יהודי הנהרג ע"י גוי - מת על קידוש השם?

גוטסגוט

תודה, אבל נשארנו עם אותו עיגול דבלה.

למה שלא תשלח קישור וזהו?

על קידוש ה' ** כשגדולי התורה מסרו שיעורים בהלכות קידוש ה' והתחבטו ביניהם מהו נוסח הברכה לפני ההריגה ** התחבטותו של הגרי"מ אהרונסון בהיותו באושוויץ: האם קדושי השואה מקיימים מצוות 'קידוש השם'? מדעתו של הרמב"ם ועד הסברו של ה'נתיבות שלום' מסלונים** ומי היו 'הרוגי המלכות'? ** בין המצרים התשע"ד- מהרוגי לוד, קדושי שפירא וורמייזא, ששת מליון הקדושים ועד אייל יפרח, גלעד שאער ונפתלי פרנקל, במאמרו המרתק של הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א ** התאריך: י"א תמוז התש"א. המקום: הדרך אל ה'פורט התשיעי', גיא ההריגה של יהודי קובנה והסביבה. כל בן ישיבה שעלעל אי פעם בספר "קובץ שיעורים", קרא בודאי את ההקדמה המזעזעת של הספר, בו מתאר עד ראייה כיצד נרצח רבי אלחנן הי"ד, כשנלקח עם תלמידיו ועם רבנים וגדולי תורה מגטו קובנא-סלבודקא, אל בית המטבחים שב'מבצר התשיעי'. וכך מסופר בהקדמת ה"קובץ שיעורים": "רבי אלחנן דיבר בשקט, תוך מנוחה נפשית כתמיד, אף קולו לא השתנה במאומה. ארשת פניו הביעה רצינות רגילה, ובדיבורו לא הורגשה כל נימה פרטית. הוא לא ניסה אף להיפרד מבנו ר' נפתלי. שיחתו היתה מכוונת לכולם, לכלל ישראל, וכך הוא אמר: (בתרגום מאידיש): "במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל. אי לזאת אנו צריכים לשוב לה' בתשובה שלימה ומיד במקום. הזמן קצר. הדרך למבצר התשיעי קרובה. עלינו לדעת כי קרבנותינו יעלו יותר לרצון על ידי התשובה, ועל ידי כך נציל את חייהם של אחינו ואחיותינו באמריקה. שלא תעלה ברעיונינו איזו שהיא מחשבת פסול חס וחלילה, שהיא כפיגול ופוסלת את הקרבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הכי גדולה, "באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה". האש היוקדת את גופותינו היא האש שתחזור ותקים מחדש את בית ישראל", ורבי אלחנן נרצח ועלה בסערה השמיימה. שלושת הבחורים היקרים אייל יפרח, גיל-עד שעאר ויעקב נפתלי פרנקל, ה' יקום דמם, נרצחו ע"י בני עוולה. כולנו השתתפנו במסע ההלוויה הכואב ושמענו את המספידים מדברים על המושג "הרוגי מלכות", שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. מה הם אותם "הרוגי מלכות"? ומי נכלל בכלל "מקדשי השם"? -קדושי וורמיזא למול קדושי השואה הרמב"ם, הנשר הגדול, מגדיר לנו את מצות קידוש ה' בהגדרותיו החותכות, הברורות: "כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה, שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר 'ולא תחללו את שם קדשי'... בשעת הגזרה, והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחביריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות, יהרג ואל יעבור אפילו על אחת משאר מצות, בין נאנס בתוך עשרה בין נאנס בינו לבין עובדי כוכבים". הרמב"ם ממשיך וכותב ש"כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג, ונהרג ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו, וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר, הרי זה קידש את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה קידש את השם ברבים כדניאל חנניה מישאל ועזריה ורבי עקיבא וחביריו, ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן, ועליהן נאמר "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה", ועליהם נאמר "אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח", וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג- הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל, הרי זה חילל את השם ברבים וביטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם".... לפי הגדרתו הנחרצת של הרמב"ם, מקדשי ה' הם אלו שהגויים הארורים רצו לרוצחם נפש, אם לא ימירו את דתם. דוקא כאשר היהודי בחר למות על אמונתו בה' יתברך, נחשב הוא למקדש ה'. בכל שבת אנו מתפללים "אב הרחמים". מה קרה לאותם קדושי עליון, המוגדרים במפורש כמקדשי ה'? כן. הם אכן מסרו את נפשם וגופם על יהדותם. בשנת ד' אלפים תתל"א. ארץ ישראל נשלטה בידי הסלדשוקים המוסלמים, שהציקו לנוצרים שחיו בירושלים. נזיר צרפתי שב מירושלים לאירופה והסעיר את הנוצרים על סבל אחיהם שבירושלים. הנוצרים כינסו אסיפה בקלירמון והחליטו פה אחד לצאת למסע כיבוש ירושלים מידי המוסלמים. רבבות נוצרים לבשו בגדים עטויי צלבים (ולכן מסע ההרג נקרא בשם 'מסע הצלב'). בראש הצבא הועמד הנסיך גוטפריד והצבא יצא לדרך. מאות עבריינים ואסירים קיבלו חנינה והצטרפו למסע. הצרפתיים לא חשבו במיוחד על הצלת נוצרי ירושלים, אלא על הכסף שישדדו בדרכם. גדודי הפושעים התארגנו ועד שמסע הצלב יצא לדרך, הם החליטו לשדוד גם את שכניהם, יהודי אירופה. גדודי הצלב גררו את יהודי רואין שבצרפת ורצחו יהודים שלא הסכימו להיכנס לבית תיפלתם. יהודי צרפת מיהרו לשלוח בקשה ליהודי גרמניה להתפלל עליהם. יהודי מגנצא סברו לתומם שהקיסר הגרמני הנריך יצילם מגדודי הצלב האימתניים. הם לא חששו לגורל עצמם, אך גזרו מיד יום תפילה ותענית להצלת יהודי צרפת, מבלי לדעת שכדאי להם לכוון בתפילתם גם על עצמם,כ'כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו הדבר- נענה תחילה'. המציאות טפחה על פניהם. חיילי מסע הצלב התקרבו לגרמניה בדרכם לירושלים. הקיסר מיהר להזהיר את הנסיך גוטפריד והנזיר שלא לגעת ביהודים לרעה. ואכן, גדודי הנסיך והנזיר לא נגעו ביהודי גרמניה. אך למרות אזהרת הקיסר, לא צייתו לו אספסוף הפושעים שהצטרפו ל"מסע הצלב" וביום ח' באייר פרצו לאשפיירא ורצחו 11 יהודים, שהציעו להם להתנצר, אך הם סירבו ונרצחו. הנוצרים הגיעו לוורמיזא. 800 יהודי העיר שילמו כסף רב להגמון המקומי כדי שיצילם וההגמון פתח בפניהם את דלתות ארמונו ושיכנם באולם גדול. במשך שבוע לחמו חיילי ההגמון בגדודי הצלב. כעבור שבוע הודיע ההגמון ליהודים שהנוצרים עומדים לפרוץ את הארמון והוא ממליץ להם להתנצר. היהודים ההמומים הודו להגמון בלבביות וביקשו ממנו להמתין. "אנו רוצים לדון בינינו ולהרהר יחדיו על הצעתך הנדיבה להתנצר. תן לנו מעט זמן לחשוב", הפצירו היהודים. ההגמון וחייליו המתינו להחלטת היהודים, אך ההחלטה לא הגיעה. כעבור מספר שעות פקעה סבלנותם של גדודי הנוצרים. הם פרצו לאולם והמחזה שנגלה לעיניהם היה נורא. 800 היהודים בחרו למות, כדי שלא ייאלצו להתנצר. ההורים הרגו את ילדיהם והזקנים הרגו את הצעירים, עד שכולם כאחד מתו על קידוש שם ה' יתברך. פרנסי יהודי מגנצא נפגשו עם ההגמון של עירם, שהציע להם להגיע, עם כל רכושם הרב, לארמונו. חיילי ההגמון נעלו את שערי חומות מגנצא בפני גדודי הפורעים, אך נוצרים מתוככי העיר פתחו את השערים והגדודים פשטו על העיר. אלפי יהודים, ששהו בארמון ההגמון, החליטו למות על קידוש ה', כדי שלא יכריחו אותם להתנצר. חלק מתושבי מגנצא נלחמו בגופם בגדודי הצלב, אך -50 מהם, ובראשם רבינו קלונימוס הי"ד, נרצחו על קידוש ה'. במגנצא בלבד נטבחו כ-100,000 יהודים. בסמוך לנהר הריין נעמד החסיד רבי שמואל, שלף מאכלת חדה וביקש מבנו הקטן להישחט על קידוש ה', כדי שלא יטבילוהו לנצרות. הבן הקטן פשט את צווארו, בירך ברכת "על קידוש ה' " בכוונה ואביו הרגו. בהמשך ביקש החסיד רבי שמואל מאדם אחר להרוג אותו עצמו, וכך עברה לה הסכין מאחד לאחד. בכל מגנצא נאותו רק 4 יהודים להתנצר, אך גם הם התחרטו כעבור יומיים ומתו על קידוש ה', מצטרפים אל רבבות אחיהם, שעלו אל תחת כסא הכבוד. עליהם, ועל עוד אלפים מיהודי אשכנז באותה התקופה, אנו אומרים "שמסרו נפשם על קדושת השם". לעומת זאת, בזמן השואה הנוראה, רצחו הגרמנים יש"ו יהודים מבלי שתהיה להם אפשרות להמיר את דתם. כאשר יהודי עמד על הרמפה, לא איפשרו לו להתנצר או להתאסלם, חלילה, ולהציל בכך את חייו. ב"חוקי נירנברג" האכזריים