למד לשונך לומר איני יודע !

ובקשר למחשבים : היום כל עם הארץ מחזיק עצמו לחכם כי יש לו מחשב ואוצר החוכמה ואינטרנט לענות תשובות וזה מה שחז"ל אמרו "עם הארץ אימת שבת עליו " כי בשבת אי אפשר להשתמש במחשב ואז הוא מפחד....

התלמיד ה'חדש וחסר ביטחון' היה ר' ברל פוברסקי (מפי עד ראייה) ואחר כך אמר הרב שך לעד "מה ההבדל בין עם הארץ לת"ח? ת"ח - פה הוא יודע ופה הוא לא יודע. ע"ה - בכל מקום הוא יודע."

ירושלמי מובא בר"ח חגיגה דף י:
הרי שלחנו לכם אדם גדול, ומה היא גדולתו, שאינו בש לומר איני יודע.

גם בפירוש התוס' מובא שחזרו בהם לפעמים

נדמה לי בקידושין באן שהוא יש ציטוט בתוס'

כאן קודם שחזר בו רש''י כאן לאחר מכן

וכן בר''ן בנדרים בכמה מקומות

מיימוני


אני מסכים איתך שלרוב ניתן למצוא סמך לכל פסק ולכל שיטה בהלכה בכל נושא

כי כמעט לכל דרך יש שיטה ופוסקים שסוברים כך

אך לא יימלט שבמשך שנים של פסק לא קרה איזשהו טעות באחד מפסקי הדינים

בער

תודה!!

הוכחה: זה מאד קל להודות כשטועים, במיוחד כשתופסים אותך...

אחד מן הסיפורים המכוננים באידיאולוגיה החרדית עוסק ברב שך שנכנס לומר שיעור, ודרכו היתה להציג קושיה ואחר כך תירוץ, וביניהם היה מקום לכולם לצעוק ולדבר על הרעיון. ואחד התלמידים, ולפי הגרסה הרווחת דווקא תלמיד חדש וחסר בטחון, מלמל משהו, איזה תוס'. הרב שך קלט, ביקש ממנו לחזור על הדברים, שמע, סגר את הגמרא והודיע: אין שיעור. טעיתי.


אייזין

זו שאלה מעניינת. איך בודקים עד כמה פוסקים חוזרים או אינם חוזרים בהם.

יש גם בעיה נוספת:

כמעט בכל נושא המגיע לדיון הלכתי יש מגוון של דעות, להקל ולהחמיר. הגישה המקובלת, עד כמה שאני מכיר, היא לכתחילה לדרוש את כל החומרות, ולהקל בשעת הדחק ובדיעבד, בדרך כלל כהוראה פרטית. כך זה מצטייר גם מספרי ההלכה. בהם יש את הטקסט באותיות גדולות עם "אסור" ובאותיות קטנות בהערות המקורות המקילים המיועדים לשעת הדחק והיתר של רב.

במצב של מגוון דעות, קשה מאד לומר על מישהו שטעה. במה יש לו לטעות? שיקול הדעת מסור רק לברירה בין איסור מוחלט לבין שעת הדחק המותרת.

לפחות בדיני אורח חיים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אני התכוונתי בשאלתי על פוסקים בני זמננו האם הם נוטים לפעמים לחזור בהם

או שזה חוששים שזה יערער את חוזקם

לדעתי כיום פחות שומעים על חזרה מהדהדת של פוסקים על פסק מסויים שלהם

וזה מפריע לי שאין להם את האומץ והיכולת להודות בכך

למיימוני תיקון קל
בעניין חלוקת העור לשניים לא חזר בו הרמב"ם ובהלכות ס"ת כתב שהפנימי הסמוך לבשר הוא הנקרא קלף החיצון הסמוך לשער הוא הנקרא דוכסוסטוס וכן דעתו גם בתשובה וכן מוכח מדבריו בהלכות שבת שהמפרק הדוכסוסטוס מעל הקלף חייב משום מפשיט. (רק שבדפוסים תיקנו את דבריו על פי שאר ראשונים).

מה שחזר בו הוא בסדר פרשיות התפילין  כמו שכתב בתשובה וסיבת הטעות היא מפני ששניהם סמוכים בתשובה אחת, מהו קלף וסדר הפרשיות.

אייזין

הרמב"ם חזר בו - ופירוש המשנה מעיד על כך, כי הוא מכיל תיקונים והגהות ומחיקות, כפי שמעיד על כך הרב קאפח בפירושו.

הרמב"ם גם מספר על כמה הכרעות שחזר בו מהן, כגון בתפילין ובספר תורה (כמדומה לגבי חלוקת העור לשנים כדי לכתוב עליו). ונשכחו ממני אחרות.

לגבי הכרעות אחרות, אכן יש לבדוק. והקל ביותר להריץ חיפוש בפרוייקט השות. אלא שאין זמני בידי עד כדי כך.

יצויין שגם אם הפוסק עצמו חש חייב לחזור בו, זו שאלה לגבי הקורא והשומע מה יעשו. האם יעדיפו את דברי הפוסק הראשונים או האחרונים. ומדוע לא יאמרו: אני מעדיף את דברי הרב הראשונים. (שהרי מצאנו לגבי בית דין שאי אפשר להחזירו אלא בטעות בדבר משנה, שכן אין סברה של זה עדיפה על סברה של זה, ואם זה כך בין שני בתי דינים, מדוע לא גם באדם עצמו בין דעה ראשונה לאחרונה).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אני לא זוכר אם שמענו פעם על אחד הגדולים שחזר בו מפסק ידוע על משהו שפסק בעבר

נאמר משהו כמו שהחזו''א או גאב''ד ירושלים שחזרו בהם 

האם כיום ישנו מצב שכאשר יגיע שאלה לאחר מגדולי הדור

הוא יהיה מספיק אמיץ לענות את דברי רש''י

איני יודע ?

אולי התלמידים והחסידים יראו בזה מן פחיתות הכבוד ?

לדעתי זה רק יראה על גדלות

תוקן על ידי אייזין ב- 05/10/2014 22:43:35