שלושת זרמי היהדות - גירסת בית ראשון

1. הבור בהשכלה

כולנו יודעים לצטט שבית המקדש הראשון חרב בשל ע"ז ובית המקדש השני בשל שנאת חינם.
איזה שנאת חינם? רובנו יודעים משהו על יוספוס, מלחמת האחים, הקנאים והסיקריקים.
איזה ע"ז? כאן תהיה התגובה דממה עמוקה שלכל היותר תופרע באזכור המשנה על מנשה שהעמיד צלם בהיכל.
כדי למלא חלל זה בהשכלתי ובהשכלתכם, צללתי למעמקי מימי ההיסטוריה של תקופת בית ראשון והרי התוצאות:

2. העידן הקדום

עם בוא בני ישראל לכנען נתקלו הפולשים בעם עשיר ותרבותי שהאמין בדת צבעונית ותוססת. קשה היה למתישבים החדשים להתעלם מהפיתויים שהציבו אלים שניתן לראות ולמשש, משתאות סוערים וזונות מקדש זמינות.
יהושע, שחרד מפני העתיד, כרת מספר בריתות בהן התחנן בפני העם לשמור את מורשתם המקודשת אבל נכשל במאמציו. כחלוף דור אחד, פנה העם אל אלילי כנען.
מכאן נפתח עידן של מאבקים בין הדת הכנענית לישראלית. היו גלי התעוררות ישראלית וגלים של כנעניות. בסופו של דבר, נוצרה דת סינקרטיסטית שעירבה את פולחן הבעל וה'.
(מה גרם לפנייה הקבועה אל ה' בכל פעם שבה נכבש העם בידי אויביו? יתכן שה' נתפס כא-לוהי העם כולו שכרת אתו ברית ייחודית, כפי שאכן מצטייר בתורה, לפיכך, בכל פעם בה היה העם בצרה לאומית, הם פנו אל א-לוהי העם. הבעל, לעומת זאת, לא העדיף את הישראלים על עמים אחרים ולא היה פיתוי אלא לפרט.)
על היעלמותה של דת זו אנו קוראים בספר שמואל(א,ז,ב-ד):
ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה'.
(שלב ראשון: עוד שיבה לפולחן ה'. אין עדיין הסרה של היסודות האליליים)
ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל יהוה הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל יהוה ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים: ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרת ויעבדו את יהוה לבדו.
אם כן, האיום הפלשתי גרם לבני ישראל לנטוש את פולחן הבעל ולעבוד לה' לבדו. אולם השפעות כנעניות חדרו לפולחן ה', ולא בנקל ניתן היה לשרשן.

3. הממלכה המאוחדת

לאורך קרוב למאה שנה היתה דת משה הטהורה הדת הרשמית של המדינה. את חטאי שלמה יש לראות כאירוע שולי שבו המלך התיר לנשותיו להמשיך לקיים את פולחנן האלילי. דת המדינה לא השתנתה וגם אירוע שולי זה עורר את זעם העם.
במהלך זמן זה מיסדו דוד ושלמה את הפולחן, הקימו מקדש מלכותי, הסדירו את ענייני הכהונה ואסרו עבודה בבמות. דבר שמנע כל פולחן אלילי למחצה בעבודת ה'.
אבל בכל אותה תקופה רחש איום הע"ז מתחת לפני השטח.

4. הירבעמים

ירבעם בן נבט, שפילג את הממלכה, היה זקוק לגרסה חדשה של הפולחן, גרסה שונה מהפולחן הרשמי שבמשך ימי הממלכה המאוחדת הפך לדוידי במובהק. לפיכך הנהיג ירבעם את הרפורמות המכונות 'חטאת ירבעם'.
במסגרת הרפורמות הנהיג ירבעם שיבה לכל המסורות העתיקות וחידש את העבודה בכל מקומות הפולחן העתיקים. ירבעם עצמו לא עבד רשמית לאף אל פרט לה' לבדו. (יש פסוק אחד עמום בדה"י שממנו ניתן אולי לראות יותר מזה)
אבל העם, שחזר למנהגיו הנושנים, חידש את גרסת הפולחן הישראלית שהושפעה מכנען. אמנם פולחן הבעל והעשתורת מוגר אבל את פולחן ה' נהג העם לנהל בתבנית כנענית.


