| באור פרק כה פסוק א "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל" מדוע נאמר בפסוק גם "לאמר" וגם "דבר אל בני ישראל", הרי גם אם היה כתוב רק "לאמר", הייתי יודע שהכוונה היא לבני ישראל, וכן אם היה כתוב רק "דבר אל בני ישראל" בלי "לאמר"? יש לפרש העניין לפי הדין שהאומר דבר לחברו הריהו בבל תאמר, כלומר, מי שחברו אמר לו דבר-מה, אסור לו לספר את הדברים לאחר. לכן, אם היה כתוב רק "לאמר", היה חושב משה שהקב"ה בא לומר שאין כאן איסור "בל תאמר", אבל משה לא היה יודע שהוא חייב לומר את הדברים, לכן צריך לומר גם "דבר אל בני ישראל". לפי זה מובן מדוע בהרבה מקומות בתורה נאמר גם "לאמר" וגם "דבר אל בני ישראל", כדי לומר שלא רק שאין איסור לומר את הדברים, אלא שיש חובה לספר אותם לבני ישראל. פרק כה פסוק ג "וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת" מה פשר ההדגשה "וזאת"? יש לבאר, כי כוונת התורה לומר, שלא יוצאים ידי חובת תרומת המשכן, אלא אם מביאים מכל המינים. וטעם הדבר, שאין המשכן מוכן אם חסר אחד ממינים אלו. ואין הכוונה לומר שכל אחד יביא מכל המינים האלו, אלא לומר שהמשכן צריך להיות מכולם. ואת זה הדגיש הפסוק במלה "וזאת" – כך ולא אחרת, שאי אפשר להפחית מכל מה שמבואר כאן. ועוד יש לפרש, כי בא הכתוב לומר שיקבלו את כל שלושה עשר המינים שמביאים, ולא יזלזלו במי שמביא פשתן עורות וכו'. פרק כה פסוק ח "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" צריך להבין, מדוע בפסוק זה נאמר "מקדש", ואילו בפסוק הבא נאמר "משכן"? יש לומר, כי כאשר כתוב "ועשו לי מקדש", יש כאן מצות עשה קבועה לכל הזמנים, בין במדבר ובין בכניסתם לארץ, לכן לא נאמר "ועשו משכן", כי משכן אין משמעו קבוע אלא זמני, ואז היה משמע שרק לאותו זמן צווה לעשות. לכן נכתב משכן רק לאחר שנכתב "ועשו לי מקדש", משום שזה היה במדבר במקום שלא בונים בנין קבע מאבנים. וטעם נוסף: בתחילה נכתב מקדש ולא משכן, לומר שמהרגע הראשון שבנוהו לכבודו של ה' - כנאמר "ועשו לי מקדש" - כבר יש בו קדושה, למרות שהשכינה עדיין לא שורה בו. פרק כו פסוק לג "ונתתה את הפרוכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות" מפסוק זה משמע שקודם יתלה את הפרוכת ולאחר מכן יביא את הארון לפנים מהפרוכת, אולם בפרשת פקודי נאמר "ושמת שם את ארון העדות וסכות על הארון את הפרוכת", משמע שקודם יביא את הארון ולאחר מכן יתלה את הפרוכת? יש לומר, כי סדר הכנסת הדברים היא כמו בפרשת פקודי, כלומר, קודם מכניס את הארון ולאחר מכן תולה את הפרוכת, ובפרשת תרומה עוסק קודם בתליית הפרוכת, משום שרצה לגמור את מעשה הפרוכת שעוסק בה. טעם נוסף: כאן הזכיר קודם את תליית הפרוכת, משום שלא עוסק בהקמת המשכן, והזכיר את הבאת הארון רק כדי לומר איזה תפקיד יש לפרוכת. | האור החיים כלשונו פרק כה פסוק א צריך לדעת למה