| שלישישי כתב: |  | ב לא רוצה להירטב בגשם? יש מטריה או שלא תצא בחוץ.
לא רוצה לעשות צרכים? אל תאכל ותשתה.
התינוק בוכה? אל תביא אותו לעולם.
מה אתה רוצה מאלהים?
אלהים נתן לך ברז מים ואתה מתעקש לנטול ידים עם כלי?
אלהים נתן לך תרופות ואתה מתפלסף אם לקחת אותן בשבת?
אלהים נתן לך שכל ואתה לא משתמש בו? אז מה אתה רוצה ממנו?
|
|
מה שאני מנסה לומר היא דיי פשוט. שאלת השואה היא השאלה השניה והקלה שהתנ"ך מנסה לטפל והיא כמובן רצח הבל על ידי קין ששם ברור היא שהאשם הוא האדם ולא האלוהים. אם כבר לשאול נכון אז צריכים לשאול את השאלה הראשונה שהתנ"ך מנסה לטפל והיא קללות האדם מהטבע והאלוהים עצמו. וזה כמובן סיפור קללות אדם וחוה והאדמה והנחש. אם כבר לשאול כלפי האלוהים אז זאת השאלות הנכונות ולא השאלות של רצח אדם לאדם.
השובה העמוקה של התנ"ך היא לא שבגלל שאדם הראשון חטא אז סובלים כל צאצאיו הרי לא ימותו בנים על אבות. התשובה העומקה של התנך היא שאם לא נבנה בית אז נמות מחום ומקור ואם לא נחפש מזור לחולים מסרטן ושאר המחלות ?! אז נסבול מהם בהמשך לדורי דורות !!
ראה באשכול זה יותר בהרחבה חשבון הנפש שלי (לכבוד הימים הנוראים)
אופס יש שם אי סדר אחרי תיקון של ההנהלה. אני העתיק שוב.
חשבון הנפש שלי (לכבוד הימים הנוראים) חשבתי לי אתמול שהלכתי לומר סליחות, על מה אני הולך לבקש סליחה. קודם כל הוא לא רוצה סליחות (הרי הוא נפגע שצריך לבקש ממנו סליחה ?) הוא רוצה (אם רוצה בכלל) את התכלס. אפי' אם נאמר שהסליחה שאנו מבקשים מטרתם היא בדיוק התכלס ?! אז מהי התכלס ? אם התכלס היא הלב, שלמות הלב, על דרך "רחמנא ליבא בעי" אז היינו אמורים למות מיד כי הגענו לתכלית. היחסים בין אדם לאלקיו הם כל כך פשוטים שברגע שאדם הגיע באיזה רגע אחת לשלימות הלב, מיד גמר בעצם את תכליתו. אם אלוקים רוצה תמידות בחץ הזמן בעבודת הלב, אז למה אנו לא חיים לנצח ? לכאורה המוות היא סתירה לעצם עבדות הקל. ולכן נראה לי לומר שהאדם הוא הוא הדורש מעצמו שלימות הלב, לא שהתכלית עצמו היא שלימות הלב. האדם אומר אני מנסה הכל לעשות לטוב אבל התוצאות במציאות הם לא ממש טובות במילא האדם מרגיע את עצמו ואומר רחמנא ליבא בעי, וזה אמת. אבל תפקיד האדם היא שהוא יהיה חכם יותר ומשכיל יותר מאתמול שהתוצאות במציאות יהיו יותר טובות. וכאן אפשרי לבקש סליחה, כלומר סליחה שלא השכלנו יותר ולא החכמנו יותר. נכון שרחמנא ליבא בעי נצרך בכל מצב נתון. וזה האידיאל, אבל התוצאות הם העיקר. רחמנא ליבא בעי בתינוק בילד ובחור ומתבגר הם אותו לב ושלימות הלב, ההבדל היא בהשכלה בתבונה ובחכמה. ואם כך יש לנו סליחה אחת לבקש, למה לא החכמנו יותר. פילוסופית אפשר להסביר זאת כך. אם המדע היום