שבת הגדול ?

זה נכון שבתורה הפסח הוא מי"ד בחצות היום ועד חצות הלילה או עד הבוקר, אבל אם מתייחסים לזה כך, קשה לדבר על 'ערב פסח'. דומני שאם מישהו מדבר על 'ערב פסח' הרי שכוונתו היא שפסח בט"ו וערבו בי"ד, וכמו בפרק ערבי פסחים שמבחינת הזמן די קרוב למקור האמור.
בכל אופן, דיוקים במקור לועזי כדאי לעשות תוך הכרת שפתו. אני לא רואה הרבה ערך לדיון שלנו כאן (כולל כמובן דבריי בשורות דלעיל).

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1795

תוקן על ידי נישטאיך ב- 31/03/2015 06:07:37

כך כתב באתר פיוט שהבאת וז"ל קדשו: בתלמודים, בספרי המדרש ובפיוטי ארץ ישראל הכינוי 'שבת הגדול' אינו מופיע, אף על פי שבשבת זו נהגו מנהגים מיוחדים: בארץ ישראל הביזנטית והערבית נהגה קריאה בתורה מיוחדת לשבת זו (היא פרשת 'ויהי בחצי הלילה'). לשבת זו אף מכוונת הפסיקתא 'ויהי בחצי הלילה' מתוך ספר הדרשות 'פסיקתא דרב כהנא'. מכאן ניתן ללמוד ששבת זו יוחדה גם בדרשה ציבורית. הפייטן יניי כתב קרובה מיוחדת לשבת זו, כפי שכבר ראינו בטיפיוט 51. עכ"ל.
למדנו מכאן שגדולתה ונוראותיה של השבת נזכרות במקורות הארצישראליים, (בלבד!) במקורות הנוצרים וגם במקור נוצרי קדום שבקדומים כמנהג יהודי.
האם כבר קראו לה 'שבת הגדול'? משמע מיוחנן שכן אבל בנושא הסמנטי הזה אוותר לך.
ולא שאכפת לי שמקור השבת יהיה נוצרי, אלא שזה פשוט לא נכון. לפחות ע"פ המידע הנוכחי.
פסח נקרא מהשקיעה של אור לט"ו, כדתנן: ערבי פסחים סמוך למנחה וכו'.

אברם,
א)פסח היה אור לט''ו ולא י''ד כטעותו הנצחית של ירוחם, בה אנחנו דנים כל שנה כשאנחנו לא דנים על החמץ החמוץ. אבל עכ''פ אנו רואים ששבת בסביבות פסח נקרא שבת הגדול, בין אם שבת שלפניו או שבת שחלה בט''ו - וכמובן, יתכן שמדובר בסתירה ביוחנן בין שני מקורות - המקור המרימי (M) שהעריץ את מרים והמקור הפילאטוסי (P) שעסק בפילאטיס.
ב) וג) אם כן, מקור נוצרי משנת 100 לספירה מעיד שגדול היה אותו יום שבת ליהודים. יותר סביר שהוא העתיק מציאות יהודית מתקופתו מאשר מציאות נוצרית מתקופתו, מסכים?
נ.ב. דעתי היתה טרופה ומיטרפת מזה שנים רבות שהרי כבר באשכול 'אין עתיד לתמ''ה' הבעתי דעות הזויות, מוזרות ואף נתעבות, הרומזות כי משה רבינו כתב את התורה עפ''ל. ואת אשכול מלכי פרס פתחתי בחטאי לפני שנה או שנתיים.
כך שיש להאשים בכך את נקיונות פסח תשנ''ג או משהו כזה, ואולי בכלל את פסח ב'תמ''ח (יציאת מצרים לפי המסורת)

תוקן על ידי אריאל73 ב- 30/03/2015 18:06:45

אהה, הערה נכונה! אני חוזר בי בבושת פנים מהטיעון הראשון, ונאלץ להניח ש"ערב הפסח" = י"ג ניסן, ואם כן י"ד היה בשבת - היא שבת הגדול - ו"חג המצות" (הוא ה'פסח' השגוי שלנו כדבריך) חל ביום ראשון.
ועדיין לעצם העניין, המקור הוא נוצרי למהדרין...

לירוחםשמ - אתה צוחק??? (כי אם כן, אני בוכה...)

א) לפי הכתוב שם, וכן הוא בתלמוד, ישו נצלב בערב הפסח, שהיה ככתוב שם ערב שבת. השבת עליה מדובר אם כן היא בהכרח ט"ו בניסן! מאיפה הגעת לשבת הגדול?!
ב) וגם לו יהי כן, ספר יוחנן נכתב ע"י נוצרים (by definition, כמו שאומרים...) - הוכחת אם כן את דברי פרופ' יובל, שמקור הכינוי "שבת הגדול" הוא בנוצרים... 
ג) מבחינת תיארוך, ספר (הבשורה עפ"י) יוחנן נכתב סביב שנת 100 לספירה, כ- 70 שנה אחרי הצליבה, היא-היא תקופת ייסוד הנצרות. לא זו בלבד, אלא ש"מבין ארבע הבשורות, הבשורה על-פי יוחנן מציגה את הכריסטולוגיה הגבוהה ביותר, ומתארת את ישו כלוגוס" (ויקיפדיה, שם שם) ואין לך נצרות גדולה מזו.

נ"ב
לגבי מחמאתו של אריאל73 - דומני אחר המחילה כי דעתו מעט נסתרה לאחרונה [ע"ע אשכולות מרורות למו "מיהו כותב התורה", ו"מלכי פרס"] , כנראה בעקבות נקיונות הפסח שמעבירין אדם על דעתו :) 

ירוחם, יפה

מקורה של "שבת הגדול" - כמו לא מעט עניינים הקשורים לפסח ולהגדה - הוא נוצרי, כך ראיתי מוכח בספרו של ישראל יובל "שני גוים בבטנך: יהודים ונוצרים - דימויים הדדיים" (אגב, מכאן שאין לתמוה על התייחסות לשבת בלשון זכר).  
למזלי מצאתי במקרה התייחסות לכך באתר פיוט והם-הם הדברים:  

אף על פי שהכינוי 'שבת הגדול' אינו מופיע במקורות היהודיים הקדומים,הכינוי היה ידוע מאוד בארץ ישראל הביזנטית והערבית: הנוצרים המזרחיים (המשתייכים לכנסיות הביזנטיות הסוריות) כינו בדיוק באותו כינוי את השבת שלפני חג הפסחא הנוצרי. מן המפורסמות הוא שהקהילות הנוצריות בארץ ישראל חגגו בתחילה את חג הפסחא בדיוק באותו יום שהיהודים חגגו את חג הפסח...
 אחת ממצבות הקבורה שנתגלו בחפירות ברמלה כוללת את הביטוי 'שבת הגדול' בערבית... ניתוח מדוייק של הכיתוב מלמד שמדובר במצבה נוצרית... בכל מקרה נראה שהנפטר היה נוצרי ומת בשבת הגדול הנוצרית.

הכינוי 'שבת הגדול' אפוא אינו יהודי במקורו (אלא אם נניח שהנוצרים הקדומים לקחוהו מן היהודים).  אבל בשלב מסויים התחילו לקרוא גם לשבת שלפני פסח 'שבת הגדול'. יתכן שהיו אלה יהודים, בשיחתם עם שכניהם הנוצריים ('שבת הגדול שלנו'), וייתכן שהיו אלה דווקא שליטים נוצרים או מוסלמים אשר החילו את המושג בתקנותיהם גם לגבי היהודים, ולא הבחינו בין קהילות הדתות השונות.