אחר סיום תיאור חורבן הארץ בדור האחרון וסיבתו בא הסיום "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת"
וכבר נאמרו הרבה ביאורים בעניין ערבות ועוד ופשוטו של מקרא שמעתי
אחר שפורש שהארץ חרבה מפני שעזבו את ברית ה' וגו' יעלה על לב אדם ספק שהרי ראינו (גם) ארצות שלנו שחרבו וכדו' אף כששמרנו מצוותיו ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכשאלת אסף וחבקוק ואיוב ועוד
על זה סיימה תורה הנסתרות לה' אלקינו = לא הכל אנו מבינים, ומכל מקום הנגלות לנו ולבננו עד עולם לעשות את כל דברי הזאת = שזה גלוי וידוע לנו שהוא סיבה לברכה וקללה.
נשלח ב-16/9/2014 19:16
כדאי לזכור, שבסופו של דבר - עם ישראל הוא בדרך כלל מצליח ביותר - ולכן גם נהנה מכל מנעמי העולם - גם העולם הזה וגם העולם הבא - הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית - כך שבמאזן כוחות כולל - אם כי הוא העם הנרדף בעולם - ואם כי במצבים מסויימים - כולל מצבנו כיום - הוא סובל מ"מֶסְכֵּנוּת יתר" - לא בטוח שבמאזן כוחות כולל (בפרט אם נחשיב גם את "הגאולה העתידה" הסופית) - יצא שהוא כל כך מסכן, למרות סבלו ה-בהחלט גדול מנשוא.
נשלח ב-16/9/2014 16:24
בא לא להסחף. אילו עבירות בדיוק עבר עם ישראל, לאחר חורבן הבית? נאמנותו של העם לאלוקיו היה מן המפורסמות, ואפילו כשעברו על מצוותיו כביכול, בשום אופן זה הצדיק את השואה, כעונש. כתב כאן מישהו- אולי בגלל שהתחילו לכתוב תורה חדשה, כפי שליבוביץ כתב אנו לא מקיימים את תורת משה אלא את תורת חז"ל
נשלח ב-16/9/2014 15:13
מיימוני כתב:
אפרים
איקון ירוק של הסכמה.
אכן פרשת הקללות התאמתה לפחות בחלקיה ממש על דרך הפשט.
מן המבול אין ראיה. שהרי יש לנו הבטחה בצד הפרשה שהדברים לא יישנו.
הרי עצם זה שהרעיון של החרבת עולם בגלל חטאים עלה במחשבה ובוצע פעם אחת זה כבר מכשיר את המחשבה שתיתכן קבלת עונשים המוניים בגלל חטאים . אז לפני שבעים שנה אמנם מבול ליהודים לא הגיע בגלל ההבטחה אבל נרצחו שישה מיליונים.
נשלח ב-16/9/2014 13:01
(להבהרה: אני בא ממשפחה של ניצולת שואה שכמעט כל משפחתה (הגדולה מאוד) נספתה.)
הפסוק בעצם אומר בפרוש, אל תתחיל לחפש נסתרות בדרכי ה'.והצדוק או מחשבות עמוקות בדרכי ה', תתעסק רק בניגלות, מה שאתה רואה ומבין, ותסיק מסקנות בהתאם. משה רבנו, אמר בפרוש לה' למה הרעות לעמיך? הוא לא חשב על דברים נסתרים, רעה כואב צועקים. ירמיהו - כינה את אלוקים לחיה רעה, דב אורב במסתרים.
נשלח ב-15/9/2014 15:27
אפרים
איקון ירוק של הסכמה.
אכן פרשת הקללות התאמתה לפחות בחלקיה ממש על דרך הפשט.
מן המבול אין ראיה. שהרי יש לנו הבטחה בצד הפרשה שהדברים לא יישנו.
ואכן יש מקום לשאול: מדוע השואה זו שאלה בניגוד לאסונות אחרים, בניגוד לחיי יום יום. וכי אין אסונות פרטיים קשים, ה' ירחם? כך לפחות אני רואה את הדברים. אבל אני גם סבור שרק מי שלא חי ועבר את הדברים, או שהוא מנותק מהם רגשית, מסוגל להעלות את השאלה שלי הזו.
