שכליאל ויראיאל

לאחר מחקר מקיף, התברר לי שדברי אוהב נכונים וברורים, אכן כל הנשמות הן נשמה אחת, אמנם מצאתי כמה נשמות תועות ונידחות שאינן כלולות, נשמה מסויימת התגלתה אלי וסיפרה לי כי היא לא מחוברת לשאר הנשמות, וכן נשמה נוספת שבד"כ נמצאת בשוק הכרמל, מחתה בפני על ההכללה שעשו לה כאן. כה לחי!

אוהב_התורה: השכל ככסות עינים לנשמה

תלמדו הכל. תחכימו. ביום מן הימים הבנתם או תבינו, שידיעתכם קדמה לטיעונכם.
השכל אינו אלא כלי ביד הנשמה המכירה ויודעת. הוא עבד נרצע לה.


הטענות כולן, אינן מוכרחות. וה"הכרח" הנדמה שבהן - מקורו בחולשת החריפות.
כי ישנה ידיעה, שקדמה להכל. והיא אינה מוכחת ולא תוכח לעולם.


וכאשר נתבונן נראה שכל הנשמות כולן, שהיו שהינן ושיהיו, בכל באי עולם, אינן אלא נשמה אחת.
אלא שמבקשת הטענות לאמת זו הטענה, נתפלגו באי עולם לנשמות רבות. "נשמות" במושאל.
והפחד, אין כמוהו לפלג ולהרחיק. לדחות וליצור מחיצה.

אנלא אוהב להתשתמש במובאות מחז"ל, א - הדעות הקדומות לגביהם. ב - הרתיעה האוטומטית. אך אומר:
מאמר חז"ל עצום דורש בקצרה כי "ביקש קהלת להיות כמשה". קהלת הוא שלמה על פי דעתם. הוא מייצג את השכלתנות
המקסימלית שאינה יודעת פשרות. אולי אפילו לגונזו חשבו כמה מהם. אך שלמה - קהלת, ביקש להיות כמשה.

במילים אחרות: פיסגת השכל האנושי בקשה להוות תחליף לפסגת הנבואה. ויש להבין, כשאנחנו אומרים "פסגת השכל האנושי" אינינו מדברים על ניוטון איינשטין ובוהר. אלא על פסגת השכל הרוחני האנושי.

וחז"ל במילותיהם מודיעים לנו: שאין הדבר אפשרי. מצאו אפילו סמך לכך מהכתובים. ( ולא שהיו זקוקים בהכרח לזה). קהלת לא יהיה כמשה!


אז מה הסוד הגדול?

משה הוא האהבה. שלמה הוא החכמה. שום חכמה לא תנצח את האהבה.

יראה קודמת ומעשיו מרובים מחכמתו
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1008585

_________________

בברכה

לדעתי פותח האשכול טעה.

יראת ה' היא חכמה-כלומר השכל הוא היראה.
מול השכל עומד הדמיון-הכח המדמה שאליו פותח האשכול לא התייחס כלל.

רוני,

באשכול אחר הבאתי זה עתה מאמר קצר.

משפט שבתוכו: "אמונה מלשון אימון: קבלת ידע כאמת מחייבת, שייך בפתי גם בידע בעל סבירות נמוכה כל שאינו נדחה חושית מן הידיעה. כפירה, מלשון כופר: חיפוי מפני חדירה, שייך בלץ גם בידע מוחלט כל שאינו נתפס חושית בידיעה. אמונה וכפירה אינם מורים על אמיתות ידע אלא על קבלתו ודחייתו.", העירני שפיצול זה שבא מצורך הפרדת יראיאל משכליאל, הוא ממידת הליצנות שבנו,לדחות כל שניתן להתעלם ממנו.

לכן אכן עלינו לפתח את שכליאל מכיווצו, עד שלא יוכל להתעלם מדבר!

תלוי למה אתה קורה בהירות

בדרך כלל מתיחסים להבנה מושגית, ואז אוכל לומר כי פעמים רבות יש לי בהירות רבה אך אני נוהג אחרת...

לרוני, יחידי ובוגי,


אבאר עוד נקודה שנדמה הוזכרה כבר באשכול "עץ הדעת" ו"בחירה חופשית", אך מרב יסודיותה היא נוגעת להרבה אשכולות וגם לפה.


