| נשלח ב-27/2/2015 10:05 |
 |
| |
ציטוטים אקדמיים מופלאים- שלא- לומר- מופרכים
כיוון שראיתי שרוח פורים-תוירע כבר נחה על הפורום, החלטתי לאזור כגבר חלציי (ביטוי שלמדתי מאריאל73 :) ולבוא חשבון (כך!) עם עולם האקדמי-ה שרוממות המדע בגרונה ולעגי שפה בידה, וכפי שעיני הקורא תחזינה מישרים.
הנה זה כמה שנים מיום שעמדתי על דעת פסאודו-חכמת האקדמי-ה גיליתי משפטים וניסוחים מעורפלים ומעוקמים עד בלי די, שמופיעים כחלק ממחקרים וספרים מכובדים ואין פוצה פה ומצפצף.
אז תרשו לי לנצל את הפורום הנכבד הזה, המכיל לא מעט חכמים בעיניהם מאוני' בר-מינן והאוני' העוורית וגרורותיהן, ולפרסם חומרים-חומרים הכמוסים באוצרותיי, וכל המוסיף - מוסיפים לו!
ואלו הכללים לציטוט הראוי לבוא באשכול הכופֵר הזה -
א) העתקת המשפטים במדויק.
ב) מראה מקום אקדמי.
ג) קישור ו\או צילום המשפטים מהמקור.
ד) איזשהו קשר לעולם היהודי (מומלץ).
ה) שימוש בפונט אקדמי ולא זה של ברירת המחדל (מומלץ).
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2015 19:26 |
|
| |
לענ"ד קריאת פנקסים וטויוטות של יוצרים שלא פורסמו ע"י היוצרים נובעת מיצר סקרנות, שלא לומר מציצנות, של קוראים או של חוקרים העצלים ללמוד כראוי את יצירותיהם האמתיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2015 17:59 |
|
| |
www.youtube.com/watch?v=WqCohLl7OqI
הפינקסים והטיוטות של כל יוצר הם חומר רב ערך להבנתו. אין כל פגם בקריאת פינקסיו של סופר ואיש ציבור. הטקסט שהובא אינו שירה ואינו ספרות. התוכן אומר דבר פשוט שאני מסכים לו בכל לב. אבל דרך האמירה מעידה על אדם המאוהב במילים שלו, מתפלש בהן, מתלקק בהן, מגלה רגשנות יתר, חסר ביקורת וטעם, חסר יכולת לומר דבר פשוט וברור. עד כאן ניחא, אבל רגשנות היתר מכוונת להשפיע על הקורא, לעורר אצלו רגשנות לדחוק את הביקורת שלו. כאשר אדם כזה סוחף ציבור אחריו, הרומנטיקה הזו עלולה להיות מסוכנת.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2015 16:17 |
|
| |
שמעתי למה המגילה לא נקראת על שמו של מרדכי?
גבר היה גומר את הסיפור במספר מילים. אשה עושה מכל דבר מגילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2015 15:59 |
|
| |
תודה יש.
אני הייתי אומר שהמגילה מורכבת ממקור a (אסתר) ומקור m (מרדכי), מקור A מספר על גזרת אחשוורוש שהופרה ע"י אשתו אסתר ומקור M על מאבק בין השרים מרדכי והמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2015 13:04 |
|
| |
אתרגם למענך את הפסקה המצחיקה ביותר (האמת שחלק גדול קצת משמים):
המגילה היא טקסט כה מורכב עד שלעורך לא היתה ברירה במקרים מסוימים כי אם ליצור דמות אחת על ידי צירוף שתי
דמויות שהיו במקור עצמאיות. המקרה המפורש ביותר של זה הוא ושתי, שבו העורך השאיר לנו רמז או שניים. ראשית, כבר שמה הוא וּשְתֵי, שמשמעותו שהיא באמת שני אנשים. מעבר לכך הטקסט מבהיר זאת בכך שהוא אומר "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים" - "גם המלכה 'וּשְתֵי' עֻשתה משתי נשים". בטקסט שלפנינו המלה משתי (=משתה) מאויתת לא נכון; הדבר כנראה נובע מטעות סופר של סופר ששתה באותו זמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2015 12:16 |
|
| |
אברם, יש סיכוי שתוכל לתרגם את זה?
אם תעשה כן מובילנא מאני אבתרך לבי מסותא.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2015 11:39 |
|
| |
כדי להחזיר את הדיון למטרתו המקורית, הנה קטע דגול מרבבה בו (שוב) האקדמי-ה צוחקת על עצמה - הבעיה היחידה שהוא באנגלית, אז בקצרה, הכותב* טוען שלאחר ששתה כדבעי הוא החל לראות כפילויות במגילה, ואז גילה שהמגילה עצמה מורכבת משני מקורות + עורך: מקור A - ארור המן מקור B - ברוך מרדכי והעורך (Redactor), או במקרה הזה עורכת, היא לא אחרת מאשר אסתר שהפכה ל- RABBA - האחראית לשילוב בין A ל- B ובין B ל- A http://thetorah.com/seeing-doublets-source-comical-megillat-esther/ (הכי חשוב כמובן לקרוא את את הערות השוליים!)
