הבחירה לא לבחור - בחירה או בריחה ?

אייזן, כלומר, לפי דבריך ,מי שברח ולא בחר בבחירות האחרונות ההתמודדות שלו הולכת ומתעצמת מיום ליום?

ניקח לדוגמא מקרה של אש

אז הכי חכם לבחור בבריחה מן הסכנה

אך כאשר יש התמודדות שניתן להתמודד איתה במקום

או לבחור לברוח מזה ולהחליט להתעלם

אז ייתכן שההתמודדות לא תיעלם והיא רק תלך ותתעצם

כל בריחה מצורך להתמודד היא לא נכונה

מלבד מקום סכנה שאז יש להשתמש בזה

אך כל מקום שיש אפשרות להתמודד ולקבל החלטה

והאדם מחליט שלא להחליט זוהי בריחה שאינה רצויה

עודד וולאנד

איקון ירוק.


אייזין

כמדומה שהשאלה שלך היא מה שמכונה "סמאנטית".

אם אדם בוחר לא לבחור, האם זו בחירה או לא?

תלוי אם מסתכלים על הפעולה (ה"אקט" בלשון הטכנית) או על התוצאה.

מצד הפעולה, בוודאי שהיתה כאן בחירה. הוא התלבט, הוא בדק, הוא חשב, הוא שאל את עצמו, ובסוף הוא הכריע. ההכרעה היתה להימנע ולא להכריע. אבל גם זו היא הכרעה.

יתכן גם מצב ענינים חליפי. הוא החליט לדחות את ההחלטה, מה שמביא לאותה תוצאה באופן מעשי. אבל מבחינתו זו לא היתה הכרעה אלא דחיה של ההכרעה.

ומי שנמצא במצב השני הזה, לעתים מופתע כאשר מראים לו שהוא בעצם בחר לא לבחור כי הזמן לא מחכה לאיש.

שאלה אחרת היא האם זו בחירה ראויה. האם זוהי, כלשונך, "בריחה".

והתשובה הסבירה היא שזו בחירה והכרעה אבל לאו דווקא "בריחה".

לעתים, כפי שמשמע מדבריך, זה דבר שלילי. חוסר אומץ. הימלטות. אבל דווקא אצל בני דודינו יש פתגם עתיק יומין: שני שלישים מן הנצחון בקרב הם בריחה. כלומר, בריחה במועד היא נצחון.

המאמר המקורי, אם הוא מדוייק, מתייחס לשדה קרב בין שבטים או לאומים. אבל זה גם נכון לנפש. אם הנסיון להכריע שוחק אותי, יתכן שהמסקנה המעשית היא שצריך לוותר ולא להתאמץ ולהילחם.

אז "בריחה" היא לא תמיד דבר פסול או רע או טפשי. וכמובן, לפעמים דווקא כן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אייזין, הטעות בשאלה שלך היא בהיותה טכנית בעוד שהנושא הוא ערכי וגם ענין של אישיות.

יש אנשים המתקשים להחליט ומבקשים לדחות את ההכרעה. יש המעמיקים לראות את המורכבות של הנושא ומתקשים להכריע, תופעה מוכרת אצל אינטלקטואלים.
לפעמים יש בחירה מתוך שיקול דעת, בהמתנה ודחית החלטה, כדי לבחון התפתחות של תופעה מסוימת. כך עשוי רופא לדחות קבלת החלטה לטיפול קשה מתוך ידיעה כי יתכן שתהיה מיותרת. החיפזון מן השטן, דרושים עצבי ברזל להתגבר עליו.
כיוון שבבחירות אצלנו יש אפשרות לשים פתק לבן, הנתפס כהצבעת מחאה, ופתקים אלו נספרים, הרי שהמנעות מבחירה מתוך עצלות או אדישות אינה ראויה בעיני, ודאי כשהמדינה מספקת את כל התנאים הנחוצים לאפשרות הבחירה ואוסרת על הצבת מכשול בפניה. אדישות קהל הבוחרים עשויה להיות סימן רע המעיד על חוסר אמון במערכת, ואולי על נכונות להחליף את שיטת הממשל, כמו ציפיה ל'אדם חזק' שיגביל את החירויות האזרחיות. לפעמים ההמנעות מהצבעה נתפסת כהתמרדות של ההמון כנגד ממשל מושחת או רודני ושאיפה להתנתק משותפות עם הממשל הזה.

פעם בקשה ממני סטודנטית למלא שאלון אותו ערכה במסגרת עבודה אקדמאית. בין השאלות היתה אחת שנוסחה כך: האם אתה מקבל את דעת הרוב, כן או לא. התשובה הנכונה צריכה להיות: 'תלוי' ונדרש נימוק לתשובה. דרך משל, אם קבוצה של חברין יחליטו ללכת יחד לאיזה מופע אותו כבר ראיתי, אקבל את דעתם. אם יחליטו פה אחד לעשות מעשה בלתי מוסרי, אני מקווה שאדע להתנגד להם ולא להשתתף במעשה. מחיתי בפניה על השאלון הזה ולא השבתי עליו.

אי אפשר איפא להשיב תשובה טכנית על שאלה מסוג כזה. התשובה האפשרית היחידה היא 'תלוי בנסיבות ובטיב הענין'. הסיבה שאני מרחיב את הדיבור על העניין הזה היא משום שהנטיה לשאול שאלות טכניות בענינים שמהותם אינה טכנית, אחר כך לעבד אותם עיבוד סטטיסטי, לקבוע איזו נורמה על פי המסקנה הזו, ולפעול על פי הנורמה הזו, - נטיה זו היא א-הומנית. היא יוצרת עדר מחברת אנשים, מחריגה את האדם הפרטי, זה החושב ונוהג אחרת, מגבירה רגשנות ויצרים, ומאפשרת לבעלי עניין לנווט את העדר למען רווחתם שלהם.
עודד

בשולי הדברים.
אתמול צפיתי בראיון עם חייל דע'ש, כבן 30 או פחות, שנפל בשבי הכורדים. אני חייל של השייחים שלנו, אמר, אני עושה מה שהסבירו לי ופקדו עלי. אמרו לי שאת הכופרים צריך להרוג, אז כל כופר שנתקלתי בו הרגתי. הרגתי הרבה. אני החייל שלהם ואני מציית למה שאמרו לי. אין ספק בליבי שחברי האתר הזה וקוראיו מתלבטים יותר בבחירה בין תפוח לשזיף לאחר הארוחה, מאשר אותו חייל, ההורג באותה קלות שבה הוא נושם.