5. היהדות בגרסה הכנענית

מעל מזבח הבעל בישראל של תקופת המקרא היה קבוע בדרך כלל עץ שהיה מקודש לאשרה וכן כלי מסתורי שנקרא חמן.
ביאור משמעותו התיאולוגית של נוהג זה הוא כדלהלן: במיתולוגיה הכנענית, נחשבת אשרה ל'קונת אלים' - בוראת האלים ולאשתו של אל עליון, ראש פנתיאון האלים (שמכונה, במקביל, קונה ארץ)
נראה כי משמעות מעמדה זה של אשרה היתה שהיא נחשבה לשותפה/שליטה בכוחו של כל אל ואל.
גם בסיפור היחיד שיש לנו על אשרה בעלילות המיתולוגיה הכנענית, מתבטא תפקידה בשכנוע אל עליון להעניק לבעל רישיון לבניית בית. אל עליון לא היה מעוניין לעשות זאת אולם אשרה הצליחה לשנות את דעתו, ואולי נכון יותר - הכריחה אותו לשנות את דעתו.
אם כן, אשרה היא אלה השולטת באלים האחרים.
לפיכך, כל פולחן לאל כנעני היה חייב לשתף גם את אשרה כדי שתסייע להורדת השפע האלוהי אל העולם בהשפעתה על האל.
(והן הן דברי המשנה: (ע"ז מח.) איזו היא אשרה: כל שתחתיה עבודה זרה; רבי שמעון אומר, כל שעובדין אותה. מעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו, והיה תחתיו גל; אמר להן רבי שמעון, בדקו את הגל הזה, בדקוהו ומצאו בו צורה. אמר להן, הואיל ולצורה הן עובדין, נתיר להם את האילן.
באשרה של התורה, שהיא האשרה הכנענית, נכללו שני עניינים. (1) עבדו אותה כאלה. (2) עבדו תחתיה אלילים. זאת כיון שהגדרתה היא אלה המסייעת לעבודת אלילים אחרים. ת"ק ור"ש נחלקו איזה משני העניינים הוא המהותי בהגדרתה.)
אשר לחמנים, אין לנו כל מידע ודאי אולם הגיוני לראות בהם עזרי פולחן נוספים שמסייעים להורדת השפע.

מבנהו של מזבח הבעל הועתק למזבח ה'. בני ישראל נטעו מעל מזבחותיהם עצי אשרה ותלו מעליהם חמנים.
נראה שאותם עזרי פולחן כנעניים נראו לבני ישראל כאמצעי יעיל לזכות בתשומת לבו של ה'.
בכתובות עתיקות מישראל ויהודה מוזכר בקביעות 'ה' ואשרתו' (לדוגמא ברוך הוא לה' ולאשרתה, יתנו לה' ולאשרתה) בתמונה מסויימת שנמצאה מצוירים גבר ואשה כנועה לו שלפי פירוש אחד הם צלם ה' ואשרתו. מכאן נוכל ללמוד שהאשרה הפכה לאלה זוטרה בפולחן ה', משרתת נאמנה המסייעת בהורדת השפע מה' הזכר דרך כחה הנקבי. (מעין תפקיד השכינה בקבלה)
פרט לכך שבו בני ישראל גם לפולחן שדים שרווח ביניהם בתקופת יציאת מצרים. ההבדל היסודי בין עבודת אלילים לעבודת שדים הוא שהשד לא נתפס כיצור עליון שהמאמין נמצא 'מתחתיו' אלא כיצור מקביל לאדם שבינו ובין המאמין מתקיים סחר מכר הדדי.
ירבעם, כנראה, לא התנגד לפולחנים אלו ואף סיפק כהנים לביצועם.


6. האשריים והנבואיים

ואחריהם מכל שבטי ישראל הנתנים את לבבם לבקש את יהוה אלהי ישראל באו ירושלם לזבוח ליהוה אלהי אבותיהם. ויחזקו את מלכות יהודה ויאמצו את רחבעם בן שלמה לשנים שלוש כי הלכו בדרך דויד ושלמה לשנים שלוש.

הופעתו הרשמית של פולחן זה, שעד אז כנראה התקיים במחתרת, הכתה בהלם את עם ישראל. פלג נכבד של תומכי המונותאיזם הטהור, אותם אכנה 'הנבואיים' נטשו את ממלכת ישראל הכופרת ועברו לארץ יהודה. אלא שרחבעם ניצב כנראה בפני לחץ אדיר מצד המוני בני ארצו, שחשקו גם הם בפולחן האשרה הקוסם כל כך. כחלוף שלוש שנים נשבר רחבעם.
הוא התיר את הבמות.
ועם הבמות באו כל הפולחנים העתיקים והאסורים, אשרות הוצבו מעליהן, חמנים נתלו לצדן ומצבות השתטחות הוצבו ברחבי ארץ יהודה.
מצב זה נמשך 22 שנה.

