| נשלח ב-4/8/2014 15:11 |
 |
| |
לימוד ליל ט' באב ה תשע"ד בעצור חושבים
כרגיל, כל חברינו (וחברותינו) וכל מי שרוצה, מוזמן הלילה ללימוד.
אפשר להציע כאן נושאים.
אני מציע כמה נושאים אפשריים, שחלקם נידונו כמדומה בעבר:
מה תפקידו של האבל?
האם החורבן היה רק לרעה? אולי להפך.
למה עלינו לשאוף כדי לתקן את החורבן?
מה יכולה להיות דמותה של הגאולה העתידה? איזה מקום יהיה בה למקדש?
איך חשים אבלות בט' באב של הזמן הזה?
למשל, ארצה לטעון שהתולדות הטובות של החורבן, לדורות, כלומר חורבן המקדש, הן אולי עולות על החסרונות. (ויש כמובן לנמק ובמיוחד באשר הדברים נראים בלתי אפשריים, קנטרניים ואולי אפיקורסיים).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2014 07:45 |
|
| |
עצה השרדותית לא המלצה מוסרית
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2014 21:43 |
|
| |
בעל
הקללה הזאת מתחילה ב"טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2014 21:27 |
|
| |
א. יין היה השתיה היחידה פרט למים.
ב. אולי זו חלק מהקללה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2014 21:11 |
|
| |
א. במגילת איכה כתוב: "...בעטף עולל ויונק ברחובות קריה - לאמותם יאמרו איה דגן ויין..." (פרק ב')
ממתי עולל ויונק שותים יין?
ב. "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה" (פרק ג')
במה זה שונה מהמוסר הנקרא בפינו "מוסר נוצרי" של הושטת הלחי השנייה? (יש לי סברה לחלק, אבל אני רוצה לשמוע אחרים)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 14:57 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 14:35 |
|
| |
אם כבר שלחת אותי לפסוק הזה, מעניין מאוד לראות את הרמב"ן על המקום.
הוא דווקא מפרש כמו שפירשנו בהתחלה, שלשון עבודה מורה על עבודת ה'.
להלן דבריו שם :
וטעם כן עשו בני ישראל את כל העבודה - כל מלאכת המשכן ויקראנה עבודה לומר כי עשו אותה לעבודת השם הנכבד כענין ועבדתם את ה' אלהיכם (לעיל כג כה) ואותו תעבודו ( דברים יג ה) ויתכן שיאמר בכאן כל העבודה על הכלים כלשון שאמר (לעיל פסוק מ) את כל כלי עבודת המשכן והזכיר תחלה הכלים לאמר כי אפילו בכלים נזהרו ועשו כמצוה בהם ואחרי כן הזכיר וירא משה את כל המלאכה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 14:32 |
|
| |
בפסוק הזה ספיציפית יש שימוש בלשון רבים של מלאכה. כמו שתרגם אונקלוס "וַחֲזָא מֹשֶׁה יָת כָּל עֲבִידְתָא", שים לב לשימוש במילה עבידתא שמשמעותה מלאכות ולא מלאכה שהיא עבידא.
מה ההסבר לכך? לעתים במקרא צורת יחיד נקבית משמשת במקום צורת הרבים, לדוגמא "וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה" כשהכוונה היא לעבדים רבים.
גם כאן ניתן לקרוא את הפסוק כאילו נכתב "וירא משה את כל המלאכות". ודאי לאחר שהפסוק הקודם מדבר על כך שבני ישראל עשו "את כל העבודה".
