מונולוג 5,775

איך שעברו עלי הימים האחרונים

     ...צעדתי ברביעי לפנות ערב למניין ישנוני ונידח, מסביבי חולפים אנשים חמורי סבר מהכא להתם, חשבתי שכבר אלפי שנים שבערב הזה ככה נראים היהודים, מתכוננים למשפט על השנה שחלפה, ומייחלים לשנה טובה יותר, ואז נזכרתי שהערב כלל לא מתחילה שנה חדשה, הרי ששת ימי בראשית מייצגים ששה תקופות באבולוציה, ואנחנו באמת כל כך בודדים באינסוף הנורא הזה, וחוצמזה חשבתי, שבתנ"ך אין שום איזכור שהיום מתחילה השנה, שלא לדבר על משפט.

הרגשתי חסר טעם, אבל היה משהו כיף בבדידות הזו. נכנסתי לביהכנ"ס הישן, ובאים בימים נעמדו לתפילה האחרונה של שנת 5,774, פסעתי למדף של השו"ע, לפחות לא לבזבז את הערב. פתאום התביישתי לשבת עם עסקי היומיום ברגעים הראשונים של השנה החדשה, בסוף לקחתי את מס' ראש השנה, נעמדתי להתפלל כמו כולם, נוו צ'אנס אחרון לבקש סליחה טרם יכריז הקצרן "בית המשפט!", אבל מי ישמע אותי והאם זה מעניין אותו, אם יש שם מישו, עושה שלום במרומיו, עלינו לשבח, פתחתי ראש השנה, פרק שני דף ט"ז, אני אומר לכם חברים, למדתי טוב ת'סוגיא, אנו נידונים לפי הגמ' על כמה דברים בודדים, לא על ילדים ולא על שידוכים, תראו בעצמכם, תעיינו גם בביצה ט"ז ובתוספות, "תן פחדך על אלה שלא ידעוך" וואו חשבתי, כמה יהודים מתפללים עלי בדמעות, איפה הרחמים, אלוהים?!

לפחות היה טעים, כי הדיבורים שם נגעו לי כמו רמאדן דאשתקד, צריך לבקש על הכול מאפס, אף אחד לא ערב גם על מה שיש, או לבקש רק על כבוד שמים... לא זוכר עוד, אבל היה הרבה. רציתי שוב להרגיש בודד, קמתי לנץ במניין צורח כדי לחוש יותר שעות בדידות ומחשבות נוגות עלי ועל העולם, פתחתי את 'כתבי רמב"ן' וראיתי שהוא נתן תאריך למשיח, זה היה צריך לקרות מזמן.  ראיתי בשער הגמול, שבר"ה נידונים רק על עוה"ז, וראיתי פירוט מדהים על הגיהינום, ושגן עדן בכלל נמצא כאן באסיה, מזרחית להודו, ורבנו משה נשבע בהן צדקו שהעידו בפניו על להט החרב המתהפכת שנראית באופק, ושאף אחד לא יוצא ממנה חי, והמטיל ספק בכך כופר בעיקרי התורה, כי פסוקים מפורשים מורים שגן עדן הוא כאן (מה לעשות, צודק, אכן מפורש).  אח"כ ראיתי הרבה מונחים 'קבליים' בדבריו, גלגול נשמות של איוב ושל ר' עקיבא, ועוד הרבה סודות בתורה, שגרם לי לחשוב שאולי ר' משה די ליאון אכן זייף את הזוהר, אבל היסודות היו כבר, והרמב"ן עצמו כותב שקיבלם ב"קבלה".  באיזשהו שלב נגמר לי גם מזה, וחזרתי לנותן טעם ועכבר בקדירה.  מתישהו התפילה נגמרה.  בדרך חזור אשתי אמרה שהשנה התקיעות יצאו חלק, ואז התעוררתי מהרהורי- "מה, תקעו בשופר ??"

הדיבורים כמו אתמול, האוכל גם, הסתפקו אם ללכת לישון או שמזלם יירדם גם, ואז סיפרתי להם ששנה שעברה ישנתי, והייתה לי שנה נהדרת, בסוף אף אחד לא נרדם כי נחרתי. שבתי לביהכנ"ס הישן, צללתי בבשר וחלב, חבר רווק, שידוכים, כבר נפגש איתה, בית של תורה, רק תורה.