7. הטיהור הראשון

הדברים השתנו עם עליית נכדו של רחבעם, אסא, לשלטון.
אסא ביער את כל האשרות, החמנים והמצבות מערי יהודה. היו שני גלי טיהור: הראשון מיד עם עלותו לשלטון והשני, הרדיקלי יותר, בשנת 15 לשלטונו. בטיהור שני זה לא חמל אסא אפילו על אמו עובדת האשרה והדיח אותה מכל תפקידיה. הטיהור הסתיים בברית חגיגית שנכרתה בבית המקדש בחודש השלישי (קרוב לודאי - בשבועות).
בני הפלג הנבואי בממלכת ישראל, ששמעו על המלך ששב לדת הנבואית, שבו וערקו לממלכת יהודה. "כי נפלו עליו מישראל לרב בראתם כי יהוה אלהיו עמו".
בנו של אסא, יהושפט, המשיך בדרך אביו. הנביא מציין שגם הוא 'הסיר את האשרים' ומכיון שאותם אשרים היו אמורים להיות הרוסים מזה עשרות שנים עלינו להניח שמדובר באשרים חדשים שהקימו האשריים - בני הפלג שתמך בפולחן האשרה. אם כן, כנראה היה זה מאבק קבוע שניהלו אסא ויהושפט נגד האשריים.
ואז הגיחה דת חדשה לממלכת יהודה.

8. המלך המומר

במהלך עשרות השנים הללו, התנהל הפולחן הירבעמי בישראל על מי מנוחות. אלא שמלך צעיר ומוכשר בשם עמרי, שעלה למלוך על ישראל, החליט לחזק את ממלכתו בסדרת נישואין פוליטיים. הוא השיא את בתו ליהושפט ואת בנו, אחאב, השיא לאיזבל בת אתבעל מלך צידון.
איזבל היתה מאמינה אדוקה בדת הכנענית. לא בגרסה האנמית שלה ששקעה איכשהו לתוך פולחן ה' אלא בדת הכנענית עצמה, כולל עבודת הבעל, העשתורת ושאר האלילים.
הלהט הדתי שלה הצליח לשכנע גם את בעלה שבתחילה עוד נסע לצידון כדי לעבוד את הבעל ולבסוף הקים מקדש לעבודתו והכריז עליה כדת הממלכה. (הוא לא סר מחטאת ירבעם, נראה שהוא ניהל שני פולחנות מקבילים, לה' ולבעל. ועל זה אמר אליהו "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים אם הבעל הוא האלוהים לכו אחריו ואם ה' הוא הא-לוהים לכו אחריו.")

יהושפט, גיסו של אחאב, השיא את בנו יהורם לעתליהו בת אחאב. עתליהו היתה עובדת בעל מושבעת וכך הלכה גם יהודה בעקבות ישראל.

אסון דתי זה עורר את כל עובדי ה', הן הנבואיים והן האשריים, למרד. במשך תקופה ארוכה אנו שומעים על טבח נביאים הדדי והרס מזבחות ולבסוף, בימי יהורם בן אחאב (שהסיר את מצבת הבעל הרשמית אבל נתן לאמו להמשיך ולנהל את הפולחן) משח אלישע הנביא את יהוא למלך. יהוא טבח את כל בית אחאב, הן את ענפיו הישראליים והן את הענף היהודאי, שחט את כל עובדי הבעל והשיב את פולחן ה' הירבעמי לתקנו.

היחידה ששרדה מכל בית אחאב היתה עתליהו בת אחאב, אשתו של יהורם בן יהושפט ואמו של מלך יהודה שנהרג בידי יהוא, אחזיהו בן יהורם.
עתליהו ניצלה את שעת הכושר, הרגה את כל צאצאי בית דוד והשתלטה על הממלכה. אלא שכחלוף שבע שנים הוציא הכהן הגדול (יהוידע) ילד קטן מבני המלך, אותו הסתיר במקדש ה', ותפס את השלטון בשמו.
עתליהו הכובשת נרצחה ועידן אחאב הסתיים.

