מוסר ואבולוציה

זב,

אנסה להסביר שוב.

אני נגעל מסלק סגול. כשמישהו אוכל לידי את זה אני לא שונא אותו ובכלל אין לי שום טענה כלפיו. לעומת זאת כשאני רואה רוצח בהחלט יש לי טענה כלפיו. אני חושב שהוא פושע נתעב ואני שונא אותו.

אם אני מודע לכך שמוסר זה דבר סובייקטיבי (=רגש ותו לא), יש כאן סתירה פנימית בתחושות שלי. מצד אחד אני בא בטענות כלפי הפושע וחושב שהוא היה צריך להתנהג אחרת, אך מצד שני אני אומר שהמוסר שלי לא מחייב אותו שכן הוא לא אוניברסלי.

אם אני יודע שטוב ורע זה לא דבר חיצוני מוחלט, הרי שאותו "פושע" כלל לא חרג מסטנדרט ההתנהגות הראוי, שכן כלל אין סטנדרט כזה. כלומר, עם כל הכבוד לרגשות המוסר שלי, במצב כזה אני אמור להתגבר עליהם ולהבין שמה שטוב בעיני אינו חייב להיות טוב בעיני אחרים.

הדוגמא שהבאת מהומופוביה לא נראית לי נכונה. מי שאכן שונא את עצם הנטיה למרות שהוא סבור שאין בכך שום איסור (אלא רק בפעולה), אם הוא חושב בהגיון, אמור להודות שמדובר בתחושת גועל סובייקטיבית בלבד ולא בשנאה "ערכית" כדבריך.

פלמוני,אילו כדבריך פעילויות במוח יכלות להתפס בחושים הרי כל הסודות הכמוסים ביותר שלך היו נגלים בעין רגילה על ידי כל העוברים והשבים ברחוב . ואם כוונתך לחוקרי מוח שמציבים חיישנים ספציפיים לקליטת תגובות מוחיות -זו פעילות ספציפית לחדרי מעבדה אבל העולם כולו אינו מעבדה לחקר המוח כידוע לך. 
ובכלל  המושגים אהבה או מוסר הם מושגים מופשטים בכל מקרה גם אם המוחות שלנו יהיו בעתיד שקופים לגמרי לכל בני האדם.כמו שהמושג אדם הוא מושג מופשט וכמו שהמושג ירקות הוא מושג מופשט. ולא אאריך בזה כאן.

זב,

כאמור, קיים הבדל יסודי בין תחושת גועל לבין רגש מוסרי, שבגינו הראשונה אינה שטויות אך השני כן (לשיטתך). כשאני מרגיש נגעל אני יודע שמדובר בתחושה אישית בלבד, ושאם המגעיל אינו חש בה אין בו שום פגם, מלבד העובדה שאני אעדיף שאת הפעולה המגעילה הוא יעשה שלא בנוכחותי. לא כן היא תחושת המוסר, שכפי שאתה בעצמך אמרת היא גורמת גם *לתעב* את האדם העושה אותה. זה מה שאמור להפוך אותה (לשיטתך) לשטות ודמיון.

פלמוני


אני מבין כרגע שעיקר הכוונה שלך במילים דמיונות ז"א שטויות וטפשות בהבנה רציונלית.

ברור שכך.

וכמובן כל זה אם רציונליות פירושה צידוק וטעם לפעולה בשביל השגת מטרה שאינה בגוף הפעולה אלא בתוצאותיה

גם גועל הוא שטויות, אבל באמת הוא לא שטויות אנחנו אנשים בני אנוש וכך אלוקים ברא אותנו עם מגבלה

השאלה היחידה היא למה על תחושת גועל אני מסתכל כהגבלה ואילו מהמוסר שלי אני נהנה ומרגיש נעלה [אפילו שלפעמים אני מתוסכל, כאאני מאד תאב לעבירה]?

אני מכיר עוד תחושה דומה, אהבה....

אתה כבר נתת דעתך עליה

גם היא לפעמים מתסכלת בגלל המגבלות שלה, גם עליה אפשר להסתכל כדפקט אנושי.....

אבל אנחנו נהנים ממנה ומרגישים מאושרים.

אף אדם לא יאמר לך שאהבה היא שטות, אם יאמר כן הרי בזה בגד באהבתו....

אפרים,

פעילויות במוח בהחלט יכולות להיתפס בחושים.

זב חוטם,

א"א לאחוז בחבל משני הקצוות. א"א להגיד שחלק מהמבנה של הרגש המוסרי זה לתעב את מי שאינו מוסרי, ובאותה נשימה לומר שאין שום דבר אובייקטיבי במוסר. אדם שבאמת חושב ככה אמור לתפוס בשלב כלשהו שהרגש שלו דמיוני ולזנוח אותו. זה שונה מתחושת גועל רגילה, שם האדם לא מתנהל כל הזמן בסתירה פנימית, משום שהוא מודע לכך שגועל זה לא דבר אוניברסלי.

כמוך, גם אני שותף לנסיון להבין כיוון אחר, אך דבריך נראים לי כמו נסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מבחינתי, או שמוסר זה משהו מעין מטאפיזי או שזה סתם דמיונות. אני לא רואה דרך ביניים.

פלמוני,מדובר על ביטוי מוחשי -כלומר הנתפס בעזרת החושים .

זב חותם,

דבריך מעניינים, אם כי ההגדרה שלך למוסר כ"כ רחוקה מההגדרה המקובלת עד שאני בספק אם ראוי להכליל את שניהם תחת אותה קטגוריה.

די לציין שלשיטתך אם אני רואה אדם אחר רוצח אני לא אמור לבוא אליו בטענות, ובכלל אני לא אמור לחשוב שהוא עשה מעשה רע. לכל היותר הוא עשה דבר שאינו לטעמי, בדיוק כפי שאכילת סלק סגול אינה לטעמי. 

מלבד זאת, ההנחה שלך שא"א להתרגל לפעולות לא מוסריות כלל לא מוכרחת בעיני...

כמו כן, לשיטתך אין כלל מקום לבירור ולמחשבה על מה מוסרי ומה לא.

ויש עוד הרבה הבדלים...

אפרים,

גם אם חשים אהבה בלי לחבק או לנשק זה עדיין מקבל ביטוי מוחשי- במוח.

האם תחושת גועל היא אוניברסלית?
קיימות תרבויות שאוכלים בהם כל מיני זחלים שאותנו שה מגעיל, וגם היחס לצניעות שונה מתרבות לתרבות.