| נשלח ב-19/12/2014 10:36 |
 |
| |
מי מדליק נר חנוכה? גם בנות! - מוקדש לת"ט
חנוכה חג חביב הוא עד מאד.
כיון שהוזכר באשכול סמוך על פסק של הרב רונן נויבירט ב"כיפה" לחייב או לאפשר לבנות להדליק נר חנוכה בברכה, אני מבקש לסכם את ההיסטוריה של ההלכה הזו ולהציע כיווני מחשבה.
א. תיקנו חכמים להדליק נר חנוכה. (על ההיסטוריה הקדומה של התקנה וטעמיה יש כמה אשכולות שאולי מישהו יסכים ללנקק).
ב. יש כמה רמות בגמרא של קיום המצוה:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך
1. עיקר הדין: להדליק נר אחד במשך שמונה ימים.
הגמרא משבחת משפחה שהקפידו על זה ונולד להם בן תלמיד חכם. שמע מינה שבבבל יצאו ידי חובה בהדלקה כזו.
2. מהדרין. נר כנגד כל אחד מבני הבית. זה אומר להדליק כל יום אותו מספר נרות כנגד בני הבית.
3. מהדרין מן המהדרין. להוסיף כל יום נר. (לבית הלל. לבית שמאי מתחילים בשמונה ויורדים נר ליום).
כל ישראל, לפי העדות בספרות הפוסקים, נהגו כמהדרין מן המהדרין. אבל בכך יש כמה שיטות יסודיות.
יש שהדליקו נר אחד והוסיפו נר ליום. ללא קשר למספר בני הבית.
יש שהדליקו כנגד כל בני הבית והוסיפו. וזוהי דעת הרמב"ם. אבל הרמב"ם מטיל את ההדלקה על בעל הבית, שמדליק כנגד כולם.
בציבור בני התורה היום רווח המנהג הבא: מדליקים כנגד כל הבנים בבית. ונותנים לכל בן להדליק חנוכיה אחת. (תוספת נר ליום).
איני זוכר כרגע את השתלשלות ההלכה עד שנוצר המנהג הזה.
בכל אופן, נשים אינן מדליקות. לא האם ולא הבנות. זאת למרות שגם הן היו באותו הנס (ולפי מה שמסופר שהן היו בסכנת אונס, הן היו אפילו יותר בסיכון מן הגברים...). יש מביאים ש"אשה אין דרכה לצאת (ולהילחם)" ו"כל כבודה בת מלך פנימה" ולכן אינה מדליקה, שהרי ההדלקה בחוץ מעיקר הדין.
אם אנתח את המנהג הרווח במגזר שלנו, החרדי, נקבל את התמונה הבאה:
דומה שהחיוב של המהדרין מן המהדרין נתפס בצורה של חנוכיה אחת לבית, אבל נותנים לכל בן, כעין מצות חינוך, לצאת בחנוכיה משלו.
ובנות אינן שייכות בזה, שכן הן אינן אמורות להדליק.
מדוע פוסק הרב רונן נויבירט שידליקו? לא ראיתי את דבריו אבל אני יכול להציע את הנימוק שלי.
איכשר דרא (=השתפרו העולם, האנושות, הציבור) ולמדנו להעריך שגם בנות שייכות במצוות. לכן יש מהן שתובעות לימוד תורה וגמרא, לעלות לתורה, לומר קדיש ועוד ועוד.
זו לא תופעה חדשה לגמרי. הרמ"א מתיר לנשים ליטול ארבעה מינים (של סוכות) בברכה. וזו מחלוקת שמתחילה מימי התנאים (לצערי, גילוי נאות, הרמב"ם פוסק שאין נשים סומכות, בלשון הגמרא, כלומר נשים אסורות לברך. ואם אמצא אביא את נימוקו של אחד מחכמי הפורום להתיר בכל זאת).
אם נשים חפצות במצוות, האם יש לאפשר להן את זאת? ובאיזה נימוק?
