| נשלח ב-3/12/2014 16:17 |
 |
| |
ההשקפה הכלכלית של מנחם בגין
באשכול זה אביא ציטוטים מספרו ההגותי של בגין "השקפת חיים והשקפה לאומית" וממאמרו "שנויים בעולם" להסביר את ההשקפה הכלכלית של מנחם בגין. לדבריו אוסיף פרשנות ביקורתית. מאחר שלמחשבתו הכלכלית של בגין השפעה גדולה על החיים בישראל בדורות האחרונים, זה יהיה אשכול יחסית ארוך. בבקשה להיאזר בסבלנות. תודה מראש.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 02:24 |
|
| |
פירוש:
האם רעיונו של בגין איננו מחד אוטופי ומאידך צורה מסווה של שעבוד לעבדות מודרנית?
אדרבא אין מדינה אלא כלי של הציבור למען כלל הציבור. לא המדינה צריכה לסמוך על האזרחים ולסמוך את האזרחים, אלא על כל אזרח ואזרח לסמוך על המדינה ולסמוך את שליחי הציבור. סמיכת כל אזרח על המדינה הינה חלק מחרות היחיד, ולפיכך זכותו של כל אזרח שלא לסמוך על המדינה. סמיכת שליחי הציבור היא חלק מתיקון החברה, ועל-כן זכותו של כל אזרח לדרוש ששליחי ציבור יהיו אנשים ישרים והגונים וששליחי ציבור שמעלו בשליחותם לא יוכלו להיבחר שוב כשליחי ציבור.
החירות והסמיכה האמתיים של כל אדם אסור שיהיו תלויים בזולתו בשום דרך שרירותית או פסבדו-שרירותית, אלא עליו להיות תלוי אך ורק בבוראו. אין בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו.
תוקן על ידי מם80 ב- 04/12/2014 02:49:43
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 02:01 |
|
| |
מנחם בגין:
בין שני עננים אפלים אלה, מבקש האדם את דרכו אלי מדינה, בה החרות וצדק נשקו. את המדינה הזאת, שתעלה מנסיון התנגשות הקצוות, מיסורי המדינות המפקירות והמעבידות כאחת. אפשר יהיה אולי לכנות בשם "המדינה הסומכת". אך לפני שנבהיר את מהותה, נעמוד על שמה.
משמעות כפולה לפועל "לסמוך". אפשר "לסמוך על"... ואפשר "לסמוך את"... לשני המושגים אחיזה במקורות. ועל א-להי ישראל נסמכו; אשר יסמך איש עליו (ישעיהו) ורוח נדיבה תסמכני (תהלים) ועוד. לסמוך פירושו איפוא, גם לתת אימון, לבטוח, וגם לעזור, לתמוך.
המדינה, בה החרות והצדק צועדים יחדו, אינה מעבידה את אזרחיה. היא אינה מנשלת אותם ממקורות פרנסה, גם לא של אמצעי ייצור. בדרך כלל היא סומכת עליהם, על יוזמתם, על תבונתם, על יושרם, על כושר היצירה שלהם.
אך היא אינה מפקירה את אזרחיה. היא סומכת אותם. היא דואגת לכך, שלכל אזרח ותושב, הכשר לעבודה, יקבלנה; שכל העובד, יזכה כפרי עבודתו, בקיום הוגן לו ולבני ביתו; ושכל מי שאיננו אשם בביטולו מן העבודה, וכל מי שאינו מסוגל לעבוד, לא יושלך ולא יפול. זה הליברליזם האמתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 01:53 |
|
| |
פירוש:
בגין מתאר שני סוגי מדינות הנפוצים בתקופה המודרנית: מדינה המפקירה את אזרחיה - הקפיטליזם השרירותי, מדינה המעבידה את אזרחיה - הסוציאליזם המטריאליסטי.
רצוי לשים לב שהגבולות בין הקפיטליזם השרירותי והסוציאליזם המטריאליסטי מטושטשים. סוציאליזם מטריאליסטי יכול בנקל להפוך לקפליטליזם שרירותי ולהיפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 01:47 |
|
| |
לסיכום:
מנחם בגין, מתוך "שינויים בעולם":
בני הדורותיים האחרונים, שלא כבני הדורות הקודמים, זכו, או אולי "זכו", ללמוד מנסיון כפול. לנגד עיני רוחם ובשרם נצטיירו שתי צורות שלטון, שני טפוסים של מדינות. את האחד אפשר לקרוא "המדינה המפקירה"; את השניה - ה"מדינה המעבידה".