ב' תשרי 5,775. כנ"ל. פתחתי "תפארת ישראל" למהר"ל, וראיתי שגם הוא אומר שקורח כפר בתורה מן השמיים. ר' יהושע הרטמן בהגהות זועק "הייתכן", ואכמ"ל, "ותשובההה ותפילההה וצדקהה" צעק החזן "מעבירין את רויע הגזירהההה". "אווומייין" צעקתי, זה פשוט כל כך התאים למנגינה, לרגע לא הבנתי למה כל הזקנים טרחו להסתובב אלי, הייתי שקוע ברב הרטמן, שלבסוף מיישב, שגם ניסים גלויים לא משכנעים כלום, אלא רק תחושה פנימית חזקה, כמו נבואה, זה הדבר היחיד שאיתו אלוהים וודאי, וזה מה שהיה להם במעמד הר סיני, ועמך כולם נביאים, וכשנתפקח קורח שפיקח היה, סבר שהכול אשליה. וחשבתי שהרטמן יותר הזיק למהר"ל מלהועיל.

בסעודת שישי בצהריים כבר התפוצצתי, חמי שאל אותי אם יש לי רעיון לראש השנה, אמרתי לו שיש לי שאלה, הרי שנה שעברה פחדנו שה' יחרוץ דיננו למיתה, חולי, ייסורים וכל נתנה תוקף, בכינו והתפללנו, עשינו תשובה באמת, וביקשנו מכול הלב מהקב"ה את כל מאוויינו, והנה אנו עומדים היום ומביטים בשנה שחלפה, האם יש הבדל בינינו שהתפללנו, לאלו שלא? האם שם מתו יותר? חלו יותר? עניים יותר? אז למה אנו ממשיכים להתפלל???     "נוו, והתשובה", אמר השווער, משל היה זה ווארט, "את התשובה צריך לתת לעצמו כל מי שגם השנה בכה" אמרתי.

בום.

לא הייתי מוכן לזה, הוטלה פצצה ששינתה לי הכול. גיסי דניאל, היוצא בשאלה, הכופר המלומד, הביט בי ואמר, "אתה צודק! הסטטיסטיקה גם חושבת כמוך, במחקר שנעשה בארה"ב, על מאות חולים, נמצא, שחולים שהתפללו עליהם, גם אם כלל לא ידעו מזה (!) שרדו הרבה יותר, באחוזים משמעותיים".

אני לא זוכר טוב מה היה אחרי זה, הייתי בסערת הרהורים הפכפכים, לא ידעתי מה לחשוב, פתאום ייחסתי כל כך משמעות לרצינות של היהודים העתיקים בביהכנ"ס.  פחדתי.  עמדתי מנחה, עדיין הרגשתי לא קשור לעולתה תקפוץ פיה, אבל חיכיתי לאלוקי נצור, הוא הגיע. עצמתי את העיניים, חשתי דביל, אמרתי ספק לעצמי ספק לאלוהים:  "שלום, אנלוידע אם אתה שם, ואם אני מעניין אותך, והאם אתה שומע תפילה, אבל שמעתי שאתה עושה דברים טובים לגויים חולים שמבקשים רק לחיות. אני רוצה לבקש משו פשוט, אם אתה באמת שם, תראה לי אותך, תבין את מצבי, הכלים שנתת לי כנראה שחוקים מכדי לתפוס אותך, זו אינה עצלות הדעת, אלו הכלים הגסים, ראה והביטה בעוניינו ושלח ברק ממרומים, גלה נא עלינו ואמור 'אייכה', גלה ואמור "אני הוא בעל בירה" אנא, הסר עורלת לבנו אנא, זקק שכלנו ופתח הכרתנו, אנא בוא אלינו כי כלו הנביאים".

ביקשתי את זה מכל הלב, אולי אף דמעתי. פתחתי ת'עניים. הכול היה נראה כה מוזר, אני לא יודע להסביר עכשיו למה, שכני לספסל הביט בי בעצב, בטח חשב שיש לי הרבה על מה להתפלל אם אני כ"כ מתרגש במנחה של ב' תשרי.  הוא צודק.  יש על מה.

במוצ"ש לא חיכיתי לרגע, עוד טרם ההבדלה שאלתי את גוגל על המחקר. גיסי צדק. לא התאפקתי מלשאול: "דניאל, למה אתה לא מתפלל?". חייך לו האפיקורס בשלווה, "יש גם מחקר הפוך" סינן, "הכול אינטרסים וכסף", "גם במדע?" שאלתי, "היכן לא?" השיב בקושיא.