מבחינת המטא הלכה, אני מסמן את העיגול כך שברור שנשים צריכות להדליק. יש לאפשר להן את זאת. האם יש גם לחנכן לכך?
מעתה מה שצריך הוא הנימוק הפורמלי שמעגן זאת בהלכה.
זה האופן שבו אני רואה את הדברים. הדלקת נר חנוכה בידי בנות ונשים היא חלק משינוי שמתרחש אצלנו, אצל הציבור הדתי לאומי הפתוח יותר תחילה, ואצלנו זה יקרה לאט יותר. ולדעתי, כך ראוי. וכמובן צריך לנמק מדוע ואיזו תפיסה מטא הלכתית מתגלמת כאן. (אבל גנבתי זמן לכתוב כל זאת ואשתדל להרחיב בכך מאוחר יותר).
ראוי מאד להעתיק לכאן מאתר "כיפה" את הפסק של הרב רונן נויבירט כדי שאפשר יהיה ללמדו ולבחנו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2018 08:07 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | יש הסוברים כי מי שבהדלקתו כולל את אשתו מפסיד את ההידור של הדלקה לכל אחד.
האם יש לדייק מדברי הרב נויבירט שלא הביא זאת כסניף שאינו חש לכך? |
|
כשהבעל מדליק אין האשה חייבת להדליק, ואף הנוהגים שכל אחד מדליק לא כולם נוהגים שהנשים מדליקות לעצמן.
אשה הדרה לבד ודאי חייבת , ואף הדרה עם בעלה יכולה להדליק במקומו אם אינו נמצא או אינו יכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2015 03:25 |
|
| |
למה נשים אינן מדליקות נר חנוכה הרב לוי יצחק גרליק רב ומו"צ, קראון הייטס היות והקובץ הנוכחי יו"ל בתחילת חודש כסלו, מצו"ב הערת הרבי בענין של הדלקת נרות חנוכה בנשים. בסוגיא זו כבר דשו בה רבים, [הן אודות החיוב שלהן בזה, ואם יכולות להוציא אחרים וכו'] וכמבואר בספר המנהגים ע' 63 בהערה 2, וברשימות חוברת קמט, ושקו"ט בכו"כ גליונות של קובצי הערות וביאורים ועוד. המצו"ב היא אג"ק שהרבי כתב לא'[1] איחולים לחג הפסח[2], ובשוה"ג הוסיף: ת"ח על ההערה בשם כו' שלכן אין הנשים מדליקים נ"ח בעצמן (גם למנהג שכאו"א מדליק בפ"ע) כי כל כבודה ב"מ פנימה[3] – אבל צע"ג שהרי גם בפורים צ"ל פרסומי נסי ושומעות בעזרת נשים וגם בחנוכה תדליקנה בריחוק מקום, ועוד שבלאה"כ למנהג זה כאו"א צריך להדליק בריחוק מקום מחבירו
[2]) לא מצאתי' באג"ק שבדפוס. [3]) אולי כוונתו להחת"ס בחידושיו לש"ס שבת כא, ב קטע ד"ה והמהדרין.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 16/11/2015 03:25:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2014 12:23 |
|
| |
[אמשלום - זה שריד מהעבר
לתשומת לב- אםשלום היא חברה כאן. ולא הגב' מירב מיכאלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2014 04:19 |
|
| |
בעל
<בעברית כאשר יש זכר ונקבה משתמשים בשם זכר [אמשלום - זה שריד מהעבר]>
ואחד ל"ל?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2014 20:26 |
|
| |
נישט-
בעברית כאשר יש זכר ונקבה משתמשים בשם זכר [אמשלום - זה שריד מהעבר]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2014 10:00 |
|
| |
<מפסיד את ההידור של הדלקה לכל אחד>
הוא מפסיד את ההידור של הדלקה לכל אחד ואחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2014 07:48 |
|
| |
יש הסוברים כי מי שבהדלקתו כולל את אשתו מפסיד את ההידור של הדלקה לכל אחד.