9. יהואש ויהוידע

תפיסת השלטון לוותה בהשמדת פולחן הבעל והשבת פולחן ה' לתקנו. איזה סוג פולחן? יהוידע הכהן, השליט למעשה בממלכה, היה נבואי ולפיכך היה הפולחן נבואי כל ימיו. עם מותו ניסה המלך לצאת לדרך עצמאית. הוא הכריז על השבת פולחן האשרה.
צעד זה עורר את התנגדות הכהן החדש, בנו של יהוידע, שהיה לא רק נבואי אלא גם נביא ונקרא זכריהו בן יהוידע. המלך, נחרץ ברצונו לא להיות כפוף עוד למשפחת יהוידע, דאג לרצוח אותו בבית המקדש. אבל משפחת יהוידע היתה אהודה מדי.
כחלוף שנה אחת "התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכוהן, ויהרגוהו על-מיטתו וימות."
כך נמוגה ההפיכה האשריית הקצרה.

אמציהו בן יהואש לא אהד את הנבואיות אלא שכחה של השקפה זו היה חזק מדי ביהודה והמלך החדש לא העז לפעול כנגדה. לקח זמן עד שהוא העז אפילו להוציא להורג את רוצחי אביו וגם אז טרח אמציה להדגיש שהוא עושה זאת 'ככתוב בספר תורת משה'.
אחרי עשרות שנים, כבש אמציהו את אדום (במערכה שבה נאלץ לציית לכל הוראות הנביאים) ואז העז להביא עמו את אלוהי שעיר, קוס, כדי להשתחוות לו. האירוע עורר מייד מרד והוא נמלט ללכיש, העיר שהיתה מעוז האלילות ביהודה, שם חי 15 שנה עד שהצליחו עובדי ה' לשלוח כוחות שהרגוהו.
תחתיו מלך בנו עוזיהו שעבד את ה' בשיטה הנבואית (פרט לסכסוך פולחני קטן כאשר ניסה להקריב בעצמו בבית המקדש, דבר שאפשר לראות בו השפעה ירבעמית) ואחריו יותם שהמשיך בדרכו.
בזאת מסתיימות כ165 שנה בהן שלט למעשה הפלג הנבואי, פרט לעשר שנים של שלטון הבעל.

תודה
אתה צודק, באשכול הזה התכוונתי פשוט לספר את הסיפור, לא להוכיח אותו. אחר כך יכלתי לבאר איך הגעתי להנחות מסויימות ולהתווכח עליהן כפי שאכן קרה.

אשכול מעולה, החכמתי הרבה בת"ב בזכותו.

אריאל - הכתיבה שלך מרתקת, מקיפה, ומעמיקה. (הרב ראובן מרגליות בהקדמה לספרו 'יסוד המשנה ועריכתה', מספר שטענו לו מדוע הוא מרצה את הדברים בסגנון קולח כאילו הכל פשוט ולא מבליט את ההנחות המקובלות מול החידושים שלו, ומשיב שעדיפה לו נוחות הקריאה והטמעת חידושיו מאשר הבלטתם.
אתה באשכול זה עשית כמוהו ונראה שהצלחת בזה היטב).

שאפו גם לצבוני ולאליקים - ייצגתם את הצד שלכם בגאון וברהיטות מושכלת ומעמיקה.

רק הערה קטנה:

צריך להתייחס גם למניע של הפרשנות, אצל החזון איש, לא ידוע לי מניע שאינו מתוך הכתוב. מאידך - בעלי המוסר, נראה קצת כאילו נעצו חץ של הצדקת הקדמונים ואח"כ ציירו את העיגול מסביב לחץ.
אני לא אומר שזה לא לגיטימי, כי יכול להיות שיש סיבה טובה לדעה הזו של הצדקת הקדמונים, - אבל אם כן ראוי לדון בערך הזה עצמו, מה סיבותיו, מקורותיו או הסתירות לו.

קישור

בעניין דעת החזו"א, ראיתי בספרו של בני בראון שהתכוין לר' אייזיק שר.

לגבי ירבעם טענתי שעבודה ב׳מקדש׳ לא מצווה יכולה לכלול גם כרובים לא מצווים וממילא אפשר לראותה כסעיף של חטא הבמות (שנוגע גם באביזרייהו דע״ז) אבל כבר דיברנו על זה. מה יענה רי״א על הגמ׳ שם ״מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ע"ז דכתיב (ישעיהו כח, כ) כי קצר המצע מהשתרע מאי קצר המצע מהשתרע א"ר יונתן קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד״ אלא שמדובר על עידן מנשה ויורשיו שאכן עבדו ע״ז לכו״ע. ואעפ״כ טובה ציפורנן. למה? צריך ביאור לדעת שניניו.