_________________________________________ * הרב ד"ר אשר טוב-לב, פרופסור לאוֹאֶנולוגיה של המזרח הקדום באוני' עמק נאפֶּה, קליפורניה, ומחבר הספרים "סָטֹל יִסָּטֵל – מדריך למסטול המקראי", ו"עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ – מה עישנו במקדש?"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2015 19:09 |
|
| |
הראי"ה קוק כתב דברים בפנקסיו כי היו לו מחשבות מבריקות או שירים או דברים שאמר בע"פ בהשראה מיוחדת והוא רשם אותם על מנת שלא ישתכחו ממנו. לדוגמא, אחרי שיחה עם בנימין מנשה לוין, כתב בפנקס דברים שאח"כ התפרסמו כהקדמתו לשיר השירים. אפשר לומר שפנקסיו הם מעין יומן תורני-הגותי-שירי.
תוקן על ידי מם80 ב- 02/03/2015 19:12:43
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2015 18:30 |
|
| |
מ
תודה.
כמובן, יש עוד סיבות מדוע לכתוב בפנקס. אז הנה יש לנו שתים, ואני מניח שאתה מסכים למה שכתבתי לעיל.
א. טיוטה. לא סופי. ולא מנוסח בהכרח במדוייק.
לכן:
אי אפשר לדעת אם זו דעתו למסקנה.
אי אפשר לדייק דיוקים.
ב. זהירות מפירסום. חשש מפירסום בשמו.
דוגמא לדבר שהוזכרה בעבר הם מכתבי בעל ה"שרידי אש" לחברו פרופסור אטלס כמדומה, שפורסמו בידי החוקר מלך שפירא, מחבר הביוגרפיה שלו. (אני כותב מהזכרון כי הנושא סוקר בעבר באיזה אשכול).
השאלה איזה מן הצדדים האלו, אם בכלל, מסביר את כתיבתו של הרב קוק.
אחד האופנים שהדברים ניתנים לבדיקה הוא על ידי השוואת החומר הבלתי מפורסם למפורסם, וזיהוי הבדלים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2015 14:44 |
|
| |
מיימוני,
כשאדם כותב דברים בפנקסים או באגרות או ביומנים, זה בד"כ מביע את דעתו מבלי שלמד את הדברים בעיון, וגם אם למדם בעיון, אפשר שלאחר-מכן שינה את דעתו, וגם אם כתיבתו משקפת באמת את דעתו, בד"כ כתיבתו אינה מנוסחת בצורה מדויקת ובהירה. להבדיל, חיבור ספרים דורש מחשבה ויסודיות ועריכה מסדר גדול. כתב הרמב"ם: "מה שיחוק אדם בידו ויכתבהו על הספר, ראוי לו שיחזרהו אלף פעמים (בטרם יוציאו לאור) אילו יתכן זה". והרנ"ק אמר שאם אדם כתב ספר, יגנוז אותו במגירה ל-15 שנה, ואם כעבור 15 שנה הספר עדיין לטעמו, יוציאו לאור.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2015 09:02 |
|
| |
וד"ל. וצריך לזכור שמדובר בת"ח חשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2015 07:15 |
|
| |
מ
בד"כ יש לי חוסר נוחות מפרסום דברים שכותבם לא הוציאם לאור בספרים,
1. כי אין לדעת עד כמה הם באמת משקפים את מחשבתו,
או
2. האם פרסומם נעשה על דעתו או שלא.
התוכל להסביר את הסעיף הראשון שכתבת? זה שאדם כותב ומסתיר, אני בהחלט מבין. למשל, יש כאלו שכותבים בעצור מפני שהפנקסים התמלאו ואין להם מקום ביטוי אחר.
אבל כתיבה שאינה משקפת את דעתו? כוונתך להווה אמינא שהוא רק בודק וחוזר ממנה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2015 22:51 |
|
| |
אתה צודק שכתיבתו של הראי"ה בפנקסים ענתה על צורך נפשי אישי להתבטא. אולם כשאדם כותב דברים, הוא בד"כ יודע שאפשר שיתפרסמו בעתיד. ואכן ספרי האורות השונים, שערכו תלמידיו, מורכבים גם מפסקאות שבפנקסיו. מהבחינה הזו, בד"כ יש לי חוסר נוחות מפרסום דברים שכותבם לא הוציאם לאור בספרים, כי אין לדעת עד כמה הם באמת משקפים את מחשבתו, או האם פרסומם נעשה על דעתו או שלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2015 22:35 |
|
| |
משוררים עובדים על השירים שלהם. הוא כתב כתיבה אישית. הכתיבה שלו איננה קבילה כשירה (ולא כשום דבר אחר), אלא היא צורך שלו לעצמו להתבטא. כמובן שאם אנו רוצים אנו יכולים לנסות להבין מהכתיבה שלו את הרעיונות שהיו לו בראש.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2015 22:17 |
|
| |
אמנם הראי"ה קוק כתב שירים, אולם לענ"ד לא היתה לו נפש של משורר, כגוזמה המקובלת על תלמידיו ותלמידי תלמידיו. אדרבא משוררים מדייקים מאד בכללי התחביר, וכתיבה במשיכת קולמוס, כפי שהראי"ה כתב ביומניו, נחשבת אצל משוררים לכתיבה חובבנית. אולם לראי"ה קוק היתה נפש של הוגה דעות, ובדורו היו הוגי דעות הן בישראל והן באומות העולם שכתבו את הגותם בצורה ספרותית ולא בצורה מדעית.
|
|
|
|
|