לא הספיק במה שקדם לומר 'לאמר' והדבר מובן שלבני ישראל יאמר. או לא היה צריך לומר 'לאמר' ויספיק באומרו 'דבר אל בני ישראל'. ונראה לי על דרך מה שאמרו ז"ל (יומא ד:) מנין שהאומר דבר לחבירו שהוא בבל תאמר שנאמר 'וידבר ה' אל משה לאמר'. ועל פי הדברים האלה יצטרך לומר 'דבר אל בני ישראל' שאם לא כן יחשוב משה כי לא בא אלא לתת רשות שאין זה בבל תאמר חובה מנין תלמוד לומר 'דבר וגו''. ולדרך זה תמצא מרגוע לנפשך בכל התורה כולה שאמר הכתוב 'לאמר' וחזר לומר 'דבר', כי בכל מצוה צריך לומר לו 'לאמר' ו'דבר' ובאחת מהנה לא יהיה נשמע שחובה עליו הם הדברים לאומרם להם אלא רשות. פרק כה פסוק ג טעם אומרו 'וזאת וגו'', אולי שיכוין לומר שלא יביאו ישראל נדבה ממין א' או מג' אלא צריכין להביא מכל המינים ואינם יוצאים ידי חובת תרומת המשכן אלא בהבאתם מכל המינים, והוא אומרו 'וזאת' לומר מלבד חיוב ההבאה עוד אני מצוך שתהיה התרומה ממינים אלו כולם, והטעם כי אין הכנת המשכן מושלמת בחסרון אחד מהמינים, ואין הכונה כי כל איש ואיש מישראל יביא מכלן אלא שבכללות תרומת כל ישראל יהיו כל המינים. או ירצה לומר שיקבלו מהמביאים כל הי"ג מינים ולא יזלזל במביא פשתן ועורות וכו'. פרק כה פסוק ח צריך לדעת למה קראו מקדש ותיכף חזר בו וקראו משכן דכתיב 'את תבנית המשכן'. ונראה כי אומרו 'ועשו לי מקדש' היא מצות עשה כוללת כל הזמנים בין במדבר בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם לדורות, וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגלויות אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש כאומרו (דברים יב, ט) 'כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה', ולזה לא אמר ועשו משכן שיהיה נשמע משל אותו זמן לבד נאמרה מצוה זו. ואחר שצוה דרך כלל אמר פרט הנעשה במדבר שאינו מקום לבנות בו בנין אבנים שיעשה משכן כסדר האמור. ותמצא שכתב רמב"ם בפ"א מהלכות בית הבחירה מצות עשה לעשות בית לה' דכתיב 'ועשו לי מקדש' עד כאן, וטעמו הוא משינוי הלשון כמו שכתבנו. עוד ירצה באומרו 'ועשו לי מקדש' כי מעת שעושים אותו לשמו יתברך כאומרו 'לי' הגם שעדיין לא שרתה בו שכינה הרי הוא מקדש ודין קודש יש לו. פרק כו פסוק לג מכאן משמע כי יקדים לתלות הפרוכת במקומו ואחר כך יביא הארון לפנים מהפרוכת, ובפרשת פקודי אמר ה' אליו 'ושמת שם את ארון העדות וסכות על הארון את הפרוכת' משמע כי יקדים הארון וכן עשה משה שהקדים הארון תחלה כמבואר שם. ונראה כי מה שהקדים נתינת הפרוכת להבאת הארון אינו אלא שרצה לגמור מעשה הפרוכת אבל סדר את מי יקדים הנה הובא בפרשת פקודי. או לצד כי סדר ההקמה אין זה מקומו אלא בפרשת פקודי ולא הוזכר כאן הבאת הארון אלא לומר מה משמש הפרוכת ומה מעשיו שהוא להבדיל בין הקודש ובין קודש הקדשים שהוא מקומו של הארון, לזה לא דקדק לומר מי קודם ותדרשנו במקומו. |