בלשון חז"ל לעומת זאת, צורה זו לא מקובלת. ולכן אם יכתבו חז"ל מלאכה נבין כי הכוונה היא למלאכה ספציפית.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 13:38 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 13:27 |
|
| |
אני רק רוצה לחדד את ההבחנה בין מלאכה לעבודה. עבודה היא אוסף של מלאכות. עבודת המשכן כוללת אוסף של מלאכות פלוחניות. עבודת האדמה כוללת אוסף של מלאכות חקלאיות וכן הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 13:14 |
|
| |
אפשר להוסיף את הרעיון שמאחורי כל עמוד יש את הערך הגולמי שלו. שמעתי פעם ווארט מהרב מיכי על הויכוח בין המלאכים למשה רבינו. "כלום ילוד אשה ביניכם לקיים כיבוד אב ואם? " וכו'. שואל הרב מיכי, אז מה ה"הוא אמינא" של המלאכים? מה, הם פספסו את כיבוד אב ואם? אלא שהתורה הגולמית בלבוש 'מלאכי' - מעביר את אותו ערך של כיבוד אב ואם במצוות "מלאכיות". בשפה אחרת. אבל הערך הוא אותו ערך. אותו רעיון. העולם עומד על ערך התורה - תבונה על ערך העבודה - ההשקעה והיצירה על ערך גמילות החסידים - הנתינה לזולת נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 12:23 |
|
| |
בהחלט נקודה מעניינת אריאל. עבודה בפרה אדומה מכונה מלאכה.
לְעוֹלָם מוֹעֲלִין בָּהּ, וּמַרְבִּין לָהּ עֵצִים, וּמַעֲשֶׂיהָ בַּיּוֹם, וּבַכֹּהֵן, הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. וְהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בַּמַּיִם, עַד שֶׁיַּטִּילוּ אֶת הָאֵפֶר:
בעגלה ערופה המשנה פשוט מצטטת את לשון הכתוב
זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל
נותר לנו אם כן לברר, מה ההבדל בין עבודה למלאכה.
אונקלוס מתרגם מלאכת עבודה - עיבידת פלחן. נראה אם כן (ואני מנסה להיות זהיר כאן) שמלאכה - מקבילה לעבודה של ימינו, ואילו עבודה - מקבילה לפלחן.
גם עבודת אדמה מתורגמת באונקלוס כפלחן. ואדם אין לעבוד את האדמה - ואנש לית, למפלח ית אדמתא.
עבודת הקדש באונקלוס מתורגמת אף היא כפלחן. לעבד עבודה באהל מועד - לְמִפְלַח פֻּלְחָנָא בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא.
בשבת, בה התורה משתמשת בלשון מלאכה, אונקלוס עקבי בתרגומו ומתרגם לָא תַּעֲבֵיד כָּל עֲבִידָא.
בערבית, עבודת האל או פולחן מכונה עיבידה. עבודה סתם מכונה עמאל, במשמעות של work היא מכונה עמילא. עבודה חקלאית מכונה זרעיתא, אולם נשתייר גם המקור הקדום של פלאח.
אז קודם כל ברי לנו שבלשון התורה עבודה משמעותה או פולחן האל או עבודת האדמה. סתם עבודת כפיים (עמאל בערבית) מכונה מלאכה.
נראה כי בהחלט יש קשר בין עבודת האדמה לעבודת האל. גם בלשון המקרא, גם בלשון חז"ל ואפילו בערבית (אם נניח שפלאח מקושר לפלחן הארמי).
נראה לי להציע חילוק. מלאכה היא עבודה פרטית. נניח, הדלקת אור בשבת. בעוד שעבודה, היא המלאכה הקבועה שכיר יום, או עובד ה'. נראה אם כן (ולולא דמיסתפינא) להציע פירוש חדש בדברי המשנה, על בסיס הממצאים האלו. אדם לעמל יולד - זכה לעמל תורה לא זכה לעמל מלאכה. האדם תלוי בעבודה. זכה והוא יהיה עובד ה' (שזה לא סותר מלאכה, השאלה היא מה הoccupation שלו), לא זכה לעמל מלאכה. העולם עומד על שלושה יסודות. על התורה - במשמעות של קיום המצוות. על גמילות חסדים. ועל העבודה - במשמעות של או עבודת ה', או עבודת מלאכה. מה אומרים חכמי הפורום?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 01:47 |
|
| |
עבודה בשביעית היא לא טרחה אלא עבודת האדמה. בהקבלה לעבודת השם.
עבודת האדמה משמעה מסתמא עיבוד האדמה. (השווה ויניחהו בגן עדן לעבדה) עבודת ה' משמעה פחות ברור לי אבל כנראה שהוא באותו כיוון.
