בס"ד
אסון האלנורק
"אדוני שר הצבא" הרץ המתנשף כחכח בגרונו.
"כן?" בסטיאן מקאן נעמד, והרים עיניו מן הדף האחוז בידיו.
משהגיע הרץ, בעודו מנסה להסדיר את נשימותיו, נעמד לידו עוד אדם, הנראה מוכר לבסטיאן, אך הוא לא הצליח לעמוד על זהותו.
"אני מעדיף שתשב, הידיעה עלולה להזיק לבריאותך" הרופא המלכותי שהוזעק, ציווה ללא פשרות.
אז זהו הרופא המלכותי! המחשבות נעו במעגל בראשו, מה קרה? ראשל? אברהם? מיכאל? שרה? הוא לא יכל לסבול את המחשבות, אך פניו נשארו חתומות. למעט זיק בהלה קטן שחלף בעיניו
"אדוני... "
באותו רגע נזכר - מיכאל!! על הספינה? מה קרה לו? הוא נטבע? האומנת היתה איתו! האם קרה לו משהו?
"הספינה?"הוא מצא את עצמו פולט.
הרופא נשך את שפתיו.
צר לי להודיעך, אך הספינה שבה הפליגו בנך ובנו של דוד סאנפאל, הוצתה באש, וטבעה, לבינתים עדין לא ידוע לנו מה גורל כל אחד ואחד, אך בהחלט יתכן שהיו כמה ניצולים, הצוות הוכן היטב גם למקרים מעין אלו - ובנך עם בנו של דויד סנפאל עומדים בתחילת ההקפדות והחילוצים.נשלחו מספר רב מאד של כוחות על מנת לוודא את מצב בינך, אנחנו נעשה כל מאמץ כדי לוודא אם בנך ניצל. כאשר תהיה ידיעה נוספת נודיע לך במהירות האפשרית", הם קדו לפניו,אך הוא לא יכל לשים לב כרגעאלי'הם ולכריעתם. הוא ידע! הוא ידע!! הוא תמיד פחד מזה!
לנגד עיניו עלתה שיחתו עם רקל - היא ביקשה ממנו לעשות את המסע עם בנם - רגלית, היא פחדה לו! אבל הוא הרגיע אותה ואמר לה שבחירי כוזר נמצאים שם.. זה הי'ה מוזר, אך יותר מהכאב, כאב לו יסורי המצפון שלו. איך יבשר לה על מות בנם?
הרופא המלכותי כמו הבין לליבו. "לאישתך תגיע הידיעה בנפרד.עם צוות מיוחד שכבר נשלח לבשר, אנו מקווים שתשמע רק בשורות טובות.
בסטיאן התאושש מעט, הידיעה האחרונה הקלה עלו לא מעט, משראו זאת הצמד יצאו מהחדר, מותירים לו להתמודד עם כאבו בדיסקרטיות, אך לא שוכחים להעיף מבט לעבר סגנו, שהנהן בראשו בלי מילים.
האדמה רעדה תחת רגליו ראשו הסתחרר והוא צנח ברפיון על כסאו.
"אלוקים" הוא זעק מליבו הפצוע "עזור לי לצלוח ניסיון זה, ניסיון קשה כ"כ, אני יודע- הקב"ה נתת לי ניסיון ואני יכול לעמוד בו, בידיעה שבזה אני מכפר על מותם של כפר פארל.
אני מצדיק עליי את הדין, זה מגיע לי- דמי כפר פארל שנהרגו מהניסיון הנורא ההוא, הניסיון באבקה השחורה הארורה שהשתתפתי בו, תבעו את ענשי ולקחו את בני מיכאל, הקטן והרך, אליהם" והוא איבד את ההכרה.
סגנו נזעק אליו, ניסה להעירו, את מלמולי הבהלה והכעס שלו על ההודעה הכל כך לא מרוככת הוא השאיר לעצמו.
כבר באותו הלילה לאחר שהתעורר מעלפונו הגיעה ידיעה נוספת: נראו עקבות היוצאות מן הנהר, לידם נחה נעל של תינוק- הוא הכיר את הנעל, הייתה זו נעלו של מיכאל בנו. לידה נראו שני שקעים בגודל תינוק כל אחד מהם, אבל ככל הנראה... הם נסחפו בחזרה אל הנהר.
אך, בתוך ליבו, במעמקים, חשב אחרת.וזאת גם אמר לרקל.
ומחשבה זו נפחה בו תקווה ונחמה ברגעים הקשים, בחודשים ובשנים שאחרי האסון. אך אט אט ככל שעבר הזמן, ככל שעברו השנים תקווה זו הצטמקה ודעכה, שקעה והלכה עד נשאר ממנה קמצוץ אחד בלבד.
תוקן על ידי רבקושירה ב- 30/09/2014 15:22:32
תוקן על ידי תמרור25 ב- 01/10/2014 16:03:33
<שוכתב לפי בקשת הכותבת>
תוקן על ידי תמרור25 ב- 20/10/2014 15:23:14
(הוא לא מספיק צוחק, אני יודעת....)