האם יש לדייק מדברי הרב נויבירט שלא הביא זאת כסניף שאינו חש לכך?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2014 04:41 |
|
| |
ירוחם <דחית אותי בקש. הקש נמעך> ___________ מם <מצוות נדה וחלה והדלקת הנר נמסרו לנשים לתקן את חטאה של חוה שלא היתה נאמנה לאדם הראשון> אופס. שכחתי שהיא בגדה בו עם נחש. <ושלשתן נמסרו לנשים. פירש הרב שאול ליברמן: כלומר והן נאמנות עליהן> ? <ופירש הקרבן עדה: שתעסוק בו ותיענש עליה (פני משה: אם אינה נזהרת בהן> אתה אולי גם יודע למה אלוקים לא נתן לנשים יותר משלוש מצוות?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2014 14:05 |
|
| |
דברים עמוקים שכתב הראי"ה קוק על הדלקת נר בשבת:
כתיב ותזנח משלום נפשי, אר"א זו הדלקת נר בשבת. היום הוא מיוחד לחיי החברה הסואנים, בין שיהיה האדם בטבעו נוטה אל השלום ואל אהבת הבריות בכללם או לא, ע"כ הוא מתערב בהם, רואה אותם ופועל עליהם ע"י התערבותו ונפעל מהם. אמנם בלילה, עת ההתיחדות של כל אחד בחיים הפנימיים העצמיים שלו, אז אם אהבת השלום תקועה עמוק בקרב לבבו, מפני שהוא מתיחס אל הבריות והם מתיחסים אליו באופן הגון וטוב, הוא נהנה מהם והם נהנים ממנו, אז יוסיף רצון מעצמו להמשיך את היחס היומי גם בלילה, ומרצונו שלא בהכרח טבעי יאיר לו את אור הנר, למען ישמח בראות עיניו את אהובי נפשו והם ישמחו בו. והנה בכל ימי המעשה הנתונים לעבוד ולעמל, יש אשר לא יפנה האדם לרגשות נפשו הפנימיים, ורק ההכרח הוא הרודה בו, היום לעמל ומלאכה למצא לחם ושמלה והלילה למנוחה מיגיעה למען החליף כח לעבודה המוכרחת ליום הבא, אבל ביום שבת קודש, בו שבים רגשי הלב לפעול פעולתם, לתבע תפקידם הטבעי, לחוש את ענוגם הטבעי, אז אם ימצא תמיד היחש של הבריות הסובבים אותו, העולם המלא מחובר אליו לטוב לאהבה והסברת פנים, אז מעצמו יכיר חובת הרחבת האורה גם בעת בא חשכת הלילה, למען תת מקום להמצאת החיבה החברותית ברצון חפשי ונדבת נפש, שיש לה יתרון מרובה על אותה החברה היומית, שגם לא בטובתו של האדם היא רודה בו ומחברתו. אמנם בשעה שהעולם חשך בעדו ומרגיש בקרבו עקת נפש מצר ואויב, והבריות שמחוץ לו ברובם עומסים עליו משא ועמל, כלימה ואבהי, כמשפט חיים מקולקלים ובלתי מסודרים, אז בהתרומם אצלו רגשו הפנימי המתפתח לפי טבעו ביום המנוחה, תהיה תוצאות תביעתו להיות יושב בדד ודומם, להרחיק ממנו אוהב ורע ומשא כל חבורה. ע"כ בטבע הנפש המרה, שרואה חמס ושד מהבריות ביחושם אליו, להיות הנפש נזנחת ממושג השלום. ע"כ בעת שהיה