| נשלח ב-29/3/2015 17:58 |
 |
| |
קטניות ועוד: האם מותר לערער על מנהגים?
פסח בא, מנהגים באים.
מדין תורה, אין אסור אלא חמץ. אסור באכילה ואסור שיהיה, בל ייראה ובל יימצא. מכאן אנו מחמירים בתערובות חמץ אפילו נותן טעם לפגם, אפילו יש בה בתערובת פחות מאלף, אפילו התערב החמץ ברוב לפני הפסח, אפילו מין במינו, וכן יש שאינם אוכלים מצה שרויה ואף אינם מרשים לעצמם לשתות מים כל עוד מצה בפיהם עד שיבלעו אותה.
יש כאן חומרות מדרבנן, ויש שהתווספו במשך הדורות. ולא באתי לנתח כל אחת אלא להצביע על התהליך.
אולי המפורסמת מכולן היא גזירת הקטניות, שבדורנו הפכו לאיסור כמעט כמו חמץ עצמו ויותר מאשר איסורים אחרים בתחומים אחרים.
לקמן אפשר לדון בטעמיו של האיסור, ויש כמה, ובהתפתחותו, ובהתרחבותו (האם שמן כותנה אסור משום גזירת קטניות?).
לפני שאמשיך, גילוי נאות: כותב שורות אלו מתנגד למנהגים שמוצגים כחובה. די לנו במה שאסרה תורה. דעה זו שלי היא דעת יחיד למרבה הצער.
בהתאם לכך, כותב שורות אלו סבור שמן הראוי להתעלם ממנהגי איסור קטניות כל עוד הקטניות כשרות לאכילה ואין בהם חמץ כלל. ודומה שבימינו יש כאלו שמדברים בשם ההלכה ורוצים להצטרף ליוזמה כזו.
אולם ראו מה נאמר על הדברים האלו.
"המחבל באיסור קטניות - עבד לתאוות ויצרים"רבה של רמת גן, הרב יעקב אריאל, את מי שמבקש לבטל את איסור הקטניות, "ראש קטן, אין לו מסורת, לא אכפת לו ממנהגי ישראל".
מה הנושא שאני מבקש להציג?
א. מהו איסור קטניות, ההיסטוריה שלו, הגדרותיו.
ב. מה החיוב במנהגים?
ג. האם זה ראוי או לא ראוי להקפיד עליהם ומדוע?
וכל המוסיף מוסיפים לו.
שונתה הכותרת כדי להוסיף את המילה "קטניות" כדי שיהיה ברור ממה יצא האשכול לדרך והיותו מעניני דיומא.
תוקן על ידי מיימוני ב- 29/03/2015 18:00:17
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2015 12:52 |
|
| |
מיימוני,
תודה... לפיכך, העקרון שלך נכון מאד, אבל היישום שלו אינו קל כלל וכלל. ולמעשה, זה מה שאנו עושים כאן, וכל הערה וכל מקור תורמים את חלקם.
לדעתי היישום מאד פשוט וקל.
נראה לי שהבעיה שלך נובעת משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שאינך יודע על אלקים כלום. אתה יודע מה כתוב עליו ומה אמרו עליו אבל אתה חסר את הידיעה העצמית שלך עליו. אם הייתה לך ידיעה ברורה ללא ספקות על אלקים לא הייתה מתעוררת אצלך שום שאלה בהלכה או במנהגים. לכן חשוב שתמצא תשובה לשאלה מי הוא אלקים ומדוע זה נכון.
הסיבה השנייה היא שאינך חזק ואמיץ. אתה נימנע מלקבל החלטות שנוגעות לחייך ורוצה שאחרים יחליטו בשבילך. ואמנם עדיין ניתן לשאול. מה קורה כאשר לא ברור לנו אם דין או מצוה אכן מועילים. בטווח הקצר או הרחוק. ובכלל, מהי אותה התועלת שאנו מבקשים.
