| נשלח ב-4/2/2003 20:03 |
 |
| |
Using Garlic in Pidyon Haben
Using Garlic in Pidyon Haben
Could the members of the forum help me with the following questions:
1. What is the source for the custom according to which garlic, sugar, and jewelry is placed under the baby in a pidyon haben?
2. Does it make any sense
Thank you
If the Choshive managers of the forum wish to translate the question and the caption into Hebrew, I will appreciate it
תוקן על ידי - Seinfeld - 2/4/2003 8:08:11 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2004 12:04 |
|
| |
בספורי דרקולה ושאר ספרי הערפדים (ומפירים) למיניהם מופיע השום כחומר אנטי ערפדי
(יש גם מנהג לתלות קמיע נגד לילית האורבת לחטוף את התינוקות)
יכול להיות שהשום בפדיון הבן זה למנוע מדרקולה וחבריו או לילית להתקרב לתינוק
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 12:47 |
|
| |
איני זוכר את המלים המתאימות שמשתמשים בהם הפסיכולוגים, אך יש ניתוח התנהגותי שלבני אדם יש משיכה ונטיה חזקה להשתתף בטקסים, והוא שואף ליטול בהם חלק אקטיבי פעיל ולא רק סטאטי. משום כך מעניין לעקוב אחר תהליכים, כגון ישנה מצות קריאת שמע, אך מאחר ועשיית המצווה עצמה בלבד הפכה להיות פעולה שיגרתית, הוסיפו לה ברכות ק"ש, כאשר זה הפך לשיגרה נוספו פסוקי דזמרא. כאשר גם זה לא הספיק נוספו ה'קרבנות'. לזה נוספו כבר לאחרונה גם תפילות לפני התפילה, מזמורים וקטעי זוהר וכו'. אפשר לראות זאת, לעומת היובש ואי הנעימות שיש ב'שלום זכר', הרבה יותר מעניין להשתתף ב'ברית יצחק'. שם מחלקים בין המשתתפים קטעים שיש לאומרם בקול, גם אם אין מבינים מלה אחת מהם.
כך לגבי התקיעות. קיום המצוה כשלעצמה הוא יבש מדאי, ואינו מספק, אך לומר שבע פעמים מזמור, בכל הכוח וההתלהבות נותן הרגשה לאדם שאינו רק סטאטיסט, אלא שגם הוא עושה משהו.
מכאן כנראה נוצר הצורך להוסיף דברים גם לפדיון הבן, להוסיף איזו פעילות. המובחר שבמנהג זה הוא להשתדל לחטוף את שקיות השום והסוכר, ולהתאמץ בכך, בכך ישתתף האדם בגופו גם הוא, בקיום מצוה נדירה זו. אגב, דומה שעיקר המצווה אינו ל'פדות' את הבן, שכן לא מתבצעת שום פעולה של פדיה, המצוה היא חובת האב לתת לכהן סכום של חמשה שקלים, תשלום זה קרוי בלשון התורה לפדות. הפדיה נעשתה על ידי הקב"ה בשעתו, וכתוצאה מהפדיה נותרה חובת התשלום שהיא המצוה. קיום המצוה הוא נתינת הכסף, והוא פריעת חוב שמוטל על האב (ואח"כ על האדם עצמו) מן התורה, והוא שיעבוד דאורייתא, לתת כסף לכהן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 11:24 |
|
| |
וטו,
הערה + קישור.
הערה: שן שום שלמה - לא לעוסה ולא חתוכה - אין בה ריח.
ריח השום מקורו בחומר הפעיל "הליצין".
ההליצין לא קיים בשום שלם, אלא נוצר בזמן חיתוך או לעיסה מחומרים חסרי ריח שקיימים בשום השלם.
קישור: הזכרת את המושג פטר "רחם".
חשוב לדעת שהרחם האמור בתורה איננו זהה לרחם בעברית של ימינו. הקישור למאמרי יוכל להיות לעזר.
http://www.medethics.org.il/articles/Assia61-62.12.doc
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 06:23 |
|
| |
נישטאיך,
תודה.
