מיהו כותב התורה? צעד ראשון בדרך לפיצוח סוד השנים עשר

השאלה היא, האם אכן המסקנה הזו נכונה או ששפינוזה עשה כאן קפיצה לוגית.

לכאורה הנידון פשוט מאד: יש לנו שנים עשר (לצורך העניין) פסוקים שנכתבו אחרי משה. אין לנו אף פסוק שניתן להוכיח ממנו להיפך. מכאן שהתורה נכתבה אחרי משה.

אבל אני רוצה לטעון לא כך. ואלו דברי:

1.

כשבאים לדון על זמן יצירת ספר, יש לפנינו שני נידונים: א) מה אומר הספר בנושא. ב) האם ניתן להוכיח אם הספר צודק או משקר. ואם הוא משקר – מה דעתנו שלנו בעניין.

כל נידון אפשר להוכיח בראיות שונות לחלוטין. הראיות לא) דעת הספר, הן באמצעות חיפוש אירועים המוזכרים בטקסט בלשון עבר ובדיקה מתי התרחשו, באמצעות הבנת קולופונים, אם יש כאלו, וכדומה.

הראיות לב) אמיתות דבריו, הן באמצעות בדיקת לשון הספר והתאמתה ללשון שדוברה בתקופה מסויימת. באמצעות בדיקת עובדות היסטוריות שהספר מביא וגילוי אם הן מתאימות לתקופה אליה הוא משתייך לטענתו. וכדומה.

הראיות המשמשות לא) אינן יכולות להוכיח את ב) מכיוון שאם הכותב מצהיר שספרו נכתב לפני הכניסה לארץ, בהינתן עקרון החסד המניח שהכותב שפוי, לא יתכן שהוא יספר על הכניסה לארץ כמאורע שהתרחש וימשיך לטעון שהמאורע עדיין לא התרחש.

גם הראיות המשמשות לב) אינן יכולות להוכיח את א) כיוון שגם אם מתברר לנו בודאות שהספר נכתב בתאריך מסויים, אין זה אומר מאומה על מה שאומר הסופר בנושא, יתכן שהוא משקר, לאו דוקא בכוונות רעות, וטוען שספרו נכתב בתאריך אחר.

לדוגמה ניקח את ספר קוהלת. הכותב מספר שהוא שלמה המלך (דברי קהלת בן דוד) לפיכך א) ברור. מה שנשאר לדון הוא ב) האם הוא משקר. וכאן הביאו החוקרים ראיות מלשון הספר וטענו שהיא מתאימה לתקופת שיבת ציון, לכן הם הניחו שהכותב משקר מטעמי חירות ספרותית וכדומה. אם נמצא מקום בו כתוב בקוהלת נגיד אני קהלת בן דוד עליתי ליהודה ובניתי את בית המקדש השני לא נניח מיד שהכותב חי בתקופת שיבת ציון אלא שיש סתירה בספר ועלינו ליישב אותה על פי כללי יישוב סתירות שיידונו לקמן.

2.

כשאנו באים לדון על זמן יצירת התורה, עלינו לחלק אותה לשני חלקים: סיפור המסגרת והתוכן.  התוכן הוא דברי ה', המצוות ונאומי משה וסיפור המסגרת הוא תיאור האירועים במסגרתם ניתנו המצוות והנאומים.

אשר לתוכן, אין ספק שלדברי הסופר הוא ניתן במדבר סיני, מפי ה' למשה, שנאמר וידבר ה' אל משה לאמור. וכך ניתן לראות גם בגוף התוכן, בכך שהחוקים מדברים על אהרן ובניו, על אהל מועד, על מחנה ישראל, וכו'.

לגבי סיפור המסגרת, קשה להוכיח. יש קולופון בסוף ספר דברים האומר ויכתוב משה את התורה הזאת. אבל אין לדעת בבירור האם 'התורה הזאת' היא הנאום המרכזי של משה (=התוכן של ספר דברים), ספר דברים או כל התורה כולה. ניתן להוכיח לכאן ולכאן ואכמ''ל.

3.

