| נשלח ב-3/2/2003 15:56 |
 |
| |
הקשר בין מוסריות ליראת ד'
מיימוני
[חלק ממאמר שהגיע לידי]
מה יש לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש, מה על האדם לדעת בכדי שעמלו זה יהא עמל נקי עמל טהור, עמל הגון וצודק, עמל הרצוי לפניו יתברך. בכדי שיהא עמלו עמל הגון וראוי, עליו להיות בטוח בכל חלק מעמלו לידע עבור מה נעשה ומתי יעשה. כלומר, עליו להיות בטוח ומוחלט בכל מעשה אשר הוא עושה שלשם תכלית ראויה הוא עושה אותו. לצורך כך מה יש לאדם לקנות ולהשיג, איזה מידות ואיזה מושכלות עליו להשכיל לצורך כך?
הן ידוע מאמר חז"ל באבות על מ"ח קניינים שהתורה נקנית בהם, אך באופן כללי כבר אמר שלמה המלך ע"ה בסוף קהלת "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".
והנה יש כאן כמה דברים הטעונים הסבר, חקר וליבון. כי האיך יראת אלוקים מביאה את האדם אל השלמות, האם יראת שמים היא אמצעי לקיום המצוות או שמא ההיפך הוא הנכון והיינו שכל המצוות עבור יראת ד', או שמא שניהם אמת ויראת ד' וקיום המצוות חד הם. מתוך כך כיון שבאנו לידי השאלות הללו, יש להוסיף ולשאול, מה היא יראת ד' ומה היא אהבתו ומה תכלית האהבה. עוד יש לנו להבין לגבי המצוות, הן יש מצוות בין אדם לחברו ויש מצוות בין אדם למקום, מה תכלית כל חלק מהם האם אחד עבור חברו הוא או שמא דבר אחד הוא, מלבד כל זאת הן יש הרבה מצוות שאינן לא בין אדם למקום ולא בין אדם לחברו כגון כיסוי הדם המצווה דלא תשחטו ביום אחד, שילוח הקן ועוד, א"כ מה החלוקה היסודית והשורשית המתאימה לכל המצוות? ומה עניין כלל המצוות ליראת ד'????
תוקן על ידי - מתענין - 2/3/2003 4:00:41 PM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2004 08:04 |
|
| |
יהוסף, שוב תיווכח שנושא המוסר הוא באמת מה שמעניין, ועניין האמונה בד' הוא צדי ולעמים רק מקשה על האדם ליישב בין השניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/2/2004 11:41 |
|
| |
ישרן היקר
זה רצונו ית' בתורתו, שנעשה הישר והטוב בכך שנתאים עצמנו לעולמו. וכמאמר הזוה"ק המפורסם, איסתכל באורייתא וברא עלמא, והיינו שהדבקות הנכונה עם עולמו, הבריות, בעלי החיים, הצומח והדומם, זה עצמו הדבקות האמיתית בו יתברך, והעולם מותאם לאופן בו יש לנו את יסודות התורה להתנהגותנו עם עולמו של הבורא יתב"ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/2/2004 11:36 |
|
| |
לא הבנתי- למה לעולם צריך "להתאים" ולאלוקים לא צריך להתאים? כמו שצריך להיות "שלם" בהתנהלותו בעולם (יותר ממוסרי?) כך בהתנהלותו ויחסו לה'- יהיה בדעת.יבין שהוא ראוי לירא מפניו וראוי להתיחס אליו באהבה.זו התאמה ממש .יראת הרוממות.שלמות בדעת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2003 04:41 |
|
| |
באשכול שכליאל ויראיאל של רוני, הוגדרה יראה, משהו כמו 'ערנות לא להניח לשכל להתכווץ'.
הלא זה בדיוק מה שהמוסריות דורשת: 'להתחשב'!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 18:25 |
|
| |
ווטו תודה
המשך המאמר
הנה אמרה לנו תורה אנוכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אין כאן לפי הפשטות מצווה ורק החלק אשר אומר כי אלוקים הוא זה שהוציאנו ממצריים זהו חלק החידוש.
והנה גם אם נניח שאין זו מצווה הרי ידוע כי האנונה יסוד לכל, ועתה נבאר מדוע.
יסוד האמונה מבואר בכתוב הזה: וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלוקים. משמעות הכתוב שאנו מתייחסים לכל ההוויה היינו לכל הקיום וההווה כדבר המקודש לנו, וכמו שלגויים יש אלוהים המקודש להם ואינו כולל הכל כך אנו עושים מעשה קידוש על ידי קביעה בליבנו כי ד' הוא האלוקים שלנו כל' הכתוב.
משמעות העניין לגבי המצוות והמוסר - הנה כל חטא עניינו התעלמות, עניינו הוא שהאדם מתעלם מאיזה דבר ועושה רק על פי איזה עניין מסויים אשר בחר בו, ועל פי רוב מה שקורה, שהאדם מפריד את עצמו ועושה מעצמו ולעצמו "עולם" נפרד ודואג לצורכי זה העולם = גאווה.
אם האדם מקדש את כלל ההוויה לאלוקיו, היינו העולם שלו, שוב אינו בא לידי חטא כי הכל חלק ממהותו וממה שקדוש לו.
נמצא כי יראת ד' וההימנע מחטא ועשות המצווה חד הוא, כי רק מי שכל ההוויה שלו ועולמו ומקודש לו יעזור לחבר שחמורו רובץ ולא הכירו מקודם ולא כלום. רק מי שמתחשב וחי את כלל ההוויה יראה בהריגת החי דבר שלילי וכן על זה הדרך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 16:56 |
|
| |
יישר כוחך!
בכן, אין לי אלא לחזור השכם והערב עד שיובן.
השם = הכל
הכל = יש יושר מול עיוות
מוסר = התאמה ליושר
התאמה = דורשת עירנות
עירנות = דורשת אמצעי שמירה [כמו תזכורות וקידושים]
|
|
|
|
|