בפעם החמישית! הלוי לא עונה על 4. הוא כותב במפורש ירבעם עבד עבודה זרה!

דווקא על 1 הוא כנראה כן עונה.

מה ישיב החזו"א על הגמרא ביומא:

אמר רבי יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים. א"ל ריש לקיש אדרבה אחרונים עדיפי אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה! אמר ליה בירה תוכיח, שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. שאלו את רבי אלעזר ראשונים גדולים או אחרונים גדולים? אמר להם תנו עיניכם בבירה. איכא דאמרי אמר להם עידיכם בירה .

"אין מלך בישראל" - לגנאי, אפשר לכתוב רק על עבודה זרה לאלוהי ניכר וצידונים?! לדעת חזו"א הביאור של הלוי לפסל מיכה הופך אותו (את מיכה ודורו) לראוי לשבח?!

צבוני, באת להיות קטיגור ונמצאת סניגור . רי"א הלוי: "וזה היה עניין פסל מיכה" (כמו עניין ירבעם, סמל לה' מחוץ לכרובים) כנראה על זה כתב החזו"א "בימים ההם אין מלך וגו' כתוב ד' פעמים והראשנות מעידות על עצמם שהוא לגנאי ולא לשבח, ופי' המפרשים הוא קבלת כל ישראל" יש לדון אם החזו"א קרא 'במה' לפולחן ה' מחוץ לכלים המצווים. שהרי לדברי רי"א העגל היה לא מזבח לא מצווה אלא כרובים לא מצווים.

ובאשר לשמיטה - אכן החזו"א חולק, אך הלוי תנא הוא ופליג...

והבוחר יבחר.

כשאני קורא בעיון את דברי החזו"א נראה לי די ברור שהוא התכוין לשיטת רי"א הלוי וכדלהלן: כשאנו קוראים במלכים א' י"ב כ"ח ויועץ וגו' הנה אלהיך וגו' נקבע בלבנו שעשה ע"ז ולא במה, התייחסות לשיטת רי"א שהעגל היה רק מקדש חלופי. ובגיטין פ"ח א' עבדו ז' בתי דינין ע"ז ואלו הן ירבעם כו', ובד"ה ב' ל"ו כ"א עד רצתה הארץ את שבתותיה,וברש"י דם מאתים ומ"ג מדמלך ירבעם, פשוט להם דבזמן דע"ז שולטת לא שמרו שמיטה, וירבעם בכלל זה, ומבואר שרוב ישראל בזה דביחידים לא מקרי לא שבתה, וכן כל עונש הכלל נידון אחר רובו...וחשיב להם בפשעי ישראל והיינו רובו. שוב התיחסות לעניין ירבעם וגם התייחסות להניין הרוב והמיעוט.

צבוני, טיעוניך לאליקים בנושא הפולחן כוללים שני נושאים: אביה שכבר דיברנו עליו.
הבעל שבו אנו רואים כי כמות עובדי הבעל היא לכל היותר כמה אלפים וכמות עובדי ה' היא שבעת אלפים. אם כן - יש שני מחנות שוים בגדלם. מה עם יתר העם? אנו רואים שהם פוסחים על שני הסעיפים - מדלגים מאחד לשני.
ודאי שהשמדת אחד המחנות הלוחמים מחקה את עבודת הבעל.
אשר להתקיימות הנבואה, דעת המפרשים היא שנבואת זעם זו אכן לא נתקיימה אלא באופן חלקי מאד בתקופת יהואחז בן יהוא שחזאל מלך ארם הצר לו מאד ו'לא השאיר ליהואחז עם כי אם 50 פרשים ו50 רכב ועשרת אלפים רגלי. כי איבדם מלך ארם, וישימם כעפר לדוש.' לאחר מכן נאמר ויחן יהוה אותם וירחמם, וייפן אליהם, למען בריתו, את-אברהם יצחק ויעקוב; ולא אבה השחיתם, ולא-השליכם מעל-פניו עד-עתה. כלומר, ה' חס על עמו, האריך להם אפו וביטל גזרתו. שוב נאמר בימי ירבעם נכד יהואחז כי-ראה יהוה את-עוני ישראל, מורה מאד; ואפס עצור ואפס עזוב, ואין עוזר לישראל. ולא-דיבר יהוה למחות את שם ישראל מתחת השמים; ויושיעם ביד ירבעם בן יואש.