עם ד' באיתן מצבו, והסביבה שחקה אליו בחן ובכבוד, אז בעת התקדש יום השבת קודש התעצמה בנפש התביעה הפנימית להדליק נר בשבת, למען הרחיב את מושג השלום הבחירי הרצוני, העודף על הטבעי היומי. אבל מעת אשר הגלה ישראל מארצו, ונדחה למקום חברה זרה לו, והסביבה תמיד שלמה לו צרה ויגון שנאה ובוז, אז כפי המושג הפנימי של נפש נכאה כזאת שמצאה ביחש הבריות שחוץ לה רק רע ומר, היא להיות נזנחת משלום ולהתענג בעת המרגעה הפנימית דוקא על הבדידות של החשך של חשכת הלילה, שגואל את הנפש, הנתונה בין שונאים ומביטים בבוז ורעת עין, מן הכרח החברה שהיום מכריח להכנס לה. עד אשר מה שהרגשנו בארצנו בהיות מצבנו איתן וטבעי ושלם ברגש טבעי ותביעה פנימית, הנה האירו לנו חכמים בדרך תורה ומצוה את דרך החיים. כי אמנם זאת היא נחלת השבת לנו למורשה, מתנה טובה גנוזה שבה הובטחנו שנזכה ליום שכולו שבת שלא ישמע קול נוגש, ושפה ברורה תהפך על כל העמים, לדעת ערך אורם של ישראל, וזאת האהבה של השלום השופע גם מחוץ לגבול ההכרח תשוב ותפרח בנו, ועל ידינו לעולם כולו. ע"כ אם מצד עצם המצב של הגלות בהוה, תאמר כנסת ישראל ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת, חשכת הגלות ומרירותה, נטלה את הנטיה הטבעית להדלקת נר בשבת, כי נזנחה הנפש ממושג השלום מחמת המציק התמידי, אבל במקום התביעה של הנטיה יהיה לנו דבר ד' למשיב נפש. כי הפעולה האלהית בתור מצוה תדלג על ההרים ותגביה שיאה למרומי העתיד, לממשלת "פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום". ע"כ תדליק נר בשבת, לעורר כמקדם את התביעה הנכונה של אהבת השלום באופן בחירי, כי לא יזנח לעולם ד', אדון השלום.
- מדבריו משתמע שההתיחסות להדלקת נר בשבת כחובה נובעת ממרירות הגלות, בעוד שבמהותה הדלקת נר בשבת הינה תביעה בחירית של הנפש לאהבת השלום, ולפיכך הדלקת הנר כמצוה נועדה לעורר והלשיב כמקדם את התביעה הנכונה והרגש הטבעי של אהבת השלום באופן בחירי. לדבריו יש להעיר ששלום הינו ראשית-כל בין אדם לעצמו ורק אח"כ בין אדם לבריות, ולפיכך התביעה הנכונה של אהבת השלום באופן בחירי יסודה בתשובה.
תוקן על ידי מם80 ב- 24/12/2014 14:33:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2014 12:47 |
|
| |
נישטאיך,
מצוות נדה וחלה והדלקת הנר נמסרו לנשים לתקן את חטאה של חוה שלא היתה נאמנה לאדם הראשון.
ושלשתן נמסרו לנשים. פירש הרב שאול ליברמן: כלומר והן נאמנות עליהן. ופירש הקרבן עדה: שתעסוק בו ותיענש עליה (פני משה: אם אינה נזהרת בהן).
