אחד מחסר מתפקידו הטבעי - ממילא ה' יתן בליבו של אדם אחר למלא את התפקיד שלא בוצע. כך למשל כאשר ישראל מוותרים על תפקידם כ"ואת ישראל עבדי", אז יקבל נבוכדנאצר את התואר "נבוכדנאצר מלך בבל עבדי", ותחת ידו יהיו הכל. כך גם למשל בישעיהו פרק ה' לאחר שמתאר את הדעות המוטעות של ישראל, חוזר ואומר "ונשא נס לגויים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא, אין עייף ואין כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נפתח אזור חלציו ולא ניתק שרוך נעליו..." - כאשר ישראל מוותרים על סידור החיים, אזי בבל יקחו את אותה תכונה לעצמם, ובה ינצחום. כך גם אמרו חז"ל שנבוכדנאצר הזהיר את לוחמיו לבל יחטאו בזנות, שכן - אלוקי ישראל שונא זימה הוא, וזה יהיה הגורם שלא יפלו ישראל בידם וכבר חז"ל אמרו על רשע שהשעה משחת לו "אף זוכה בדין"(!!!) וכמו שאכתוב להלן – הנביא אומר שאהלה ואהליבה חטאו, ו"אנשים צדיקים"(!!) המה ישפטו אתהן. מי זה אנשים צדיקים? נבוכדנאצר וסנחריב!

אמנם, בסופו של דבר התפקיד של "עבד ה'" איננו לפי מידותיו של נבוכדנאצר, ולפיכך הוא יפול "כי אל ה' זדה אל קדוש ישראל". 

. 

כדאי לשים לב גם – שהתנ"ך לא אומר רק דברים טובים על היהודים! בתנ"ך כתובים על עם ישראל דברים רעים מאוד – לא רק עונשים – אלא גם על רשעות העם.

(כאן אני מדלג על מכתב בתוך מכתב, שציטטתי פה, לגבי מה שכתוב על ישראל בתנ"ך - זה לא כ"כ רלוונטי לעצם הרעיון. מי שירצה אשלח לו את הדברים. רק אציין, שגם בתקופת הגאולה מוזכר "למען תזכרי ובושת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך בכפרי לך לכל אשר עשית". כמובן זה רק ביחס לקב"ה, כי ביחס לגויים כבר אמר מיכה: "יראו גויים ויבושו מכל גבורתם ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה, ילחכו עפר כנחש ירגזו ממסגרותיהם אל ה' אלוקינו יפחדו ויראו ממך")

וגם "והיה אם למוד ילמדו את דרכי עמי להשבע בשמי חי ה' כאשר למדו את עמי להשבע בבעל - ונבנו בתוך עמי - ואם לא ישמעו ונתשתי את הגוי הוא נתוש ואבד נאום ה'" 

כדאי לזכור שגם הנוצרים והמוסלמים לקחו כבסיס לתורתם את תורת ישראל. מה שמראה שהם לא באמת עד כדי כך רחוקים מאיתנו. ואף הרמב"ם כבר כתב שזה הכנה לביאת המשיח. (וגם להפך – חז"ל דרשו על הפסוק "ופסיליהם מירושלים ומשומרון" – שישראל היתה מייצאת ראשית של פסלים לגויים)

וגם "והיה אם למוד ילמדו את דרכי עמי להשבע בשמי חי ה' כאשר למדו את עמי להשבע בבעל - ונבנו בתוך עמי - ואם לא ישמעו ונתשתי את הגוי הוא נתוש ואבד נאום ה'" 

(אגב, כעצכחניק – תחשוב רגע, מה היה קורה אם בית המקדש לא היה נחרב. ונניח שהיינו מגיעים לתקופת ההשכלה עם בית מקדש. האם עם ישראל היה מפסיק להקריב קרבנות? וכמה מלחמות היו יכולות להיות על זה. על ויתור על מצוות "פרימיטיביות". הרי גם היום עושים חגיגה מכל פטר חמור. וק"ו אם כל היהדות היתה בשיא תפארתה)

לכן לדעתי אם אתה שואל מה צריך לעשות – לדעתי צריך לחקור את הרוחניות מחדש, גם לא לסמוך על רוחניות עתיקה ופרימיטיבית וגלותית, וששורשה מתאים לעם בהתפתחות, ולעם שמושגיו פשוטים - טוב ורע, ללא הבחנה "מה הגויים חושבים" , אלא לפתח את הכל מחדש – בדיוק כמו שעשו בבניית המדינה – שחידשו את כל המערכות ויצרו תנועה ציונית ועד כדי כך שאפילו רצו "גנבים עבריים", - הכל צריך להיות חדש, וזה שייך לתורת "הרע הטוב והטוב מדי", מכיוון שאחרי הגלות שוב אין אפשרות לבנות יהדות שלא תהיה קשורה לגויים איך שהוא (בדיוק כמו שלמשה לא היתה אפשרות ליצור תורה שלא תקשור את עצמה למה שעם ישראל היה וחשב במצרים) - ואז באמת נוכל לזכות לבניין שמיים חדשים וארץ חדשה גם מבחינה רוחנית, ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב, כי אם שישו וגילו עדי עד.