שקבעו הנאצים נאמר במפורש שכל מתבולל או מומר נחשב ליהודי, גם מספר דורות לאחור. הנאצים הרגו גם מומרים, שהמירו את דתם, וחיפשו יהודים שהתחבאו במנזרים וכנסיות והתנהגו כנוצרים לכל דבר. ואכן, הגאון רבי יהושע משה אהרונסון זצ"ל מספר בספר זכרונותיו "עלי מרורות" (עליו כתבנו בעבר בבמה נכבדה זו) ששאלה זו ניקרה במוחו שוב ושוב, גם בעומדו על סף המשרפות, בהיותו בגיא הצלמוות באושוויץ ובוכנוואלד. הוא כותב: "הנאצים לחמו בשנאה שטנית לא רק כנגד היהודים, אלא גם כנגד כל דבר של יהדות, אבל הם לא גזרו לעבור על הדת. הם לא נתנו ליהודים ברירה, לעבור על הדת ולהינצל או להחזיק בדת וליהרג. הם בחרו בקו של חיסול שיטתי לכל יהודי אשר יהודי יכונה. השאלה היא האם יהודי, שהומת עבור היותו יהודי, הוא מקדש השם במיתתו? לכאורה, הגמרות כולן, וכן רבותינו הראשונים, אינם דנים אלא בגוי האונס לעבור על הדת "מה לך יוצא להיסקל? על שמלתי את בני". כאשר שוחחתי עם האברכים בכולל על נושא זה (וטענתי ש"קידוש ה'" הוא רק בשעה שנותנים ביד הנרצח ברירה למות ולא לעבור על דת, או לחיות ולעבור על דת), אמרו רבים ש"הרמב"ם אומר שכל מי שהרגוהו בגלל שהוא יהודי- הוא בכלל מקדשי השם". משפט זה, לפיו כך סובר הרמב"ם, שב על עצמו שוב ושוב. ואכן, רבים וטובים "ציטטו" בשם הרמב"ם באגרת השמד דברים אלו. בספר "קידוש השם" כותב ש"כבר פסק הרמב"ם שיהודי שנהרג, ואפילו לא משום שרצו להעבירו על דתו, ורק על שום שיהודי הוא, נקרא קדוש", וכך "מצטטים" רבים בשם הרמב"ם. אך האם האם זוהי כוונת הרמב"ם? הבה ונראה. הרמב"ם כותב ב"אגרת השמד" כך: "כל מי שנהרג במקום שאמרו יהרג ואל יעבור וכו'... ואמרו חז"ל (שיר השירים רבה ב,ז ) "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה" וגו', השבעתי בדורות של שמד, בצבאות שעשו לי צביוני (=רצוני) ואני עשיתי צביונם, או באיילות השדה, דמם עלי כדם צבי ואייל, ועליהם הוא אומר: "כי עליך הורגנו כל היום". וממשיך הרמב"ם וכותב: "ואיש אשר יזכהו הק-ל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג על קדושת השם, ואפילו היו עוונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו, הוא מעולם הבא, ואפילו לא היה תלמיד חכם, וכן אמרו (בבא בתרא י,ב) "במקום שהרוגי מלכות עומדים- אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. מאן נינהו? (=מי הם?) אילימא רבי עקיבא וחבריו, כל שכן דאיכא תורה ומעשים טובים. אלא הרוגי לוד". אלו הם דברי הרמב"ם, ואנו למדים מהם במפורש שהוא מדבר על "כל מי שנהרג במקום שאמרו יהרג ואל יעבור" והנה אותו אדם בחר במוות, במקום לעבור על העבירה, אך לא כאשר לא ניתנה לו שום בחירה ליהרג או לעבור עבירה. וכך כתב גם בספר "בינה ודעת", המצטט את דברי הרמב"ם וכותב שהנה, מי שקורא את דבריו, מבין שהרמב"ם לא כתב שכל אדם שנהרג על ידי גוי בגלל יהדותו, נחשב למקדש השם. קידוש השם- גם כשהגוי לא מכריח יהודי להיות גוי אך את הביטוי הזה, לפיו כל מי שנהרג על ידי גוי בגלל יהדותו נחשב למקדש השם, לא המציאו היום או אתמול. רבים וטובים הזכירוהו, רבים מגדולי ישראל כינו את ששת המליונים שנרצחו בשואה הנוראה בשם "קדושים" (ראו ב"מכתבים ומאמרים" למרן הגרא"מ שך זצ"ל, ח"ג עמוד כ"ה ועמוד פ"ו ובקובץ תשובות למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ח"א י"ח, שכינום בשם "קדושים"). בספר "בסתר רעם" מובא שאמירות ברוח זו הושמעו מפי רבנים חשובים. כך, למשל, נשא דבריו רבה של לנוביץ, רבי אהרן רבין הי"ד, כשיצא עם בני קהילתו בדרך לבית העלמין, כשהוא לבוש ב"קיטל". "אחים יקרים, אנו עוברים עתה אל מלכות השמים... אחרי הסבל הרב וייסורי הגיהנום שסבלנו עלי אדמות, מובטח לכם כי תגיעו אל גן העדן פנימה. לכן אל תדאגו, לכו בשמחה לקראת גורלכם. אשריכם, אשרינו, שזכינו למות כיהודים. מוות זה נחשב כמוות על קידוש ה', כי כל פשענו הוא בכך שאנו יהודים". הגרי"מ אהרונסון זצ"ל, שכאמור, התחבט רבות בענין, הכריע ש"במקום שהגוי מתאנה לשם יהודי ועצם המושג "יהדות" הוא שמפריע לו, הרי זה נקרא מומת על קידוש השם, אף אם אין הגוי מכריח את היהודי לעבור על דתו, שהרי כל אומות העולם יודעים בבירור שהעם היהודי הוא עם ה' וכל התנכלותם לעם זה ושנאתו אליו אינה אלא בעבור זה. לפיכך פשוט לי כי היהודים שהומתו בכל מיני מיתות משונות, על עצם היותם יהודים, נקראת מיתתם "קידוש ה'", כיון שהומתו על עצם היותם בני העם הנבחר, המתייחסים אליו יתברך". במקומות רבים בגטאות למדו היהודים החרדים לדבר ה' את הלכות קידוש ה'. הגאון רבי משה חיים לאו הי"ד, רבה של פיטערקוב (אביו של הגרי"מ לאו יבלחט"א, רבה של תל אביב), כתב ספר הלכתי בימי השואה על הלכות קידוש ה', אך הספר נאבד בשואה ושרדו ממנו רק חידושי התורה ששלח למספר רבנים, כדי שיתנו לו הסכמה על ספרו (הקטעים פורסמו בבטאון "מוריה", מכון ירושלים, שבט התשמ"ח). הגאון החריף רבי מנחם זמבה הי"ד, כתב וחידש חידושי תורה בענין קידוש ה', על פרקי הרמב"ם העוסקים בענין, והגאון רבי חיים אלעזר אייבשיץ מסר בגטו ויירושב שיעורים על הלכות קידוש ה' להרמב"ם. כך נמסרו שיעורים בנושא על ידי הגאון הרב קרליבך, רבה של המבורג והגאון הרב אהרונסון, רבה של סאניק. בקונטרס "ההרוגה עליך" מסופר על הרבי מסלונים הי"ד, ש"כשנהרג על קידוש ה' היה זה מתוך ישוב הדעת ולאחר כמה שנים שהכין עצמו לזה, והכין את הציבור לקיים מצות קידוש השם". גם הרבי מפיצאסנה הי"ד, רבי קלונימוס קלמיש שפירא, נשא שיחות התעוררות רבות, בהם הכין את צאן מרעיתו לקדש את ה' במיתה וביסורים, ה' ירחם וישמור. בספר "בסתר רעם" מביאה הרבנית פרבשטיין תחי' ציטוטים לא מעטים של רבני קהילות שמסרו "מודעא", לפיה אם ייסרו אותם בייסורים גדולים, בכל זאת לא יסטו הם מאמונתם בה', גם בשעה שלא יוכלו לשלוט על דיבורם ומחשבותם". מדוע הנרצחים ללא אפשרות בחירה- נחשבים למקדשי השם אנחנו מבולבלים, הלא כן? מצד אחד, אנו למדים מדברי הרמב"ם שמקדש השם הוא דוקא זה שהיתה בידו אפשרות בחירה, להיהרג על קדושת השם או לחיות כנכרי, והוא בחר למות על קדושת השם. ומאידך, אנו רואים כיצד גדולי עולם מחשיבים את מליוני קדושי השואה כקדושים שקידשו את השם במותם, למרות שלא היתה להם אפשרות לבחור בין יהדותם לחייהם. אי אפשר גם להתעלם מהביטוי, שנשמע במשך הדורות מגדולי תורה ודעת ומכל עמך ישראל, לפי הנהרגים על יהדותם, נחשבים למקדשי ה', וישראל למרות שאינם נביאים, הרי בני נביאים הם, ובודאי ביטויים של יהודים כשרים אינם נאמרים סתם כך. אם כן, כיצד מסבירים את הענין? הרבי מסלונים, בעל "נתיבות שלום" זצ"ל, נשא שיחה ארוכה בענין, ביום הזכרון של הרבי מסלונים-ברנוביץ הי"ד, שנרצח בשואה יחד עם קהל עדתו. כ"ק האדמו"ר מסלונים בעל "נתיבות שלום" התייחס לשאלה זו, אותה הגדיר כ"נושא מעיק מאוד על כל לב חושב". הוא אמר שמצד אחד נרצחו 6 מליון יהודים שהשיגו את המדרגה הנשגבה של הריגה על קידוש ה' יתברך, אך מאידך מעיק על הלב שנסתובב מההשגחה העליונה שרובם של הנרצחים לא ידעו כלל שהם נהרגים על קידוש ה' והם לא זכו להקריב את עצמם על קדושת שמו יתברך, שהרי לא היתה להם ברירה שלא להיהרג אם יהיו מוכנים לכפור בה', וכל מי שהיה ממוצא יהודי נהרג, ולרובם לא היה ישוב הדעת בשעה שנהרגו, ואיך ניתן לקרוא לזה קידוש השם? ואם בכל הדורות יחד עם דם ישראל שנשפך היה זה כרוך בדרך כלל עם ענין הנסיון, וזכו על ידי זה להשיג מעלת קידוש השם, הרי כאן גם זה לא היה, וקידוש השם היה נעלם מאלו שנהרגו". את התשובה לכך מצא גם הרבי מסלונים במערכת ההתייחסות לעם ישראל ומקומו של הפרט בתוך "כנסת ישראל", כפי שנתפרשו בתורת החסידות: "נתקשה הרבי ר' זושא בדברי התוספות... מי נכלל בכינוי 'ישראל קדושים הם'. ונגלה אליו בעל התוספות וביאר לו, שישראל בהתכללותם יחד קדושים הם, כי בכל מצווה יש גוף ונשמה, גוף המצווה הוא מה שבפועל מזמין את חברו