מהי מדינה מפקירה? סימן ההיכר שלה הוא בעיקר חברתי. יתכן, ויהיה בה בית-נבחרים ובו נושאי דעות שונים, שאינם חוששים להביען. יכול ויהיה בה בית-משפט, שאינו תלוי בנושאי שררה, והחרות ממאסר שרירותי תהיה מובטחת לכל. אבל גם יתכן, שיחיד, שואף שררה, ישתלט עליה ויבטל, אם לא להלכה, הרי למעשה, את כל מה שערב לזכויות האדם ולזכויות האזרח. זה אף אפשרי במדינה, המפקירה את המוני אזרחיה ותושביה לקיום-לא-קיום, לרעב, או לבטלה, או לשניהם גם יחד.
מדינה מעבידה מהי? סימן ההיכר שלה הוא גם מדיני וגם חברתי. החרות בה מתה. המדינה נוטלת מידי אזרחיה את כל מקורות הפרנסה ומרכזת אותם בידיה, כלומר, למעשה, בידי קבוצת האנשים, שהשתלטה עליה. קבוצה זו היא ה"מפרנסת" והיא המרעיבה. היא המתיימרת לחתוך קיצבה לכל חי. אפשר להמשיך בתיאורים מדיניים-חברתיים אלה. אין צורך. יש נסיון. זוהי המדינה הקומוניסטית. אך קביעה זו אינה מספקת. האמת דורשת להוסיף כי זוהי המדינה הסוציאליסטית. כזאת תהיה, מוכרחה להיות, כל מדינה, בה הסוציאליזם, המנסה להשיג את מטרתו בדרכים שונות, יגיע לכלל הגשמה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 01:34 |
|
| |
פירוש:
בגין צייר את מערכת המשפט בצורה אידאלית משהו, שאכן אפשרית, במידה כזו או אחרת, אם השופטים אנשים נעלים בהכרתם המוסרית ובאומץ לבם וביושר הגינותם ויש למערכת המשפט מעמד עליון ומחייב אצל הציבור הרחב. אולם, מה ימנע מהמערכת השלטונית להקים מערכת שיפוטית שאיננה אלא מערכת משפט מזויפת שתכנה איננו אלא עריצות, אם רוב הציבור יטעה וחלילה יגבה את המערכת השלטונית בהקמת מערכת משפט כרצונה או כרצונו?
על-כן לא יכול להיות בחברה דין צדק אמתי, אלא אם כלל חבריה מסכימים מהו מקור דין הצדק, והסכמתם מבוססת על האמת והשלום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 01:23 |
|
| |
מנחם בגין:
עליונות המשפט – למה? יש וישאלונו – בשם ה"דמוקרטיה", כמובן: כלום זה דמוקרטי, שחמישה או שבעה או אחד-עשר אנשים , אשר לא נבחרו על- ידי העם , יוכלו לבטל על-ידי החלטתם ה קרויה "פסק דין " החלטה שנתקבלה בצורת חוק על ידי נבחרי העם ? זוהי שאלה מדיחת-דעת: הדמוקרטיה, המוצגת על ידי מי שהציג את השאלה הזאת, אינה אלא סילוף המושג של שלטון העם. אפשר להקשות נגדו כלום זוהי דמוקרטיה שאיש אחד, או אחד-עשר או חמשה-עשר אנשים הקרויים "מיניסטרים" ישללו מאת העם את זכויותיו האלמנטריות ויניעו את ה"רוב שלהם" בבית הנבחרים לקבל "חוק" שעל פיו כל חייל או שוטר , ראשי לאסור ולכלוא כל אדם שיהיה חשוד בעיניו , או להיכנס לביתו של אזרח ולערוך בו חיפוש או לפתוח את מכתביו של האזרח וביניהם את מכתביו המשפחתיים האינטימיים – כלום אין זו דמוקרטיה מזויפת שתכנה הממשי עריצות? וכלום חוקים כאלה, ודומים להם במהותם, המטילים פחד על ציבור האזרחים, אינם עלולים לגרום לכך, שהעם לא יהיה מוכשר עוד בבוא יום הבחירות לבחור באופן חופשי בין ראשי השלטון לבין מתנגדיהם? לאחר שהסתכלנו מקרוב בדרכי הפעולה של המכונה השלטונית גם במשטרים לא-טוטאליטאריים, לא חד-מפלגתיים, למדנו בוודאי להבחין בין הצורה לבין התוכן, למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם. על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו , לשלול את הזכויות הללו . את זאת אפשר להשיג רק בדרך של "עליונות המשפט", כלומר קביעת החרויות האזרחיות כ"חוק היסוד" או "חוק עליון" ומתן סמכות לחבר שופטים לבטל את תקפו של חוק, הנוגד את חוק היסוד, הסותר את החרויות האזרחיות.