מה היה מיוחד בשואה? דומה שהתשובה היא הרשע האנושי. והתחושה שלנו שיש דברים שה' אמור לשמור שהם לא יקרו.
אבל אני מסכים עם סיפורו של ירוחם (שמסופר כמדומה לא בפעם הראשונה). ה' שלח את המענישים. והרי הדברים כבר כתובים בספרי הנביאים. עלינו להיזהר.
וזה כמובן מוביל לשאלות אחרות, שאמנם הן נכונות פילוסופית אבל הן קבילות בהחלט בעיני המקרא. כפי שמייחסים לר' לוי יצחק מברדיטשב, האמנם עולם טוב הוא זה שבו יש כה הרבה סבל, ומקום לטעות, ומקום להרשיע? השואה חמורה מפני שהיא חורגת מכל הרוע ה"רגיל". אבל גם הרוע "הרגיל" הוא שאלה.
ודברי חברנו החדש מזכירים לנו שזו שאלה שאפשר לחלוק לה מחמאה - מפוקפקת מבחינה רציונלית. המחמאה היא שזו שאלה כה טובה עד שעלינו לדחוק אותה למחלקת הדברים הנסתרים שצריך להשלים עם קיומם ולייחס אותם לה' בלי שאלות נוספות.
התורה לא מבחינה בין נסתרות לבין נגלות. משום מה אין לנו בעייה לפענח מה השם רוצה מאיתנו - הרי כתבנו על כך ספריות שלימות וזה ללא החומרות אפילו. רק כשזה מגיע להצדקה מדוע עלינו בכלל לקיים את חלקנו בברית - או אז אלה נסתרות שלא ניתן להבין. רק לי נראה שהמשחק כאן קצת מכור?
נשלח ב-15/9/2014 14:43
לא התכוונתי לשאול שאלה על מקרה ספציפי וגם לא לחפש תירוצים אלא לציין את מה שכבר ידוע - שהמאמין בתוצאות מפני קיום רצון ה' עדיין אינו מבין הרבה דברים ברוח זו - שזה [שלא יודעים] כבר כתוב בתורה
נשלח ב-15/9/2014 12:51
בעל
בהחלט!
האם אמרתי אי פעם אחרת?
שלישישי
כתבת
מה דעתך להוסיף סעיף נוסף: אלקים נתן לנו שכל ולא השתמשנו בו?
תחילה חשבתי שאתה מדבר על אי שימוש בכישורים השכליים שלנו שאולי נכשלתי בכך במה שכתבתי. ואני סברתי שדווקא כן נזהרתי מאד בשימוש בכלים אלו עד כמה שהם מצויים לי.
אחר כך חשבתי שאולי כוונתך לשאלה הבאה שלך שנועדה להסב את האחריות לשואה מן ה' אל האדם. אני מטפל בכך לקמן.
הרי היה לנו נסיון של אלפים שנות גלות, איך לא למדנו כלום?
אם כוונתך לומר שהאדם הביא על עצמו את השואה בבחירתו, וכפי שהבל לא חטא לקין אבל נרצח על ידו, וה' לא התערב, כך בכל מקום - אתה צודק.
אם שאלתך היא על עם ישראל, הרי כמדומה (ושלא כדעת מיכי שלנו) אין דבר כזה, עם ישראל. יש אנשים פרטיים. אתה, אני ועוד, כולל בימים עברו. למי יש ראיה מספיק רחבה כדי לחשוש משואה? יתכן אמנם שהיו מנהיגים שטעו. אבל האם אפשר להאשים אותם (כולל האדמור שברח ואמר להישאר?)? האם היום מישהו מזהיר לעזוב את הארץ כי אולי יום אחד האיראנים יזרקו עלינו פצצת אטום ח"ו?