טוב. נמאס לי, פשוט נמאס. נמאס לי מהחקירה האינסופית הזאת, נמאס לי לשחק מחבואים עם אלוהים, נמאס לקוות כל פעם ולהתאכזב מחדש, ונמאס שכל ניצוץ אור מתברר לבסוף כאשליה. "די, אני רוצה לעשות מחקר בעצמי, אתה מוכן לעזור לי?" שאלתי את דניאל, "כמה תשלם?" ענה בעקיצה...

צום גדליה. וויתרתי על סליחות. למדתי תורה. ב 11:00 ההרהורים כבר פרצו את מחסום השפתיים ונשלחו לחלל החדר. נס שהייתי לבד. "זה קצת הזוי לצום היום, בגלל שאתמול מת לאחיקם הבן. לא?" ספק שאלתי ספק קבעתי. אז הלכתי לבדוק אם הדבש בעוגה מתוק יותר בצום, וגליתי שכנראה המצפון שלי נרמס מזמן.

שנה מתוקה כדבש גנוב. לכולנו.

-          כיוון שאין שום מקום שיבינו אותי חוץ מאתרא קדישא הדין, חילונים לא יבינו את הסיפא, וחרדים יסקלוני על הרישא, ולא זה ולא זה יבינו מספר רמיזות במהלך הסיפור, שלא לדבר על הזדהות. אז תודה על המקום האחד והמיוחד הזה.

ואם יש מישהו שבכל זאת מתעקש לחפש את ה"כאן חושבים" בכל אשכול,

הנה מס' נקודות למחשבה שעולות מהמונולוג:

[הם לא מעניינות אותי מידי, ולכן אינני מתחייב להתייחס או להיות שותף פעיל בבירורן, עמכם הסליחה].

1.       כמובן "ניסוי התפילה הגדול". [ואם שייך ניסוי על תפילה, וא"כ איך מיישמים או איך לומדים את תוצאותיו, ותפילתו של לייבוביץ']. ראשית, עיינו כאן - http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2587885&forum_id=1364,

ועוד לינקים למעוניינים:

http://yaacovritov.wordpress.com/2013/12/20/pray/

http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=104351710

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3235856,00.html

http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1736628

http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1785832

http://en.wikipedia.org/wiki/Studies_on_intercessory_prayer#Reviews

2.       לאבולוציוניים הדתיים, אם אדם הראשון אינו אישיות ספיציפית, אלא 'מין האדם', מה מיוחד בא' תשרי שנקבע כיום הדין או כראשית השנה, האם זוהי קביעה שרירותית שמתחייבת בכל מחזור מעגלי?

3.       מדוע בתנ"ך לא מבוארת משמעותו של יום כפי שאנו מכירים מחז"ל –לא ראשית השנה ולא "כבני מרון"? [בשונה משאר החגים, שהתנ"ך הוא המבסס את משמעותם].

4.       על מה נידונים בראש השנה אם מצלינן בכל יום כדברי ר' יוסי? וגם אם לא כדבריו, על המים ועל פירות השדה, האילן והבהמות, נידונים בפרקים אחרים בשנה, אז "מי לרעב ומי לשבע" –טעות של אמנון נוטה למות (או שמישו אחר ניסח ת'פיוט –ראה אשכול שכן)?

5.       איימתם של כל המחב"תים, בן הדור של מעמד הר סיני, כופר בתורה מהשמיים  - מדרש תנחומא (בובר) פרשת קרח - הוספה סימן ב: "ויקח קרח... התחיל חולק עליהם ואומר לא משה נביא, ולא אהרן כהן גדול, ולא תורה ניתנה מן השמים" שם סוף ח מופיע "קרח נחלק על משה ואמר מלבו ומעצמו אמר משה את כל הדברות האלה" ובירושלמי סנהדרין פיא, א "באותה שעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרון כהן גדול" –. [המדרש הזה הובא בהרבה פרשנים, שלשם שינוי לא ניסו למרוח שהוא כפר רק בנבואה על מינוי אהרון, ולמדוהו כפשוטו, ראה למשל בשל"ה פרשת קרח תורה אור, ובפרוייקט השו"ת תמצא עוד כמה].

6.       ועוד כמה נקודות אגביות לחלוטין: על מה מתפללים בר"ה, אם בכלל על צרכינו; קבלת הרמב"ן; שינה ביום ר"ה.