יעקב הוה ליה צער גידול בנים

מצינו בחז''ל הגדרה על יעקב אבינו שהיה לו צער גידול בנים

ולכאורה לא הבנתי למה היה לו צער גדול יותר מאברהם ויצחק

האם זה בגלל כמות הילדים או שהצער שעבר איתם ?

כ לאברהם היה התמודדות קשה מול ישמעאל

ליצחק היתה התמודדות מול עשיו

וליעקב היו רק בנים כשרים אז כביכול היה לו יותר קל ?

ירוחם טענת כמה טענות
א. לא ידעו עברית - ייתכן, אבל הכירו יותר את בסיס השפות השמיות - זה בטוח.
ב. המציאו פסוקים - היכן?
ג. לא ידעו פסוקים חשובים - אילו?
 תוספות אומר את זה - גם מה שהוא אומר הוא אומר בצורה הרבה יותר מתונה, ובתוך הקשר שמראה שלא ידעו דקדוקי פסוקים, ולא לא ידעו תנ"ך באופן כללי. (האם אתה למשל יודע תנ"ך? הם היית יודע אם יש "טוב" בעשרת הדברות ללא שהייתה על זה גמרא?) ורעק"א למיטב זכרוני לא מסביר מה משמעות אוסף הפסוקים שלו.

מיימוני

אני רוצה להוסיף עוד יתרון שהיה לראשונים - עמד לפניהם פחות חומר ללימוד, הן בלימוד והן במעשיות. בעיני האדם המודרני זה אולי נשמע מוזר לומר שזה "יתרון", אבל כאשר יש פחות חומר לעיון - אזי אפשר להקיף את כל החומר ולהכירו מכל צדדיו וכיווניו, וכך יותר קל להגיע להכרעה. כדאי גם לחשוב, אם נניח נסתכל על האבולוציה - הרי ברור שהאדם הקדמון של לפני מליוני שנים לא ידע להקיף חומר רב כמו זה שלפני אלפי שנים. אבל ודאי שבאמצע היה שלב שלא יכל להקיף את כל החומר כמו האדם המאוחר, ומאידך היה לו יותר חומר מזה של האדם המוקדם. וזה ייתכן להיות בבחינת "גלות" ו"ימות המשיח", שיש איזשהוא מעגל חוזר, של היקף חומר מלא, ושוב הוספת חומר עד כדי שאין האדם יכול להקיפו, ושוב הוא מתגבר ושולט במידע כולו, ושוב נוסף חומר, ושוב אי אפשר להשתלט על החומר, ושוב גדל האדם ומתגבר ושולט במידע וחוזר חלילה. 

תיקון והבהרה:

כתבתי להזהיר מפני השתקעות במיסטיקה שבאה על חשבון לימוד. בהמשך כתבתי כי אביי זכה לגילוי שמימי לעתים קרובות מרבא אך רבא היה מעמיק ממנו בלימוד.

חלילה לא התכוונתי שאביי עסק במיסטיקה יותר מרבא ולכן היה למדן פחות ממנו. אלו שני דברים שונים. אני סבור, על סמך הכרותי עם התלמוד, עם אביי ורבא כלומר מימרותיהם (וקצת הסיפורים אודותיהם) ששניהם היו מסורים ללימוד, אבל רבא למד בצורה שונה, מעמיקה יותר, מאביי, כנראה בגלל שהיה, איך לומר זאת, מוכשר יותר.

אולם אביי הוא זה שזכה לפריסת שלום משמים. וכפי שאני מבין זאת, לא בגלל שחיפש אחרי זה, ואולי דווקא בגלל שלא חיפש אחרי זה.

הדוגמא היחידה שמוכרת לי בתלמוד של מי שחיפש חויות מיסטיות או מגיות הוא דווקא בנו של אביי, רב ביבי, שעשה ניסיון מאגי (שריפת חתולה שביעית בת חתולה שביעית ללידה ומריחת האפר על העינים) ואכן השתגע. לפי הגאונים, יש סיפורים שמובאים בשמו (שיחה עם מלאך המוות) שנבעה מהפגיעה שעבר בעקבות הניסויים שלו. הגישה לפיה האדם מתאמץ לזכות לחויות מופיעה כמדומה בדורות מאוחרים יותר. היא נזכרת אצל הרמב"ם והיא מאפיינת כמובן את הרח"ו. זו תופעה מסוכנת ומזיקה. וכבר יצאתי מן הענין הקודם כמעט לגמרי, אבל דרכי היא לכתוב מה שנראה לי חשוב לטובת מי שיקרא.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אייזין

הצהרת:

אם ראשונים כמלאכים אנו כחמורים ולא כחמורו של פנחס בן יאיר

אכן קשה בדור מגושם כמונו לירד לעומק דברי הראשונים שהיו דבוקים בתכלית הדבקות לאור האין סוף

אייזין

עלה כאן נושא חדש באשכול.

האם ובאיזו מידה - ומחמת מה - אנו מתקשים בדברי חכמים.

אתה כתבת:

לנו זה נודע אחר כך