| נשלח ב-9/3/2015 13:44 |
 |
| |
נטילת ידים שחרית - גירסת ר"ח ורמב"ם
נטילת ידים שחרית נזכרה בתלמוד, במסכת ברכות דף ס: ובמסכת שבת דף קח: קט. הסוגיה במסכת ברכות מבארת את חובותיו של האדם בקומו בבוקר, לעומת זאת הסוגיה במסכת שבת עוסקת בענייני רוח רעה, והיא מלמדת שבכדי להינצל מהרוח רעה צריך לרחוץ ידיו ג' פעמים. לשון התלמוד בברכות: כי משי ידיה לימא [כאשר נוטל ידיו יאמר] ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. לשון התלמוד בשבת: תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים. ההלכה נקבעה לפי מסכת ברכות שהיא סוגיה הלכתית, ואילו האמור במסכת שבת הוא המלצה למי שירצה להינצל מהרוח רעה, התלמוד לא כתב חייב לרחוץ ידיו ג' פעמים, אלא ביאר מי שרוצה להינצל מנזקי הרוח רעה ירחץ ג' פעמים. בימינו שאין נזקי רוח רעה מצויים, ואין מי שיתעוור או יתחרש ממנה, כל התועליות של אותה סוגיה נעלמו ואינם. ועוד שהסוגיה במסכת ברכות לא חששה לאותם נזקים, והיא מנתה את נטילת ידים בסוף פעולותיו של האדם, ולא מיד בקומו בבוקר, מכאן שאף בזמן התלמוד לא חששו לרוח רעה, ופסקו הלכה תוך התעלמות ממנה. וכך פסק רבינו הגדול הרמב"ם בהלכות קרית שמע ג,א תפילה ד,ב, שנטילת ידים שחרית משום קריאת שמע ותפילה, ולא הזכיר משום רוח רעה, מפני שאין נזקיה מצויים, ואף בזמן התלמוד לא חששו לה. ועוד שאין מתקנים ברכה על רוח רעה, וחכמים שתיקנו ברכה לנטילת ידים, משום נקיות למצוות שיש בהם דברי קדושה. מה שכתבנו עד כאן, הוא ביאור התלמוד על פי רש"י, וביארנו שאף לפי פירושו אין חובה מצד התלמוד ליטול ידים שלש פעמים. אולם גירסת הרמב"ם בתלמוד וביאורו לסוגיה הוא שונה. הרמב"ם גרס וביאר את הסוגיה כמו רבנו חננאל, גירסתו הובאה אף בערוך ערך "בת חורין", ובתלמוד כ"י מינכן. "תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו ומקפדת עד שלש פעמים". המילים "עד שירחוץ ידיו" אינם מופיעות בגירסתו, והם תוספת מאוחרת, מפני שהתלמוד עוסק ברוח רעה השורה על העין, ולא ברוח רעה השורה על הידים, ובכדי להעביר את הרוח רעה ישטוף את העין ג' פעמים ולא את ידיו. וזה לשון ר"ח: "פירוש, רוח רעה ששורה על [גב] העין יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ג' פעמים ופוך מעבירה". כביאור זה מוכח ממהלך הסוגיה, מפני שאחר דברי רבי נתן כתב התלמוד: "אמר רבי יוחנן: פוך מעביר בת מלך, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים. תניא נמי הכי, רבי יוסי אומר: פוך מעביר בת מלך, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים". לביאור רש"י קשה, מדוע קפץ התלמוד מדברי רבי נתן העוסקים ברוח רעה של הידים, לדברי רבי יוחנן העוסקים ברוח רעה השורה על העין? אולם לגירסת הרמב"ם הדברים ברורים, רבי נתן עסק ברוח רעה השורה על העין, וכינה אותה בת חורין, מפני שאינה עוברת עד שירחץ אותה [את העין] ג' פעמים, ואף רבי יוחנן עסק ברוח רעה השורה על העין, וכינה אותה בת מלך, וכחילת עניו בפוך מעבירה אותה. נמצא שלגירסת ר"ח והרמב"ם מעולם לא