תבעתי את אלוהים לדין
ראש השופטים באמצע "משה" מימינו "אברהם" ומשמאלו "נח"
השופט: נווו
אני: אני הולך בדרך וסלח לי השופט על הגסות אבל האלוהים משתין עלי (ועל כולנו) מים ולפעמים ברד ושלג ואוויר קר בקיצור אי אפשר ככה להתהלך בדרך.
השופט: תזכיר לי האם לא אתה זה שתבעת כבר את האלוהים באותו עניין לפני אלפי שנים והאלוהים יצא זכאי ?!
אני: כן ולא מדויק, האלוהים לא יצא זכאי, כי לבסוף הסכמנו על בוררות ומשכתי את תבעתי.
השופט: תרענן בבקשה את זכרוני מה היה אז ?
אני: תבעתי אותו על אותו עניין למה הוא מוריד מים משמים עלינו, כאילו אנו לא קיימים מה עוד זה מזיק לנו בריאותית ומי מדבר על ילדים שזה ממש מסוכן.
השופט: מה השיב הנתבע ?
אני: שהכהן הגדול ביקש ממנו ביום הכיפורים שלא אשמע לתפילת עוברי דרכים. ואז אמרתי ממתי הוא קובע, מה עוד האלוהים כבר הוכיח לגדעון שהוא יכול להרטיב את מה שצריך להרטיב, אז למה הוא מרטיב אותנו ? הנתבע טען שהוא לא עוסק בניסים רק במקרים נדירים, ולכן הוא מוריד גשמים על כולנו. ואני בשלי דורש בזמנו שיפסיק להרטיב אותנו ואת ילדינו.
ואז השופט נח התערב בזמנו ואמר לי: אין לך דרך להתגונן מהגשם הרי גם אתה צריך מים לנחלה שלך וגם לשתות אז למה שלא תכנס לתוך הבית לכמה זמן עד שיפסיק הגשמים ?
ממשיך השופט נח לומר לי: אם לא תהיה גשמים אז גם לך ולמשפחתך לא תהיה מים. מה עוד שחילקתי בגורל את הארצות לכל פרט ככה שיש לך נחלה ויש לך לאגור שם מים ויש לך בית שבנתה בנחלתך אז התשובה לטענה שלך היא פשוט להיכנס לבית אתה ואשתך וצאצאיך עד שיפסיקו הגשמים. ככה תהיה לך ולמשפחתך מים לשתייה.
התערב השופט אברהם בזמנו ואמר: עזבתי את ארץ מולדתי (אימפריית נמרוד) ללכת לנחלתי שנפל בגורלי על ידי הירושה מגורל השופט נח לבניו. ככה שיש לך נחלה בארץ ישראל.
וגם השופט משה התערב בזמנו ואמר: אני הוצאתי את בני ישראל ממצרים אחרי שירדו לשם בשביל האח העשיר יוסף וכמעט התבוללו שם ונכחדו, ואחזרתי אותם לארץ ישראל שיקבלו כל פרט את נחלתו. ככה שב"ה יש לך נחלה משלך ככה שיש לך לאגור מים בשביל השקיה ושתייה וגם יש לך הגנה מגשמים ומקור וחום, בבית.
ממשיך השופט משה לומר: אפי' במדבר אני דאגתי - כאחד משלושה מנהיגי המדבר, אני, אהרן, ומרים, לכם למים ודיור, מרים דאגה למים ואהרן לדיור.
בקיצור השופט היקר, משכתי את תבעתי בזמנו כי בעצם הייתם צודקים לגמרי, מה גם שאין לי סיכוי לדרוש ממנו נסים שעשה לגדעון, מה עוד הרי סוף כל סוף הגשמים לטובתי ולטובת משפחתי ככה שטענותיי נסתמו דיי בצדק אפי' שזה מרגיז אותי כל פעם מחדש שהוא משתין עלינו מלעלה.
