עד הסוף למטרה

אתמול יצא לי להפגש עם המורה שלי לנגינה,שמאז שהתחתנו לא התראינו.
לפני החתונה, היא הרבה דחקה בי לצאת ולהפגש, ואפילו התאכזבה מפעמים שהורדתי בחורים, סתם, לדעתה.
אני זוכרת שלפני החתונה היה לי קשה, קשה מאד אפילו.
הדילמות והפחדים לא הרפו ממני, והיו פעמים שכמעט התייאשתי, ואז שוב קמתי, והתייאשתי..
ברקע ריחפה השאלה האם אשאר רווקה לנצח? האם לא אמצא את זה שאהבה נפשי?
והפחד הזה הרעיד אותי , הפחיד אותי, טלטל אותי, ולפעמים כמעט כמעט גרם לי לעשות שגיאות.
לא התפשרות, שגיאות.
שגיאות מסוג של לשכנע את עצמי לנסות עם ההוא שאני לא כזה מעריכה, "אבל היי, שטויעס, הוא בחור עם מידות טובות, אין את הריגוש? ההתלהבות  מכל הלב ממי שלפניך? זה יקרה אחרי החתונה" או "מי אמר שחייבים את זה"
אבל לא נתתי לעצמי להתפתות לזה, ובצער גדול, שוב הורדתי.
להתפשר? התפשרתי, אלוקים עדי שניסיתי. רציתי מישהו מסויים. והוא? בחור עם מידות טובות, שיהיה בעל טוב, שיהיה מעניין, חכם, ושיהיה לנו טוב ביחד.
ניסיתי מה לא? גם דברים שלא מקובלים, קבלתי על מוסכמות. אני מוכנה לנסות הכל, להפגש עוד ועוד, העיקר שיהיה לי מישהו שיהיה לי טוב איתו. הכל. חוזר בתשובה (אבל גיליתי שבד"כ יש פערים שא"א לגשר..) , חצי עובד חצי לומד, ועוד ועוד. 

אתמול, כשהמורה שלי פגשה אותי, היא הזכירה לי את אותם רגעים ,התלבטויות, פחדים. 
היא אמרה לי שהיא למדה ממני משהו אחד חזק, והיא חוזרת ומזכירה אותי המון לתלמידות שלה. והוא: כח הרצון. חוזק נפשי לעמוד מול מה שרוצים באמת. ולעשות הכל הכל כדי להגיע אליו. אליו, ולא למדומה שלו.

זהו, רציתי לחזק אתכם , אתם שעומדים בפרק השידוכים, אל תתנו לגלים לשבור אתכם. תראו נגדכם תמיד את המטרה, ותתעקשו לחתור אליה חזק חזק. לא משנה כמה חומות ניצבים לפניכם, תתחתנו עם מישהו שאתם יודעים שיהיה לכם טוב איתו. ומאידך תנסו, שוב ושוב תנסו, אל תכנעו לפחדים שלכם, תנסו..עד שזה יגיע.

איך אמרה לי המורה? יש הרבה כאלו שהתייאשו רגע לפני ההצלחה, ולעולם לא ידעו שהם היו מרחק נגיעה ממנו.

הונגרייה?? חחחחחחחח