היום שבו רצח ה' את כל האלים

הפסק של מורידין ואין מעלין הוא מהרמב''ם ולא מחז''ל, עכ''פ הנידון שלנו אינו הביצוע בפועל של גזר הדין אלא היחס הראוי לכופרים לפי חז''ל, כך שעדיין הלימוד מדבריהם נשאר תקף.

כתוספת לדברי ישיבשר, בתקופת חז"ל היה ריב גדול בין הקבוצות השונות בעם, והיו מלשינים וכו', וזוהי הסיבה לפסקיהם בסגנון של "מורידין ואין מעלין". בימינו המצב שונה, הן לגבי הריב והן לגבי נושאי הויכוח

בו"ל

משום מה דילגתי בטעות על דבריך - 
למיטב זכרוני הגמ' מפרשת אך ורק שחטאים אין הכוונה לחוטאים - ולכן בדיוק אמרתי, שאם אתה מתעקש שחטאים פירושו חוטאים - הרי שאתה כופר בתושב"ע

אליקים ואריאל

כאן באשכול, הכופרים הם אלו שיודעים שכל היהדות היא 'אין עוד מלבדו', ומחפשים בכח ראיות שלא זו הייתה התפיסה היהודית בימי קדם, והנה כאן 'הצלחנו' למצוא רמז לפוליתיאיזם. אני לא כל כך מכיר 'יודע רבונו ומכוון למרוד בו' יותר מזה.

ישיבישער, לדברי חז"ל לכופרים אין חלק לעוה"ב (שזה עונש שמימי אם כי תוכל גם לומר שזו תוצאה וכדו') וצריך לעזור להם למצוא את עצמם בבורות בלי סולם.

יש לדקדק בהא דאמרו חז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, והלשון אינה ברורה שהיה צריך לומר הרי זה טועה. אלא חז"ל ראו ברוה"ק שיבואו אנשים שיגידו על מי שאומר שדוד חטא שהוא כופר, לכן פירשו ואמרו: אינו אלא טועה, הוא לא כופר, הוא רק טועה.

1) אז כולנו מסכימים שיש עקרונות מסויימים שלדעת חז''ל מי שעובר אותם הוא כופר כולל היחס הנובע מזה. 
(לגבי האבן עזרא - כבר כתבתי פעם שחז''ל מדברים על העובדה שכל התורה שלפנינו הגיעה מהשמים. מי שלא מאמין בזה הוא כופר גם אם לדעתו משה כתב את התורה. מי שמאמין בזה הוא מאמין (אבל טועה) גם אם לדעתו עזרא כתב אותה עם הוספות של יהודה המכבי, עריכות של אלישע בן אבויה ותיקוני נוסח של אברם העברי.)
2) כמובן שאדם שפוי שלא מאמין בתחיית המתים חושב שהיא לא תקרה. כך שאני מניח שכוונתך במלים 'יודע רבונו ומתכוין למרוד בו' לא שהוא מאמין בתחה''מ ואומר שאינו מאמין אלא שהוא בעל רקע דתי.
כאן אנחנו מגיעים לשאלה על בני הקראים. עכ''פ מבקרי המקרא הם הדוגמה הקרובה ביותר ליודע רבונו וכו' - הם היחידים שמכירים מקרוב את סיפור מעמד ה''ס (על גרסאותיו) ויתר הדברים. בפרט מבקרי המקרא הקדומים.
3) אדם שמאמין בתורה ואומר שהיא לא התכוונה באמת וכו' הוא באמת לא כופר (כי אם טועה)

ישיבשר
לא כתוב בתורה שום דבר על זה, משה אמר מדעתו, ולפי חז"ל כתב בספר על פי ה'  
נכון
הכופר בתורה שבעל פה הוא שלא מקבל שיש מסורת בעל פה, לא שמתווכח על פרט מסויים וסובר שדעתו תואמת לתושבע"פ. בכלל צריך לדעת שלרוב הפוסקים הכופר בתורה שבעל פה אינו אפיקורס ויינו אינו יין נסך, כפי שפוסק הרמב"ם על הקראים וכן עוד הרבה פוסקים. 
לכן בדיוק אמרתי שלא כל מי שדעותיו שונות מהראוי/מקובל הוא כופר
זה נתון לדיון, כל עיקרון שלא ייקבע גבולותיו נתונים לדיון, אבל אי אפשר  להוציא מזה שאין גבולות
באמת לא אמרתי שאין גבולות, אני מסכים בדיוק למה שאמרת

והערה נוספת: כמו שכתבתי באשכול סמוך, מצהירי הכפירה בימינו אינם בהכרח כופרים, אלא כופרים במה שנדמה בעיניהם ככוונת הדתיים.

אריאל

א. השאלה אינה מהו כופר לדעתי, אלא מהו כופר לפי 'היהדות' קרי איזשהו אוסף של ספרים המקובלים על קבוצת אנשים מסויימת כמייצגי הדעה המקובלת בקרב חכמי הדת היהודית.

חז"ל אמרו שמי שאומר אפילו על אות אחת בתורה שנכתבה ע"י משה מדעתו - הריהו כופר. אבל לפי הכתוב בתורה, הרי כל ספר דברים נכתב ע"י משה מדעתו? גם הכופר בתורה שבעל פה - אבל אפילו בהלכות למה שמסיני יש מחלוקות? יש מחלוקת גם האם האומר שלקב"ה יש גוף הוא כופר. גם יש שמונה פסוקים שבתורה, שאמנם נכתבו בנבואה - אבל לא ע"י משה. ומה אם מישהו מחליט שגם פסוקים כמו "והכנעני אז בארץ" - לא משה כתבם, ומסתמך על טענה של "סוד" האבן עזרא? (מבחינתי הוא טועה כי הוא מתעלם מהאפשרות שלראב"ע היתה כוונה אחרת, ובכל זאת). ומה אם הוא חושב כך על פסוק אחֵר שאין עליו אבן עזרא? 
כאן אתה נכנס לשאלה המפורסמת איך אפשר לחייב כופרים. בפועל אנחנו רואים שדעת 'היהדות' היא שיש להעניש אותם ומכאן שהם אחראים לדעותיהם.
 לא התכוונתי האם אדם אחראי לדעותיו, אלא האם הוא "יודע רבונו ומכוון וכו'" או שהוא אינו יודע את האמת, ולכן הוא כופר - מתוך אי ידיעה. למשל, אם הוא לא שמע מעולם על מעמד הר סיני.
 מהן כוונות רעות? האם כוונתך (הטובה:) לטענת השגגה שהעלית לעיל?
כוונות לא רעות - למשל, אם אדם רוצה לסנגר על התורה - לפי דעתו, ולכן הוא מסביר שהיא "לא התכוונה באמת" למצוות מחיית עמלק או להקרבת קרבנות, או כל מיני דברים כאלה - הרי שאין הוא מזיד.
האם אתה בא לומר שרע לשמים פחות רע מאשר רע לבריות? אם כי יתכן שאין זו מילת השלילה המדויקת ויש להשתמש בטרמינולוגיה אחרת
התכוונתי שרע לשמים ולא רע לבריות, פחות רע מאשר רע לשמים וגם רע לבריות. בימינו הכינוי "רשע" קיבל משמעות של רע לבריות, ולכן מי שרע לשמים אך לא רע לבריות - איננו מתאים לכינוי הזה.
ואולי משנאיך ה' אשנא, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי?
לכל "אולי" יש אולי גם לצד השני. ואם כן, צריך לחפש הכרע.