השופט: נווו ומה קרה היום שאתה בא לתבוע אותו שוב ? (אגב: אתה יכול לדבר קצת פחות עם גסות ?)
אני: היום אני קונה מים מהתאגיד בשם "הגיחון" גם אסור לי לאגור מים על פי החוק וגם אין לי נחלה בכל היקום הגדול שהאלוהים יצר כלומר כל הנולדים נולדים בלי הטבע, כלומר גם בית אני צריך לשכור או לקנות, בקיצור למה הוא ממשיך להשתין עלינו מים משמים ??
השופט: ואייך תהיה לתאגיד מים ?
אני: כבוד השופט אתה לא רציני – סלח לי על הגסות, מה אכפת לי מאיפה ?! אני משלם להם תבין ותקילין על כל טיפת מים, שימצאו דרך אייך להשיג את המים שלהם אחרת אני לא ישלם להם. אני וכל בן אנוש לא אמורים לסבול, מה עוד שאין לנו אפי' הגנה מהגשם. כזכור לכם אז טענתם שיש לי נחלה מחלוקת השופט נח, ובזכות משה שהציל אותנו מאימפריית מצרים. והמים בשבילכם בחינם.
היום כל הטיעונים שלכם בזמנו להצדיק את השתנת המים משמים עלינו, נפלו כנ"ל. ואם האלוהים דואג בשביל התאגיד ?! אז שישתין עליה ולא עלינו ועל ילדינו ??!!
השופטים המומים לגמרי מדברי ומבקשים מהנתבע לענות על תביעתי.
האלוהים נכנס וחטף לי פחד אלוהיםםם אימאל'ה זעקתי, והשופט משה מרגיע אותי ופונה לאלוהים ואומר: באמת לא מובן לנו - כבוד האלוהים, אם התאגיד צריך מים אז שהוא יחפש מים ויביא להם, מה צריך את הסבל המיותר הזה להרטיב את כולם בשביל שלתאגיד יהיה פרנסה ? הרי אפי' החקלאי קונה מהם מים, אז מה התירוץ היום על המים משמים ? בקיצור מה כבוד האלוהים עונה לתובע ובעצם גם לנו השופטים ???
האלוהים מתעצבן ואמר: אני מתפלא עליכם כבוד השופטים, האם משהו השתנה מאז התביעה הקודמת ?? מה שהשתנה זה טיפשותו של בני אנוש. הם גזלו מכל הנולדים את הארץ ואת המים ואם יש לתובע טענות, שיתבע אותם לדין, מה מר מקסמן (אימאל'ה - אני נזעק שוב) תובע אותי ???
אני בפחד ממלמל: תעצור את הגשם שנשפך על כולנו סתם ותיתן להם ישירות את המים.
האלוהים: אם אני עוצר את הגשם אני בעצם מסכים עם הטמטום שלכם, יוצא שאני כביכול מסכים שתהיו תלויים בתאגיד כלומר תהיו עבדים להם.
אני – ממשיך האלוהים להסביר לי, יצרתי אותכם כבני חורין שלא תהיה תלויים אחד בשני והנה אתה רוצה שאני יסכים שכל ה'בני חורין יהיו תלויים בתאגיד המים ??
השופט משה מתערב ואומר: אולי תתערב ותשחרר את בני אנוש מעבדותם לתאגידים ??
האלוהים: אני רוצה אותם בני חורין ולא כאלה שצריכים בייביסיטר, כלומר בשביל מה נתתי להם שכל, לא שיסתדרו כבני חורין ?! אם אני יהיה להם בייביסיטר אז הם יהיו תלויים בי כלומר יהיו עבדים לי ולא בני חורין. אייך הם (התאגידים) מעיזים לשעבד את בני אנוש להם בזמן שאפי' אני לא רוצה את השתעבדותם לי ??
