ויוולדי כן ואילו באך (י.ס.) לא ? האם הפסילה של באך היא קטגורית ? היכן בטהובן, ברהמס ושומן מבחינתך ?
בהזדמנות זו אודה לך על העשרת הפורום בידיעותיך המאלפות.
נשלח ב-20/8/2014 17:15
בטהובן זכה להצלחה רבה ולהכרה במהלך חייו. הוא חיבר את הקונצ'רטו לכינור ממש עד סמוך לביצועו. הכנר, פרנץ קלמנט, ביצע את הקונצ'רטו בקריאה ראשונה מבלי להתאמן עליו, ובין הפרקים בידר את הקהל במוסיקה משלו. הבכורה היתה כשלון. המבקרים חשבו שהקונצ'רטו ארוך מדי והכנרים התלוננו שהוא קשה מדי לביצוע. להבדיל, מנדלסון התייעץ עם פרדינד דוד במהלך כתיבת הקונצ'רטו שלו, וברהמס ממש שיתף את יואכים בכתיבת הקונצ'רטו.
הבכורה של הקונצ'רטו מספר 1 של פרוקופייב היתה כשלון, אחרי שנדחתה במשך 7 שנים כי פרוקופייב לא הצליח למצוא כנר פנוי לביצוע היצירה. אלא שבקהל ישב סיגטי, שעשר שנים קודם לכן הוקסם מהיצירה אחרי שפרופוקייב הצעיר הראה לו אותה, ועתה כה התרשם מהקונצ'רטו עד שלקח אותו והוסיפו לרפרטואר שלו. בשנה הבאה הוא ביצעו בהצלחה בפראג, ואז במהלך עונה אחת הופיע עמו ברחבי אירופה כ-20 פעמים. באנגליה סיגטי התעקש "ועבר דרך קירות" כדי להקליט את הקונצ'רטו. הוא הגיע למנהל בכיר של חברת ההקלטה ואמר לו: "אומרים שזה לא ימכור, אבל עלי לעשות את זה!". הם הקליטו את הקונצ'רטו, ולמרבה הפלא התקליט הצליח מסחרית, מה שעזר לפרוקופייב להתפרנס.
תוקן על ידי מם80 ב- 20/08/2014 17:37:20
נשלח ב-20/8/2014 16:09
מם80 כתב:
ליואכים היה תפקיד משמעותי בהצלחה של הקונצ'רטי של בטהובן, מנדלסון, ברוך וברהמס:
הקונצ'רטו של בטהובן לא הצליח אצל הקהל והיו ממעטים לבצעו, עד לביצועו בנגינת יואכים בן ה-12 בלונדון 1844 בניצוח מנדלסון, ומאז יואכים קידם אותו בהופעותיו, עד שנהיה לחלק מהרפרטואר של הכנרים.
מה כבר אפשר לצפות מקהל שאוזניו הורגלו לקונצ'רטי מפרי ה'פאפא' או אפילו מבעלה של 'קונסטנצה' - נחמדים, מתוקים ויפים ככל שיהיו, הבטהובן הוא משהו אחר, עולם חדש בהשוואה לקודמיו.
אגב גם יצירותיו של באך לא היו ידועות עד שמנדלסון "גילה" אותם ומאז ועד היום הם מושמעים - חזור והשמע.
נשלח ב-20/8/2014 15:40
ליואכים היה תפקיד משמעותי בהצלחה של הקונצ'רטי של בטהובן, מנדלסון, ברוך וברהמס:
הקונצ'רטו של בטהובן לא הצליח אצל הקהל והיו ממעטים לבצעו, עד לביצועו בנגינת יואכים בן ה-12 בלונדון 1844 בניצוח מנדלסון, ומאז יואכים קידם אותו בהופעותיו, עד שנהיה לחלק מהרפרטואר של הכנרים.
יואכים בן ה-14 היה הכנר השני שהופיע עם הקונצ'רטו של מנדלסון ואח"כ הופיע עמו מעל 200 פעמים, ומאז כל ילדי הפלא הכנרים מנגנים את הקונצ'רטו של מנדלסון.
יואכים השתתף בכתיבת הקונצ'רטו של ברהמס אשר הקדיש אותו ליואכים וזה גם ביצע אותו בהופעת הבכורה.
אחרי הקונצרט הראשון בו בוצע הקונצ'רטו של ברוך, ברוך גנז אותו ושלח אותו ליואכים לשמוע את הערותיו. יואכים שלח לברוך רשימה מפורטת של הצעות לשיפור הקונצ'רטו, עליה ברוך השיב ברשימת חדשה של שאלות והצעות. אח"כ ברוך ביקש את חוות דעת לקונצ'רטו מאת הרמן לוי ופרדינד דוד. אחרי ששיכתב את הקונצ'טו עשרות פעמים, ברוך הקדיש אותו ליואכים שביצע אותו בהופעת הבכורה.
