| נשלח ב-2/11/2014 12:11 |
 |
| |
מדוע סובר רנב"י שאביה של אלמנה שייך בהפרת נדריה?
.
למדנו היום, מתוך מסכת נדרים:
תא שמע: שומרת יבם; בין יבם אחד בין שני יבמין; ר''א אומר: יפר. ר' יהושע אומר: לאחד ולא לשנים. ר' עקיבא אומר: לא לאחד ולא לשנים. והוינן בה: בשלמא ר''ע סבר אין זיקה אפי' לחד. לר' יהושע, לחד- יש זיקה, לתרי - אין זיקה. אלא לר''א, נהי נמי דקסבר יש זיקה. בשלמא לחד - מיפר, אלא לתרי אמאי?! וא''ר אמי (בר אהבה): הכא במאי עסקינן - כגון דעבד בה מאמר, וב''ש היא, דאמר: מאמר קונה קנין גמור. אי אמרת בשלמא נישואין עושה - משום הכי מיפר. אלא אי אמרת אירוסין עושה, היכי מצי מיפר? והתנן: נערה המאורסה, אביה ובעלה מפירים נדריה!
אמר רב נחמן בר יצחק: מאי מיפר - מיפר בשותפות
ואיזו שותפות? פירש רש"י: הוא ואביה כארוסה.
וקשה הדבר, שלמדנו בפרשת הפרת הנדרים כי נדר אלמנה וגרושה וגו' ! וכך אף פסק הרמב"ם להלכה בהלכות נדרים:
נערה שהשיאה אביה, ונתאלמנה או נתגרשה מן הנישואיןהרי זו כיתומה בחיי האב; ואין האב מפר נדריה, ואף על פי שעדיין היא נערה.
אם כן, מהיכן גרר רב נחמן בר יצחק את אביה של האלמנה, כדי לשתפו בהפרה. והרי מרגע שנישאה לבעלה הראשון - פקעה רשותו של האב, ואין הוא שייך עוד בהפרת נדריה!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2014 07:40 |
|
| |
ולפי זה הרוחנו פשט חדש מהו "מאמר אירוסין עושה לבית שמאי" לפי שיטת רבה! שהוא יוצר מצב חדש מכל וכל שלא היה דומה לו כלל לפני כן.
הדברים מפתיעים ביותר. האם גם לך יצא כך?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2014 07:39 |
|
| |
בית הבחירה למאירי מסכת נדרים דף עד עמוד א
במשנה זו שלדעת רבי אליעזר אפילו נפלה להרבה יבמים יפר ולפי מה שהתבאר בגמרא לדעתו ענין דבריו שאם נפלה ליבם אחד יפר בלא שום פקפוק מפני שהלכה יש זיקה ר"ל שזיקת היבום עושה אותה אצל יבם כעין ארוסה ליאסר בקרובותיה מחמת זיקתו ומתוך כך הרי היא כנשואה לו ואם נפלה לשני יבמים אם עשה אחד מהם בה מאמר יפר לבדו מפני שהוא סובר כבית שמאי שאמרו מאמר קונה קנין גמור ביבמה מן התורה עד שאפשר ליפטר בגט שהרי ליקוחין כתיבי בה כדכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה
הלכך כל שעשה בה מאמר יפר זה שעשה בה מאמר
1. ואם מאמר לבית שמאי נישואין עושה יפר לבדו ואם אירוסין עושה יפר בשיתוף אביה אם היא נערה ואם היא בוגרת לא יפר
2. ואם לא עשה אחד מהם מאמר יפרו בשותפות
שאע"פ שזו שאמרו יש זיקה לא סוף דבר באחד שעל כל פנים אין לה היתר אלא ממנו והרי היא דומה ככנוסה לו אלא אף בשנים שהיה לנו לומר אין זיקה לא ליאסר אמה אחר מותה ולא ליארס אחותה לאחד מהם שהרי אינה דומה לכנוסה שמאחר ששנים הם איתתא לבי תרי לא חזיא אין אומרין כן אלא אף בשנים יש זיקה כמו שיתבאר בשני של יבמות מכל מקום אין ברירה ויפרו בשותפות
עד כאן העתקת המאירי
לפי 2, אם לא עשה יבם אחד מאמר, כוח שניהם שוה בה ויפרו שניהם ואין לאב כאן כלום.
ואם עשה מאמר, אזי לפי 1 אכן יפרו האב עם היבם שעשה את המאמר.
ואין לנו ברירה אלא לומר שמאמר היבם יוצר מעמד חדש לאשה ומחזיר אותה חלקית לרשות אביה כדי שגם הוא יפר עם היבם. וזו תוצאה של מעשה היבם ולא ירושה מן המצב הקודם.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2014 07:28 |
|
| |
מואדיב
קודם כל, איקון ירוק על העיון בנדרים עד א-ב. אכן אי אפשר ללמוד סוגיה רק במקום אחד. כבר אמרו שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר (=מה שמובא כאן בקיצור מובא במקום אחר בפירוט, וילמד זה על זה).
אמנם, לאחר העיון הקצר מדי יצאתי נבוך. אמנם רעיונות אחרים שהיו לי בנושא הייבום ובמסכת יבמות מצאו אישור, ואולי אדון בהם באשכול אחר, אבל תרופה לשאלתך לא מצאתי.
גם בהקשר של מסכת נדרים לא הבנתי לא את השאלה ולא את התשובה של הסוגיה.
ואדרבה, הייתי מציע פירוש חדש ואולי מיוחד במינו, שמה שכתוב "בשותפות" אולי זה היבם בשותפות עם היבמה. אלא שהיכן מצאנו כן?