אל דאגה - ממשיך אלוהים לומר: היו לא תהיה
ופתאום נכנס יחזקאל הנביא ואומר: (יחזקאל פרק כ)
וַיְהִµי דְבַר־יְקֹוָ¦ק אֵלַµי לֵאמֹֽר: (ג) בֶּן־אָדָ§ם דַּבֵּ®ר אֶת־זִקְנֵ´י יִשְׂרָאֵל© וְאָמַרְתָּ³ אֲלֵהֶ₪ם כֹּ´ה אָמַר© אֲדֹנָ³י יְקֹוִ₪ק הֲלִדְרֹµשׁ אֹתִ¦י אַתֶּ³ם בָּאִ¡ים חַי־אָ©נִי© אִם־אִדָּרֵ³שׁ לָכֶ₪ם נְאֻ¦ם אֲדֹנָµי יְקֹוִֽק: (ד) הֲתִשְׁפֹּ³ט אֹתָ₪ם הֲתִשְׁפּ¦וֹט בֶּן־אָדָ¡ם אֶת־תּוֹעֲבֹµת אֲבוֹתָ¦ם הוֹדִיעֵֽם: (ה) וְאָמַרְתָּ³ אֲלֵיהֶ§ם כֹּֽה־אָמַר¨ אֲדֹנָ³י יְקֹוִק¢ בְּיוֹם© בָּחֳרִ³י בְיִשְׂרָאֵ₪ל וָאֶשָּׂ³א יָדִ§י לְזֶ©רַע© בֵּ³ית יַֽעֲקֹ₪ב וָאִוָּדַµע לָהֶ¦ם בְּאֶ³רֶץ מִצְרָ¡יִם וָאֶשָּׂ¸א יָדִ´י לָהֶם© לֵאמֹ₪ר אֲנִ¦י יְקֹוָµק אֱלֹהֵיכֶֽם: (ו) בַּיּ³וֹם הַה§וּא נָשָׂ´אתִי יָדִי© לָהֶ₪ם לְהֽוֹצִיאָ¦ם מֵאֶ³רֶץ מִצְרָ¡יִם אֶל־אֶ¬רֶץ אֲשֶׁר־תַּ³רְתִּי לָהֶ§ם זָבַ´ת חָלָב© וּדְבַ₪שׁ צְבִµי הִ¦יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת: (ז) וָאֹמַ³ר אֲלֵהֶ§ם אִ³ישׁ שִׁקּוּצֵ´י עֵינָיו© הַשְׁלִ₪יכוּ וּבְגִלּוּלֵµי מִצְרַ¦יִם אַל־תִּטַּמָּ¡אוּ אֲנִ¦י יְקֹוָµק אֱלֹהֵיכֶֽם: (ח) וַיַּמְרוּ־בִ§י וְלֹ´א אָבוּ© לִּשְׁמֹ³עַ אֵלַ₪י אִ³ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ´י עֵֽינֵיהֶם© לֹ³א הִשְׁלִ₪יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵµי מִצְרַ¦יִם לֹ³א עָזָ¡בוּ וָאֹמַ®ר לִשְׁפֹּ·ךְ חֲמָתִ³י עֲלֵיהֶ§ם לְכַלּ´וֹת אַפִּי© בָּהֶ₪ם בְּת¦וֹךְ אֶµרֶץ מִצְרָֽיִם: (ט) וָאַ©עַשׂ© לְמַ³עַן שְׁמִ₪י לְבִלְתִּµי הֵחֵ«ל לְעֵינֵµי הַגּוֹיִ¦ם אֲשֶׁר־הֵ³מָּה בְתוֹכָ¡ם אֲשֶׁ¸ר נוֹדַ´עְתִּי אֲלֵיהֶם© לְעֵ³ינֵיהֶ₪ם לְהוֹצִיאָ¦ם מֵאֶµרֶץ מִצְרָֽיִם: (י) וָאֽוֹצִיאֵ¦ם מֵאֶ³רֶץ מִצְרָ¡יִם וָאֲבִאֵ¦ם אֶל־הַמִּדְבָּֽר: (יא) וָאֶתֵּ´ן לָהֶם© אֶת־חֻקּוֹתַ₪י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ¦י הוֹדַ³עְתִּי אוֹתָ¡ם אֲשֶׁ¸ר יַעֲשֶׂµה אוֹתָ«ם הָאָדָ¦ם וָחַµי בָּהֶֽם: (יב) וְגַ´ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי© נָתַ³תִּי לָהֶ₪ם לִהְי³וֹת לְא₪וֹת בֵּינִ¦י וּבֵֽינֵיהֶ¡ם לָדַ¥עַת כִּ«י אֲנִµי יְקֹוָ¦ק מְקַדְּשָֽׁם: (יג) וַיַּמְרוּ־בִ¸י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ¬ל בַּמִּדְבָּ§ר בְּחֻקּוֹתַ¸י לֹא־הָלָ¬כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ³י מָאָ§סוּ אֲשֶׁר¹ יַעֲשֶׂ¸ה אֹתָ´ם הָֽאָדָם© וָחַ³י בָּהֶ₪ם וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ¦י חִלְּל³וּ מְאֹ¡ד וָאֹמַ®ר לִשְׁפֹּ¸ךְ חֲמָתִ·י עֲלֵיהֶ«ם בַּמִּדְבָּ¦ר לְכַלּוֹתָֽם: (יד) וָאֶעֱשֶׂ¦ה לְמַ³עַן שְׁמִ¡י לְבִלְתִּ´י הֵחֵל© לְעֵינֵ³י הַגּוֹיִ₪ם אֲשֶׁµר הוֹצֵאתִ¦ים לְעֵינֵיהֶֽם: (טו) וְגַם־אֲנִ§י נָשָׂ·אתִי יָדִ«י לָהֶ¦ם בַּמִּדְבָּ¡ר לְבִלְתִּי¹ הָבִ¸יא אוֹתָ¬ם אֶל־הָאָ³רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ§תִּי זָבַ´ת חָלָב© וּדְבַ₪שׁ צְבִµי הִ¦יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת: (טז) יַ¬עַן בְּמִשְׁפָּטַ³י מָאָ§סוּ וְאֶת־חֻקּוֹתַי© לֹא־הָלְכ³וּ בָהֶ₪ם וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ¦י חִלֵּ¡לוּ כִּ«י אַחֲרֵµי גִלּוּלֵיהֶ¦ם לִבָּµם הֹלֵֽךְ: (יז) וַתָּ·חָס עֵינִ«י עֲלֵיהֶ¦ם מִֽשַּׁחֲתָ¡ם וְלֹֽא־עָשִׂ·יתִי אוֹתָ«ם כָּלָ¦ה בַּמִּדְבָּֽר: (יח) וָאֹמַ´ר אֶל־בְּנֵיהֶם© בַּמִּדְבָּ₪ר בְּחוּקֵּ´י אֲבֽוֹתֵיכֶם© אַל־תֵּלֵ₪כוּ וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶ¦ם אַל־תִּשְׁמֹ¡רוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶ¦ם אַל־תִּטַּמָּֽאוּ: (יט) אֲנִי© יְקֹוָ³ק אֱלֹהֵיכֶ₪ם בְּחֻקּוֹתַ¦י לֵ¡כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַµי שִׁמְר¦וּ וַעֲשׂµוּ אוֹתָֽם: (כ) וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ¦י קַדֵּ¡שׁוּ וְהָי´וּ לְאוֹת© בֵּינִ³י וּבֵֽינֵיכֶ₪ם לָדַ¥עַת כִּ«י אֲנִµי יְקֹוָ¦ק אֱלֹהֵיכֶֽם: (כא) וַיַּמְרוּ־בִ³י הַבָּנִ§ים בְּחֻקּוֹתַ³י לֹֽא־הָ°לָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ¸י לֹא־שָׁמְר¬וּ לַעֲשׂ³וֹת אוֹתָ§ם אֲשֶׁר¹ יַעֲשֶׂ¸ה אוֹתָ´ם הָֽאָדָם© וָחַ³י בָּהֶ₪ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַ¦י חִלֵּ¡לוּ וָאֹמַ®ר לִשְׁפֹּ·ךְ חֲמָתִ³י עֲלֵיהֶ§ם לְכַלּµוֹת אַפִּ«י בָּ¦ם בַּמִּדְבָּֽר: (כב) וַהֲשִׁבֹ©תִי© אֶת־יָדִ₪י וָאַ¦עַשׂ לְמַ³עַן שְׁמִ¡י לְבִלְתִּ´י הֵחֵל© לְעֵינֵ³י הַגּוֹיִ₪ם אֲשֶׁר־הוֹצֵµאתִי אוֹתָ¦ם לְעֵינֵיהֶֽם: (כג) גַּם־אֲנִ§י נָשָׂ·אתִי אֶת־יָדִ«י לָהֶ¦ם בַּמִּדְבָּ¡ר לְהָפִ´יץ אֹתָם© בַּגּוֹיִ₪ם וּלְזָרµוֹת אוֹתָ¦ם בָּאֲרָצֽוֹת: (כד) יַ¬עַן מִשְׁפָּטַ´י לֹֽא־עָשׂוּ© וְחֻקּוֹתַ³י מָאָ₪סוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ¦י חִלֵּ¡לוּ וְאַחֲרֵי© גִּלּוּלֵ³י אֲבוֹתָ₪ם הָי¦וּ עֵינֵיהֶֽם: (כה) וְגַם־אֲנִי© נָתַ³תִּי לָהֶ₪ם חֻקִּ¦ים לֹ³א טוֹבִ¡ים וּמִ¸שְׁפָּטִ₪ים לֹµא יִֽחְי¦וּ בָּהֶֽם: (כו) וָאֲטַמֵּ´א אוֹתָם© בְּמַתְּנוֹתָ₪ם בְּהַעֲבִ¦יר כָּל־פֶּ³טֶר רָ¡חַם לְמַ³עַן אֲשִׁמֵּ₪ם לְמַ©עַן© אֲשֶׁ³ר יֵֽדְע₪וּ אֲשֶׁ¦ר אֲנִµי יְקֹוָֽק: (כז) לָכֵ®ן דַּבֵּ¸ר אֶל־בֵּ´ית יִשְׂרָאֵל© בֶּן־אָדָ₪ם וְאָמַרְתָּ³ אֲלֵיהֶ₪ם כֹּµה אָמַ¦ר אֲדֹנָ³י יְקֹוִ¡ק ע§וֹד זֹ×את גִּדְּפ´וּ אוֹתִי© אֲב³וֹתֵיכֶ₪ם בְּמַעֲלָµם בִּ¦י מָֽעַל: (כח) וָאֲבִיאֵם© אֶל־הָאָ₪רֶץ אֲשֶׁ´ר נָשָׂ©אתִי© אֶת־יָדִ₪י