לפיכך, מאחר שהשתתפו בכתיבת הקונצ'טו של ברוך כמה מוסיקאים, אולי לאוזן של אותה תקופה נשמע עשיר.
נשלח ב-20/8/2014 11:24
מם80 כתב:
היתרון בשמירה על צורות קלסיות הינו שליוצר יש כללים ברורים ועיקר עיסוקו בתוכן היצירה. לדוגמא, הכנר האגדי יואכים אמר שלגרמנים ארבעה קונצ'רטי גדולים לכנור: הגדול מכולם, חסר הפשרות מכולם, זה של בטהובן; זה של ברהמס המתחרה בו ברצינותו; העשיר ביותר, המושך ביותר, זה של ברוך; אולם הפנימי ביותר, היהלום שבלב: זה של מנדלסון.
מעניין... במה הוא העשיר ביותר (בהשוואה לאלו שהזכרת): ברעיונות, בפיתוח, בווירטואזיות, בצלילים ??
תוקן על ידי גלילוני ב- 20/08/2014 11:32:57
נשלח ב-20/8/2014 11:20
מם80 כתב:
מכל מקום, הלהט הרומנטי המהפכני הוביל לתנועות האיזמים המודרניות (אימפסיוניזם, פוסטאימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, פוטוריזם, פוביזם, סוראליזם, וכו') ומרוב מהפיכות שכחו איך לחבר מוסיקה :)
אתה בודאי מתכוון למלחיני ה'אוונגרד' שיצירותיהם הם בשיטת 12 הטונים (א טונאלי), כפי שקרו לה בזמנו 'מוזיקה נסיונית' כיום היא מכונה 'מוסיקה מודרנית' או 'מוסיקת המאה ה-20'. מלחינים מובהקים שהלחינו בסגנון זה הם: ברג, בולז, מסיאן, שטוקאהוזן ושנברג וכו'.
בהמשך למה שכתבת אכן רבים משומעי ה'מוסיקה הקלאסית' (ואני בתוכם) לא מתחברים, בלשון המעטה... לסגנון הזה ומכנים אותו 'רעש צלילי'.
נשלח ב-19/8/2014 00:51
זה נכון. מאז ומעולם היו ויכוחים בין שמרנים ומחדשים באמנות. אולי הדוגמא הידועה ביותר היא הויכוח הספרותי בין העתיקים והמודרנים באקדמיה הצרפתית לקראת סוף המאה ה-17, ויכוח שהתפשט לכל אירופה, עליו הסופר האנגלי ג'ונתן סוויפט (מחבר הספר "מסעי גוליבר") כתב את הסאטירה "קרב הספרים".
היתרון בשמירה על צורות קלסיות הינו שליוצר יש כללים ברורים ועיקר עיסוקו בתוכן היצירה. לדוגמא, הכנר האגדי יואכים אמר שלגרמנים ארבעה קונצ'רטי גדולים לכנור: הגדול מכולם, חסר הפשרות מכולם, זה של בטהובן; זה של ברהמס המתחרה בו ברצינותו; העשיר ביותר, המושך ביותר, זה של ברוך; אולם הפנימי ביותר, היהלום שבלב: זה של מנדלסון.
לעומת זאת, שירה אמתית אמורה להתגלות בצורות חדשות. אולם בד"כ יכולה להתגלות בצורות חדשות, רק אחרי שהיוצר הגיע להישגים אמנותיים משמעותיים בצורות ישנות. לדוגמא, הבלדות של שופן - מיטיב יצירתו.
מכל מקום, הלהט הרומנטי המהפכני הוביל לתנועות האיזמים המודרניות (אימפסיוניזם, פוסטאימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, פוטוריזם, פוביזם, סוראליזם, וכו') ומרוב מהפיכות שכחו איך לחבר מוסיקה :)
נשלח ב-18/8/2014 23:56
ראוי להדגיש כי היו שתי גישות אצל המלחינים הרומנטיקנים, האחת שנקראה 'הגישה השמרנית' שדגלו בה ברהמס וחבריו הייתה כי יש לשמור ולהמשיך הלאה במסגרת המסורתית של הסימפוניה והסונטה תוך חידוש והגמשת המרחב ההרמוני, הריתמי וכיו"ב. ואילו מנגד הייתה הקבוצה השניה הלא הם ואגנר, ליסט ותומכיהם שדגלו ב'גישה המהפכנית' שאמרהכי על הצורות הישנות כגון הסימפוניה והסונטה הקלאסית לעבור מן העולם וכי יש לחפש ביטוי חדש למוזיקה.
נשלח ב-18/8/2014 23:00
שאלה טובה שדורשת לימוד, עיון ומחשבה.
איזנשטיין אמר שהדייקנות של פרוקופייב הינה תרגום הסגנון הלאקוני של סטנדל (מגדולי הסופרים הצרפתים) למוסיקה, ושלטהרה הקריסטלית של שפתו של פרוקופייב משתווה רק סטנדל. - זו אבחנה מעניינת. סטנדל לא אהב את צורת הכתיבה של עמיתיו הרומנטיקאים. כשרצה לקבל השראה היה קורא בספר החוקים של נפוליאון שנחשב לאחד מהספרים הברורים ביותר אי פעם. סטנדל חיבר ספרים על מוצרט, היידן ורוסיני. אולי זו נקודת התחלה לחפש את התשובה.
