ספר בראשית ואריאל המיואש

תודה רבה וברוכים הנמצאים. אני צריך ללמוד את הצד הטכני של הדברים ועל כן ההודעה יכולה להתחרבש. עמך הסליחה.

יש מה להעיר על דבריך. למשל, גם אם העולם מוכר דרך תודעה, זה לא אומר שהוא קיים רק בגלל שיש תודעה שמכירה אותו. אדרבה, דומה שכולנו מכירים את התחושה העצובה שגם אם אני לא הייתי כאן, הכל היה ממשיך לתפקד בלעדי. וזה לא רק אני אלא כל האנושות, כל בעלי התודעה. העולם היה אולי שונה ודל יותר, אבל בהחלט קיים. גם לפי סיפור הבריאה בתורה, האדם הופיע אחרי שכבר היה עולם כלשהו.

אינני טוען שהעולם לא קיים בלעדנו אני טוען שהעולם כמו שאנו מכירים אותו לא קיים ועל כן ליצירה של הצד הזה בעולם אפשר לקרוא בריאת העולם מבחינתנו. האינטיאוציה הראשונית שלנו היא לתת למושג חלל, ולמושג תבנית ערך אונטולוגי כדבר שעומד לעצמו. זה רחוק מלהיות מוכרח כמובן, ועל כן העולם בלי בעלי התודעה קיים, אבל אין לנו גישה לתאר אותו או לדמיין אותו בשום צורה שהיא.

נדמיין את מה שנקרא לו 'העולם לכשעצמו' לשורת קוד במחשב. בקיום שלו לעצמו הוא חסר משמעות, אבל אם מקודדים אותו בצורה מסויימת הוא מפיק תמונות, מילים וכן הלאה. אני מניח (אין לי שום השכלה במדעי המחשב) שאפשר להעביר את אותה שורת קוד בשני מקודדים שונים ואותה שורת קוד תפיק תמונה שונה לגמרי. בריאת העולם שמתוארת היא בריאת ה"מקודד" של התודעה שלנו, או שמא אפשר להרחיק לכת ולומר שהקב"ה נתן ערך מעשי (אם תבניות מראות וכו' העולם המוכר לנו) לעולם הקיים כבר ו"תירגם אותו" כמה שמתואר כבריאת העולם. הרי מבחינתו העולם (קרי-הקוד הבסיסי) יכול להיות מקודד באינספור בחינות שונות.

ישנו הסיפור החביב על הפרופסורית שהעירה לסטודנט שלה, שעבודתו מלאה בחלקים נכונים ומקוריים. הבעיה היא שהחלקים המקוריים לא נכונים, והחלקים הנכונים לא מקוריים.   

אדון הבובות

ברוך הבא אל הפורום!

חבל שלא פתחת אשכול. זו השערה מעניינת. לא סבירה אבל מרתקת.

ברשותך אחזור על הטיעון שלך בקצרה.

א. כל מה שאנו מכירים עובר דרך התודעה שלנו.

א1. לכן אם אין תודעה אין עולם.

ב. אפשר לדמיין יצור שמתפקד בכל כמו אדם, אבל אין לו תודעה.

2ב. כמו שמאמין הסוליפסיסט, זה שאינו מאמין שיש בעלי תודעה אחרים מלבדו.

ג. יכול להיות שהאדם בעל התודעה התפתח בעולם שבו היו יצורים רבים בלי תודעה, כולל מה שנראה כבני אדם אחרים אבל מחוסרי תודעה.

ד. האדם הראשון שהופיע עם תודעה הוא אדם הראשון המוכר לנו מן המקרא.

יש מה להעיר על דבריך. למשל, גם אם העולם מוכר דרך תודעה, זה לא אומר שהוא קיים רק בגלל שיש תודעה שמכירה אותו. אדרבה, דומה שכולנו מכירים את התחושה העצובה שגם אם אני לא הייתי כאן, הכל היה ממשיך לתפקד בלעדי. וזה לא רק אני אלא כל האנושות, כל בעלי התודעה. העולם היה אולי שונה ודל יותר, אבל בהחלט קיים. גם לפי סיפור הבריאה בתורה, האדם הופיע אחרי שכבר היה עולם כלשהו.