לאכול אצלו, ונשמת המצווה היא הרצון הטוב שרוצה להזמין את חברו, וכל חלק בפני עצמו עדיין אין זה המצווה בשלמות, וזהו פירוש 'ישראל- קדושים הם', כאשר הם מצטרפים יחדיו – קדושים הם, זה רוצה ואין לו, ומרצונו הטוב נבראת נשמת המצווה, וזה יש לו ואינו רוצה – מזה נברא גוף המצווה, וכאשר מתאחדים יהודים אלו יחד, נעשה מזה ישראל קדושים הם, בשלמות, שיחדיו פעלו המצווה בשלמות בגוף ונשמה. וזהו כח האחדות הנמצא רק בישראל, שנהיה צרוף מכמה יהודים יחד". ומכאן דן הרבי ישירות בהרוגי השואה: "ועל פי זה נוכל להבין גם בנוגע לענין קידוש השם של הקדושים, אם כי אין ספק שהיו מהם הרבה מאד שמסרו נפשם על קידוש השם בשמחה, באהבה וברצון, ועליהם ודאי ראויים הדברים שאמרו חז"ל 'שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם', ו'אין כל בריה' היינו, שגם צדיקים קדושים וטהורים אינם יכולים לעמוד במחיצתם, ואצלם נתקיימה גם הנשמה של מצוות קידוש השם וגם המעשה בפועל, אך גם אלו שנהרגו פשוט מפני שלא היתה להם ברירה, ולא היתה להם כוונה של קידוש השם, הרי בפועל הרגו אותם, ונעשה בגופם המעשה של קידוש השם, מכיון שנהרגו רק מחמת היותם יהודים. ובסיכום: אלו שנהרגו בפועל על קידוש השם בלא מחשבה וכוונה, עם כל אלו שמקבלים על עצמם קידוש השם, בהצטרפותם יחד ישראל קדושים הם, שהמעשה של האחד והמחשבה של השני מתקשרים יחד להיות קידוש השם באופן הנשגב ביותר". הרבי מסלונים ראה את ימי השואה כפרק אחרון בתהליך חבלי משיח, ועל כן מצוות "ונקדשתי" מתייחסת במיוחד לדור זה, כפי שמצוות אחרות הוטלו במהלך ההסטוריה דווקא על דור מסוים. במסירות הנפש המוחלטת של כלל ישראל בימי השואה הושלמה מצוות קידוש השם הכוללת, "ונהיה כאילו כלל ישראל כולו מוסר נפשו כאחד על קידוש השם, כלשון הרמב"ם, ש'כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה'. וזוהי ההכנה הראויה של חבלי משיח האמיתיים שהם ההקדמה לביאת המשיח, שתכליתם היא שכל בית ישראל יקיימו את מצוות קידוש השם". לכן, גם אותם המוני יהודים שלא מתו מתוך אמונה, נוטלים חלק מרכזי במצוות קידוש השם של כלל ישראל. ולא עוד, אלא שבעצם התחברותם לכלל, מתגשם החזון "לא ידח ממנו נידח", שהוא "תיקון" הכרחי בדרך לגאולה: "והיו מהם כאלו שהיו מנותקים לגמרי מיהדות, לכל אלו היה זה בבחינת 'לבל ידח ממנו נדח', שעל ידי שנהרגו על קידוש השם הביאו תיקון לכל כלל ישראל, בהצטרפות המחשבות הטובות עם המעשה הטוב, ועל ידי זה היתה גם לנדחים עלייה, שהצטרפו במעשה לקיים קידוש השם, ועל ידי זה לקרב את התיקון הגמור בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו". מעשה קידוש השם של כלל ישראל בימי השואה הוא איפוא נקודת ההתחברות של כל פרט לכלל ישראל. מסיבה זו יש, לדעתו, ענין מיוחד באמירת תפילת "אב הרחמים" ו"יזכור" לזכר הרוגי השואה, האדם המתפלל מחבר עצמו מחדש אליהם: "להתקשר ולהתכלל אתם יחד, בבחינת 'ישראל קדושים הם', ולהרים את כל ענייני קידוש השם במחשבה לקידוש השם בפועל של הקדושים, שכל המחשבות הקדושות מצטרפות להם, וביחד הרי הם קידוש השם בשלימות, והקשר עם כל הקדושים הוא קשר המביא רוב ברכה, שעל ידי זה תגן עליו הקדושה והטהרה". בספר "בכל נפשך" מביא בשם מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל שסבר שנרצחי השואה אינם נחשבים לנהרגים על קידוש ה', ולעומת זאת, מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (כמובא בספר "דרך שיחה" ועוד ספרים) אמר שאכן ישנם הסוברים שהנרצחים בשואה נחשבים לאלו שנהרגו על קידוש ה' ושכך נהרגו מספר גדולים. מהי כוונת הגר"ח קניבסקי באמרו שכך נהרגו מספר גדולים? כנראה כוונתו למספר גדולי תורה שבירכו בשם ובמלכות ברכת "קידוש השם" לפני הירצחם. בספר "בסתר רעם" מצטטת הרבנית פרבשטיין תחי' משו"ת "מעמקים", שחיבר רבי אפרים אשרי, בו הוא מספר על פליטים שנמלטו מוורשה לליטא והתפלפלו עימו האם כשירצחו אותם, יצטרכו לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קידוש השם" או "וציוונו לקדש את השם", ועל כך שהגאון הנודע בעל ה"דבר לאברהם", רבי אברהם דובער כהנא-שפירא, רבה של קובנה, פסק לברך כנוסחת השל"ה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש את שמו ברבים". וכן, גם רבי אלחנן וסרמן הי"ד הורה לבנו רבי נפתלי לברך לפני הירצחו ברכה זו, כנוסחת השל"ה. כפרת הנרצחים בגלל יהדותם- עד כה דיברנו על מיהו מקדש ה'. אך כאשר יהודי נרצח משום שהוא יהודי, נאמר בגמרא שעוונותיו מתכפרים, למרות שאינו צדיק, אלא הוא היה רשע עד למיתתו ביד הנוכרים. דברים אלו מפורשים בדברי הגמרא בסנהדרין (מז,א), שהנהרג מתוך רשעו, מכפר במיתתו. הגמרא מביאה בהקשר לכך את הפסוק "מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך טמאו את היכל קדשך [וגו'] נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ", ואמרו חז"ל שהכוונה לאלו שהתחייבו עונש על עוונותיהם, אך לאחר שמתו כיהודים, נחשבים הם לחסידים וצדיקים, (ובבירור דברי הגמרא והפוסקים ראו בספר בינה ודעת סימן כ'). חיילי צה"ל והרוגי לוד הגמרא קובעת ש"הרוגי מלכות- אין אדם יכול לעמוד במחיצתן". ושואלת הגמרא: ומי הם הרוגי המלכות? אם נאמר שהכוונה לרבי עקיבא וחבריו, שמסרו את נפשם על קדושת ה', הרי בכל מקרה מדרגתם הרוחנית גבוהה ביותר לאין שיעור ושום אדם אינו יכול לעמוד במחיצתן בעולם הבא, לא רק בזכות שקידשו את ה' במותם, אלא בגלל שקידשו את ה' בכל רגע מחייהם. אלא, מסבירה הגמרא, מדובר על הרוגי לוד, ומסביר רש"י: "שני אחים היו, שמסרו עצמן על ישראל, שהודו על עצמם הריגת בת מלך". רש"י במסכת תענית (יח, ב) מספר לנו יותר מה התרחש שם, בלוד, כך: "שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה, ואמרו: היהודים הרגוה, וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל, ועמדו אלו ופדו את ישראל, ואמרו: אנו הרגנוה, והרג המלך לאלו בלבד". מסיבה זו כתב ראש ישיבת מיר מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (ברשימות שרשם לעצמו, מודפס בסוף שיחות מוסר) שחיילי צה"ל המוסרים את נפשם וגופם להצלת ישראל, אין כל אדם יכול לעמוד במחיצתם כמו הרוגי לוד, שמסרו את נפשם על הצלת ישראל. וכך כותב רבנו ה"פלא יועץ": "הרי אמרו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ועל כגון דא אמרו אפילו ריקנין שבישראל מלאים מצות כרמון, כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים ריקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל" (!!). והן אמת שאין הקב"ה לוקח שוחד מצוה כנגד עבירה ומשלם להם עונש על כל העבירות שעושים ועל כל ביטול מצוה שמבטלים, אבל גם כן יש לו שכר הרבה ליתן לאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כחם להציל ישראל מיד עכו"ם ולהציל עשוק מיד עושקו, מה טוב חלקם ומה נעים גורלם". הנושא ארוך ומורכב ובודאי נזכה לקבל תגובות מאליפות מהקוראים היקרים. רק נסיים בדברי חז"ל הקדושים, במדרש תהילים: "כי דורש דמים אותם זכר. כשיבא הקב"ה ליפרע פורענות הצדיקים, ולתבוע דמו של ר' עקיבא, הוא תובע דמו של בן קופיא, מהו ולא שכח צעקת ענוים, אינו שוכח דמן של ישראל מיד אומות העולם, ולא דמן של צדיקים בלבד אלא כל מי שנהרג בימי השמד... ר' אבהו בשם ר' אלעזר אומר כל צדיק וצדיק שאומות העולם הורגין אותו, הקב"ה כותבו בפורפוריא שלו, שנאמר "ידין בגוים מלא גויות", והקב"ה אומר לאומות העולם למה הרגתם הצדיקים שלי, כגון ר' חנינא בן תרדיון, וכל הנהרגין על קדוש שמי, והן כופרים ואומרים לא הרגנו אותם, מיד הביא הקב"ה פורפוריא שלו ודן אותם ונותן להם אפופסין, הוי "ולא שכח צעקת ענוים". אנו סמוכים ובטוחים שהקב"ה יושיענו במהרה, וינקום נקמת דם עבדיו השפוך בקרוב, ובעזרת ה', עוד השבוע, נזכה לראות כיצד יעלו מושיעים להר ציון לשפוט את הר עשיו, והיתה לה' המלוכה! (מתוך 'אתר השבת')