מונע או מרפא כך וכך חוליים ומציל כך וכך לידות ותינוקות, ומונע כליל כמעט רוב המגיפות. אז נאשים את הקדמונים שלפני חמש אלף שנה למה לא הגיעו לכך כבר אז. ואם מחר תמצא תרופה לסרטן, אז נזעק למה לא מצאנו זאת היום ? כלמור כל תובנה וכל חכמה וכל מדע וכל מוסר וערכים שאנו מקבלים היום יכולנו לקבל אתמול. ואם כך זה הסליחה היחידי שאנו צריכים לבקש, לבקש סליחה מהקדמונים שלא היצלנו אותם. סליחה מהחולי סרטן שאנו לא יכולים להציל אותם מחוסר לימוד ודעת. סליחה מכל הסובלים חברתית, שעוד לא מצאנו תורה חברתית מושלמת. החכמה והתובונות הם כן נצחיות הם לא מתים, הרי הם מעוברים מרבי לתלמידו מפרופ' לתלמידו. ואם יש לאלוקים רצון ותכלית מאיתנו, אז יש רק דבר אחד שיכול לדרוש מאיתנו, והיא החכמה והתבונה שכן מתרבה בחץ הזמן ולא מת, היא נצחית ובעיקר מתרבה ומתפתח שזה העיקר. הרי אמרנו לעיל שהמוות היא סתירה לעבדות השם, כאן אנו רואים שעבדות השם האמיתית לא מת להפך היא נצחית. העבדות השם האמיתית היא להשכיל ולהחכים יותר. והבקשת סליחה היא כנ"ל למה לא השכלנו יותר. שאנו רואים בבית כנסת בימים הנוראים יהודי שמצטמק מסרטן, אז אנו לא צריכים לחטוף פחד אלוקים הנה אלוקים יכול לעניש ומעניש, זו חשיבה ילדותית לגמרי. אנו צריכים לחטוף פחד אלוקים למה אנו לא יכולים להציל אותו, הכל באשמתינו, לו רק למדנו יותר יכולנו להציל אותו. עובדה שתמצא מחר תרופה בשבילו. אותו דבר שאנו פוגשים ילדים עם ניוון שרירים, מזל שאין להם את הדעת לאשים אותנו, אבל באמת אנו אשמים בסבלם. אם חז"ל חשבו שרק צינים ופכים בידי אדם, היום אנו יודעים שהכל בידי האדם. במילא הפחד האלוקים שאנו צריכים לחטוף היא למה אנו לא יכולים לעזור להם, למה עוד בכלל נולדים ילדים עם המחלה הזו. הרי ימצא הפיתרון מחר. אז למה לא מצאנו את הפיתרון אתמול ? לסיכום: סליחה מכל הסובלים מהעולם הזה הטבעי, סליחה מהסובלים חברתית. מחוקי הנורמות החברה. וחשבון הנפש למה הם עוד סובלים למה לא משכילים יותר למה לא לומדים יותר. וכידוע ההבדל העמוק בין ע"ז ואלילות לבין עבדות קל האחד ?! היא בזה שהעובד אלילים מאשים את האליל או את המקרה. והעובד השם מאשים את עצמו, כי כל העניין המחשבתית בקל האחד היא לומר בדיוק זאת, האדם גרם למוות האדם גרם לכל קללות התורה. ולמה ? כי לא למד !!! והיות שאין היום אדם שמאשים את האלילים במשהו והיות שבחקירה הפילוספית לעיל אשמנו רק את עצמינו. אז אין צדק לליצנות להמשיך לאשים את המקרה או את הגורל. הכל האשמתינו, במילא כל הסובל צריך לאשים את האדם בסבלו, וכל אדם צריך לבקש סליחה מהסובל. מה דעתכם חברי\ות וחכמי\ות הפורום היקרים ??
תוקן על ידי maxmen ב- 14/09/2014 16:55:08
|