כמובן, גם השופט אינו אלא בשר ודם; הוא עלול לטעות, או לשגות, או לקבל שוחד, או לפחד. אולם הצד המכריע בתפקיד המשפט בחברה אינו "חולשותיו " האנושיות של שופט זו או אחר, כי אם "המעמד הפסיכולוגי" שניתן למוסד השופט ולאיש היושב בדין. אם העם יכיר וחוק המדינה יקבע שהמשפט והשופט חייבים להיות בלתי-תלויים לחלו טין – חובת אי התלות היא הדדית : הן מצד השלטונות כלפי השופט והן מצד השופט כלפי השלטונות . ואם מוסד השופט "יועמד מעל" לא רק בשטח היחסים בין האזרח ורעהו, אלא גם בשטח היחסים בין רשויות מדינה, המבצעת והמחוקקת , לבין האזרח , יש יסוד להניח כי בדרך כלל יהיה השופט , אשר ביקר אי-תלותו רוצה האומה, ראוי לאמון הניתן בו. ההיסטוריה מלמדת, כי כל עוד שלטון עריץ לא הצליח להדביר תחתיו את המשפט , כל עוד לא עלה בידו להפוך את אולם בית הדין לאולם הצגות, שעליהן מנצחת מאחורי הקלעים המשטרה החשאית; כל עוד קיימת "אווירה ציבורית " לטובת קדושת המצפון של השופט ועצמאותו של המשפט – ידעו שופטים להתייצב מול שליטים ולהעדיף את צו מצפונם על לחץ השלטונות, או פקודתם הנסתרת; ידעו להתגבר על פחד מפני רדיפות, לא "נשאו פנים", לא הונעו על ידי פניות צדדיות וחרצו דין צדק.
תוקן על ידי מם80 ב- 04/12/2014 01:25:19
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 01:17 |
|
| |
פירוש:
ומי מגדיר מהם חוקי יסוד המבטיחים את חירות היחיד ותיקון החברה? ואם החברה תתקדם מבחינת תיקונה והאזרחים יגיעו להכרה שחלק מחוקי היסוד אינם טובים, הכיצד יתקנו אותם? האם האזרח הפשוט יכול לסמוך על ההכרה הפנימית של שופטים? מה מבטיח באמת שהשופטים אכן יעשו דין צדק ויבטיחו את חירותו?
תוקן על ידי מם80 ב- 04/12/2014 01:18:20
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 01:10 |
|
| |
מנחם בגין:
על פי השקפת החיים של שוחרי החרות אנו חושבים כ"אמיתות מובנות מאליהן" - לאסונה של האנושות הן חדלו להיות אמיתות וחדלו להיות "מובנות מאליהן" – כי המשפט והשופט חייבים להיות בלתי-תלויים בשליט, אפילו הוא נבחר על ידי העם; כי השליחים ונציגיהם אינם רשאים להתערב במהלך המשפט ולהשפיע על מידת הדין וכי המוסדות השלטוניים למיניהם אינם זכאים ליטול לידיהם שום סמכות מסמכויות השיפוט, שום סמכות של עשיית דין. אלה הם הכללים של "ייחוד המשפט ועצמאותו ". מכת "חוקי החירום" מוכיחה שגם עליהם יש להילחם בתקופתנו ובמדינתנו. אולם אני מציע לא להסתפק ב"עצמאות המשפט" כי אם לחרות על דגלנו את עליונות המשפט.
עליונות המשפט – כיצד? אם העם קבע לעצמו על-ידי נבחריו חוק יסודי , המגדיר את מעמדו ואת יחסיהן ההדדיים של הרשות המחוקקת , המבצעת והשופטת ; המגדיר לא רק את זכויותיהם וסמכויותיהם אלא גם את חובותיהם של נציגי השלטון ; המגדיר לא רק את חובותיו אלא גם את זכויותיו של האזרח ואת חרויותיו המדיניות, הנפשיות והכלכליות; לאחר שהעם קבע לעצמו חוקת יסוד כזאת, הרי כל שאר החוקים, ולא רק פקודות השלטון המבצע, חייבים להיות מתאימים ומותאמים לחוק היסודי . ואין הם יכולים לסתור אותו . כמובן , החוקה מבטיחה את החרויות האזרחיות רק במידה ש הן "חיות" בהכרת העם ובמידה שהעם נלחם עליהן או מוכן להלחם עליהן . אולם החוקה עצמה הופכת להיות, בדרך של השפעת גומלין , גורם נושא-חרות, באשר היא מעמיקה את הכרת העם בזכויותיו.