עלתה על דעתם של חכמי התלמוד לחייב נטילת ידים ג' פעמים שחרית. לפי שיטת הרמב"ם, חכמים תיקנו נטילת ידים לקריאת שמע ותפילה, משום נקיות למצוות שיש בהם דברי קדושה, אבל לא חילקו בתקנתם. בכל פעם שקורא קריאת שמע ומתפלל צריך ליטול ידיו, אפילו אם ידיו נקיות, אפילו אם אינו יודע להם טומאה. רק אם נטל ידיו כהלכה ושימרם ולא הסיח דעתו מהנטילה, כלומר שזוכר בתת הכרתו שנטל, ושמרן שלא יטמאו ידיו, כגון שנטל ידיו לתפילת מנחה ומיד התפלל לאחר מכן ערבית, אינו צריך לחזור וליטול. וכן אם נטל ידיו שחרית, ושמרן, והתפלל שחרית ואכל ארוחת בוקר, והמשיך לשמור את ידיו עד תפילת מנחה, אינו צריך לחזור וליטול את ידיו שוב פעם לפני תפילת מנחה. אבל אם הסיח את דעתו מהנטילה לאחר תפילת שחרית, ושכח שנטל, ולא שמרן מטומאה, וכן אם ישן שאינו יכול לשמור את ידיו בשינה, צריך לחזור וליטול ידיו במנחה, למרות שידיו נקיות, למרות שיש סבירות שלא נטמאו ידיו, כי חכמים לא חילקו בתקנתם. לעומת שיטת הרמב"ם, הרשב"א והרא"ש ביארו טעמים אחרים מדוע נוטל ידיו לקריאת שמע ותפילה, אולם דא עקא, הם לא החשיבו את תקנת חכמים ללא סייג, -והטעמים רק מסבירים את תקנת חכמים, ואף אם הטעם לא קיים יטול ידיו כי כך הם תקנות חכמים- אלא לדעתם אם הטעם לא קיים לא נוטלים ידים. דבר זה יצא להם, כי לא הגדירו את היסח הדעת מהנטילה, כיון שכן, איך נדע אימתי יטול ידיו שוב, על כורחנו לפי הטעם, למרות שבכל מקום תקנות חכמים מוחלטות גם אם הטעם לא קיים. לפי הרשב"א, נטילת ידים שחרית לתפילה היא משום שהאדם בבוקר כמו בריה חדשה, וצריך להתקדש כמו כהן לעבודה, וסמך לדבר הפסוק "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'" (תהלים כו,ו). והשאלה הנשאלת, בתלמוד נאמרה דרשה אחרת על הפסוק. וכך נאמר בתלמוד ברכות דף טו. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתיב (תהלים כו) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. ע"כ. הנוטל ומתפלל כאילו בנה מזבח והקריב, אבל להחשיבו בריה חדשה וכהן לעבודה קודם התפילה, לא נזכר בתלמוד. ועוד שבריה חדשה אינו טעם להצריך נטילה, מה בכך שהוא בריה חדשה. ואף כהן לעבודה אינו טעם להצריך נטילה, כי מנין לנו להפוך ישראלי לכהן ולהצריכו נטילה. אלא עיקר טעם הנטילה כפי שכתבנו משום נקיות ידיו למצוה שיש בה דברי קדושה, לפיכך יכול לנקות בכל דבר שמנקה. לפי הרא"ש, נטילת ידים שחרית לתפילה היא משום שהאדם נגע במקום מטונף בלילה. והשאלה הנשאלת, אם ניטפו ידיו בצואה או במי רגלים ויש להם ריח רע, אסור להתפלל בהם משום הסרחון שבהם, ראה הלכות קריאת שמע ג,יא, אולם אם אין להם ריח רע, וכן אם סתם נגע במקום מכוסה, או שנגע במילמולי זיעה, מותר להתפלל בהם, בכל התלמוד לא נזכר איסור בדבר, כיון שכן מנין לנו להמציא טעם שמא נגע במקום מטונף, כאשר אין בסיס לאסור להתפלל אם נגע במקום מטונף. ועוד שחכמים תיקנו שהאדם מיד בקומו בבוקר יברך אלהי הנשמה, למרות שבזמנם ישנו ערומים, ובלילה נגעו במקומות מכוסים ובמקומות מטונפים, מכאן שנגיעה במקומות אלה