לָתֵµת אוֹתָ¦הּ לָהֶ¡ם וַיִּרְאוּ¹ כָל־גִּבְעָ¸ה רָמָ¬ה וְכָל־עֵ³ץ עָבֹ§ת וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ´ם אֶת־זִבְחֵיהֶם© וַיִּתְּנוּ־שָׁם© כַּ³עַס קָרְבָּנָ₪ם וַיָּשִׂ³ימוּ שָׁ§ם רֵ×יחַ נִיח³וֹחֵיהֶ₪ם וַיַּסִּµיכוּ שָׁ¦ם אֶת־ נִסְכֵּיהֶֽם: (כט) וָאֹמַ³ר אֲלֵהֶ₪ם מָ³ה הַבָּמָ₪ה אֲשֶׁר־אַתֶּµם הַבָּאִ¦ים שָׁ¡ם וַיִּקָּרֵ´א שְׁמָהּ© בָּמָ₪ה עַ¦ד הַיּµוֹם הַזֶּֽה: (ל) לָכֵ®ן אֱמֹ³ר׀ אֶל־בֵּ³ית יִשְׂרָאֵ§ל כֹּ´ה אָמַר© אֲדֹנָ³י יְקֹוִ₪ק הַבְּדֶµרֶךְ אֲבֽוֹתֵיכֶ¦ם אַתֶּ³ם נִטְמְאִ¡ים וְאַחֲרֵµי שִׁקּוּצֵיהֶ¦ם אַתֶּµם זֹנִֽים: (לא) וּבִשְׂאֵ³ת מַתְּנֹֽתֵיכֶ±ם בְּֽהַעֲבִיר¹ בְּנֵיכֶ¸ם בָּאֵ¬שׁ אַתֶּם¹ נִטְמְאִ´¸ים לְכָל־גִּלּֽוּלֵיכֶם© עַד־הַיּ₪וֹם וַאֲנִ«י אִדָּרֵµשׁ לָכֶ¦ם בֵּ³ית יִשְׂרָאֵ¡ל חַי־אָ§נִי נְאֻם© אֲדֹנָ³י יְקֹוִ₪ק אִם־אִדָּרֵ¦שׁ לָכֶֽם:
(לב) וְהָֽעֹלָה© עַל־ר³וּחֲכֶ₪ם הָי¦וֹ לֹ³א תִֽהְיֶ¡ה אֲשֶׁ³ר אַתֶּ³ם אֹמְרִ§ים נִֽהְיֶ´ה כַגּוֹיִם© כְּמִשְׁפְּח³וֹת הָאֲרָצ₪וֹת לְשָׁרֵ¦ת עֵµץ וָאָֽבֶן:
(לג) חַי־אָ¥נִי נְאֻ¦ם אֲדֹנָ³י יְקֹוִ¡ק אִם־לֹ°א בְּיָ¸ד חֲזָקָ¬ה וּבִזְר·וֹעַ נְטוּיָ«ה וּבְחֵמָµה שְׁפוּכָ¦ה אֶמְלµוֹךְ עֲלֵיכֶֽם:
(לד) וְהוֹצֵאתִ´י אֶתְכֶם© מִן־הָ³עַמִּ₪ים וְקִבַּצְתִּ³י אֶתְכֶ₪ם מִן־הָ³אֲרָצ₪וֹת אֲשֶׁµר נְפוֹצֹתֶ¦ם בָּ¡ם בְּיָ´ד חֲזָקָה© וּבִזְר³וֹעַ נְטוּיָ₪ה וּבְחֵמָ¦ה שְׁפוּכָֽה: (לה) וְהֵבֵאתִ³י אֶתְכֶ₪ם אֶל־מִדְבַּ¦ר הָֽעַמִּ¡ים וְנִשְׁפַּטְתִ´י אִתְּכֶם© שָׁ₪ם פָּנִ¦ים אֶל־פָּנִֽים: (לו) כַּאֲשֶׁ´ר נִשְׁפַּ©טְתִּי© אֶת־אֲב³וֹתֵיכֶ₪ם בְּמִדְבַּ¦ר אֶ³רֶץ מִצְרָ¡יִם כֵּ×ן אִשָּׁפֵ³ט אִתְּכֶ₪ם נְאֻ¦ם אֲדֹנָµי יְקֹוִֽק: (לז) וְהַעֲבַרְתִּµי אֶתְכֶ¦ם תַּ³חַת הַשָּׁ¡בֶט וְהֵבֵאתִµי אֶתְכֶ¦ם