מה לא ברור לנו? אם אנחנו רעבים לא ברור לנו שאנחנו צריכים לאכול? וכי לא נאמר עלינו "ומי יתן כל עם ה' נביאים"?. אפשר לשאול על כל הלכה אם היא טובה לנו או לא. חכמים חשבו שלטובתנו צריך פרוזבול וכך עשו. אם היית במקומם של חז"ל מה היית עושה? מכאן אתה למד שאתה משנה אפילו דברי תורה מפורשים "למען ייטב לך".
התועלת שאנחנו מבקשים היא "למען ייטב לך" כל מה שאתה חושב שיטיב עמך הוא רצון ה' ואם טעית, אתה יכול לתקן.
אם תרצה להיות בטוח שההלכה שלנו טובה אתה יכול לשאול את הגויים מה דעתם. אם הם יאמרו שאנחנו עם חכם ונבון זה יהיה סימן ברור לכך שההלכה שלנו טובה ונכונה. "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה."
לשון אחר: אחד מעקרונות ההלכה הוא שמרנות. מערכת כללים שמשתנה כל העת, משתנה יותר מדי, מאבדת את סמכותה. האם זה אומר שיש לשמור על דברים שאיבדו את ערכם?
נסה לחשוב בצורה הבאה: השארת לדורות הבאים נוסחה לתרופה מצילת חיים שמרפאת רק 50% ממי שישתמשו בה. לאחר מספר דורות מישהו מגלה שאם ישנו את נוסחת התרופה יוכלו להציל 60% ממי שישתמשו בה. איך היית רוצה שינהגו?. אם מטרת ההלכה היא למען טובתנו אז מה הבעיה שלא לשמור את מה שאיבד את ערכו?
לדוגמא, ברור לכל אחד שיש תועלת בנטילת ידיים. אבל האם זה כל כך חשוב אם היא לא תהיה מכלי?
ו
דוגמא נוספת, אם בשבת יש לך כאב ראש, אתה שואל האם ההלכה מתירה לקחת משכך כאבים ? או שאתה שואל: האם כאב הראש לטובתי? ולוקח משכך כאבים?
תוקן על ידי שלישישי ב- 20/04/2015 12:55:12
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2015 14:27 |
|
| |
פייביש
ברוך הבא או השב!
תודה על הדברים המרתקים שחלקם הם מה שמכנים "ידע אישי" ולכן רק לך יש אותו ותרמת לכולנו.
אני מציע שתפתח אשכול על ליפתית. אני, לדוגמא, איני יודע מה זה. כמובן, אפשר להשלים דרך ויקי וכדומה.
ואז תעתיק לשם את המקורות שהבאת לכאן. הדברים ראויים לדיון בפני עצמו. אם אספיק, אפתח אשכול כזה בעצמי. אבל מוטב שתעשה זאת אתה וייקרא על שמך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2015 13:19 |
|
| |
pastingשו"ת האלף לך שלמה חלק אורח חיים סימן רצו
שאלתו בחרדל ששמוהו ביין אם לשתות ממנו בפסח והקשה על האוסרים אותו בפסח דמ"ש מחלב חטה המבואר באחרונים הנה דימה ענינים נפרדים דח"ח כיון דאנו אוכלין מצות מהם וגם בפסח היו דורות הראשונים אופין מהם ואינו נאסר רק אם נתחמץ ולכך אם נתבטל ק"פ ואין דעתו לבטלו רק לתקן היין לכך מותר גם בפסח אבל בחרדל דהוי מין קטניות ואם הי' נופל ביין בפסח הי' אסור לשתותו אם שמוהו בידים בפסח לכך גם ק"פ כיון דהחרדל בתוכו אסור בפסח דהוי בו מין קטניות וז"פ ומה שהקשה על הח"י על טעם הראשון דהוי מעמיד והקשה דזה אינו מעמיד רק שומרו שלא יתבטל מתיקתו נראה ליישב דהכונה כך דהנה אם לא הי' בו החרדל הי' מחמיץ ושוב הי' מחמיץ כל פעם יותר עד שלא הי' אפשר לשתותו וע"י החרדל נשאר במתיקות שלו וראוי לשתותו ימים הרבה לכך נחשב מעמיד ועיקר הנח להאחרונים ולעשות כפי דעתם שלא לשתות היין שיש בו חרדל בפסח:
ואותו הדין ללציטין שעשוי מקטניות עם תערובת חיטה שסומך מראש על ביטול ברוב לפני פסח
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2015 13:18 |
|
| |
רק להעיר דווקא הליפתית שהיתה למשל ולשנינה היא בחשש איסור חמץ ואפילו לא גזרת קיטניות כאשר מדובר בשוקולד .