גוטסגוט

המאמר נראה מעניין, אך קצת קשה לקוראו כאן מפני הצגתו כדבוקה אחת.

שמא תואיל בטובך לשלוח קישור למקור ונוכל למוצאו שם?

נ.ב. כדי לכתוב עם רווח בין עדר ובין עדר מומלץ להיכנס לפורום דרך דפדפן אחר, ולא דרך אקספלורר.

על קידוש ה' ** כשגדולי התורה מסרו שיעורים בהלכות קידוש ה' והתחבטו ביניהם מהו נוסח הברכה לפני ההריגה ** התחבטותו של הגרי"מ אהרונסון בהיותו באושוויץ: האם קדושי השואה מקיימים מצוות 'קידוש השם'? מדעתו של הרמב"ם ועד הסברו של ה'נתיבות שלום' מסלונים** ומי היו 'הרוגי המלכות'? ** בין המצרים התשע"ד- מהרוגי לוד, קדושי שפירא וורמייזא, ששת מליון הקדושים ועד אייל יפרח, גלעד שאער ונפתלי פרנקל, במאמרו המרתק של הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א ** התאריך: י"א תמוז התש"א. המקום: הדרך אל ה'פורט התשיעי', גיא ההריגה של יהודי קובנה והסביבה. כל בן ישיבה שעלעל אי פעם בספר "קובץ שיעורים", קרא בודאי את ההקדמה המזעזעת של הספר, בו מתאר עד ראייה כיצד נרצח רבי אלחנן הי"ד, כשנלקח עם תלמידיו ועם רבנים וגדולי תורה מגטו קובנא-סלבודקא, אל בית המטבחים שב'מבצר התשיעי'. וכך מסופר בהקדמת ה"קובץ שיעורים": "רבי אלחנן דיבר בשקט, תוך מנוחה נפשית כתמיד, אף קולו לא השתנה במאומה. ארשת פניו הביעה רצינות רגילה, ובדיבורו לא הורגשה כל נימה פרטית. הוא לא ניסה אף להיפרד מבנו ר' נפתלי. שיחתו היתה מכוונת לכולם, לכלל ישראל, וכך הוא אמר: (בתרגום מאידיש): "במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל. אי לזאת אנו צריכים לשוב לה' בתשובה שלימה ומיד במקום. הזמן קצר. הדרך למבצר התשיעי קרובה. עלינו לדעת כי קרבנותינו יעלו יותר לרצון על ידי התשובה, ועל ידי כך נציל את חייהם של אחינו ואחיותינו באמריקה. שלא תעלה ברעיונינו איזו שהיא מחשבת פסול חס וחלילה, שהיא כפיגול ופוסלת את הקרבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הכי גדולה, "באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה". האש היוקדת את גופותינו היא האש שתחזור ותקים מחדש את בית ישראל", ורבי אלחנן נרצח ועלה בסערה השמיימה. שלושת הבחורים היקרים אייל יפרח, גיל-עד שעאר ויעקב נפתלי פרנקל, ה' יקום דמם, נרצחו ע"י בני עוולה. כולנו השתתפנו במסע ההלוויה הכואב ושמענו את המספידים מדברים על המושג "הרוגי מלכות", שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. מה הם אותם "הרוגי מלכות"? ומי נכלל בכלל "מקדשי השם"? קדושי וורמיזא למול קדושי השואה הרמב"ם, הנשר הגדול, מגדיר לנו את מצות קידוש ה' בהגדרותיו החותכות, הברורות: "כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה, שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר 'ולא תחללו את שם קדשי'... בשעת הגזרה, והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחביריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות, יהרג ואל יעבור אפילו על אחת משאר מצות, בין נאנס בתוך עשרה בין נאנס בינו לבין עובדי כוכבים". הרמב"ם ממשיך וכותב ש"כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג, ונהרג ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו, וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר, הרי זה קידש את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה קידש את השם ברבים כדניאל חנניה מישאל ועזריה ורבי עקיבא וחביריו, ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן, ועליהן נאמר "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה", ועליהם נאמר "אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח", וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג- הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל, הרי זה חילל את השם ברבים וביטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם".... לפי הגדרתו הנחרצת של הרמב"ם, מקדשי ה' הם אלו שהגויים הארורים רצו לרוצחם נפש, אם לא ימירו את דתם. דוקא כאשר היהודי בחר למות על אמונתו בה' יתברך, נחשב הוא למקדש ה'. בכל שבת אנו מתפללים "אב הרחמים". מה קרה לאותם קדושי עליון, המוגדרים במפורש כמקדשי ה'? כן. הם אכן מסרו את נפשם וגופם על יהדותם. בשנת ד' אלפים תתל"א. ארץ ישראל נשלטה בידי הסלדשוקים המוסלמים, שהציקו לנוצרים שחיו בירושלים. נזיר צרפתי שב מירושלים לאירופה והסעיר את הנוצרים על סבל אחיהם שבירושלים. הנוצרים כינסו אסיפה בקלירמון והחליטו פה אחד לצאת למסע כיבוש ירושלים מידי המוסלמים. רבבות נוצרים לבשו בגדים עטויי צלבים (ולכן מסע ההרג נקרא בשם 'מסע הצלב'). בראש הצבא הועמד הנסיך גוטפריד והצבא יצא לדרך. מאות עבריינים ואסירים קיבלו חנינה והצטרפו למסע. הצרפתיים לא חשבו במיוחד על הצלת נוצרי ירושלים, אלא על הכסף שישדדו בדרכם. גדודי הפושעים התארגנו ועד שמסע הצלב יצא לדרך, הם החליטו לשדוד גם את שכניהם, יהודי אירופה. גדודי הצלב גררו את יהודי רואין שבצרפת ורצחו יהודים שלא הסכימו להיכנס לבית תיפלתם. יהודי צרפת מיהרו לשלוח בקשה ליהודי גרמניה להתפלל עליהם. יהודי מגנצא סברו לתומם שהקיסר הגרמני הנריך יצילם מגדודי הצלב האימתניים. הם לא חששו לגורל עצמם, אך גזרו מיד יום תפילה ותענית להצלת יהודי צרפת, מבלי לדעת שכדאי להם לכוון בתפילתם גם על עצמם,כ'כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו הדבר- נענה תחילה'. המציאות טפחה על פניהם. חיילי מסע הצלב התקרבו לגרמניה בדרכם לירושלים. הקיסר מיהר להזהיר את הנסיך גוטפריד והנזיר שלא לגעת ביהודים לרעה. ואכן, גדודי הנסיך והנזיר לא נגעו ביהודי גרמניה. אך למרות אזהרת הקיסר, לא צייתו לו אספסוף הפושעים שהצטרפו ל"מסע הצלב" וביום ח' באייר פרצו לאשפיירא ורצחו 11 יהודים, שהציעו להם להתנצר, אך הם סירבו ונרצחו. הנוצרים הגיעו לוורמיזא. 