אינה מונעת אמירת ברכות ותפילה. טעם נוסף לנטילת ידים כתב הב"י (או"ח סי' ד) בשם ספר הזוהר, נטילת ידים שחרית משום רוח רעה השורה על ידיו, כי נשמתו של האדם מסתלקת ממנו בלילה, ובאה רוח רעה ושורה עליו, ובבוקר נשארת הרוח רעה על ידיו, לפיכך צריך ליטול ידים מיד בקומו, ולא ילך ארבע אמות ללא נטילה. ועדיף לילך פחות פחות מארבע אמות מאשר לרוץ למים. וצריך ליטול ג' פעמים דוקא ולא מספיק פעם אחת. אבל כבר ביארנו שבתלמוד במסכת ברכות הובאה נטילת ידים בסוף פעולותיו של האדם, לאחר שהתלבש ועמד והלך, ולא חששו חכמים לרוח רעה, ולא הצריכו שיטול ידיו מיד בקומו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2019 23:11 |
|
| |
ב עקנין
אכן הרמב"ם לא האמין כלל שהיתה רוח רעה, ולדעתו יש לפרש כל הזכרת רוח רעה שבחז"ל כמתכוונת לעניין אחר.
אולם אנכי מחבב את הפשט, ופשט התלמוד מראה שהם האמינו בכך, ולפיכך ביארנו, שאף לפי חז"ל אין חובה ליטול ידיים ג' פעמים, אלא אם נתקלת בנזקי רוח רעה, תרחץ את העין ג' פעמים, ובכך תפרח הרוח הרעה מעיניך ותינצל מנזקיה.
ואם לא נתקלת בנזקי הרוח רעה, אין צורך לרחוץ את עפעפי העין ג' פעמים, וירחץ את עיניו להסיר את קורי השינה משום נקיון, ויברך המעביר שינה מעיני.... ויטול את ידיו לתפילה פעם אחת, ויברך לפני הנטילה, ודי לו בכך.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 01/12/2019 21:45:19
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2019 21:25 |
|
| |
דרום חוקר,
אולי לחיזוק עמדתך על דעת הרמב"ם אפשר ללמוד מהדברים הבאים:
בסיום ספר טהרה, בהלכות מקוואות, פרק י"א הלכה אחרונה אומר הרמב"ם:
דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים; וכן הטבילה מן הטומאות, מכלל החוקים היא: שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב; ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל. ואף על פי כן, רמז יש בדבר: כשם שהמכוון ליבו ליטהר- כיון שטבל- טהר, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר; כך המכוון ליבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות, שהן מחשבות האוון ודעות הרעות- כיון שהסכים בליבו לפרוש מאותן העצות, והביא נפשו במי הדעות- טהר. הרי הוא אומר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם: מכול טומאותיכם ומכל גילוליכם, אטהר אתכם" אולי הרמב"ם נסמך בדבריו על המדרש הבא בספרות חז"ל קיים מקור קדום לתפיסה עקרונית זו על מהות הטומאה, בשמו של רבן יוחנן בן זכאי: שאל גוי אחד את רבן יוחנן בן זכאי אילין עובדייא דאתון עבדין (=מעשים אלו שאתם עושים) נראין כמין כשפים, אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מיטמא למת – מזין עליו שתיים ושלוש טיפין, ואתם אומרים לו: טהרת! אמר לו: לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך? אמר לו: לאו. ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושין לו? אמר לו: מביאין עיקרין (=גזעים) ומעשנין תחתיו, ומרביצים עליה מים, והיא בורחת.
אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך! כך הרוח הזו – רוח טומאה... מזין עליו... והוא בורח. לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו: רבינו! לזה – דחית בקנה (=ענית לו תשובה מתחמקת לפי רמת הבנתו), לנו – מה אתה אומר?! אמר להם: חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חקקתי גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב: "זאת חוקת התורה"
כמו שהרמב"ם לא רואה ב'רוח טומאה' משהו קיים אונטולוגי- ממשי
כך גם אולי ניתן להסיק על דעתו בעניין 'רוח רעה'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2015 23:17 |
|
| |
אין הכרח לפרש את דברי רבי מונא על רו"ר, ואפשר לפרשם כמאמר מוסגר שאיננו חלק מהסוגיה הראשית. הגמרא לא ציטטה את כל הברייתא של רבי נתן, והמלים "בת חורין היא זו" כנראה מתייחסות לדברים קודמים בברייתא של רבי נתן שהגמרא לא מצאה לנכון להביא. אדרבא, אם כבר, סביר שהברייתא של רבי נתן נערכה בהתאמה לדברי רבי יוחנן. מכל מקום, לענ"ד, אי-אפשר להכריע בין גרסת ר"ח לגרסת רש"י על סמך לשון הגמרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2015 20:44 |
|
| |
כפי שכבר כתבתי, מהלשון בה מובאים דברי רבי נתן "בת חורין היא זו" נראה פשוט וברור שדבריו מתייחסים לדברי רבי מונא.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2015 18:49 |
|
| |
עקביה,
אתה צודק שאי-אפשר לדייק מדברי הב"י. מכל מקום, הסוגיה עוסקת ברפואת העין ומתוך כך בהנהגה של שמואל הטובה מכל רפואות העין. הברייתא של רבי מונא הובאה אגב דבריו בשם רבי יהודה, או בגלל הרישא של הברייתא. אזי יש שתי אפשרויות:
א. דברי רבי נתן הינם המשך הסוגיה, כפירוש ר"ח וכגרסתו לגמרא.
ב. דברי רבי נתן מתייחסים לדברי רבי מונא, ואז רש"י פירש את דברי רבי מונא בהתייחס לנטילת ידים, כגרסתו לדברי רבי נתן בגמרא.
הפירוש הראשון פשוט וברור יותר. מכל מקום, גם אם הגרסה הנכונה של הגמרא הינה כגרסת ר"ח, נראה לי שרש"י סובר ששיירי רוח רעה שורה בעיקר על הידיים, ועל-כן נטילת ידים שחרית נדרשת, גם אם איננה נלמדת בהכרח מגמרא זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2015 16:53 |
|
| |
מ
הב"י (או"ח סי' ד) כותב שחלק מהרשימה מתייחס לנזקי יד שאינם קשורים לנט"י שחרית, וחלק כן קשור ליד שקודם נט"י שחרית, אבל מה שכתוב בהמשך הגמ' - יד מסמא יד מחרשת, לשיטת הב"י עוסק בנזקי רו"ר שעל היד קודם נטילתה ג"פ.
כך שלא זכיתי להבין כיצד ע"פ הב"י [שכמובן למד כרש"י] אתה מסיק שנראה יותר פירוש ר"ח מפירוש רש"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2015 14:02 |
|
| |
הסוגיה שבגמרא מתחילה בדברי שמואל: טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין בערבית מכל קילורין (תרופות לעין) שבעולם. בהמשך מובאים דברי רבי מונא על היזקי יד עסקנית, והכוונה לכל נגיעה, כדברי הבית יוסף: אפילו אם נטל ידיו, מזיקה הנגיעה. לפיכך, נראה יותר פירוש ר"ח לדברי רבי נתן מפירוש רש"י.
בלילה בשינה מסתלקת נפשו השכלית של האדם ושורה עליו רוח רעה. אפשר כי לדעת ר"ח כשאדם מקיץ שיירי הרוח הרעה שורה בעיקר על העין, ולדעת רש"י בעיקר על הידים. לפיכך, לדעת רש"י, וכך נפסקה הלכה, נדרשת נטילת ידים שחרית, תהא אשר תהא גרסת הגמרא.