עליונות המשפט תתבטא בכך , שלחבר שופטים בלתי תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע, במקרה של תלונה, או חוקיותה או צדקתה של פקודה או תקנה אדמיניסטרטיבית מטעם מוסדות השלטון המבצע , אלא גם הסמכות לחרוץ משפט , במקרה של קובלנה , האם החוקים, המתקבלים על- ידי בית הנבחרים (המתקבלים' כפי שראינו, בהשפעה ניכרת או מכרעת של הממשלה) מתאימים לחוק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו. את זכות הגשת הקובלנה המשפטית ביחס ל"חוקים" יש להעניק לכל אזרח, אם הוא רואה את עצמו נפגע על ידם במישרין או בעקיפין, ודבר המשפט יקום.
תוקן על ידי מם80 ב- 04/12/2014 01:13:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 00:53 |
|
| |
פירוש:
בגין מעמיד את עליונות המשפט כערובה מעשית לחירות היחיד וכקו חיבור בין חירות האדם לבין תיקון החברה.
אם במדינה דמוקרטית, הביטוי הפוליטי של חירות היחיד ותיקון החברה יוצא לפועל ברשות המחוקקת וברשות המבצעת, הרי שטשטוש הגבולות ביניהן, כל שכן אי מילוי חובתם המוסרית של שליחי ציבור כלפי כלל הציבור, יכול להיות מתוקן רק ע"י רשות שאיננה תלויה לא ברשות המחוקקת ולא ברשות המבצעת, מערכת משפט שיש לה הכרה פנימית, חוקית, וציבורית, של דין צדק בלתי תלוי.
תוקן על ידי מם80 ב- 04/12/2014 00:53:25
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 00:47 |
|
| |
מנחם בגין, מתוך "עליונות המשפט":
רבים המכשירים להוצאת הרוח מן האות של הצהרות וחוקים המבטיחים לאזרח, ליחיד, את חרותו ואת זכויותיו ואת יכולתו המעשית לעמוד נגד עוול. תהליך ההתרוקנות של "מגילות החרות" למיניהן מתוכנן הממשי הוא הליך שאנו עדים לו בעולם כולו. הגבולין בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת הולך ומטשטש: בתי הנבחרים הופכים להיות מכשירים בידי הממשלות במקום להיות המפקחים על הממשלות; מוסדות השלטון המבצע נוטלים לעצמם, בעזרת "חוקים מיוחדים" - כדוגמת "חוקי החירום" הבריטיים המחייבים במדינת ישראל - את סמכות הששיפוט והטלת עונשין, סמכות החייבת להיות שמורה אך ורק לבתי-דין. במדינות הטוטאליטריות נסתיים תהליך זה מיד עם התחלתו; השיפוט והחקיקה כאחת הועמדו במדינות אלו לרשות השלטון, אשר אי אפשר להחליפו בשום בחירות. אולם גם במדינות הלא טוטליטאריות קיים ומתפתח תהליך זה. גל עכור מכה בכל החופים. הצביעות הרשמית חוגגת בתקופתנו את ניצחונה הכביר.
אך אין ספק, כי גדולה מסכנת טשטוש התחומים בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת היא הסכנה של ביטול התחומים בין הרשות המצבעת לרשות השופטת. המשפט הבלתי תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חרות האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים יש תוחלת להדיפת הגל העכור; בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 00:31 |
|
| |
פירוש:
מנחם בגין היטיב לתאר את הסכנות מחברה סוציאליסטית בה תיקון החברה בא על חשבון חירות היחיד ומחברה קפיטליסטית בה חרות היחיד באה על חשבון תיקון החברה. לפיכך, השקפת החיים שלו הינה שלמות המשלבת ומאחדת את שתי השאיפות גם יחד: חרות אישית ותקון החברה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 00:25 |
|
| |
מנחם בגין:
והיה אם ישאלונו: חרות היחיד ותקון החברה - מה עדיף? - השב נשיב ללא היסוס: בין שני אלה אין להפריד. אכן, אוי לה לאומה המקריבה את חרות היחיד למען סיסמת תיקון החברה, ומאידך גיסא, אוי לה לאומה המתעלמת מתחלואיה החברתיות ומעלה את ריפוין קורבן על מזבח חרות היחיד. במקרה הראשון, תקום כת שלטת שתהיה, כאילו למען מטרה המקודשת של תיקון עוול סוציאלי, למפרנס הקולקטיבי של כל פרט. אך תחת שליט "מפרנס" או "מפרנס שולט" אין - ומה שקובע יותר ונורא יותר - לא יתכן שיהיה חופש לפקפק בתבונת השליטים ולהחליפם. אין ולא יתכן שיהיה חופש לשכנע את רעך כי ילך בדרכך, אין ולא יתכן כי יהיה חופש להחליף מקום מגורים או מקום עבודה. במשטר כזה אין גם בטחון בפת הלחם. "הבטחון" היחידי הוא בטחון-פחד. הכול מפחדים. ה"גדולים" כ"קטנים", מפחדים מפני כליאה, מפני הרעבה או מפני שניהם גם יחד.
