קיבלתי בוואטסאפ ואני מעתיקה לכאן (לא קראתי עד הסוף..)
הלכה יומית
ט"ו באב
מחר, יום שני, הוא יום ט"ו באב. ובמשנה במסכת תענית (דף כו:), אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי (בבגדי) לבן שאולין (שכולן שואלות זו מזו בגדים, ואפילו העשירות לא היו לוקחות משל עצמן, כדי שלא לבייש את מי שאין לה), ויוצאות במחולות בכרמים.
ובגמרא (דף לא:) נזכרו עוד כמה טעמים שיום ט"ו באב היה יום טוב לישראל, ולכן נפסק להלכה שביום זה אין אומרים תחנון, וידוי ונפילת אפיים.
ונזכר בגמרא, יפיפיות שבהן מה היו אומרות? תנו עינכם ליופי וכו', מכוערות שבהן מה היו אומרות? קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים. ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל הכ"מ, כתב לפרש את הכוונה, על פי דברי הגמרא (נדרים כא.), מעשה באחד שנדר שלא ישא את בת אחותו, משום שהייתה נראית לו כעורה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה, (כלומר, סידרו אותה, על ידי איפור וכדומה), אמר לו רבי ישמעאל, בני, מזו נדרת?, כלומר, האם עתה כשאתה רואה איך שהיא נראית, גם כן היית נודר שלא תשאנה? והלה השיב שכמובן אילו ידע איך שהיא נראית כעת, לא היה נודר. שמע כן רבי ישמעאל, והתיר לו את נדרו. באותה שעה בכה רבי ישמעאל, ואמר, בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן. וכשמת רבי ישמעאל, היו בנות ישראל נושאות עיניהן עליו, ואומרות, בנות ישראל, על רבי ישמעאל בכינה. ואף כאן, הסביר מרן זצ"ל, מה שהיו אומרות המכוערות "ובלבד שתעטרונו בזהובים", כוונתן היתה לומר, שיעטרו אותן בתכשיטין וכדומה, ואז יראו נכוחה שהן נאות וראויות להם.
והביא מרן זצ"ל, מדברי ספר אורחות חיים שכתב, ואין לתמוה על זה, שאיך היה מנהג זה טוב בעיני החכמים, שדומה חס וחלילה כאילו בנות ישראל הפקר, אין זה תימה, כי בודאי שכל מי שהייתה ידו משגת להשיא את בתו למי שהגון לה, לא היה שולח את בתו לשם, אלא המנהג היה בשביל הבנות שאין יד אביהן משגת להשיאן, ואלמלא היו נוהגים כן, היו יושבות עד שילבין שיער ראשן.
והנה נאמר בספר משלי "דבר בעתו מה טוב", ובודאי סגולת יום זה של ט"ו באב, שבו יש הארה יותר בענין הזיווגים. ולכם ראוי לכל אדם להעתיר בתפילה ביום זה יותר ממה שרגיל תמיד, שיזמן לו ה' יתברך את זיווגו הטוב לו, וכן יתפלל אדם על יוצאי חלציו שיזכו לחופה בשעה טובה, ונשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות. אמן כן יהי רצון.
טו' באב
ב"ה יתברך שמו לעד מתוך שיעורה של הרבנית ימימה מזרחי
הידעתן שלחג הביטחון העצמי הזה קוראים חג ה' בשילה מימים ימימה.(שופטים י"א כ"א)
לכן יש מיליון מנהגי יום טוב ושמחה שנוהגים עד היום ביום הזה. אנשים חושבים שזה יום של אהבה בצמח, יום לצעירים, יום שפג תוקפו; לא נכון.
אז מה עושים ביום הזה?
ראשית, את נוסעת למקום שבו הלב שלך נפתח לתפילה. הכותל / קבר רחל / אומן / עמוקה. שיהיה מקום יפה מספיק שמעורר אותך לתפילה, כי מבחינתך את צריכה עוד תחינה אחת ודי.
ט"ו באב הוא בדיוק 40 יום לפני בריאת העולם, ואת יכולה ביום הזה לבקש מה' הכרזת זיווג. "ריבונו של עולם, כשם ש- 40 יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול ומכריזה 'בת פלוני לפלוני', כך תכריז על הזיווג שלי היום, 40 יום לפני בריאת העולם".