תוקן על ידי מם80 ב- 24/12/2014 12:47:15
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2014 11:10 |
|
| |
נישט
דחית אותי בקש. הקש נמעך.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2014 09:57 |
|
| |
מיימוני וכולם ראו כאן: ________________ מ80 <יש חילוק בין חובת נר שבת לבין חובת הדלקת הנר. עיין תוספות שבת כה> ידעתי. <לפיכך אם... לדעת התוספות ור"ת אין מצוה בהדלקת הנר אלא זו חובה"> !? תוספות שבת דף כה עמוד בד"ה חובה: "חובה - לגבי רחיצת ידים בחמין קרי ליה חובה דלא הוי כל כך מצוה ומים אחרונים קרי ליה חובה משום סכנה דמלח סדומית ושהרגו הנפש וחמירי טפי מן הראשוני' ויש שרוצים לומר דאין לברך אהדלקת נר מדקרי ליה חובה כדאמרינן (חולין קה.) מים אחרונים חובה ואין טעונין ברכה ואומר ר"ת דשיבוש הוא דלא דמי למים אחרונים דלא הוי אלא להצלה בעלמא אבל הדלקת נר היא חובה של מצות עונג שבת וכמה חובו' הן דטעונין ברכה ומה שאומר טעם אחר שלא לברך משום שאם היתה מודלקת ועומדת לא היה צרי' לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא להדליק אחרת אין נראה דהא גבי כיסוי הדם (שם פז.) אם כסהו הרוח פטור מלכסותו אפ"ה כשמכסה צריך לברך וכן נולד מהול איכא למ"ד דאין צריך להטיף ממנו דם ברית וכשמל תניא בשילהי פר' ר' אליעזר דמילה (לקמן דף קלז:) המל אומר כו' ובסדר רב עמרם יש המדליק נר בשבת מברך אשר קדשנו כו' ועוד נראה לר"ת שאם היה הנר מודלק ועומד שצריך לכבות ולחזור ולהדליק כדאמר ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר (לעיל דף כג:). לפיכך, אם היה נר דלוק מע"ש מבעוד יום גם אם הדליק נר זה מי שאינו חייב במצוה, כיון שבליל שבת נמצא נר זה דלוק בבית מקיים חובת נר שבת". <אולם לדעת הירושלמי יש מצוה בהדלקת הנר ומצוה זו נמסרה לאשה שתעסוק בה ותהא נאמנת לבעלה עליה. כמו-כן מצות נדה נמסרה לאשה, שנאמר וספרה לה, לה לעצמה, שתהא נאמנת לבעלה> ירושלמי (שבת פרק ב ה"ו): "על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר, אדם הראשון דמו של עולם, דכתיב: ואיד יעלה מן הארץ, וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות נדה לאשה. ובחלה, אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, ותייא כיי דמר רבי יוסי בר קצרתה כיון שהאשה קשקשת עיסתה במים, היא מגבהת חלתה, וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות חלה לאשה, ובהדלקת הנר, אדם הראשון נרו של עולם היה, שנאמר נר אלהים נשמת אדם, וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות הנר לאשה, תני ר' יוסי אומר שלשה דיבקי מיתה הן, ושלשתן נמסרו לאשה, ואילו הן: מצות נידה, ומצות חלה, ומצות הדלקה". היכן ראית בירושלמי זה, שמצוות הדלקת הנר נמסרה לאשה שתעסוק בה ותהא נאמנת לבעלה עליה. כמו-כן מצות נדה נמסרה לאשה, שנאמר וספרה לה, לה לעצמה, שתהא נאמנת לבעלה"? שכחת להוסיף שגם מצוות חלה נמסרה לאשה מטעמי נאמנות, אך לא של האשה לבעלה אלא של הבעל לאשתו, כי אם היא תאפה לו לחם טעים, הוא לא יתן את עיניו באשה אחרת. ________________ ירוחם <הוא המצווה -הוא האומר- הוא הממנה את אשתו לשליחות זו של הדלקת הנר.. זו משנה מפורשת, ואידך פירושא> היכן ראית במשנה זו במפורש או ברמז, ש"הוא הממנה את אשתו לשליחות זו של הדלקת הנר"? מדברי המשנה אין להבין אפילו שאור בבית בליל שבת הוא חובה, כשם שלערב ולעשר אינן חובות, ואפילו אם נאמר שאור בבית בליל שבת הוא חובה, מאן יימר לן שהיא חובת הגבר לדאוג שיהיה אור, ולא חובת הגרים בבית. כל שנאמר במשנה הוא, שעל ראש המשפחה לדאוג שיכינו בביתו מע"ש, את הדברים הדרושים להם בשבת, ושיהיה אסור לעשותם לאחר חשיכה. וזיל וגמור. כך ניתן להבין מההסבר בשינוי שבין שאלות "ערבתם ועשרתם", שהן בלשון שאלה, ו"הדליקו את הנר" שהוא בלשון ציווי, ראה שם ברש"י, (ומחזור ויטרי סימן קנז ד"ה במה מדליקין): "והני תרי שייכי למימרינהו בלשון שאלה, דשמא כבר עשו, אבל בנר לא שייך הדלקתם, דדבר הנראה לעין הוא".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 24/12/2014 10:10:10
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2014 14:06 |
|
| |
שלחן ערוך, הלכות שבת, רסג, סעיף ה:
כשידליק יברך: בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת, אחד האיש ואחד האשה.
