התבוללות והתבלבלות

מה נאמר על המאמר התמוה של נאבת? http://www.bhol.co.il/ColumnArticle.aspx?id=72306&cat=4&scat=34    מבחינת טעמי תורה עוד יש לדבריו איזה טעם [כמובן שאינו דומה אשה הנותנת גט כריתות לדת לסתם שאינה שומרת תומ"צ, דבר שמובן לרוב עמ"י שבארץ ישראל שלא יסכימו להתבולל בשופו"א אבל מה לפילוסוף ולשכל ישר] , אבל שאדם שלמד בפוניבז' ידבר כך, שבאמת אין איסור להתחתן עם גוי כאשר אינו מסירו מהקב"ה בפועל ?! פשיטת רגל מוחלטת לציבור הליטאי!!

אריאל,בהקשר שאנחנו דנים בו לא יכול להיות גיבור טיפש מפני שהכוונה כאן היא אחת מן השתיים :האם אותו אדם נוהג בגבורה או בטיפשות .

בהקשרים כללים אחרים יכל להיות אדם חזק בגופו וטיפש אבל אין לזה קשר לכאן. כי כאן מדובר על בחירה בין שתי אפשרויות-או זה או זה.

אלי, לא יכול להיות גיבור טיפש?

אלי
לעתים הפורמליות, כגון במקרה של הקפדה על חוק, הופכת למהות.

מיימוני, קשה לי להבין את ה"גבורה".
אדם שהעקרונות שלו לא מושתתים על מהות אלא על פורמליות, הוא טיפש. לא גיבור.

ת"ט. אני לא מתעלם, זה לא הופך אותם טיפשיים פחות.

אליס
אתה מזלזל בפורמליסטיקה של המשפט ומתעלם שחלק גדול ממנו הוא כזה

אריאל

תודה. מה שהיה חסר לי הוא ששכחת להזכיר שזה מדרש על דברי. וזה בסדר גמור. אין לי התנגדות לכך. רק שצריך לומר זאת. מסתבר שהיה לך ברור שכולם יבינו זאת, אבל מנסיוני גיליתי שצריך תמיד להבהיר גם את הברור מעצמו, והלוואי ויבינו אז...

***
אלי

שלא כמו זב חוטם, אני סבור שאפשר בהחלט לטעון על ר' זכריה הקצב, גיבור המעשה שהיה הכהן שנפרד מאשתו האהובה ואם ילדיו - שהיה טיפש. השאלה איך משתמשים במילה זו.

אם טיפש הוא אדם שצועד בדרך שקיבל מפני שהוא מאמין בעקרונות גם כשהם מעלים כלפיו תביעות חמורות, פורמליות, אולי לא הומניות - אז הוא טיפש.

אולם זכריה הקצב, בניגוד לנו, האמין שהמסורת של חכמים והדינים שלהם הם רצון השם. ואין עצה ואין תבונה נגד רצון השם. בדיוק כפי שמצא כלאים בבגדו בשוק צריך לקרוע אותם ולהישאר עירום (סליחה על הדוגמא - זו גמרא). כלומר, בכלאים מן התורה (כי בדרבנן אנו אומרים: גדול כבוד הבריות).

האם הוא היה טפש באמונתו זו? באיזו אמונה שגה?

סבורני שאנו מגיעים כאן למצב שיכול לקרות במפגש בין תרבויות שונות. זכריה הקצב היה  בן התרבות היהודית, הכהנית אם לא החז"לית (ולצורך הנושא שלנו, לא היה ביניהן הבדל. בתי דין של כהנים נחשבים בעיני חכמים המתועדים אצלנו כחלק מן המסורת, ויגידו החוקרים מה שירצו). אם היו בסביבתו תרבויות אחרות, הן נשללו. לעומת זאת, אנו חיים ביותר מתרבות אחת. אנו יורשי התרבות והמסורת ההלכתית אבל גם חיים בעולם המודרני, ואמונים על אמונה באינדיבידואליזם, בהומניות, בהרבה איזמים יפים - יפים באמת - ולכן יש אצלנו סתירות. יתכן שאפילו עלינו לפרש את התורה מחדש לאור הערכים שנתחדשו לנו, כי אומרים "למה לי קרא, סברה היא, גם בתחום הערכים" (רעיון שנתחדש לי בפורום והוא תגלית עצומה לדעתי).

השאלה אם יש לומר "סברה היא" על זכות האדם להישאר עם אשתו אם הוא יודע שלא נאסרה למרות שזו דעת בית הדין, ואולי אפילו אם נטמאה, כי מה הוא אשם שהוא כהן. ומה עם זכות אדם לאושר עם בחירת לבבו (או היא עם בחיר לבה) גם אם הוא גוי? היכן קו החיתוך?

יתכן שיש למצוא תשובה (ואולי יש יותר מאחת) בכך שאדם אינו רק אינדיבידואל. הוא גם חלק מחברה ותרבות, ירצה או לא ירצה (והוא רוצה, במקום מסויים בתוך עצמו). לכן זכריה הקצב אינו טיפש אלא גיבור (ויכול היה להיות גם זה וגם זה, אבל הוא לא).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני, לא התכוונתי לכתוב על דבריך פירוש אלא מדרש.

מיימוני, אני עדיין לא מבין למה מי שמתנהג בטיפשות הוא גיבור בעינך.

אריאל

אם לפרש מה שהיה בכוונתי באת, אזי אני מוסר מודעה גדולה: לא לכך נתכונתי.

באתי להזכיר פרט פיקנטי אודות מעשה רומיאו ויוליה, שהם היו בני עשרה. אז זה היה גיל בגרות. לא באתי לצדד בנישואי קטינים היום, אם כי גם אצלם אהבה היא אהבה, עם כל מנעמיה (העולם פתאום נראה אחרת) וייסוריה (העולם פתאום נראה אחרת). בוודאי שלא באתי לצדד בניצול מיני.

תמהני שכך עשית מדברי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");