עם זאת, הרעיון שהאדם שבו מדובר בסיפור הבריאה מופיע מאוחר יותר והצטיינותו אינה בכך שהוא אדם להבדיל מיצורים אחרים שונים חיצונית, אלא פנימית. הוא כבר בעל תודעה יותר מתוחכמת. לכן אותו ראוי לכנות אדם. ולכן סיפור הבריאה באיזה אופן חושף אירוע היסטורי אמיתי. לכן הוא אמת המסתתרת מאחורי ניסוח כוללני ולא מדוייק.

למעשה, התזה (הטיעון, התיאוריה) שלך היא שייכת לסוג של הסברים לסתירה בין סיפור התורה מכאן לבין המדע המוכר מכאן, שנועד לוותר על חלק מן הסיפור המקראי אך לשמר את חלקו כך שנוכל לומר שהתורה אכן מלמדת אותנו אמת היסטורית אבל אותה אמת משוקעת בתוך מסגרת שהיה הכרחי לספר לשומעים אז ואולי גם במשך הדורות.

לפי זה, אני מוצא בדבריך שני רעיונות.

יש לקבל את סיפור הבריאה בתור אמיתי ולכן אפשר לטעון שהוא גילוי שאלוקים גילה לנו. את הסתירה בין הנתונים המדעיים הפיזיקליים וההיסטוריים לבין הסיפור אפשר ליישב בכך שזו הצגה חלקית של ידע אמיתי בהתאם ליכולת הקבלה של התרבויות האנושיות העתיקות.

האדם מתפתח בשלבים, ויש יצורי אדם שהם ללא תודעה במובן המוכר לנו ויש כבר שכן.

יש להרחיב בדיון כזה, במיוחד על החלק השני שהוא מחודש.

ושוב, ברוך הבא אל הפורום עם רעיון מקורי כל כך בידיך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אז ישבתי במהלך קריאת התורה של פרשת בראשית, ובאופן טבעי הרהורים דומים לאלו שפותח האשכול העלה חלפו במוחי בהבזקים קצרים. בדרך כלל אני מתעלם, כי מי האדם שיבוא אחרי המלך אחרי שכבר עשהו. אבל הפעם נתתי לדמיוני דרור ורכבת המחשבות התחילה לנוע.

כידוע, בא דקארט והעמידם על אחת. הכרת המציאות נובעת כולה מהכרתנו את עצמנו. המאפיינים של המציאות מחוצה לנו אינם אלא תחושות שקיומם הוא פועל יוצא תודעתנו. נסיון לתיאור קיום של עצמים מבלי להידרש לתבניתם או למראם או לריחם או לצלילם הוא בלתי אפשרי. אין לנו דרך להכרת ישויות מבלי לאפיין אותם במאפיינים חושיים. מאפיינים חושיים הם במהותם סובייקט של התודעה, ועל כן אין לנו שום נגישות לאותו דבר נפלא שקראוהו הפילוסופים "הדבר לכשעצמו". אין זה אומר שאיננו יכולים להניח שהעולם אכן קיים מחוץ לתודעה שלנו. אך אין לנו שום דרך להכרה או לתיאור של אותו עולם. כל מה שאנחנו יכולים לומר על העולם אם נפשיטנו מחושים לחלוטין, זה שמדובר במערכת של קשרים סיבתיים שפועלים על התודעה שלנו בצורה מסויימת.

אם נניח שכל התודעות בעולם יושמדו. איתם יושמד גם העולם אותו אנחנו מכירים. לא יהיו תבניות, לא יהיו צבעים, לא יהיו מראות, לא יהיו צלילים או ריחות. מה שיהיה זה עולם תוהו חשוך של ישויות שפועלות אחת על השניה. את הזמן דווקא כן ניתן להבין קצת יותר כקיים. אם הישויות בעולם התוהו פועלות אחת השניה כמו שאנחנו חשים שסיבה ותוצאה הם דבר שקיים, אנחנו מוכרחים להניח את קיומו של הזמן. מה גם שהזמן לא ניתן לנו כחוש, אפשר לומר שהוא מאפיין בסיסי בתודעה שלנו עצמנו, אותו הדבר עליו אנחנו יודעים שקיים, ואם כן ניתן להגיד שהזמן הוא מאפיין של כל הישים כולם.