שנים עשר הפסוקים מדברים כולם על אירועים שאחרי הכניסה לארץ בלשון עבר. מכאן שהם משתייכים לקטגוריה א) דעת הסופר. אם כן הם אמורים להוכיח שלדעתו, נוצרה התורה אחרי הכניסה לארץ. אבל כאן יש בעיה שהרי כפי שראינו, דעת הסופר היא שהתורה נוצרה בימי משה.

אולי נאמר שהתוכן נוצר בימי משה והמסגרת אחרי הכניסה לארץ? אבל גם זה לא נכון כיוון שחלק גדול מהשנים עשר משתייכים לתוכן. ניקח למשל דוגמה אחת: בשירת הים נאמר נהלת בעזך עם זו גאלת, נחית בחסדך אל נוה קדשך. לכאורה מתוארת כאן הכניסה לארץ ובניין הבית בלשון עבר, מכאן שהשירה נוצרה אחרי בניין הבית. אבל בפתיחתה נאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. מכאן שהשירה נוצרה מייד אחרי קריעת הים, וגם בגוף השירה נאמר  עד יעבור עמך ה',עד יעבור עם זו קנית. תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. היא מתייחסת לכניסה לארץ בלשון עתיד.

אם כן, יש לנו סתירה. מה אמורים לעשות במצב כזה? אנחנו יכולים לפרש את אחד הפסוקים שלא כמשמעותו הפשוטה או להניח שיש בתורה שני חלקים. אחד מימי משה ואחד מאוחר. עכשיו, היקף החלק המעיד שהוא מימי משה הוא (בגדול) 99% מתוכן התורה  והיקף החלק האחר – 1%. יש לכך משמעות בכל אחת מדרכי הפרשנות שלנו, אם נבחר לפרש את אחד הפסוקים שלא כמשמעותו – ברור שנבחר לדחוק את ה1% מפני ה99%. אם נניח שיש שני כותבים. אז משה כתב 99% מהתורה והסופר המאוחר – 1%.

4.  

לגבי סיפור המסגרת, ניתן להוכיח שכותב סיפור המסגרת הוא כותב התוכן, ע''ס הסגנון הדומה וע''ס חלקים בתוכן שתלויים במסגרת (למשל  דברים יט: הציווי להבדיל ערי מקלט בארץ כנען, תלוי בדברים ד: הבדלת ערי המקלט בעבר הירדן, ושניהם תלויים בבמדבר לה: הציווי להבדיל שש ערי מקלט) ולא שמעתי מימי אדם שיחלוק על זה. אלא שכל זה הוא הוכחה לנידון ב), האמת, ולא לא) דעת הכותב.

אמנם אם נאמין לכותב, הטוען שהתוכן נוצר ע''י משה, יצא לנו שגם סיפור המסגרת נכתב ע''י משה. אם כן, עלינו לפתוח בנידון ב) האם להאמין לכותב או לא. כאן העלו ראיות לכאן ולכאן, חקרו רבות את לשון התורה, גילו שבכללה היא דומה ללשון המקראית הקדומה שנהגה בימי בית ראשון, ושונה ממנה מעט. אבל אין לנו חומר קדום יותר מימי בית ראשון כך שאין לנו דרך להוכיח אם הוא לשון התורה. ניסו לאתר הוספות מאוחרות שלשונן קרובה ללשון המקראית המאוחרת ולא העלו תוצאות משמעותיות.

חקרו רבות האם התיאורים בתורה מתאימים למציאות ההיסטורית, וגם כאן לא העלו ראיות משמעותיות נגד. (וימחלו לי הגמלים, הפלשתים וחבריהם) העלו ראיות רבות בעד אבל גם כאן ניתן להתווכח, אם כי להערכתי הכף נוטה לטובת הקדמות.

על כל פנים, במצב הנוכחי, הכלל הוא שכשיש לנו ספר הטוען שנוצר בתקופה מסויימת איננו ממהרים לקפוץ ולהניח שהוא משקר טרם תהיה לנו סיבה לכך, לכן, עד שתובאנה הוכחות חותכות, עלינו להניח שהתורה צודקת והיא נוצרה בימי משה.

תוקן על ידי maxmen ב- 01/04/2015 23:32:31