והנה מצאתי את עצמי השבוע, 13 ק"ג פחות ממה שהייתי לפני חודש, מוגדרת כהפרעת אכילה ברמה קשה מספיק בשביל לשלוח אותי למרכז להפרעות אכילה.
הפעם הקטליזטור היה התקף אפילפסיה שבעקבותיו קיבלתי טגרטול שהוריד לי את התאבון למינוס והשלתי ק"ג בזה אחר זה ואח"כ, כשהתאבון חזר עשיתי לו ששששששש והשכבתי אותו לישון.
הבי אמ איי שלי עדיין מעל 20 אז אני לא מוגדרת אנורקטית אבל הפסיכיאטרית אומרת שאני בדרך לשם.
והיא לא מתפלאה בכלל כי מופרעי אישיות גבולית נוטים לפתח הפרעות אכילה.
הבעיה, שאני לא מוכנה לעזור לעצמי. יש בי שני קולות.
אחד שצועק הצילו ואחד שמנדנד "את שמנה ומכוערת".
אני מודעת לשניהם.
אבל השני חזק מדי.
אני משתמשת במשלשלים כדי לכפר על הפיסות שאני כן מכניסה לפה. וכמה עצוב, אין תרופה לאנורקסיה. רק העלאת הדימוי העצמי.
מעניין באיזו צומת אפגוש שוב את האשכול הזה...
נשלח מהאנדרואיד שלי