קינה על חורבנה של ישיבת פוניביז' - למחות, ולמחוט דמעות.

חצי שעה מוסר לפני ערבית. יש שנמצאים בהיכל הישיבה ויש שמתמהמהים ומגיעים רק לתפילת ערבית. יש כאלו שבכלל מתפללים בשטיבלאך, אבל היכל הישיבה קודש.

יש ימים מלאים צפופים כמו באלול ועשרת ימי תשובה, ויש ימים דלילים מאוד כמו אחרי שיעור-כללי של אחד מראשי הישיבה.

אבל היכל הישיבה קודש למטרה אחת. סדר מוסר. הס.

כך זה מאז המשגיח הראשון רבי אבא גרוסברד מקלם. והמשגיח השני רבי אליהו אליעזר דסלר מקלם, והמשגיח השלישי "המשגיח"! כלומר רבי יחזקאל לוינשטיין גם הוא מקלם וממיר. וראש הישיבה השני רבי דוד פוברסקי ממיר.

זה אי של מוסריות. של מסורת. של מסירת המסורת בזהירות.

הדפיקה על הבימה, שעוצרת את מה שלפני, ומחילה על ההיכל את השראת המוסר לחצי שעה.

אולי היו סדרים שהופרו. אולי ימי בחירות, אולי סדרים שאמרו בהם תהילים לפני התיבה על אחד מגדולי הדור שחלה. אבל סדר מוסר לא זז ממקומו.

היום הובקעה העיר. כל המקודש מחברו חרב מחברו.

עמדו מתחילת הזמן של סדר מוסר עד אחרי תפילת ערבית, מאות רבות בהיכל הישיבה. שתי הקבוצות. ולא עשו כלום, לא תפילה ולא מוסר. אף אחד לא רצה ולא ניסה. הם שרו שירים זה נגד זה בקולי קולות, והתחרו קולו של מי יגבר. זה לא היה הקול קול יעקב. אין קול ענות גבורה ולא קול ענות חלושה...

מהומה מבישה. ריקנית וחצופה.

בלי צד אחד שיהיה רציני, שיעזוב את הזירה, שישב במקום וילמד מוסר.

רק התגרויות הדדיות, ובשיאן: קריאה מאורגנת כמו של הפגנה במפעלי ים המלח בשביתת פיטורי עובדים... שמות ראשי ישיבה בנקיבת שם עם תוארי גנאי נלווים, קבוצה אחת קראה את שמות הרבנים של זולתה. שתי הקבוצות!!

אין יראה. אין חכמה. אין שכל. אין כבוד התורה. אין כבוד למרביציה. אין פחד חיל ורעדה מלהזכיר שמות גדולי ראשי הישיבות בלי תואר "רבי".

מזעזע.

ראוי היום הזה לקובעו לקריעה, ולזעקה.

לא הממשלה של נתניהו ובנט הורסת את הישיבות,

לא גזירות נגד הדת גורמים לחרון האף ולמצב הבטחוני הרעוע, שכולנו חווים לאחרונה.

לא חרבה ירושלים ע"י טיטוס ונבוכדנצר אלא ע"י היהודים בתוכה שעברו על ג' עבירות בבית ראשון ועל שנאת חינם בבית שני.

אוי לנו.