תוקן על ידי - דוושה - 23/12/2004 6:24:48
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2003 16:06 |
|
| |
דגל,
באשכול "עין הרע" - http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=132239 דובר כבר על משמעותו הפסיכולוגית של עין הרע וגם על כך שעל האדם להיזהר מלהתבלט בהצלחותיו. דבר זה משפיע גם על אלה שאינם כל כך עניי רוח.
לגבי נוהג השום בפדיון הבן, העלו כאן טעמים ממוסדים יותר בקדושת הזמן והדפוס מאשר השערתי לגבי עין הרע.
בנוגע למשמעות של מצות פדיון הבן, אעתיק לך מרשימה שבידי.
"כזכר ליציאת מצרים לשחזר את פתיחת תהליך היציאה בו ניצלו הבכורות, נאמר בסוף פרשת בא למשה לקדש הבכור פטר רחם בבני ישראל.
בהקדשה זו, מתבטאת קדושת בכור אדם, בפדיון חמשת שקלים מבן שלושים יום"
מי שלפניו היתה הפלה, אינו פטר רחם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2003 15:39 |
|
| |
האם תוכלו לעזור לי להבין- מה הטעם במצוות פידיון הבן, ומה הטעם בטקס המוחשי (הפרימיטיבי לדעתי)של הוספת דברי מאכל כסמל לעין הרע.
האם שום ודברי מאכל למיניהם עוזרים באמת לסלק עין הרע או שזה רק צורך פסיכולוגי לעניי הרוח?
ומשום מה כשנעשית הפלה ואח"כ נולד בן זכר
אסור לעשות פידיון שהרי העובר לא נולד, לא חי, לא נושם?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2003 22:51 |
|
| |
לעניין השום:
בספר ליקוטי פנחס, המחבר מביא בשם הספר "שערי פדות" כי הוא מכנה אותו מנהג של שטות.
בנוסף, בשם הרב שמואל יעקב ראטה ("דברי שיר" ו"שיר חדש")הוא כותב:"...שמצינו...ששורת הדין הוא להניח מזון ב' סעודות לכל או"א...והוא הדין בסעודת פדה"ב, שרבים רוצים להנות מטעם הנ"ל, ואין הסעודה מספקת וכו', לפיכך נהגו לחלק שום שהוא דבר חריף ואין צריכים לטעות ממנו רק מעט וגם אפשר לתבל תבשיל ולחלק לרבים, ודו"ק, ומטעם זה מחלקים שום למשתתפים, כדי שיקחו איתם הביתה...להנות בני משפחתם, ולשתפם ע"י כך בסעודת מצוה העולה לפ"ד תעניות, כנ"ל."
*ובאותו עניין, אפנה את תשומת לבכם לשאלה המעניינת: האם ניתן לפדות אצל כהנת?...(ואין כאן השאלה לכתחילה..)
ובכן, על קצה המזלג:
הריעב"ץ (בהלכות פדה"ב בסידורו אות כ"ו)כותב:..."אך אם אחר כל הטרחות אין כהן, ואין רוצה לשהות הפדיון, אז יתן לכהנת בלי ברכה..."
בעל פתחי תשובה לשו"ע מביא שם אות ה' מתשובת חת"ס סימן ש"א":...ומ"מ נראה, מי שלאחר כל הטרחות עכ"פ יתן לכהנת בלי ברכה"...
בכל מקרה יש לכוון לצאת רק כשלא יימצא כהן, וכשימצא יפדה שנית בברכה.
שאו ברכה!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2003 23:55 |
|
| |
עיקר השובבים הם מ' ימי תענית ורק בחמדת ימים הלביש עליו הפ"ד תעניות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2003 16:08 |
|
| |
וטו
הערת אגב
שם ספרו היה "שדי חמד", ובהדפסות מאוחרות השם שונה כדי שלא יחשבו שזה שם ה'.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2003 12:53 |
|
| |
לא עלי תלונותיכם, כי על השדה חמד [מערכת פ' כלל נ"ד] שצוטט שם בילקו"י שכתב: "ונראה שאין מקור לזה רק שיחה נאה בפי הבריות".