נוסף לכל זאת, הציפיה שבאה לידי ביטוי בשאלתו של פותח האשכול היא שלמרות שיש בחירה חופשית, עדיין אנו מצפים מה' שיתערב באופן ניסי גלוי או נסתר כדי למנוע דברים כמו השואה, ולכן השאלות.
שוב חוזרים לשאלה הנדושה הזאת ? המאמין יגיד שהקללות נאמרו בתורה. אז הם התקיימו אחת לאחת בשואה. ואם השאלה על איזה חטא? על איזה חטא? האם לא היו עוונות בעולם היהודי? היו. אז יצא הקצף.
והרי הקב"ה כבר החריב בזמן המבול עולם שלם ללא השאר שריד ופליט. אחרי השואה לפחות נשארו שרידים. אז לפחות בשואה מדת הרחמים התערבה.
נשלח ב-15/9/2014 12:06
מיימוני כתב:
אבאר: יש כאן מצוקה אמונית ולוגית. אם כי עיון קל יראה לנו שזו דוגמה ממה שמכנים בפילוסופיה ובתיאולוגיה "בעית הרע".
מה דעתך להוסיף סעיף נוסף: אלקים נתן לנו שכל ולא השתמשנו בו?
הרי היה לנו נסיון של אלפים שנות גלות, איך לא למדנו כלום?
נשלח ב-15/9/2014 11:22
מיימוני האם אין מקום להבדיל בין שאלות שהם על מה שלפנים ומה שלאחור, לבין דרכי ה' שאנו אמורים להדבק בהם? או שכפי שמאן דהו ניסח בצורה פרדוקסלית, והלכת בדרכיו, מה הוא אינו מובן, אף אתה היה בלתי מובן.
נשלח ב-15/9/2014 10:49
בעל
שיטת ר' נחמן ודאי ראויה לעיון באשכול בפני עצמה.
במקום לתת דוגמא לשאלה שהיא לא כזו, אנסה לאפיין מה המשותף לשאלות של החלל הריק. אולי זה שהן כולן מעניינות. יותר מכך, שהן כולן "אחרונות" ו"יסודיות" באופן שיתבאר ויודגם לקמן.
בפילוסופיה או בכלל כבני אדם אנו נוהגים להציג את השאלה "למה". השאלה הזו בשימוש הלשון הרגיל מחפשת תכלית, יעד שלשמו נעשו או קרו דברים.
הנה שלוש דוגמאות:
למה אתה הולך לבית הספר? כדי ללמוד.
למה אתה אוכל גלידה? כדי להתענג.
למה ה' ברא את העולם?
השאלה הראשונה מציגה שרשרת יעדים ומעשים. השרשרת יכולה להיות סופית או לא (למה ללמוד? כדי להיות מסוגל לפרנס את עצמי? זה יעד משני שגם עליו יש לשאול למה. כדי להיות אדם טוב יותר - זה כמו הסוג השני לקמן).
אכילת גלידה כדי להתענג היא תכלית לעצמה. אפשר לטעון שאין טעם בשאלה "אבל למה להתענג".
השאלה השלישית מנסה לחפש יעד במקום שאולי לא לגיטימי לחפש אחריו (אם כי יש תשובה, אפלטונית אבל לא רק, "כדי להיטיב עם הברואים").
נראה לי ששאלות של תכלית חייבות להסתיים מתי שהוא, ואז זה נראה שרירותי.
מסתבר ששאלות לגבי האלוקים תמיד יובילו לתשובות סותרות ופרדוקסליות ולכן גם הן יסווגו במקום זה.
מסתבר לי יותר מכך: גם במדע אנו איננו שואלים עוד "למה" אלא "איך". אנו מקבלים את העולם כנתון ורק מנסים לזהות חוקיות בתוכו. החוקיות היא כזו ולא אחרת. מישהו בתולדות הפילוסופיה המודרנית בישראל טבע את המונח "ככות" מלשון ככה. הנסיון לחפש את ה"למה" מאחורי ה"ככה" אף הוא יכול להחשב כשאלה על מה שמסתתר שם בחלל הריק.