בְּמָסֹµרֶת הַבְּרִֽית: (לח) וּבָרוֹתִ³י מִכֶּ§ם הַמֹּרְדִ´ים וְהַפּֽוֹשְׁעִים© בִּ₪י מֵאֶ´רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם© אוֹצִ³יא אוֹתָ₪ם וְאֶל־אַדְמַµת יִשְׂרָאֵ¦ל לֹ³א יָב¡וֹא וִֽידַעְתֶּ¦ם כִּי־אֲנִµי יְקֹוָֽק: (לט) וְאַתֶּ¸ם בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ¬ל כֹּֽה־אָמַ³ר׀ אֲדֹנָ³י יְקֹוִ§ק אִ´ישׁ גִּלּוּלָיו© לְכ³וּ עֲבֹ₪דוּ וְאַחַ¥ר אִם־אֵינְכֶ¦ם שֹׁמְעִ³ים אֵלָ¡י וְאֶת־שֵׁ´ם קָדְשִׁי© לֹ³א תְחַלְּלוּ־ע₪וֹד בְּמַתְּנֽוֹתֵיכֶ¦ם וּבְגִלּוּלֵיכֶֽם: (מ) כִּ³י בְהַר־קָדְשִׁ®י בְּהַ³ר׀ מְר³וֹם יִשְׂרָאֵ§ל נְאֻם© אֲדֹנָ³י יְקֹוִ₪ק שָׁ³ם יַעַבְדֻ¬נִי כָּל־בֵּ·ית יִשְׂרָאֵ«ל כֻּלֹּ¦ה בָּאָ¡רֶץ שָׁ³ם אֶרְצֵ₪ם וְשָׁ®ם אֶדְר³וֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹֽתֵיכֶ§ם וְאֶת־רֵאשִׁ«ית מַשְׂאוֹתֵיכֶ¦ם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶֽם: (מא) בְּרֵ³יחַ נִיחֹחַ¨ אֶרְצֶ³ה אֶתְכֶם¢ בְּהוֹצִיאִ´י אֶתְכֶם© מִן־הָ³עַמִּ₪ים וְקִבַּצְתִּ³י אֶתְכֶ₪ם מִן־הָ³אֲרָצ₪וֹת אֲשֶׁµר נְפֹצֹתֶ¦ם בָּ¡ם וְנִקְדַּשְׁתִּµי בָכֶ¦ם לְעֵינֵµי הַגּוֹיִֽם: (מב) וִֽידַעְתֶּם© כִּֽי־אֲנִ³י יְקֹוָ₪ק בַּהֲבִיאִµי אֶתְכֶ¦ם אֶל־אַדְמַ³ת יִשְׂרָאֵ¡ל אֶל־הָאָ§רֶץ אֲשֶׁ´ר נָשָׂ©אתִי© אֶת־יָדִ₪י לָתֵµת אוֹתָ¦ה לַאֲבֽוֹתֵיכֶֽם: (מג) וּזְכַרְתֶּם־שָׁ§ם אֶת־דַּרְכֵיכֶם© וְאֵת© כָּל־עֲלִיל³וֹתֵיכֶ₪ם אֲשֶׁµר נִטְמֵאתֶ¦ם בָּ¡ם וּנְקֹֽטֹתֶם© בִּפְנֵיכֶ₪ם בְּכָל־ רָעוֹתֵיכֶ¦ם אֲשֶׁµר עֲשִׂיתֶֽם: (מד) וִֽידַעְתֶּם© כִּֽי־אֲנִ³י יְקֹוָ₪ק בַּעֲשׂוֹתִµי אִתְּכֶ¦ם לְמַ³עַן שְׁמִ¡י לֹא¹ כְדַרְכֵיכֶ¸ם הָרָעִ¬ים וְכַעֲלִילֽוֹתֵיכֶ´ם הַנִּשְׁחָתוֹת© בֵּ³ית יִשְׂרָאֵ₪ל נְאֻ¦ם אֲדֹנָµי יְקֹוִֽק:
בברכה
Max maxmen
