על בורות וידיעה

נאמר במשלי: שתה מים מבורך ונוזלים מבארך. מבאר המדרש: כיצד אם רוצה אדם ללמוד תורה, אל יאמר אלמד מן הרחוק, ואח"כ אלמד מן הקרוב, אלא ילמד מן הקרוב ואח"כ מן הרחוק.

פירש רמ"ק: בור הוא החצוב להקוות שם מימי הגשם והבאר היא הנובעת.

שתה מים מבורך - קבל ולמד תורה.
ונוזלים מבארך - חידושי תורה הנובעים מריכוז תלמודך.

הדרך הנכונה לתלמוד תורה: ללמוד מן הקרוב ואח"כ מן הרחוק, להשתדל להיות בור סוד שאינו מאבד טיפה ואח"כ כמעין מתגבר. 



 

אם בורות הינה ריקנות מתורת ה', מה הסיבות לבורות?

הליכה בעצת רשעים. פירש ספורנו: המתעסקים כל ימיהם בקיבוץ ממון, אשר רוב ההשתדלות בו נקרא רשע.
הליכה בעצת רשעים מביאה לרדיפת בצע, ורדיפת בצע להיעדר מוסר.

עמידה בדרך חטאים. פירש המלבי"ם: השוגגים, או נרדפי התאווה, והם לא יעשו בעצת השכל.
עמידה מתמדת בדרך חטאים מרחיקה את האדם מיישוב הדעת.

ישיבה במושב לצים. פירש הרש"ר הירש: "בחיי יום-יום עם הבריות ובדרכי עסקיו, אי-אפשר לו לאדם - ופחות מכולם לאיש הנאמן - שלא לבוא במגע גם עם לצים, שונאי התורה להלכה ומבזי המוסר. רק בחברה אפשר לצאת ידי תפקידי החיים. אין אדם יכול לבחור לעצמו את החוג החברתי של בני דורו. זהו אחד הנתונים שבחיים. ואולם דווקא במגע ומשא עם בני-אדם, שדעותיהם שונות זו מזו תכלית שינוי, מחובתו של האדם הנאמן להפגין את יחסו הרציני לעיקרי האמונה, ברצינות מתמדת, שאין כוח בעולם להטעותה. אולם הזמן לעשיית העסקים והפעולות בחיים איננו נקרא מושב: שעות הבטלה הנתונות לשיחה ולשעשועים הן הן שדה הפעולה האמיתי, בו מראה זריזות הלשון של כת הלצים את אומנותה המבלבלת את הדעות ומקלקלת את המידות. לא בהליכה ולא בעמידה אלא בישיבה היא נעשית. כל אחד יכול להוקיר את רגליו ממושב לצים. כל אחד יכול לבלות את שעות הפנאי כפי בחירתו החפשית. בשעות הפנאי שייך כל אחד לעצמו ולאלה שהם אחיו לדעה: ובמושב לצים לא ישב." מושב לצים מביא את האדם לידי ביטול תורה, כי במקום ליצנות אין ענוה, ובמקום בו אין ענוה אין תורה.

כי-אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. פירש רש"י: בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו.

מאחר שתורת ה' כה נעלה, נאמר בספר משלי: עיר גבורים עלה חכם, וירד עוז מבטחה.
מבאר מדרש משלי: עיר גבורים אלה השמים שהן עירן של מלאכים, שנאמר גבורי כח עושי דברו, חכם זה משה שעלה לשמים, שנאמר ומשה עלה אל הא-להים, ויורד עוז מבטחה, זו תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן. 

אמר רבי יוחנן: בתחלה היה משה לומד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו.
פירש הרב יצחק יעקב ריינס: להראות עד כמה גדול ערך התורה עד שניתנה רק במתנה ולא במחיר, כי לא יסולה בכתם מחירה, ומזה אפשר להבין את ערך הטוב המוסרי ועד כמה יש לעשות חיזוק לתורה, להגדילה ולהאדירה. והרוגוצ'ובר פירש: משה רבינו יגע בתורה (ועל-כן תורת ה' היתה ליצירתו העצמית ונקראת גם תורת משה).

לפיכך, יסוד הדעת: לשמוע וללמוד ולזכור ולעיין ולברר מה אומרת התורה.

תוקן על ידי מם80 ב- 04/03/2015 00:05:45

תורת ה' תמימה משיבת נפש. רבי ירמיה ורבנן, חד מנהון אמר: למה היא תמימה, שהיא משיבת נפש, וחרינא אמר: למה היא משיבת נפש, שהיא תמימה.

מבחינת מידות, תורת ה' תמימה כי משיבה את הנפש לדרכי החיים.

מבחינת מושכלות, תורת ה' משיבת נפש, שהיא תמימה, שלמה ומועילה בפעולותיה ועל-כן משיבת נפש.
 

משה קיבל תורה מסיני.

מושכלות: משה קיבל, שהיה כלי ראוי לקבלת התורה.
מידות: מסיני, השפל מכל ההרים.
דעות: תורה.

צריך להיות בפירוש ר"י קמחי: שלא יהנה מיגיעו וכו'. כי בד"כ בורות נובעת מהיעדר יגיעה, כך שהאדם סבור בטעות שדעתו השטחית צודקת, וזה נקרא דעתנות. אדרבא ככל שאדם מתוקן יותר, כן הוא משתדל שתלמודו יהיה פרי יגיעה, שנאמר אשר פריו יתן בעתו.
 
על-כן יסוד המושכלות והמידות והדעות הינו: משה קיבל תורה מסיני.

דרך אויל ישר בעיניו. פירש רבי יוסף קמחי: ולא יקבל עצה מאחר; החכם הוא שומע לעצה בעבור כי עצת אדם לנפשו ונוטה לתאותו ואינה שקולה בשקול הדעת; ועצת אדם אחר שאין תאותו בדבר ישקלנה במאזני צדק; על זה אמר בשיר: עצה שאל מכל זקן וכל נער / יש עת אשר תמצא עצה באיש בער.