אמנם לגבי פירוש רש"י, אפשר לחפש שני מיני תשובות:
א. סברה/מהלך בגמרא. רש"י קרא את הגמרא באופן שנעלם ממני אבל לפי האופן הזה ברור שאבי הנערה תופס חלק בסוגיה. אמנם איני רואה זאת, אבל יתכן שאם אחזור על הדברים הם יתבהרו.
ולפי זה יתכן שלרש"י היתה סברה משלו לגבי התפקיד של האב בנדרים וביטולם.
ב. כורח הטקסט. יתכן שגם רש"י התקשה, כמונו, בשאלה מה ענינו של האב כאן, אבל הלשון "שותפות" אנס את רש"י למצוא מי יכול להיות שותף, והמועמד הטבעי כנראה בעיניו היה האב.
ההבדל בין שתי הגישות שהצעתי כאן הוא שלפי הצד הראשון הדברים זורמים וטבעיים. ולפי הצד השני גם רש"י היה מודה שהדברים מוזרים אבל מה אפשר לעשות ואין לנו פירוש טוב מזה.
וכמובן עלינו לשאול מדוע מאס רש"י בפירוש שהצענו שנינו, שהיבמים מפרים יחד, במסכת יבמות, או שהיבם היחיד מפר בשותפות עם האב, כמו שנראה לכאורה בנדרים.
לגבי השאלה כיצד יתכן שהאב מפר לאחר שהבת יצאה מרשותו, כבר ראית שגם אני הקשיתי כן, והצעתי לעיל שיש איזו שייכות של הבת למשפחת האב, כמוכח לגבי בת כהן שאוכלת בתרומה אם התאלמנה ואין לה ילדים. אבל דומה ששם זה בגלל הייחוס המשפחתי ולא בגלל שייכותה לבית האב ולאב.
יתכן שיש כאן סברה שכזו: אין הבת אמורה לעמוד ברשות עצמה לענין נדרים. היא זקוקה תמיד למישהו שיקח אחריות בנוסף לה עצמה. (גישה מאד לא פמיניסטית). וכיון שכן, חוזרת הרשות להפר למישהו, ומי זה יכול להיות אם לא האב.
ואמנם אם אין לה אב, או שהיא התאלמנה ואין שם אח נוסף לייבם (או לחלוץ), היא עומדת ברשות עצמה לגמרי.
ואם נרצה לנסח זאת בלשון יותר תלמודית, החזירה תורה את הרשות לאב.
האם אפשר לומר כן? אני דחוק לכך מחמת פירושם של שוטנשטיין אליבא דרש"י.
וזו דוגמא לכך שלימוד גמרא לחוד ולימוד פירוש רש"י לחוד. לימוד הגמרא יכול להביא אותנו לדרך אחת, ולימוד רש"י יכול להביאנו לדרך אחרת.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2014 13:24 |
|
| |
.
ברוך שכיוונתי הבקר לדעת גדול, וכו'.
אף אני כך קראתי, אולם קפץ עלי רוגזם של האוחזים בשוטנשטיין.
בדקתי אחר כך, ונראה לי שלא רק רש"י כך פירש, אלא אף המאירי בנדרים מפרש בדרך זו.
ואע"פ שאני קורא כמוך, ששותפות שני היבמים, הרי שלא נצא בכך שנפרש שלא כרש"י ודי לנו.
מה מביא את רש"י לפרש כך?
או, בעצם, שאלה כפולה:
האחת, מדוע לא פירש רש"י שבשותפות שני היבמים תירץ רנב"י, והשניה - מה עסקו של אביה בהפרת נדריה, והיא כבר יצאה מרשותו כשנישאה לאחר.
אני חושב שיש בידי הצעה לתשובה, אבל אשמח לפניכן לאילן להיתלות בו - מי שפירש שלא כרש"י את דברי רנב"י.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2014 13:11 |
|
| |
מואדיב
בדיוק התקשיתי בשאלה זו כאשר למדתי את הדף.
והתשובה שלי היא די פשוטה:
לא חייבים לפרש כמו רש"י.
השותפות היא של שני היבמים.
קרא שוב את הגמרא ובדוק איך זה נכנס בלשון.
אשר לרש"י, אפשר לדחוק שמדובר כאן באלמנה לייבום מן האירוסין, שכפי שאביה היה שייך בנדריה כל עוד היא ארוסה, כך אפשר לומר שהוא שייך גם לאחר שהתאלמנה מן האח הראשון. ולא נתרוקנה רשותו.
מה שאין כן כאשר התאלמנה מן הנישואין, הריהי יתומה בחיי האב, כפי שהגמרא (ושוטנשטיין) מלמדים באחד הדפים הקודמים וכן הדין, שהבת שנישאת יוצאת מרשות אביה ואינה חוזרת אליו גם אם לא הגיעה לכלל נערות וכל שכן אם היא נערה (גיל 12-12 וחצי).
שהרי בוגרת (מעל הגיל הזה) כבר יצאה מרשות אביה לגמרי ואיך תחזור.
(היה אפשר לטעון שהיא שייכת לבית אביה אם הוא כהן ובעלה לא, שהרי האלמנה בלי ילדים חוזרת אל בית אביה לאכול בתרומה, ומכאן למדים שהיא כן שייכת לבית הקודם שלה למרות הכל. אבל דומה שאלו נושאים מחולקים, המוצא ממשפחת הכהונה שמתיר לה לאכול כל עוד התנתקה מהבית החדש ושייכותה לבית אביה שנפסקת ברגע שהיא נישאת, בכל גיל).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