תוקן על ידי מם80 ב- 17/03/2015 14:07:33
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2015 10:49 |
|
| |
הנושא הובהר, והבוחר יבחר, כל טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2015 10:25 |
|
| |
דרום חוקר כבר כתבתי באשכול זה שאע"פ שדברי רבי נתן נאמרו במקורם ללא קשר לדברי רבי מונא, מעריכת התלמוד את דבריהם נראה שבא ללמדנו שרבי נתן מתייחס לרו"ר שעל היד [ולכן השאירה הגמרא על מכונם, או הוסיפה מדעתה, את המילים "היא זו", כדי שנבין שהדברים מוסבים על רו"ר שעל היד].
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2015 08:03 |
|
| |
עקביה
רק עכשיו הבנתי שאלתך, כי לא הדגשת את המילים "היא זו", ומניין לי להבין רמיזותיך.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קח קט
הוא היה אומר [רבי מונא]: יד לעין - תיקצץ, יד לחוטם - תיקצץ, יד לפה - תיקצץ, יד לאוזן - תיקצץ, יד לחסודה - תיקצץ, יד לאמה - תיקצץ, יד לפי טבעת - תיקצץ, יד לגיגית - תיקצץ. יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס.
תניא, רבי נתן אומר: בת חורין היא זו, ומקפדת עד (שירחוץ ידיו) שלש פעמים.
התלמוד מצטט בתחילה ברייתא שבה הובאו דברי רבי מונא, על נזקי יד משמשנית, ואח"כ מצטט עוד ברייתא שבה הובאו דברי רבי נתן על נזקי רוח רעה שעל העין.
ברייתות אלו לא נשנו באותו יום, ולא באותו מעמד, ורק התלמוד הוא זה שקיבץ אותם בזו אחר זו, כיון שכן, אין לדייק שום דיוק מהביטוי היא זו, כאילו הוא עוסק במה שדיברנו בסוגיה לעיל, מפני שרבי נתן אמר את דבריו בצורה עצמאית מרבי מונא, ואמר לחבריו בבית המדרש, שדנו על נזקי אותה רוח רעה, בת חורין היא זו ומקפדת...
רבי נתן הוא תנא בדור הרביעי, ואילו רבי מונא הוא תנא בדור החמישי (מתוך האנציקלפודיה של התנאים והאמוראים בפרוייקט השו"ת, ומתוך אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים בההדרת ד"ר יהודה איזנברג), נמצא שלא היו באותו דור, ואף מימרותיהם נאמרו במנותק, ואין לדייק מהביטוי "היא זו" כלום, והוא נאמר לחברי בית מדרש בעקבות הפולמוס שדנו על אותה רוח רעה.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 17/03/2015 08:04:53
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2015 01:09 |
|
| |
דרום חוקר אינך מתייחס לשאלתי [זו כמובן זכותך המלאה, אבל קשה לי לראות כיצד באופן כזה ישנו סיכוי כלשהו להגיע לידי הודאה על האמת]. אני יודע שלהבנתך הסוגיא אינה עוסקת בנזקי רו"ר שעל הידים, ואני גם מסכים עם אחיך, שלפי ר"ח והערוך רבי נתן ורבי יוחנן עוסקים ברו"ר השורה על העין ואינה קשורה ליד. אבל אני טוען [שוב ושוב ושוב...] שהיות ורבי נתן אומר "בת חורין היא זו" [ואפילו אם לא נגרוס "זו"], משמע שמדובר ברו"ר שכבר נזכרה לעיל, וא"כ קשה להלום את פשט הסוגיא לפי ר"ח והערוך, והפשטות נראית יותר כרש"י, שמדובר ברו"ר השורה על היד ובה גם עסקנו קודם לכן.
