עבודת ה' לשמה מה היא

זה המקור שכעת זמין לני אבל כמדומני שבכל הספרות היהודית נמצא למכביר דוגמא כזאת-
כתב בסמ"ג בביאור מצוות אהבת ה' וזה לשונו
אבל המעלה הטובה והעליונה בעבודת ה' היא הכתובה אצל יחוד שמו ואהבת לעבוד את הבורא שלא ע"מ לקבל פרס ויחשוב בליבו הטובות שעשה לו הקב"ה כבר שבראו מטיפה סרוחה [וכאן מאריך הסמ"ג רבות בטובות הי"ת עם ברואיו] והיאך יוכל אדם הנבזה והנכאה לעשות מצות כל כך שיוכל לגמול הטובות שעשה הקב"ה עמו כבר עכ"ל
ודבריו מופלאים מאד שהרי עבודת ה' היא ערך בפני עצמו, הערך הנשגב והמוחלט היחיד [לפי שהוא מיוחס למצוי המוחלט היחיד], לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם משום שהוא אלוקים דהיינו מחויב המציאות, ולא משום הכרת הטוב שהוא ערך אנושי ששייך בכל אדם שעשה לו טובה [אלא שבהקב"ה שייך הרבה יותר בלא השוואה], מכל מקום אין זה ערך של עבודת ה' מפני שהוא ה' אלא מפני איזה סיבה היסטורית שבדרך מקרה קיימת כלפי ה' אבל כך גם אם היה בן אדם מטיב לו היה מכיר לו טובה וכמובן שאי"ז עבודת ה' לשם שמים, ואין כאן אלא אותו ערך בדיוק של הכרת הטוב לאדם שהוא מופנה כלפי אלוקים.
דהיינו  שיש להבחין בעבודת ה' לשמה כדלהלן
א] שזהו ערך שמודה בו רק המאמין ואפיקורס חלוק על זה בעצמו ואומר כי שוא עבוד אלקים, ולא שהם נחלקים אם קיום המצוות משתייך לערכים קיימים של הכרת הטוב שהכל מודים בהם המאמין והכופר והמחלוקת ביניהם היא עובדתית האם באמת הקב"ה הוא הזן ומפרנס מביצי כינים עד קרני ראמים וממציא לכל נמצא או לאו.
ב] שתכליתו מכוונת לשם עצמו, לעבודת ה' לשמה, בלא התכוונות ככלי לערך אחר שקיים במקרה במעשים שה' ציוה עליהם.
ג] שהערך בזה הוא מכוון לה' מצד מה שהוא דהיינו מחויב המציאות ולא מצד פעולותיו כבורא העולם, דאל"כ גם ערך זה של עבודת ה' אינו ערך מוחלט אלא ככל שאר הערכים, אולי גדול מהם, אבל אין בו אחרות מוחלטת.
והנה ברור וא"צ לפנים שמכלל עבודת ה' הוא גם לכוון את החוש המוסרי למידות ותובנות וחוויות מסוימות שאינם תלויות מצד עצמן בקיום הערך של עבודת אלוקים, ובכללם להכיר טובה למטיב לו, אבל מ"מ ע"י ניתוח החוויה אפשר לבחון אם האדם תופס אותה כחלק מן העיקר של עבודת ה' או כדבר בפני עצמו.

כמה מחשבות על לשמה/שלא לשמה

זבחוטם
כן - תבדוק איך הסמ"ג הביא את המצוות הראשונות ותשווה אותם לרמב"ם.

אכן תמיהה רבתי.


כנראה שזה מה יש. (כלומר זאת היתה השפה היחידה הרלוונטית לימיהם. וצ"ע)

אם אתה מרגיש חייב לשמור את מצוותיו של אותו אלוהים העומד מעליך - אתה חווה זאת בכל העוצמה!

זו החוויה עצמה.

ומאד קשה לפרוט זאת לגורמים.

איזה חלק בתפיסתינו בתפוח מכונן בנו את העונג מנגיסת התפוח: החמצוציות, העסיסיות, הפריכות, או שמא כולם יחד מביאים לנו את ההרמוניה של חויית העונג.

אכילת עץ הדעת. תפיסתך את עצמך ביחס לאלוהים.

זב
הא גופא קשיא - מדוע ציווי מחייב, ובלשון העם, לא בא לי, אז מה. ואם כתבת שציווי מחייב, אז מהי מודעה רבה לאורייתא?

וראה גם:

בעלבעמיו 

תודה על הקישור 

הערתך מהברית וכו' זהו נימוק שהתורה מעלה על התייחדות עמ"י בקבלת התרי"ג מצוות, אבל כמובן לפי אמונתינו החובה בעצם לשמוע בקול ה' קיימת בלא זה וכמו ז' מצוות בני נח

מכל מקום הערה זו חשובה מאד, מה צריך ברית ולמה לא מספיק ציווי של השם, כמדומה שגדולי הדורות האריכו בזה [כעת זכור לי מבעל העקידה ומהר"ל מפראג]. 

זבחוטם
ראה