אייזין
הבאת מקור מעניין וחבל שאינך יכול לומר היכן נאמרו הדברים. מפני שכפי שהבאת אותם, הם נראים כמו דרשה לחיזוק ולא כדבר הלכה.
הדרשן, לפי מה שהבאת משמו, צירף כמה דברים יחד:
א. מנהג ישראל לרקוד עם ספרי תורה בשמחת תורה.
היות שהמנהג הזה יכול היה להתקיים רק מאז סיימו את קריאת התורה פעם בשנה ולא פעם בשלוש שנים, וכן שביום זה נהגו להוציא ספרים ולרקוד, זה מאפשר לנו לקבוע תאריך התחלי לדרשה. כלומר מימי הגאונים והלאה. (יש מי שידע לדייק יותר).
ב. יש כלל בהלכות שבועות: אין שבועה חלה על שבועה. זאת בשל האופן שבו שבועה חלה להבדיל מנדר. עם זאת, מצאנו בגמרא שאדם עשוי להשביע את עצמו כדי לעורר את עצמו, והרי מצאנו שמחבר תהלים משתמש בלשון כזו.
ג. קשה להסכים לקביעה הבאה שמשתמעת מדבריך: אדם שרקד בהתלהבות עם ספר תורה התחייב למצוות. לכן כל עבירה שהוא עובר וכל מחדל שלו יקבלו עונש כפול כיון שעבר על השבועה.
אין כאן שבועה. אין כאן כוונה לשבועה.
הווה אומר: אין כאן אלא דברי חיזוק.
והדברים יכולים להתפרש כך: כאשר אדם שש ושמח עם התורה, הוא מתעורר ממה שהרמב"ם מכנה "הבלי הזמן" - כל העיסוקים התוכפים עלינו ומעסיקים את מעשינו ומחשבותינו - כדי לזכור מה חשוב באמת.
התעוררות זו יכולה אפילו לגרום לו להיזכר שהוא מחוייב במצוות ולרצות להיות מחוייב במצוות.
והזכרון הזה השמח יכול להביא לשינוי באורחות חייו כל השנה כולה. הוא כבר לא יחוש, לא כל הזמן, שהמצוות כבדות עליו, שאין לו חשק לקום לתפילה מוקדם, להגיע לבית הכנסת, לומר את מזמורי התהלים בהתלהבות.
וכן בכל דבר: לימוד תורה, כל מצוה ומצוה.
זה גם יכול להשפיע על כל החיים כולם. החיים שוב אינם עול ושיעמום אלא הזדמנות להתקרב לה' וללכת בדרכיו.
הכנסתי הרבה מאד משלי בתוך המילים שהבאת. איני יודע אם זו היתה הכוונה המקורית של הדרשן ואם היה מסכים לדברי. אבל אני סבור שמתוך דבריך ודברי ניתן לקבל עצה טובה ליום המחר, שמחת תורה.
נשמח ונרקוד ונשתדל לזכור שהחיים הם הזדמנות למצוות ולתורה וללכת בדרכי ה'.
שים לב שהביטוי "ללכת בדרכי ה' " בעצמו טעון בירור רב. מה הן דרכי השם, כיצד הולכים בהן, ועוד. אבל לפחות נדע שיש כזה דבר, ונשמח בזכות ללכת בהן, וללמוד מה הן.
חג שמח
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