800 יהודי העיר שילמו כסף רב להגמון המקומי כדי שיצילם וההגמון פתח בפניהם את דלתות ארמונו ושיכנם באולם גדול. במשך שבוע לחמו חיילי ההגמון בגדודי הצלב. כעבור שבוע הודיע ההגמון ליהודים שהנוצרים עומדים לפרוץ את הארמון והוא ממליץ להם להתנצר. היהודים ההמומים הודו להגמון בלבביות וביקשו ממנו להמתין. "אנו רוצים לדון בינינו ולהרהר יחדיו על הצעתך הנדיבה להתנצר. תן לנו מעט זמן לחשוב", הפצירו היהודים. ההגמון וחייליו המתינו להחלטת היהודים, אך ההחלטה לא הגיעה. כעבור מספר שעות פקעה סבלנותם של גדודי הנוצרים. הם פרצו לאולם והמחזה שנגלה לעיניהם היה נורא. 800 היהודים בחרו למות, כדי שלא ייאלצו להתנצר. ההורים הרגו את ילדיהם והזקנים הרגו את הצעירים, עד שכולם כאחד מתו על קידוש שם ה' יתברך. פרנסי יהודי מגנצא נפגשו עם ההגמון של עירם, שהציע להם להגיע, עם כל רכושם הרב, לארמונו. חיילי ההגמון נעלו את שערי חומות מגנצא בפני גדודי הפורעים, אך נוצרים מתוככי העיר פתחו את השערים והגדודים פשטו על העיר. אלפי יהודים, ששהו בארמון ההגמון, החליטו למות על קידוש ה', כדי שלא יכריחו אותם להתנצר. חלק מתושבי מגנצא נלחמו בגופם בגדודי הצלב, אך -50 מהם, ובראשם רבינו קלונימוס הי"ד, נרצחו על קידוש ה'. במגנצא בלבד נטבחו כ-100,000 יהודים. בסמוך לנהר הריין נעמד החסיד רבי שמואל, שלף מאכלת חדה וביקש מבנו הקטן להישחט על קידוש ה', כדי שלא יטבילוהו לנצרות. הבן הקטן פשט את צווארו, בירך ברכת "על קידוש ה' " בכוונה ואביו הרגו. בהמשך ביקש החסיד רבי שמואל מאדם אחר להרוג אותו עצמו, וכך עברה לה הסכין מאחד לאחד. בכל מגנצא נאותו רק 4 יהודים להתנצר, אך גם הם התחרטו כעבור יומיים ומתו על קידוש ה', מצטרפים אל רבבות אחיהם, שעלו אל תחת כסא הכבוד. עליהם, ועל עוד אלפים מיהודי אשכנז באותה התקופה, אנו אומרים "שמסרו נפשם על קדושת השם". לעומת זאת, בזמן השואה הנוראה, רצחו הגרמנים יש"ו יהודים מבלי שתהיה להם אפשרות להמיר את דתם. כאשר יהודי עמד על הרמפה, לא איפשרו לו להתנצר או להתאסלם, חלילה, ולהציל בכך את חייו. ב"חוקי נירנברג" האכזריים שקבעו הנאצים נאמר במפורש שכל מתבולל או מומר נחשב ליהודי, גם מספר דורות לאחור. הנאצים הרגו גם מומרים, שהמירו את דתם, וחיפשו יהודים שהתחבאו במנזרים וכנסיות והתנהגו כנוצרים לכל דבר. ואכן, הגאון רבי יהושע משה אהרונסון זצ"ל מספר בספר זכרונותיו "עלי מרורות" (עליו כתבנו בעבר בבמה נכבדה זו) ששאלה זו ניקרה במוחו שוב ושוב, גם בעומדו על סף המשרפות, בהיותו בגיא הצלמוות באושוויץ ובוכנוואלד. הוא כותב: "הנאצים לחמו בשנאה שטנית לא רק כנגד היהודים, אלא גם כנגד כל דבר של יהדות, אבל הם לא גזרו לעבור על הדת. הם לא נתנו ליהודים ברירה, לעבור על הדת ולהינצל או להחזיק בדת וליהרג. הם בחרו בקו של חיסול שיטתי לכל יהודי אשר יהודי יכונה. השאלה היא האם יהודי, שהומת עבור היותו יהודי, הוא מקדש השם במיתתו? לכאורה, הגמרות כולן, וכן רבותינו הראשונים, אינם דנים אלא בגוי האונס לעבור על הדת "מה לך יוצא להיסקל? על שמלתי את בני". כאשר שוחחתי עם האברכים בכולל על נושא זה (וטענתי ש"קידוש ה'" הוא רק בשעה שנותנים ביד הנרצח ברירה למות ולא לעבור על דת, או לחיות ולעבור על דת), אמרו רבים ש"הרמב"ם אומר שכל מי שהרגוהו בגלל שהוא יהודי- הוא בכלל מקדשי השם". משפט זה, לפיו כך סובר הרמב"ם, שב על עצמו שוב ושוב. ואכן, רבים וטובים "ציטטו" בשם הרמב"ם באגרת השמד דברים אלו. בספר "קידוש השם" כותב ש"כבר פסק הרמב"ם שיהודי שנהרג, ואפילו לא משום שרצו להעבירו על דתו, ורק על שום שיהודי הוא, נקרא קדוש", וכך "מצטטים" רבים בשם הרמב"ם. אך האם האם זוהי כוונת הרמב"ם? הבה ונראה. הרמב"ם כותב ב"אגרת השמד" כך: "כל מי שנהרג במקום שאמרו יהרג ואל יעבור וכו'... ואמרו חז"ל (שיר השירים רבה ב,ז ) "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה" וגו', השבעתי בדורות של שמד, בצבאות שעשו לי צביוני (=רצוני) ואני עשיתי צביונם, או באיילות השדה, דמם עלי כדם צבי ואייל, ועליהם הוא אומר: "כי עליך הורגנו כל היום". וממשיך הרמב"ם וכותב: "ואיש אשר יזכהו הק-ל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג על קדושת השם, ואפילו היו עוונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו, הוא מעולם הבא, ואפילו לא היה תלמיד חכם, וכן אמרו (בבא בתרא י,ב) "במקום שהרוגי מלכות עומדים- אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. מאן נינהו? (=מי הם?) אילימא רבי עקיבא וחבריו, כל שכן דאיכא תורה ומעשים טובים. אלא הרוגי לוד". אלו הם דברי הרמב"ם, ואנו למדים מהם במפורש שהוא מדבר על "כל מי שנהרג במקום שאמרו יהרג ואל יעבור" והנה אותו אדם בחר במוות, במקום לעבור על העבירה, אך לא כאשר לא ניתנה לו שום בחירה ליהרג או לעבור עבירה. וכך כתב גם בספר "בינה ודעת", המצטט את דברי הרמב"ם וכותב שהנה, מי שקורא את דבריו, מבין שהרמב"ם לא כתב שכל אדם שנהרג על ידי גוי בגלל יהדותו, נחשב למקדש השם. קידוש השם- גם כשהגוי לא מכריח יהודי להיות גוי אך את הביטוי הזה, לפיו כל מי שנהרג על ידי גוי בגלל יהדותו נחשב למקדש השם, לא המציאו היום או אתמול. רבים וטובים הזכירוהו, רבים מגדולי ישראל כינו את ששת המליונים שנרצחו בשואה הנוראה בשם "קדושים" (ראו ב"מכתבים ומאמרים" למרן הגרא"מ שך זצ"ל, ח"ג עמוד כ"ה ועמוד פ"ו ובקובץ תשובות למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ח"א י"ח, שכינום בשם "קדושים"). בספר "בסתר רעם" מובא שאמירות ברוח זו הושמעו מפי רבנים חשובים. כך, למשל, נשא דבריו רבה של לנוביץ, רבי אהרן רבין הי"ד, כשיצא עם בני קהילתו בדרך לבית העלמין, כשהוא לבוש ב"קיטל". "אחים יקרים, אנו עוברים עתה אל מלכות השמים... אחרי הסבל הרב וייסורי הגיהנום שסבלנו עלי אדמות, מובטח לכם כי תגיעו אל גן העדן פנימה. לכן אל תדאגו, לכו בשמחה לקראת גורלכם. אשריכם, אשרינו, שזכינו למות כיהודים. מוות זה נחשב כמוות על קידוש