תוקן על ידי מם80 ב- 18/08/2014 23:21:21
נשלח ב-18/8/2014 22:43
מם80 כתב:
גלילוני,הרומניקה באופן כללי לא מאוזנת, אם בשירה אם בספרות אם במוסיקה אם באמנות. אין זה אומר שלרומנטיקאים לא היו מחשבות נשגבות ורגשות עמוקים, אלא שבד"כ או שיצירותיהם עמוסות ביותר מדי רעיונות ורגשות, או שלא היה להם די סבלנות ומתינות במימוש ההשראה ליצירה שלמה מכל הבחינות. מבחינה לירית, הרומנטיקאים לא נופלים מקודמיהם ואפילו פעמים רבות עולים עליהם. באשר לפשטות, פשטנות מאד משעממת, ואילו פשטות זה דבר יקר שרוב האנשים לא יודעים להעריך.
תוקן על ידי מם80 ב- 18/08/2014 22:37:23
מי בדיוק קובע את האיזון ?
נשלח ב-18/8/2014 22:39
אני מהסימפוניות של היידן ומוצארט נהיה שבע מאוד מהר מה שאין כן אצל בטהובן או ברהמס, לדוגמה.
נשלח ב-18/8/2014 22:26
גלילוני,
הרומניקה באופן כללי לא מאוזנת, אם בשירה אם בספרות אם במוסיקה אם באמנות. אין זה אומר שלרומנטיקאים לא היו מחשבות נשגבות ורגשות עמוקים, אלא שבד"כ או שיצירותיהם עמוסות ביותר מדי רעיונות ורגשות, או שלא היה להם די סבלנות ומתינות במימוש ההשראה ליצירה שלמה מכל הבחינות. מבחינה לירית, הרומנטיקאים לא נופלים מקודמיהם ואפילו פעמים רבות עולים עליהם. באשר לפשטות, פשטנות מאד משעממת, ואילו פשטות זה דבר יקר שרוב האנשים לא יודעים להעריך.
תוקן על ידי מם80 ב- 18/08/2014 22:37:23
נשלח ב-18/8/2014 21:44
מם80 כתב:
בטהובן היה קרוע בין שתי תקופות, הקלסית שקדמה לו, והרומנטית שהבשילה אחריו. מזגו החם הפראי ואופיו המרדני היו מתכון ששילהב צעירים, אולם לענ"ד בלי מתינות ומשמעת פנימית יצירה איננה יכולה להיות באמת טובה.
ומה לגבי מזגו ה'ילדותי' של מוצארט
בטהובן היה ללא משמעת פנימית ? אתה בודאי יודע כמה תיקונים ותיקוני תיקונים בטהובן ערך ליצירותיו עד שהוציאן לאור.
תוקן על ידי גלילוני ב- 18/08/2014 22:29:10
נשלח ב-18/8/2014 21:38
מם80 כתב:
מבחינת פשטות, אין בשלוש-מאות השנים האחרונות מלחין המתקרב לפשטות היצירה של מוצרט, ופשטות הינה סימן ההיכר של גדולה
הפשטות לעיתים גם משעממת.
נשלח ב-18/8/2014 21:01
מם80 כתב:
באופן כללי אפשר לומר שאם אצל מלחינים קלאסים היה איזון בין שכל ורגש, הרי שרוב המלחינים הרומנטים הגזימו והעמיסו רגשות ולא ידעו לבנות יחס נכון בין תוכן לצורה.
ואילו הרומנטיקנים טענו שהקלאסיקנים יבשים, מרובעים ומקובעים להחריד
הבט, אילו היית טוען על מלחין אחד או שניים שיצירותיו 'סכרניות', ניחא אבל לומר על רוב המלחינים הרומנטיים, הוי אומר, ברהמס, שומאן, שובארט, מנדלסון וכיו"ב כי הגזימו בהעמסת רגשות ללא איזון, לא נראה לי נכון בכלל.
אינני יודע אם הדעה השלילית על הרומנטיקנים זו היא גם דעתך האישית אבל אם אכן כן, ניתן לומר שאתה מעדיף את הסונטות של קפ"ע באך / היידן / מוצארט ע"פ הסונטות האחרונות של בטהובן / שובארט או שופן או את הטריו של היידן ע"פ הטריו של ברהמס / מנדלסון.
תוקן על ידי גלילוני ב- 18/08/2014 22:36:15
נשלח ב-18/8/2014 18:11
גלילוני כתב:
בטהובן היה גאון שחיבר מלודיות ליריות נהדרות, אלא שרוב יצירותיו אינן מאוזנות מבחינת קומפוזיציה.