בסעיף ב' הבית יוסף כתב אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. אם-כך מדוע הבית יוסף הוסיף בסעיף ה' אחד האיש ואחד האשה?
הרב צבי פסח פרנק (שו"ת הר צבי אורח חיים סימן קמ) הביא הסבר של אחד מעמיתיו:
יש ב׳ טעמים על מצות הדלקת נר של שבת: א׳ משום שלום בית (שבת דף כה ע״ב) וכדאמרינן (דף כג ע״ב) נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, ב׳ מפני שהאשה כבתה נרו של עולם. והנ״מ בין הטעמים,דלטעם משום שלום בית, המצוה היא שיהא אור בבית וזה עיקר המצוה, לא במעשה ההדלקה אלא בהאור, שצריך שיהיה אור, אבל לטעם השני שהיא כבתה נרו של עולם, עיקר המצוה, במעשה ההדלקה, שצריכה להאיר במעשה היפוך ממעשה הכבוי. ולכן לטעם שלום בית היה מן הדין שנוסח הברכה יהיה על נר של שבת, ורק בשביל האשה, שיש בה טעם נוסף שבשביל טעם זה עיקר המצוה, הוא בהדלקה, ולכן גם באיש לא פלוג וקבעו מטבע בלשון להדליק, וקמ״ל השו״ע דאפילו האיש מברך בלשון להדליק, ולא על נר של שבת.
והרב חלק על הסברו וכתב:
עיקר המצוה, היא רק בשביל שלום בית ומצד עונג שבת, ובשביל טעם זה נתחייבנו במצות הדלקת הנר אחד אנשים ואחד נשים, כלשון הרמב״ם והש״ע, אלא בהיותם בבית אחד האיש והאשה, ואין מדליק אלא אחד מהם ואנו באים לדון מי קודם לעשיית מצוה זו,ע״ז אמרינן דמטעם היא כבתה נרו ש״ע, לכן היא קודמת להאיש, אבל אין לנו יסוד לומר דאף דגבי האיש המצוה היא שיהא אור בבית, ואין ההדלקה מן המצוה, ורק בשביל שהיא כבתה נרו של עולם, נתחדש מצוה גם על עצם הדלקה, זה קשה לומר דהטעם הזה יחדש מצוה, שאינה באיש, דבפשוטו מסתבר דכשתקנו מצות הדלקת הנר לא נתנוה לצדדין ובודאי בחדא מחתא ניתנה, או שבשתיהן עיקר המצוה היא ההדלקה או שבשתיהן המצוה היא שיהא אור בבית לא יותר.
וסיכם הרב פרנק שאין מעשה הדלקה עיקר המצוה, אלא שיהא נר דלוק בבית.
תוקן על ידי מם80 ב- 23/12/2014 14:22:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2014 13:02 |
|
| |
חובת נר דלוק בשבת הינה חובת הבית, ולפיכך בעל הבית שולח את אשתו להדליק נר לקיים חובת נר דלוק בשבת.
אולם מצות הדלקת הנר התורה מסרה אותה לאשה. אחרת, מצוה בו יותר מבשלוחו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2014 12:50 |
|
| |
שים לב לדיוק הלשון- כהרגלך- נמסרו- לא בציווי..
דיוק המילה מצווה- ציווי. מסירה אינה ציווי. הבעל המצווה מוסר לאשתו.
|
|
|
|
|