ה', כי כל פשענו הוא בכך שאנו יהודים". הגרי"מ אהרונסון זצ"ל, שכאמור, התחבט רבות בענין, הכריע ש"במקום שהגוי מתאנה לשם יהודי ועצם המושג "יהדות" הוא שמפריע לו, הרי זה נקרא מומת על קידוש השם, אף אם אין הגוי מכריח את היהודי לעבור על דתו, שהרי כל אומות העולם יודעים בבירור שהעם היהודי הוא עם ה' וכל התנכלותם לעם זה ושנאתו אליו אינה אלא בעבור זה. לפיכך פשוט לי כי היהודים שהומתו בכל מיני מיתות משונות, על עצם היותם יהודים, נקראת מיתתם "קידוש ה'", כיון שהומתו על עצם היותם בני העם הנבחר, המתייחסים אליו יתברך". במקומות רבים בגטאות למדו היהודים החרדים לדבר ה' את הלכות קידוש ה'. הגאון רבי משה חיים לאו הי"ד, רבה של פיטערקוב (אביו של הגרי"מ לאו יבלחט"א, רבה של תל אביב), כתב ספר הלכתי בימי השואה על הלכות קידוש ה', אך הספר נאבד בשואה ושרדו ממנו רק חידושי התורה ששלח למספר רבנים, כדי שיתנו לו הסכמה על ספרו (הקטעים פורסמו בבטאון "מוריה", מכון ירושלים, שבט התשמ"ח). הגאון החריף רבי מנחם זמבה הי"ד, כתב וחידש חידושי תורה בענין קידוש ה', על פרקי הרמב"ם העוסקים בענין, והגאון רבי חיים אלעזר אייבשיץ מסר בגטו ויירושב שיעורים על הלכות קידוש ה' להרמב"ם. כך נמסרו שיעורים בנושא על ידי הגאון הרב קרליבך, רבה של המבורג והגאון הרב אהרונסון, רבה של סאניק. בקונטרס "ההרוגה עליך" מסופר על הרבי מסלונים הי"ד, ש"כשנהרג על קידוש ה' היה זה מתוך ישוב הדעת ולאחר כמה שנים שהכין עצמו לזה, והכין את הציבור לקיים מצות קידוש השם". גם הרבי מפיצאסנה הי"ד, רבי קלונימוס קלמיש שפירא, נשא שיחות התעוררות רבות, בהם הכין את צאן מרעיתו לקדש את ה' במיתה וביסורים, ה' ירחם וישמור. בספר "בסתר רעם" מביאה הרבנית פרבשטיין תחי' ציטוטים לא מעטים של רבני קהילות שמסרו "מודעא", לפיה אם ייסרו אותם בייסורים גדולים, בכל זאת לא יסטו הם מאמונתם בה', גם בשעה שלא יוכלו לשלוט על דיבורם ומחשבותם". מדוע הנרצחים ללא אפשרות בחירה- נחשבים למקדשי השם אנחנו מבולבלים, הלא כן? מצד אחד, אנו למדים מדברי הרמב"ם שמקדש השם הוא דוקא זה שהיתה בידו אפשרות בחירה, להיהרג על קדושת השם או לחיות כנכרי, והוא בחר למות על קדושת השם. ומאידך, אנו רואים כיצד גדולי עולם מחשיבים את מליוני קדושי השואה כקדושים שקידשו את השם במותם, למרות שלא היתה להם אפשרות לבחור בין יהדותם לחייהם. אי אפשר גם להתעלם מהביטוי, שנשמע במשך הדורות מגדולי תורה ודעת ומכל עמך ישראל, לפי הנהרגים על יהדותם, נחשבים למקדשי ה', וישראל למרות שאינם נביאים, הרי בני נביאים הם, ובודאי ביטויים של יהודים כשרים אינם נאמרים סתם כך. אם כן, כיצד מסבירים את הענין? הרבי מסלונים, בעל "נתיבות שלום" זצ"ל, נשא שיחה ארוכה בענין, ביום הזכרון של הרבי מסלונים-ברנוביץ הי"ד, שנרצח בשואה יחד עם קהל עדתו. כ"ק האדמו"ר מסלונים בעל "נתיבות שלום" התייחס לשאלה זו, אותה הגדיר כ"נושא מעיק מאוד על כל לב חושב". הוא אמר שמצד אחד נרצחו 6 מליון יהודים שהשיגו את המדרגה הנשגבה של הריגה על קידוש ה' יתברך, אך מאידך מעיק על הלב שנסתובב מההשגחה העליונה שרובם של הנרצחים לא ידעו כלל שהם נהרגים על קידוש ה' והם לא זכו להקריב את עצמם על קדושת שמו יתברך, שהרי לא היתה להם ברירה שלא להיהרג אם יהיו מוכנים לכפור בה', וכל מי שהיה ממוצא יהודי נהרג, ולרובם לא היה ישוב הדעת בשעה שנהרגו, ואיך ניתן לקרוא לזה קידוש השם? ואם בכל הדורות יחד עם דם ישראל שנשפך היה זה כרוך בדרך כלל עם ענין הנסיון, וזכו על ידי זה להשיג מעלת קידוש השם, הרי כאן גם זה לא היה, וקידוש השם היה נעלם מאלו שנהרגו". את התשובה לכך מצא גם הרבי מסלונים במערכת ההתייחסות לעם ישראל ומקומו של הפרט בתוך "כנסת ישראל", כפי שנתפרשו בתורת החסידות: "נתקשה הרבי ר' זושא בדברי התוספות... מי נכלל בכינוי 'ישראל קדושים הם'. ונגלה אליו בעל התוספות וביאר לו, שישראל בהתכללותם יחד קדושים הם, כי בכל מצווה יש גוף ונשמה, גוף המצווה הוא מה שבפועל מזמין את חברו לאכול אצלו, ונשמת המצווה היא הרצון הטוב שרוצה להזמין את חברו, וכל חלק בפני עצמו עדיין אין זה המצווה בשלמות, וזהו פירוש 'ישראל- קדושים הם', כאשר הם מצטרפים יחדיו – קדושים הם, זה רוצה ואין לו, ומרצונו הטוב נבראת נשמת המצווה, וזה יש לו ואינו רוצה – מזה נברא גוף המצווה, וכאשר מתאחדים יהודים אלו יחד, נעשה מזה ישראל קדושים הם, בשלמות, שיחדיו פעלו המצווה בשלמות בגוף ונשמה. וזהו כח האחדות הנמצא רק בישראל, שנהיה צרוף מכמה יהודים יחד". ומכאן דן הרבי ישירות בהרוגי השואה: "ועל פי זה נוכל להבין גם בנוגע לענין קידוש השם של הקדושים, אם כי אין ספק שהיו מהם הרבה מאד שמסרו נפשם על קידוש השם בשמחה, באהבה וברצון, ועליהם ודאי ראויים הדברים שאמרו חז"ל 'שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם', ו'אין כל בריה' היינו, שגם צדיקים קדושים וטהורים אינם יכולים לעמוד במחיצתם, ואצלם נתקיימה גם הנשמה של מצוות קידוש השם וגם המעשה בפועל, אך גם אלו שנהרגו פשוט מפני שלא היתה להם ברירה, ולא היתה להם כוונה של קידוש השם, הרי בפועל הרגו אותם, ונעשה בגופם המעשה של קידוש השם, מכיון שנהרגו רק מחמת היותם יהודים. ובסיכום: אלו שנהרגו בפועל על קידוש השם בלא מחשבה וכוונה, עם כל אלו שמקבלים על עצמם קידוש השם, בהצטרפותם יחד ישראל קדושים הם, שהמעשה של האחד והמחשבה של השני מתקשרים יחד להיות קידוש השם באופן הנשגב ביותר". הרבי מסלונים ראה את ימי השואה כפרק אחרון בתהליך חבלי משיח, ועל כן מצוות "ונקדשתי" מתייחסת במיוחד לדור זה, כפי שמצוות אחרות הוטלו במהלך ההסטוריה דווקא על דור מסוים. במסירות הנפש המוחלטת של כלל ישראל בימי השואה הושלמה מצוות קידוש השם הכוללת, "ונהיה כאילו כלל ישראל כולו מוסר נפשו כאחד על קידוש השם, כלשון הרמב"ם, ש'כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה'. וזוהי ההכנה הראויה של חבלי משיח האמיתיים שהם ההקדמה