ובהקבלה לזה גם עבודת אלילים.
איך מכונה עבודה בפרה ובעגלה ערופה? (על עגלה נא' בתורה אשר לא עובד בה ולכן אם חז"ל נוקטים ל' תורה הגיוני שגם שם ינהגו כך)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 01:22 |
|
| |
אור לציון
איקון ירוק
כתבת שתי הערות חשובות מאד ואני נאלץ לחזור בי ולפחות לבדוק שוב אם לא לסגת ממה שכתבתי.
ראשית, הערת שלשון "העבודה" הוא לשון שבועה ומתייחס לעבודת הקרבנות.
שנית, מצאת מה שנעלם ממני (ואני מניח שבדקת וזה מדוייק), שלשון "עבודה" מופיע רק בשביעית. בשבת מדברים על "מלאכה".
אמנם אי משום זה לא קשה, שכן יש הבדל בין "מלאכה" לבין "עבודה". איני יודע לומר מה ההבדלים, ואולי צריך לאסוף את השימושים הלשוניים ולראות. אפשר ש"עבודה" היא כלשוננו היום, מלאכה שיש בה טרחה ושכר ומתפרנסים ממנה.
כלומר, הנקודה שמצאת ש"עבודה" מופיעה במסכת שביעית יכולה להתפרש בשני אופנים. והם: המילה "עבודה" מציינת רק את עבודת הקרבן ובמסכת שביעית זה יוצא דופן הטעון ביאור. או ש"עבודה" היא גם לקרבנות וגם כמשמעותה היום (מלאכה, טרחה, פרנסה) בעוד שבמסכת שבת זה מקרה מיוחד. וכמדומה שגם במסכת שבת יש אולי לחלק בין שימושי לשון לפי מקורות ושיטות.
והדברים צריכים בירור.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 01:17 |
|
| |
ירוחם
אתה צודק.
וזה בדיוק מה שכתבתי. אני מעתיק:
המילה "עבודה" שלנו מקבילה למילה "מלאכה", אולם נראה שהמילה "עבודה" כן משמשת במקרא במובן שלנו או דומה לו, שהרי ביום טוב לא נאסרה אלא "מלאכת עבודה" לאפוקי מלאכת אוכל נפש וצורך מיידי של יום טוב.
מה שכן נעלם מעיני הוא שמילה זו, "עבודה", נכתבת בכתיב חסר. השלמתי אותה מהזכרון ולא מפרוייקט השו"ת. מה שמוכיח שלא די בתקליטורים...
לעומת זאת, הרשה לי לחלוק עליך באופן מוקצן לגבי מה שכתבת:
אין ויכוח כי חז"ל פרשו כך, יש להניח כי הם לא כל כך אהבו את העבודה-עבודת הכפיים, כאז כך היום.
האם חז"ל שאמרו "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות" הם שהתנגדו לעבודת כפים? אלו שאמרו "פשוט נבילה בשוק ואל תצטרך לבריות" ו"אל תאמר חשוב אני, מיוחס אני" (שכחתי את הניסוח המדוייק).
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2014 00:13 |
|
| |
לא נכנסתי לויכוח התיאולוגי (עדיין :)
אבל אתה טענת שזו כוונת חז"ל באבות, על זה חלקתי.
לעצם העניין, קודם כל היו בחז"ל הרבה שראו בעבודה מעלה. "הנהג בהם מנהג דרך ארץ", "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" ועוד. בכל המקומות האלה הפשט הפשוט בחז"ל הוא תורה ועבודה :)
שנית, אני בטוח שגם אתה מבין שאין הכוונה היא שהעולם יקרוס לתוכו ברגע שתיפסק הקרבת הקרבנות. אלא שאלו הדברים הם יסודות חשובים בקיום העולם. לימוד התורה, גמילות חסדים ועבודת האל.
ואכן אמרו חז"ל "אלו היו האומות יודעים מה היה המשכן והמקדש יפים להם, באהליות וקסטריות היו מקיפין אותן לשומרן"
תוקן על ידי orelzion ב- 06/08/2014 00:13:47
|
|
|
|
|