פגשתי היום רב כהן וספרדי ואמר לי שכיום גם אצלם נהוגים הדברים הללו מתוך האוסמוזה עם העולם האשכנזי.
העיקר שמע את האמת ממי שאמרה, יהיו אלו "אדמורי חסידות", "מקובלים", "פילוסופים", "אנטונינוס" וכל מביע דבר שיש בו תוכן. "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שבתוכו".
**********
בנוגע לעצם האמרה "המשתתף בסעודת פדיון כאילו התענה פ"ד תעניות", סביר שהיא באה דווקא משום כך שזה לא חד משמעי שסעודה זו היא סעודת מצוה. לכן עשו חיזוק על ידי שהשוו את ערך הסעודה לפ"ד [האותיות המתחילות את המלה פדיון].
אח"כ מצאו הקבלות לגימטריא אהח"ע, לפ"ד שנים שלא ראה יעקב קרי וכד' האר"י שצריך פ"ד תעניות לתיקון הברית וכנגד פ"ד תעניות של ימי השובבי"ם.
תוקן על ידי - ווטו1 - 2/14/2003 3:20:31 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2003 12:30 |
|
| |
מסתברא
כמדומה לי ששיחתך הנאה הכילה קורטוב של חריפות שיש בה עוקץ כלפי מי שזה כנראה מגיע לו.
אמנם, באופן אישי נהניתי מהניסוח. אני מקווה שאיש לא נפגע ממנו. וגם אין בכוונתי לפגוע בדברי אלו.
אני חושב שהעמדת על נושא חשוב, שראוי לאשכול בפני עצמו:
מהי שיחה נאה, ומהי שיחה שאינה נאה? מה נקרא דברי תורה, ומה נקרא שיחה נאה שאינה דבר תורה (ולכן, למשל, מותר לחשוב עליה במקום האסור בדברי תורה).
והאם ל"שיחה נאה" כזו יש תוקף מחייב ברמה כלשהי? בתור הלכה, עצה, "נבואה קטנה", וכדומה?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2003 00:25 |
|
| |
אחרי כתיבה התגובה הקודמת תפסתי שהספר מתאר מנהגי ספרד, ומה הפלא שמנהגי אשכנז אינם מוזכרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2003 00:24 |
|
| |
ובספר 'פדיון כהלכתו' מביא הענין שפדיון הבן הוא כפ"ד צומות שמקורו בספרי חסידות קדומים ואינו סתם שיחה נאה. אך מאידך, אני מודע שיש ואצלם דעת אדמורי חסידות אינו גם שיחה נאה.
לעשות סעודה בפדיון הבן מוזכר כבר בשלחן ערוך ומקורו בגמרא (לפחות לפי פירושי גדולי הראשונים)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2003 00:01 |
|
| |
חיפשתי בספר ילקוט יוסף-שובע שמחות ב' ולא מצאתי אזכור לא לשום ולא לתכשיטים.
יתר על כן, מובא שהרב עובדיה שליט"א הורה שאין צריך בדווקא לערוך סעודת פדיון. אפשר להסתפק באכילת עוגות וכן הנהיג במשפחתו!
כן הובאו שם [עמ' שמ"ו] מקורות לפקפק על תוקף ה"שיחה נאה בפי הבריות" שהמשתתף בסעודת פדיון כאילו התענה פ"ד תעניות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2003 09:41 |
|
| |
מסתברא
יישר כוח על המקור.
אבל אל תחשוש להזכיר שמות ספרים. כאן מותר לצטט מכל מקור, בחינת "שמע האמת ממי שאמרה".
כמובן, מותר גם להקשות על כל מקור, ולשאול "מנלן".
הלא גם הגמרא מרשה לעצמה - ואף רואה זאת כחיוב - לשאול על כל דבר תורה "מנלן", מהיכן למדנו.
וכשמבררים "מנלן", מגלים לפעמים הפתעות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