קוני טבע מונח יסודי של "דטרמיניזם של אחדות".
אלא שבידיעת האחדות המוכרחת לבחירה, מתפצלת המודעות בין:

א. התאמה קרובה אינטנסיבית אך מצומצמת,
לבין
ב. התאמה מרוחקת אקסטנסיבית אך מקיפה.

לו היה ניתן למדוד במספרים איזו התאמה מתאימה -אחדותית- יותר, המצומצמת האינטנסיבית או המקיפה האקסטנסיבית, אז גם כאשר השגת המקיפה מרוחקת ברבע שעה, היו המספרים לוקחים את הכל בחשבון והאדם היה בוחר מאליו במספר הערכי יותר. מי פתי יבחר במאה דולר כאשר הצד השני הוא מאתים?!

אלא שאין כלי מדידה למדוד ערך הנאות שהתאמתן מצומצמת לעומת היושר שהתאמתו מקיפה יותר. בנוגע לאכילת גלידה, לא ברור לאדם במספרים אם ערך הטעם יותר או פחות מאי ההשמנה. כאן נכנס מאמץ הבחירה אם להתעלות ולבחור בהרחבת השכל מכיווצו כלשון בוגי, יראיאל כלשון רוני או בתאוויאל.

מקוה שהבהרתי יותר מאשר ערפלתי


תוקן על ידי - ווטו1 - 2/6/2003 11:17:02 AM

[המשך להודעה הקודמת] ....ובוגי ויחידי טענו שיראיאל תפקידו סך הכל לפתוח את עיני שכליאל גדול גדול כדי לעשות את המטושטש ברור וחד משמעי, כפי שהתברר [באשכול מילון] שיראה מלשון ראיה "מודעות עירנית מקיפה".

על זה אומרים חז"ל על הכתוב "את והב בסופה" - "אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה" [קידושין ל.].

כאשר יש את בקשת האמת, מגיעים בסוף למיצוי האמת ושבעצם אין מחלוקת כפי שהתבאר באשכול "יישוב סתירות בש"ס" -http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=282296- בו המחשת, רוני, את הנושא בטוב טעם.

ה"מחלוקת" כאן היתה סך הכל שרוני חושש מטשטוש בין השכל האנליטי ליראה שעיקרה הבחירה ובוגי חושש מהפרדת היראה מהשכל הגורמת למיסטיפיקציה כאילו "יש" מחוץ לשכל.
בעוד האמת נמצאת על חוט דק - היראה פרט מיוחד בשכל, שאין להפרידו מהשכל אבל גם אין לערבו עם תרגילי השכל הרגילים שהם יותר אינטלקטואליים מבחירתיים.

רוני

אני שם לב כעת שאין ההבדל בחוויות החיים, אלא בלשון.

רבע שעה, מעצם האפשרות להתעלם מתוצאה בעוד רבע שעה, הרי שאינה חד משמעית בצורה מוחלטת.
יתירה מזו, לבלתי שפוי ששם את ידו באש, גם המיידי הוא לא חד משמעי. שהרי גם הוא לו היתה ידו נמצאת כבר באש היה מוציאה. ואם לא, זה היה מוכיח שאין שריפת ידו נתפסת אצלו כשלילית.

אני מסכים שנסיק שכל חוטא, הוא סך הכל חסר שפיות -שכל מכווץ- הלא זה חטא עץ הדעת - רוח שטות.

רוני.

לקחתי את המשל להבהרת הענין.

ועיקר כוונתי, שכאשר השכליאל מחוור, היראיאל אינו מאכזב.

תלוי כמה זמן עובר בין ההכנסה לכוויה...
לגבי אש התשובה ברורה. לגבי דברים עם עיכוב של יותר מרבע שעה, אני לא יכול להתחייב

רוני,

אתה מתכוין לומר שייתכן שברור לך שאין שום ערך לשימת אצבע באש ושיש ערך באי שימת אצבע באש ובכל זאת תשים?

אז אתה סופרמן שאלוקים נתן לך בחירה שלדעתי אין כזו לאף אדם בעולם!