ת"ט
אתה צודק עקרונית. אבל כשאני רואה שראשונים ואחרונים כן חששו לאותה רו"ר גם אני מעדיף לחשוש. אולי הם סברו שגם אם לא רואים כיום נזק ממשי יש לחשוש לנזק כלשהו, במידה כזו שקשה להוכיח שאינו קיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2015 07:00 |
|
| |
עקביה
כי לא מצאנו לכך כל סימן (כשם שלא ראינו שמי שאינו מפסיק בין דג לבשר שכיחות הצרעת אצלו עולה).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2015 23:49 |
|
| |
עקביה
כבר כתבתי כמה פעמים, שלר"ח הוא היה אומר [רבי מונא] עוסק בנזקי יד משמשנית, ולא בנזקי רוח רעה השורה על היד, ואף רש"י הסכים לכך חלקית, וכתב שיד לאמה משום קרי, ויד לפי הטבעת משום תחתוניות, כיון שכן, מעולם לא עסקה הסוגיה כאן ברוח רעה שעל הידים.
בשבוע שעבר שוחחתי עם אחי הקטן, שהוא מעמיק ולמדן, וסיפרתי לו על הגירסה שמצאנו בדעת ר"ח, ושלפיה שיטת הרמב"ם מתבררת בשופי, והוא שמח על הדברים.
היום דיברתי איתו שוב, וסיפרתי לו על הפירוש החדש שכתבתי לך, שדברי רבי נתן ורבי יוחנן נאמרו ברוח רעה המגיעה לעין מהיד, אלא שלא מצאנו בתלמוד חובת רחיצת ידים, אלא רק רחיצת העין וכחילתה אם ניזוק. אולם אחי הקטן לא הסכים עמי, והוא טען בלהט, שדברי רבי נתן ורבי יוחנן עוסקים ברוח רעה השורה ישירות על העין, ושדרך הרוח רעה לשרות על מקומות שיש בהם לכלוך וטינוף, ולפיכך בצום שורה הרוח רעה על ידי האדם מחמת הטינוף המצטבר עליהם, ואותה רוח רעה שמה שיבתא, ובבוקר שורה רוח רעה על עיני האדם, מחמת הטינוף וקורי השינה שהצטברו עליהם.
בכנות, דברי אחי הקטן הלמדן והמעמיק מצאו מסילות לליבי. ועל פי דבריו שבה שיטת ר"ח ורמב"ם להזהיר במלא ייחודה ובהירותה. והבוחר יבחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2015 23:41 |
|
| |
ראיתי מי שמפרש - אולי הרב אבינר - שרוח רעה שורה על כל עניין שיש בו חיסרון חיים, כגון שינה שהיא אחד משישים במיתה, או נטילת צפרניים ושערות שכביכול מחסר ממה שמהווה חלק מגוף האדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2015 22:29 |
|
| |
אני מתנצל, לא התפניתי לכתוב עד כה. דרום חוקר אם אתה מודה על האמת בקלות אני מצפה שתתייחס ללשונו של רבי נתן האומר 'בת חורין היא זו'. האם לא משמע מכך שהכוונה היא למה שעסקנו בו קודם? וא"כ פשטות הסוגיא כרש"י ולא כר"ח. יש3 א. אני קצת מכיר את מיימוני, דרך הפורום הזה, ויודע מה מקורות הטענה שלו שאין רו"ר. מאידך, ע"פ הכרותי המועטה עם חז"ל, אני יודע שיש להם גישה למקורות שמיימוני אינו מתיימר לטעון שהוא מכיר. ב. אני משער שמיימוני לא טען מעולם שבידו להוכיח שאין רו"ר, וכמדומני שאין אפשרות לעשות דבר כזה. אני תמיה על מיימוני הטוען שאין רו"ר כאשר אין בידו להוכיח שחז"ל טעו [עכ"פ הוא לא הוכיח דבר כזה וגם לא טען שיש באמתחתו הוכחה כזו]. ג. אכן, אני מניח שחז"ל צודקים רק מפני שהם חז"ל. כדי להבין את ההיגיון שבעמדה הזו צריך להיות מחובר למסורת היהודית. ת"ט אמת שללא בסיס הסמכות לא הייתי חושב שיש רו"ר, ואמת שאפשר שטעו, אבל מדוע עלי לחשוש שטעו? היות ומחד, אני מחשיב את דבריהם עד למאד, ומאידך, בלא מוחש עסקינן, בו קשה להוכיח משהו, אני נשאר עם ההנחה שהם צודקים.
|
|
|
|
|