מעיד בכתובים המשגיח על כשרות הלציטין עבור עלית במפעל בגרמניה כי הליפתית ( ריפס) מגיעה בתערובת חיטה וכאשר יש הרבה הוא פוסל את המשלוח וכאשר יש קצת חיטה הוא מתיר את המשלוח בהתר שקיבל לדבריו מהגר"יש . והוא סומך על ביטול ברוב של החיטה לפני פסח על בישול ביבש של כל התערובת לדבריו לפני ההלתתה של הטחינה ועל ההפרדה הכימית של החיטה . הא נמצאנו למדים עד מה צדקו חכמים ואפילו בימינו יש בזה חששות שונים ומסתירים מהציבור . ועוד זה דבר המעמיד את השוקולד pastingpasting
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2015 02:23 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | התשובות, אבל ראוי להתקדם במידת האפשר.
א. בשר בחלב. האיסור נדרש מפסוקים והדרשה אינה ברורה. (כלומר, אפשר היה להקשות שאפשר ללמוד אחרת לגמרי מן הפסוקים).
מה מחייב במסורת הזו? היותה מימי התנאים והתקבלותה לפי תנאי התפתחות ההלכה.
ב. קטניות. המצאה "מודרנית" בת כמה מאות שנים שהולכת ומתפתחת להחמיר.
דרגות האיסור: קטניות כמו אורז ודוחן במצב יבש הדומה לקמח או שמעורב בו קמח, קטניות ירוקות, גידולים רבים שאינם קטניות מבחינה בוטנית (וכאן צריך להבין שאין אנו הולכים בהבנת דברי חכמים אחרי פירוש המלים בעברית מודרנית/מדעית, וצריך לבאר נושא זה), מוצרים המופקים מקטניות (שמן), קטניות שהתגלו מאוחר יותר ולכן לא היו בזמן שהחל האיסור לנהוג (תפוחי אדמה, סויה?, כותנה לשמן כותנה), תערובות שונות.
בעיני כיון שמדובר במנהג אין תוקפו גבוה משל מנהג בכלל, כלומר שאין לאסור על הרבים בשל מנהג אבותיהם ובמיוחד לא כאשר קהילית המקור כבר אינה קיימת ויוצאיה, אם ניתן לזהותם, אינם מתכוונים לשוב למקום הולדת המנהג (חוות יאיר). |
|
תודה על התשובה הארוכה.בחלק מהמקומות כתבת בקיצור רב (הדרשה אינה ברורה, תנאי התפתחות ההלכה). אני אנסה לסכם את הידוע לי, ואתה מוזמן לתקן אם יש צורך.
הדרשה לגבי גדי בחלב אמו אכן איננה ברורה. ישנם שני טעמים אפשריים מקובלים. הראשון מדבר על המנעות מאכזריות לחיות. השני מדבר על הרחקה מפעולה שהיתה קרובה לעבודה זרה (= עבודת אלילים זרה לאל ששונא אלים אחרים).
דיני הכשרות היום מהווים חלק נכבד מהלוגיסטיקה של אדם דתי, ואפשר לומר שאין חוסכים במאמצים בנושא.