מצד שני, אם בשל הרעיון המקודש של חרות היחיד, לא ייעשה בתוך החברה המאמץ לבטל עוני, שהוא חרפה, ליצור תנאים שבהם לא יימצא אפילו ילד אחד ללא מזון מספיק, ללא קורת גג, ללא בגד, ללא מורה; אם לא ייעשה המאמץ המתמיד והמחושב לקרב קצוות, לתת סיכוי לכל אדם ללא יוצא מן הכלל - בייחוד על ידי רכישת השכלה על כל שלביה - להביא את כשרונותיו לידי ביטוי, לשפר את תנאי קיומו, לעלות ולא להתנוון - אין תוחלת לחברה כזאת ובסופו של דבר תיכרת ממנה גם חרות היחיד, אשר למענה היא כביכול מניחה "לעתיד לדאוג לעצמו".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 00:13 |
|
| |
פירוש:
בגין הגדיר את השקפתו כליברלית-סוציאלית או סוציאלית-ליברלית. ליברלית, להבטיח את חרות היחיד. סוציאלית, לתקן את החברה בהדרגה לחזון אמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2014 00:09 |
|
| |
מנחם בגין:
לו רצינו לשחק ב"איזמים" היינו אומרים, כי השקפת-החיים שלנו העומדת על חרות היחיד ותיקון החברה, היא סוציאלית-ליברלית, או, להפך, ליברלית-סוציאלית. השקפת החיים שלנו נוגדת כל פילוסופיה טוטאליטרית, כפאשיסטית, כקומוניסטית; השקפת החיים שלנו נוגדת את הסוציאליזם המרכסיסטי, באשר הסוציאליזם המרכסיסטי במהותו - ולא רק בפירושו הסובייטי - סותר את חרות היחיד, בהפכו את השליט למפרנס, או בתתו למפרנס את סמכות השליט; השקפת החיים שלנו נוגדת את התיאוריה ואת המציאות של "קפיטליזם שרירותי", באשר אלו מניחות לתהומות הסוציאליים ולמחסור המנוון להתקיים, או באשר הן מניחות, כי התהומות תתמלאנה "מעצמן" והמחסור יתבטל "מעצמו". השקפתנו משלבת את רעיון חרות היחיד, בחזון תיקון החברה. אך אין ההגדרה הלטינית חשובה. אין אנו צריכים להיות להוטים אחרי "איזם" פשטני. לא הסיסמא "המעוגלת" עיקר: התוכן הוא העיקר. ומבחינת התוכן, נבנה השקפת-חיים עברית על שני יסודות מוצקים: חרות היחיד ותיקון החברה. כי על שניהם - ורק על שניהם יחד - אפשר להקים סכר מפני עבדות ולסלול דרך לאושר.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2014 23:56 |
|
| |
פירוש:
בגין, בעקבות ז'בוטינסקי, הבין את היסוד של כלכלה חברתית צודקת: להבטיח ולתת לאדם, לכל אדם, את צרכי היסוד הגשמיים המאפשרים לו להיות באמת אדם.
במה תנאי היסוד הללו אמורים להיות תלויים? אם בעבודה, אזי מה ההבדל בין העבודה בבתי חרושת של המשטר הקומוניסטי לבין עבודה במפעלי בעלי הממון בחברה קפיטליסטית שרירותית? הן זו וזו נוטות בנקל להיות סוגים של עבדות. יתירה על כך, מי קובע מהי עבודה מועילה או מה אמור להיות שכר מלאכה? אם משאירים זאת בין לשלטון סוציאלי בין לבעלי ההון, מתקבלת שיטה המקבעת את הבינוניות כנורמה, וממילא תיקון החברה איננו אלא מדומה.
אז מה באמת נקודת המוצא להתקרבות הקצוות? הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה.
|
|
|
|
|