לביאת המשיח, שתכליתם היא שכל בית ישראל יקיימו את מצוות קידוש השם". לכן, גם אותם המוני יהודים שלא מתו מתוך אמונה, נוטלים חלק מרכזי במצוות קידוש השם של כלל ישראל. ולא עוד, אלא שבעצם התחברותם לכלל, מתגשם החזון "לא ידח ממנו נידח", שהוא "תיקון" הכרחי בדרך לגאולה: "והיו מהם כאלו שהיו מנותקים לגמרי מיהדות, לכל אלו היה זה בבחינת 'לבל ידח ממנו נדח', שעל ידי שנהרגו על קידוש השם הביאו תיקון לכל כלל ישראל, בהצטרפות המחשבות הטובות עם המעשה הטוב, ועל ידי זה היתה גם לנדחים עלייה, שהצטרפו במעשה לקיים קידוש השם, ועל ידי זה לקרב את התיקון הגמור בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו". מעשה קידוש השם של כלל ישראל בימי השואה הוא איפוא נקודת ההתחברות של כל פרט לכלל ישראל. מסיבה זו יש, לדעתו, ענין מיוחד באמירת תפילת "אב הרחמים" ו"יזכור" לזכר הרוגי השואה, האדם המתפלל מחבר עצמו מחדש אליהם: "להתקשר ולהתכלל אתם יחד, בבחינת 'ישראל קדושים הם', ולהרים את כל ענייני קידוש השם במחשבה לקידוש השם בפועל של הקדושים, שכל המחשבות הקדושות מצטרפות להם, וביחד הרי הם קידוש השם בשלימות, והקשר עם כל הקדושים הוא קשר המביא רוב ברכה, שעל ידי זה תגן עליו הקדושה והטהרה". בספר "בכל נפשך" מביא בשם מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל שסבר שנרצחי השואה אינם נחשבים לנהרגים על קידוש ה', ולעומת זאת, מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (כמובא בספר "דרך שיחה" ועוד ספרים) אמר שאכן ישנם הסוברים שהנרצחים בשואה נחשבים לאלו שנהרגו על קידוש ה' ושכך נהרגו מספר גדולים. מהי כוונת הגר"ח קניבסקי באמרו שכך נהרגו מספר גדולים? כנראה כוונתו למספר גדולי תורה שבירכו בשם ובמלכות ברכת "קידוש השם" לפני הירצחם. בספר "בסתר רעם" מצטטת הרבנית פרבשטיין תחי' משו"ת "מעמקים", שחיבר רבי אפרים אשרי, בו הוא מספר על פליטים שנמלטו מוורשה לליטא והתפלפלו עימו האם כשירצחו אותם, יצטרכו לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קידוש השם" או "וציוונו לקדש את השם", ועל כך שהגאון הנודע בעל ה"דבר לאברהם", רבי אברהם דובער כהנא-שפירא, רבה של קובנה, פסק לברך כנוסחת השל"ה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש את שמו ברבים". וכן, גם רבי אלחנן וסרמן הי"ד הורה לבנו רבי נפתלי לברך לפני הירצחו ברכה זו, כנוסחת השל"ה. כפרת הנרצחים בגלל יהדותם עד כה דיברנו על מיהו מקדש ה'. אך כאשר יהודי נרצח משום שהוא יהודי, נאמר בגמרא שעוונותיו מתכפרים, למרות שאינו צדיק, אלא הוא היה רשע עד למיתתו ביד הנוכרים. דברים אלו מפורשים בדברי הגמרא בסנהדרין (מז,א), שהנהרג מתוך רשעו, מכפר במיתתו. הגמרא מביאה בהקשר לכך את הפסוק "מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך טמאו את היכל קדשך [וגו'] נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ", ואמרו חז"ל שהכוונה לאלו שהתחייבו עונש על עוונותיהם, אך לאחר שמתו כיהודים, נחשבים הם לחסידים וצדיקים, (ובבירור דברי הגמרא והפוסקים ראו בספר בינה ודעת סימן כ'). חיילי צה"ל והרוגי לוד הגמרא קובעת ש"הרוגי מלכות- אין אדם יכול לעמוד במחיצתן". ושואלת הגמרא: ומי הם הרוגי המלכות? אם נאמר שהכוונה לרבי עקיבא וחבריו, שמסרו את נפשם על קדושת ה', הרי בכל מקרה מדרגתם הרוחנית גבוהה ביותר לאין שיעור ושום אדם אינו יכול לעמוד במחיצתן בעולם הבא, לא רק בזכות שקידשו את ה' במותם, אלא בגלל שקידשו את ה' בכל רגע מחייהם. אלא, מסבירה הגמרא, מדובר על הרוגי לוד, ומסביר רש"י: "שני אחים היו, שמסרו עצמן על ישראל, שהודו על עצמם הריגת בת מלך". רש"י במסכת תענית (יח, ב) מספר לנו יותר מה התרחש שם, בלוד, כך: "שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה, ואמרו: היהודים הרגוה, וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל, ועמדו אלו ופדו את ישראל, ואמרו: אנו הרגנוה, והרג המלך לאלו בלבד". מסיבה זו כתב ראש ישיבת מיר מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (ברשימות שרשם לעצמו, מודפס בסוף שיחות מוסר) שחיילי צה"ל המוסרים את נפשם וגופם להצלת ישראל, אין כל אדם יכול לעמוד במחיצתם כמו הרוגי לוד, שמסרו את נפשם על הצלת ישראל. וכך כותב רבנו ה"פלא יועץ": "הרי אמרו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ועל כגון דא אמרו אפילו ריקנין שבישראל מלאים מצות כרמון, כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים ריקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל" (!!). והן אמת שאין הקב"ה לוקח שוחד מצוה כנגד עבירה ומשלם להם עונש על כל העבירות שעושים ועל כל ביטול מצוה שמבטלים, אבל גם כן יש לו שכר הרבה ליתן לאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כחם להציל ישראל מיד עכו"ם ולהציל עשוק מיד עושקו, מה טוב חלקם ומה נעים גורלם". הנושא ארוך ומורכב ובודאי נזכה לקבל תגובות מאליפות מהקוראים היקרים. רק נסיים בדברי חז"ל הקדושים, במדרש תהילים: "כי דורש דמים אותם זכר. כשיבא הקב"ה ליפרע פורענות הצדיקים, ולתבוע דמו של ר' עקיבא, הוא תובע דמו של בן קופיא, מהו ולא שכח צעקת ענוים, אינו שוכח דמן של ישראל מיד אומות העולם, ולא דמן של צדיקים בלבד אלא כל מי שנהרג בימי השמד... ר' אבהו בשם ר' אלעזר אומר כל צדיק וצדיק שאומות העולם הורגין אותו, הקב"ה כותבו בפורפוריא שלו, שנאמר "ידין בגוים מלא גויות", והקב"ה אומר לאומות העולם למה הרגתם הצדיקים שלי, כגון ר' חנינא בן תרדיון, וכל הנהרגין על קדוש שמי, והן כופרים ואומרים לא הרגנו אותם, מיד הביא הקב"ה פורפוריא שלו ודן אותם ונותן להם אפופסין, הוי "ולא שכח צעקת ענוים". אנו סמוכים ובטוחים שהקב"ה יושיענו במהרה, וינקום נקמת דם עבדיו השפוך בקרוב, ובעזרת ה', עוד השבוע, נזכה לראות כיצד יעלו מושיעים להר ציון לשפוט את הר עשיו, והיתה לה' המלוכה! (מתוך 'אתר השבת')