שנית, הלבישי לבן את עצמך.
לבן הוא צבע המחילה. רק כשתמחלי לעצמך תוכלי לחיות עם בן אדם אחר. זה המפתח של הזיווג - לדון את עצמך לכף זכות, להרגיש שווה, לתת ערך למה שיש לך. רק אז תוכלי להעריך בן זוג.
למחול למחול למחול. שמחי על מה שאת, ותוכלי לשמוח על מה שהוא.
שׂאי עינייך! שאי עיניך למשפחתך. שאי עיניך ליופייך. צאי במחול – על מה שיש לך ועל מה שאין לך.
רק אז את יכולה להלביש לבן את חברתך.
שלישית, התפללי עבור חברה או אחות.
זה מה שהיו בנות ישראל עושות – מלבישות את חברותיהן בבגדים לבנים מהארון הפרטי שלהן. הלבישי חברה בתפילה לבנה שלך, תפילה סולחת (לבן הוא צבע המחילה), תפילה אוהבת, תפילה מפרגנת. "ה', איך אוכל לשמוח כשחברתי נשארת בבדידותה? תגאל גם אותה היום".
כשאת מלבישה את חברתך בגדי לבן, מטאפוריים או אמיתיים, את סולחת לה על הכל.
את מבטלת את החשדנות שקיימת ביניכן. "ההיא גנבה לי את הזיווג שלי". "ההיא עשתה לי עין". "אחותי עקפה אותי בסיבוב". הפסיקי. לכל אחת יש את מי שהקב"ה מייעד לה מיום היוולדה, ואין דבר כזה לגנוב זיווג.
מי שמפרגנת לחברתה, מודה שיש לה אמונה בכוח המסובב ובהשגחה הפרטית. "לחברה שלי יש השגחה פרטית, ולי השגחה פרטית משלי". רק מי שיודעת למחול ולסלוח לחברתה תדע גם לסלוח לבן הזוג שלה, לכשיבוא. גם הוא לא גנב ממך שום דבר. הילדים שלך לא גזלו ממך את הקריירה, בן הזוג שלך לא לקח ממך את אמא שלך, ויש השגחה בעולם.
תתחילי למחול. תפסיקי לשנוא את אחותך, את גיסתך, את דודתך, את שדכניתך. עד שאת לא מוחקת את הכעסים, הטינות והתוגות, הנס לא יקרה.
"היא עשתה והיא אמרה לי", כל הנטירות האלה שאנחנו צוברות עם השנים מהוות מחסום ענק בינינו לבין הזיווג שלנו. מספיק עם החשבונות ועם הזיכרונות הרעים. בבקשה, הפסיקי לייחס את התקיעה של המזל שלך לבני אדם. הכל בידי שמים. ההשתדלות שלך – שאת מחויבת בה – היא כזאת קטנה. והיד של ה´ היא הכל-הכל-הכל.
רביעית, ערכי סעודה של שמחה, עם חברות טובות או עם משפחה.
את מברכת ברכות הנהנין בכוונה ומודה לקב"ה על כל הטוב שיש לך.
הדבר החמישי שאת עושה ביום הזה הוא מעשה חסד יוצא דופן. זה דבר שהופך גזירה על פניה.
דווקא אישה שנכשלה כמה פעמים בהקמת בית צריכה הרבה יותר כוחות, הרבה יותר נחרצות וכוח עצום של חסד. תני צדקה, תשמחי מישהו שלא שימחת זמן רב.
איזה עוד מעשה חסד יוצא דופן אפשר לעשות ביום הזה? שלחי לחברה מעוכבת את השיעור הזה. השאילי לה את בגדי הלבן שלך.
ועוד נקודה אחת שאי אפשר להתעלם ממנה – הבכי של אמא ואבא. כמה הם יכולים לראות את בִּיתם נשברת, יוצאת לשידוכי סרק, חוטפת עוד אכזבה ועוד אחת?
תבקשי גם עליהם ועל שמחתם ביום הזה.
חג אהבה שמח זיווגים טובים יראי שמים נאים במעשיהם ובמידותיהם, ואמונה בה' שהכל מאיתו יתברך שמו לעד.
נשלח מהאנדרואיד שלי