אם כנים הדברים, והיה אם יושמדו כל בעלי התודעה בעולם, העולם שאנחנו מכירים יושמד ביחד איתו וכל מה שיישאר זה העולם לכשעצמו, אבל אז אם תופיע תודעה מאות שנים אחר כך, מבחינתה מה שהיא תראה זה עולם שהזדקן במאות שנים, מכיון שאותו אפקט שגורם לחושים שלנו לקלוט את מעבר הזמן בעולם החושים המוכר, פעל גם בלכתנו, פשוט לא היה מי שיקלוט אותו.

כעת נשאל, מי הם בעלי התודעה בעולם. ישנה אפשרות שאני בעל התודעה היחיד ואני חי בעולם מדומיין שבו תבניות דמויי בעלי תודעה משמיעים צלילים ומייצרים תבניות בתודעתי. ההנחה הפשוטה היא לא כך. והסיבה היא שבעלי התודעה רבים מתקשרים אחד אם השני, ואני מזהה את אותן חוויות ואת אותן תחושות שאני מכיר כבעל תודעה, וככה אני שומע באחרים שנראים כמוני, ומכיון שאני עצמי בעל תודעה עם אותן התחושות ואותן החוויות אין לי סיבה להניח שאני בן יחיד בעולם וממילא זה מאוד הגיוני להניח שהאנשים שאני רואה סביבי הם בעלי תודעה כמותי. לא מדובר בראיה שאין עליה תשובה כמובן. הרי יעלה על הדעת שהאדם אינו אלא אלגוריתם מורכב ומסובך עד אין חקר, זה הרי דעתם של רוב חוקרי המוח של ימינו, ואם כן התודעה היא כלי מיותר לחלוטין, אפשר לדמות את כל התגובות האנושיות, הרגשות, כמערכת של סיבה ותוצאה כימיים. ואם כן אפשר לוותר לחלוטין על התודעה ולקבל אדם בקומתו ובצורתו. התודעה לכאורה אינה משמשת תפקיד מוגדר במכונה הזאת. אפשר ליצור בתיאוריה אינטלגנציה מלאכותית שתחקה עד לאחת את ההתנהגות האנושית ללא תודעה. ועדיין איננו חושבים שזה המקרה בעולמנו, ואין שום סיבה להניח כך. יש יגדילו ויגידו שלחיות גם ישנה תודעה, מסויימת לפחות. הם חושבים כך מפני שגם לחיות יש ביטויים של רגשות מסויימים, כמו פחד וצער ושמחה, ואנחנו מזהים תחושות אלו בצורה חזקה אם תודעה. כמובן שזה אפילו פחות מוכרח מהמקרה עם בני האדם. הרי גם צמחים יכולים להביע עקות וגם הם מתקשרים עם סביבתם, ורוב האנשים לא חושבים שלעצים יש תודעה למרות שאין שום מניעה עקרונית ואין שום סיבה להניח שאין להם, חוץ מקושיית 'מהיכי תיתי'. תגובות בעלי חיים נדמים לנו לפעמים כדמויי אנוש, וממילא אפשר להניח שגם להם יש את תודעה. אבל שוב, כאן זה פתוח יותר מהשאלה הכללית "האם אני בעל התודעה היחיד בעולם?".

בואו נניח שעולם התוהו הזה, אותו 'עולם לכשעצמו' חסר התבנית והצורה אכן קיים מליארדי שנים. בעולם הזה התפתחו בצורה שאנחנו היינו מתארים אותה כאבולוצינית אילו היינו קיימים ובעולם הזה התפתחו ישויות שאילו היינו קיימים ורואים היינו מכנים אותם חיות ובני אדם, כי זה היתה צורתם אילו אותה ישות היתה יכולה להקרין על תודעתנו. אבל הם בעצמם לא היו בעלי תודעה כלל וממילא הם גם לא היו קיימים ברמה אותה אנחנו היינו מתארים כקיימים. אותה נשמת חיים שנפח הבורא באפיו של אדם הראשון לא היתה אלא תודעת הקיום עצמה. ובאותו רגע קם העולם אותו אנחנו מכירים להיות, כאשר התודעה הראשונה קמה. היא כמובן ראתה תבניות עתיקות ומראות מפותחות ואפילו מה שהיא תחשוב כבני אדם בעולם שלפחות נדמה שקיים הרבה זמן.