כנראה שזה אותו דבר.
[רק שבד"כ כשאומרים הרוגי מלכות מתכוונים לעשרת הרוגי מלכות. כמו בפסחים נ. סוטה מח: ב"ב י: סנהדרין יא.] 

עקביה

לא טענתי שמהספרי מוכח שזו נקראת הריגה על קידוש השם, אלא שיש בזה דבר מיוחד ושונה מסתם אדם שנהרג, נניח בתאונת דרכים.

רואים מהספרי שהנהרג ע"י גוי הוא בעל מעלה גדולה יותר.  

היום מצאתי מציאה:

נישטאיך
תודה רבה.

את האשכול הראשון קראתי. השני ארוך מדי...
יש לי מה להעיר על קצת דברים באשכול הראשון, אבל כיון שאני מסתפק היכן כדאי לעשות זאת, כאן או שם, לע"ע אני אוחז בפלך שתיקה.

<יהודי הנהרג ע"י גוי - מת על קידוש השם?>

מי שנהרג בגלל היותו יהודי

על אף שהיה רחוק מקיום המצוות ולהיות בהגדרה מלאה של יהודי ירא השם

נכלל בגדר קדוש בגלל שכל מה שנהרג זה על היותו מכונה יהודי

אריאל

תודה רבה!

מצאתי אשכול אחד אבל זכור לי שהיה עוד אשכול ארוך יותר קישור
הרב מיכי התעניין הרבה בנושאים של מסירת הנפש, יהרג ואל יעבור והמסתעף (והנה גם יש מתעניין בזה;)