עובדה מעניינת...

עובדה מעניינת שקראתי בספר ישן באנגלית.
בטהובן חיבר תשעה סימפוניות. כל אחת יחודית אך אם תשימו לב תגלו שהלהט הבטהובני הדרמטי נמצא בסימפוניות האי-זוגיות; 1 3 5 7 9 לכולם משותפת דרמטיות או passion מובהק, ואילו הסימפוניות הזוגיות 2 4 6 8 הינן פסטורליות ושקטות יותר. אם אינני טועה השמינית מכונה 'פסטורלית'

וגם מאנפרד זכור לטוב.
כמובן, גם אני חולק על מם יקירנו, ורבים מה'אחרונים' גדולים בעיניי ממוצרט.

...ואיך יכולנו 'להתעלם' בכלל מצ'ייקובסקי! למרות כל השמאלציות ביצירותיו, אי-אפשר 'למחוק' אותו סתם-כך! כמובן שהשישית והאחרונה, ה'פאטתית' שלו, היא הכי יפה ועמוקה מבין הסימפ' שכתב, אך אי-אפשר להתעלם גם מסימפ' אחרות שלו, הרביעית והחמישית בעיקר, ומיצירות סימפ' אחרות ורבות, כמו 1812, מארש סלאבי ועוד ועוד ועוד!

מם80, לא יודע באיזה 'כוכב' נולדת, אם אתה אומר דברים שכאלה, שמוצרט היה המלחין האחרון וכו' (נא לא לקחת ללב, בבקשה..)

שוברט? ה-8, ובעיקר הפרק הראשון (אגב, שמעתי שכיוון שסימפ' זו היא ה'לא גמורה' שלו, לאחר מותו- היה מלחין אחר ש'ערך' אותה והכינה ביתר-שאת לאולם הקונצרטים. מישהו יודע פרטים בעניין? מסכים לרוב מה שכתב 'אידך_גיסא'. אך לא מסכים לגבי שומאן: הסימפ' השניה ראויה להערכה מיוחדת (כך גם חשב ברנשטיין), ובעיקר הפרק השני, ה'סוער'. ברהמס: הראשונה והרביעית, אך גם בסימפ' השלישית, ישנה הנעימה היפה, המרגיעה והאוהבת (נדמה לי הפרק השלישי). דבוז'ק: כמובן שהסימפ' ה-9, אך גם הפרק האחרון של הסימפ' ה-8! מסכים בעיקרון לגבי מאהלר, אך הסימפ' ה-6 שלו, ה'טראגית'- היא אכן כזו (והיה פעם מישהו שאמר, שמאז שהאזין לסימפ' הזאת- הוא אינו הולך יותר לאולם הקונצרטים, כיוון שהסימפ' הזו 'דיכאה' אותו לחלוטין...) היי, שכחנו את מנדלסון! הסימפ' ה-4 כמובן הכי יפה, אך גם הסימפ' השלישית נחמדה. שבת-שלום! :)

תוקן על ידי חזן_אי_שם ב- 14/11/2014 13:15:25

לענ"ד בטהובן הגיע לשיאו היצירתי בשנים 1800-1810 אז חיבר את הסונטות הכי יפות שלו. המוסיקה התזמורתית של בטהובן לא מדברת אלי. מבחינתי, מוצרט היה כנראה המלחין האחרון שידע להלחין מוסיקה תזמורתית, למעט אולי פרוקופייב.

אפשר להרחיב על הנושא הזה במישור הכללי: האם אפשר לבנות סוג של חוקיות לאיכות יצירותיו של מלחין?
אפשר כמובן להבחין בין בין מוקדם למאוחר, ולהגיד שהמלחין היה טוב בצעירותו והתקלקל, או להיפך (מה שיותר אוהבים לומר), שהשביח ו'הבשיל' עם השנים, אבל נגיד חוקיות נוסח 'זוגיות' או 'אי-זוגיות' יכול להיות מוסבר איכשהו?
אם התחלנו בסימפוניות של בטהובן, בוא נתחיל, לצורך פתיחת הדיון, בסימפוניות.
היידן? כנראה האחרונות טובות יותר. לא אוהב אותו בכלל.
מוצרט? - בוודאי האחרונות טובות יותר.
בטהובן? כבר כתבנו.
שוברט? - רק מס' 8, מבחינתי, אבל המומחים  אוהבים גם את מס' 9, אז אפשר לדבר על האחרונות.
שומאן? כולן גרועות לטעמי.
בראהמס? הראשונה והאחרונה (1 ו-4), לטעמי.
דבוז'אק? האחרונה הכי טובה בעליל, אבל דומני שהמקצוענים אוהבים גם את שתי אלה שלפניה, ואם כן, שוב תופעת 'מוסיף והולך כבית הלל'.
מאהלר? - לדעתי 'פוחת והולך כבית שמאי'. שתי הראשונות הן הטובות ביותר, עם הבלחות של אור בחמישית ובעשירית.
סיבליוס - שאלה קשה. כנראה החמישית הכי טובה, ושתי הראשונות אחריה.

אפשר להמשיך...

הסימפוניה הראשונה יותר רגשית מה- 6 והלאה ?
מצטער, לא קונה את זה...

הסונטות הראשונות יותר רגשיות מהבאות אחריה ?!
לא מבין איך ישנה כזו דעה...

הרביעות מאופוס 18 יותר שוות מאפוס 59 והלאה ?!

מזל שאצל היידן אין דעה האומרת שהרביעיות המיתרים הראשונות יותר מוצלחות מאופוס 33 והלאה.

טולסטוי שיבח את בטהובן המוקדם, אולם סבר שהלהט הבטהובני המצוי בשאר יצירותיו זר לבטהובן, ושיצירותיו המאוחרות חסרות רגש, ושאצלו החלה הירידה באיכות המוסיקה כאמנות. דעתו הסכימה עם דעת היידן שפעם, אחרי שנוכח בקונצרט בו ביצעו יצירה של בטהובן, פגש את בטהובן ברחוב והחמיא לו על יצירתו, בטהובן אמר להיידן: מורה יקר, יצירתי רחוקה מלהיות יצירה מוסיקלית, והיידן השיב לו בהומור: וכך לעולם תהיה.

 

ה'להט הבטהובני' כפי שאנו מכירים אותו- התחיל 'לפרוץ' בסימפוניה ה-3 שלו, האירואיקה. לפני-כן, אופי סגנונו לא היה שונה בהרבה ממוצרט או היידן. גם בסימפ' השניה שלו יש איזושהי 'התפרצות געשית', אך זה עוד כלום לעומת הסימפ' ה-3, ולאחר-מכן, בסימפוניה ה-5, סימפ' הגורל (עם ארבעת התוים שהם למעשה שמונה, שהם אולי המפורסמים ביותר בתולדות המוסיקה הקלאסית מאז ועד היום!), וכמובן, בשיא יצירתו הסימפונית, הסימפ' ה-9 עם ה'אודה לשמחה' המפורסמת.

תוקן על ידי חזן_אי_שם ב- 13/11/2014 13:55:06