מה היא האינטראקציה שתהיה בין אדם הראשון לאנשים אלו? כנראה שפחותה ממה שלנו יש ועל כן האדם היה "לבדו" ונעשה לו עזר כנגדו. איך בני אנוש חסרי תודעה מגיבים? צריך להניח שאחרת מאיתנו אחרת הדרא קושיא לדוכתיה- קושיית ה'מהיכי תיתי'. אבל עדיין הם כן בעלי אינטראקציה, בעלי שפה ודאי ואולי אפילו בעלי תרבות מסויימת. הם הקימו "ממלכות" ציירו "ציורים" בנו " בתים". כל אלו ישויות שבמוחינו מתורגמות לבתים ציורים וממלכות, אצלם האינטראקציה היא חשוכה, ולא קשורה בשום צורה לחוויות שאנחנו מכירים. לא מתואר שלאדם וחוה נולדו בהתחלה יותר מקין והבל, אז למי הם נישאו? מי זה כל מוצאי שיהרגני? אלא מאי, הם מבחינתם נולדו לציווילזציה קיימת. הם נישאו לנשים שמצאו וצריך כמובן להניח שהם מורישים את נשמת החיים שלהם לצאצאיהם, גם אם הם רק מצד אחד. כך האנושות בעלת התודעה כבשה חלק אחרי חלק מהאנושות שכבר הייתה קיימת. אנשים בעלי תודעה מתחתנים עם חסרי תודעה ומולידים ילדים בעלי תודעה וכך לאט לאט בעלי התודעה משתלטים על על העולם. כמובן שלפי זה אין שום סיבה שהמבול יהיה מעבר לאזור של בעלי התודעה. הרי לחסרי התודעה אין בחירה והם לא יכולים להשחית את הארץ. היקום מעבר לכך אינו היקום אותו צריך למחות. בעולם התוהו לא היה מבול.

תקשו, אם כן מה הוא תיאור בריאת העולם לפני שהאדם נברא?  מהם אותם הימים בהם קרו הדברים שמתוארים בפרשת בראשית? את התוקף הצורני המתואר נתן לעולם הקב"ה. הרי מי יאמר לו מה יפעל, והתרגום של עולם התוהו הקיים יכול ללבוש אינסוף תרגומים. בריאת העולם אכן קרתה בדיוק כמו שהיא מתוארת. לא לאדם בעל תודעה אבל כאחד מהאינסוף ביטויים שהבורא יכול לבחור איך לבטא. למה הוא ביטא את זה בצורה הזו? כאן אפשר לתרץ שמדובר בשביל התוכן או בשביל הנמשל. אבל התועלת היא שברמת מה שאנחנו מכנים קיים, הסיפור קיים לא פחות מכל סיפור אחר, הרי הכל נתון לבחירתו של המהווה שמהווה את מערכת הסיבות הקיימת כרצונו. וכך הוא בחר להוות את עולם התוהו בימים ההם שהוא בחר לברוא את העולם. בשלב הזה רכבת המחשבות נתקעה בקוגל עם מלפפון חמוץ והתרסקה. מקווה שלא הטרחתי יותר מדי

(בהמשך ל'הצהרת הייאוש' שפתח בה בעל האשכול, על האמינות ההיסטורית של ספר בראשית)
סיפור בראשית הוא קודם כל מיתוס – לא במובן השלילי המקובל בשפה (מיתוס = שקר מפואר), אלא במובן התרבותי המקובל באנתרופולוגיה, כלומר – סיפור שיש לו תפקיד תרבותי, בלי שום קשר לשאלת ההיסטוריוּת שלו. סיפור הנחש בגן עדן אינו היסטורי  (כנראה), ואילו סיפור יציאת מצרים הוא כן היסטורי (נניח) – ועדיין, שניהם מיתוסים ויש לקרוא אותם באופן הזה.
עיינו כאן, כדוגמית לקריאה שכזו: מעשה בראשית כיצירה סטרוקטורליסטית

שכחתי להדגיש שהרודוטוס ממקם את המלכים ה'היסטוריים' אחרי המלכים ה'שמיים', אבל הסיפורים שהוא מספר עליהם התרחשו לאורך כל ההיסטוריה המצרית. 
דרך אגב, מספרם הוא 11 עד סנחריב, 14 אם נוסיף את מנס, ניטוקריס ומויריס.