האם ייתכן לקיים את התורה בלא אמונה בשכר ועונש כפשוטו

כידוע, לא מעט מהמנסים להתאים את רעיונות הדת לשכל הישר ולהגיון, מתייחסים לשכר ועונש ולעולם הבא בשלל התייחסויות שהמכנה המשותף שביניהם, אם נתרגם את כל האמירות המעורפלות לעברית מדוברת, הוא, כי מדובר באלגוריה מסוג כלשהו ולא במציאות ממשית כמצטייר בדרך כלל כתוצאה מהחינוך הדתי הרגיל.

אין קשר לספר תורה שנאסר בשל קדושתו כיון שהוא מכיל את דבר ה'. העוה"ב אינו דבר ה'.
אמנם המכירה לא אמורה לחול כיון שאין זה דבר פיזי ומשול למכירת האהבה/שנאה שלי למישהו.

חוץ מזה מי אמר שמכירה כזו תקפה - בארץ וכ"ש בשמים? סתם אני זורק מצד דבר שלא בא לעולם? או שזה נחשב בא לעולם?

ירוחם

ואתה חושב שכשהוא מכר את העולם הבא - הוא עשה את זה לשמה? ובכלל, האם מותר למכור דבר כזה? למיטב זכרוני אפילו ספר תורה אסור למכור

ייתכן כתב:
"האם אכן אנשים מסוגלים להתמסר, באופן מלא ודקדקני, ללא "החלקות" לחיי תורה ומצוות על כל הכרוך, ללא התקווה לשכר וגמול?"
ראשית, זה עלול להביא ל"החלקות"ללא ספק. ושנית, השאלה היא מה הם "החלקות"? אדם יכול להיות "דתי" לחלוטין, קרי לחבוש כיפה ולדקדק בדקדוקי מצוות, וכפי שכתבו גושניק ומיימוני - מאידך: השאלה היא האם אכן הם אינם עושים "החלקות" בניתוב מהלכם בקיום התורה: בעיקרי האמונה - שאחד מהם שכר ועונש, ועוד עיקרי אמונה שבדר"כ אנשים רציונליים כאלה שמוותרים בעיקר אחד, מוותרים גם על עיקרים אחרים. וכן לוותר על צמצות בסיסיות הנגזרות מעיקרי אמונה, כמו ביטול תורה, תפילה בכוונה, ביטוי מעשי לאמנה בתוך החיים, בנית החיים על בסיס גשמי ולא על בסיס רוחני (ואינני מתכוון לשכלי, אלא לכזה שהרוח שהרוח מנהיגה את החומר, קרי:הפיכת הרע לטוב. גם "כל מעשיך יהיו לשם שמים" יכול להתפרש אצלם כ: אם לא תאכל, לא תוכל ללמוד. בעוד שעל פי התורה הכוונה היא, כפי שכתב הרמח"ל - שהאכילה עצמה הופכת לקדושה, בבחינת כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. אפשר להתווכח אם זו אכן "הכוונה של התורה", אבל אפשר להתווכח גם אם זו לא הכוונה של התורה, ואינני בטוח כלל שיש עדיפות לדעה "הרציונלית" כביכול בעניין זה), וכל כיו"ב.

וכבר כתב היעב"ץ שראה בעיניו שאלו המקיימים את התורה מתוך התפלספות - פחות מסרו נפשם על קידוש ה', מאשר אלו שהאמינו בתמימות.

בנוסף יש לשאול: האם אכן המאמינים בשכר ועונש "כפשוטו" אכן מאמינים בכך "כפשוטו". הרי הם בהכרח יכניסו איזה מושג כמו "חיוב השתדלות" וכדומה כדי להסביר את עצמם. כך שייתכן שהם יודעים, לפחות בתת-מודע - שבעצם אין תנור גיהנום, אלא שזו צורת הביטוי שלהם שבה הם יודעים להסביר את עניין השכר ועונש, ומי שיותר חכם - יש לו צורות ביטוי אחרות. כמובן שורות אלו לא נכתבו עבור חברי פורום עצכח הנכבדים שהגיעו לאכסדרה והם רואים את כל הדרכים לפניהם, והשכלתם הפכה לשכל הפועל, והם "יודעים" שאין תנור של גיהנום, והם גם "יודעים" שפשוטי העם הם סכלים ש"באמת" חושבים על תנורי גיהנום. אז להם "מותר" לזלזל בהמון העם ללא חשש, ואל להם להקשיב לדבריי (ולשים לב שבעצם אם הם יעמיקו קצת בהבנת "פשוטי העם" הם ייראו שאין כ"כ מחלוקת ביניהם).

גושניק כתב: "יש לחלק את דבריך לשניים: ילדים ואנשים. האם ניתן לחנך ילדים לקיום מצוות בלי אמונה בשכר ועונש? ודאי שלא. בטח שלא בימינו ובטח שלא בחברה כמו שלנו."
הגר"א כותב שצריך לחנך את הילד ללמוד לשמה וככל שהוא קטן כך זה ייקלט אצלו יותר, ואע"פ שגם הוא מציע לתת להם מתנות, מ"מ חשוב שהם ידעו שלא זה העיקר. 

מיימוני כתב"אני גם מכיר אחד מחברי הפורום ממכתביו בהם כתב לי שהוא חי בלי שום ציפיה לעולם הבא ועושה את המצוות למען האמת."
יש לשאול: א. האם ה"למען האמת" שלו איננו סוג של עולם הבא, וכפי שכתבו לפניי. ב. האם העולם הבא לדעתו איננו ה"למען האמת" שלו. קרי: האמת היא הנותנת את החיים ואת הטוב, והשקר את המוות ואת הרע. "ובחרת בחיים" - "למען תחיה אתה וזרעך". כלומר, ייתכן שהוא פשוט לא פירק למרכיבים את ה"למען האמת", אבל בעצם ללא אמונתו בשכר הנובע מכך - כבר מזמן היה מפסיק לקיים את האמת. ועיין לעיל

כתבתי למעלה: "נשים וקטנים",

אני מבקש סליחה מהנשים. (זאת היתה פליטת מקלדת בלתי מכוונת, בעקבות שיגרת לשון הרמב"ם מגירסא דינקותא)

תודה לירוחם שהאיר את עיני.

(מה שניסיתי לטעון זה שלכל אחד מאיתנו יש שעה 'ילדותית', שדוחקת את השכל הצידה)