המלחמה בכל נסיון לעבור משחיטה לצורת המתה הומאנית יותר, מעידה שהטעם הראשון שגוי או לא רלוונטי היום. כלומר, או שהציבור הדתי לא מוכן להשקיע חלקיק מהמאמץ שהוא משקיע בכשרות כדי לבדוק אם יש צורת המתה טובה יותר היום, או שבעבר היתה השחיטה האופציה ההומאנית ביותר, אך היום מה שחשוב זו הטכניקה, ולא הטעם המקורי.
הטעם השני לחלוטין לא רלוונטי היום. צורת הפולחן שבה מקריבים גדי בחלב אמו לאיזשהו אל עתיק, פסה מן העולם לפני מאות או אלפי שנים. למעשה, אם זה היה נכון אי פעם, אז חוקי הכשרות הם המרכיב המרכזי המשמר את זכר אותה עבודה זרה היום. מכל מקום, אין סיכוי שאכילת בשר בחלב היום תוביל לקרבה לחברה שבה עובדים לאותם אלים.
חלק מהנימוקים על איסורי הקטניות מדברים על בלבול אפשרי עם חמץ. הערך בויקיפדיה בנושא, לדוגמא, מדבר על נסיון לאסור אפילו תפוחי אדמה (שלא היו ידועיםבמזרח התיכון בזמן התורה) מפני שאפשר להתבלבל בין הקמח שלהם לקמח חיטה. לא רק שנימוק הזהו רלוונטי, אלא שהשיפורים בטכנולוגיית מזון גורמים לו להיות יותר רלוונטי עם הזמן. יותר ויותר קשה להבחין בין סוגי קמח שונים.
בהנתן איסורי הכשרות השונים ובכללם חמץ, איסור קטניות הוא מהזניחים ביותר בהשפעתם על חיי אדם דתי.
נותרה רק הנקודה שהעלית לגבי תנאי התפתחות ההלכה. באופן לא מפתיע, אותו גוף שהעביר לך את איסור הבשר בחלב, הוא זה שהעביר לך את התנאים שלפיהם היה מותר לו לקבוע דברים כאלה. לידיעתך, יהודי שדגל בדעות הלכתיות אחרות - ישו - נדחה על ידי הסנהדרין. אתה היום מקבל לא את דעת הפלג הנוצרי של היהדות לגבי איסור בשר וחלב, ולא לגבי סמכותו של ישו וממשיכיו לקבוע דברים לגבי המצוות המעשיות ובכללן בשר וחלב. הלכך, כשאתה מדבר על תנאי התפתחות ההלכה, אתה פשוט מדבר על תנאי התפתחות אותה הלכה שבאופן שרירותי החלטת שאמורה לכלול איסור בשר וחלב, ולא איסור קטניות.
העלית גם איזשהו מקור (חוות יאיר) לגבי הצורך לקיים מנהג, לכאורה בעל כללים מאד מדוייקים: צאצאי קהילת המקור אינם ידועים ו/או אינים מתכוונים לחזור לנקודת מוצאם. המקור, לידיעתך, מדבר על מנהג גם כן - המנהג לקיים מנהגים. לא ראיתי נימוק מדוע מנהג הקטניות מפני מנהג זה. חוות יאיר, לידיעתך, נמצאת בשומרון, סמוך לנופים ויקיר. :-) איננו יודעים מהי קהילת צאצאי נופים ויקיר, ודתיים אפילו יוצאים מגדרם כדי לטעון שהמקום לא היה מיושב אף פעם. המנהג בטל מעיקרו לכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2015 10:27 |
|
| |
שלישישי
יפה כתבת!
ואני מודה לך על המקור שלא חשבתי עליו קודם בצורה כזו.
ואמנם עדיין ניתן לשאול. מה קורה כאשר לא ברור לנו אם דין או מצוה אכן מועילים. בטווח הקצר או הרחוק. ובכלל, מהי אותה התועלת שאנו מבקשים. אני מניח כדבר פשוט את דברי הרמב"ם, שהמטרה היא להועיל לאדם הפרטי ולכלל, גם בבריאות הגוף וגם בבריאות הנפש וגם בהתפתחות והתעלות, אבל אולי אי אפשר לסמוך על הבנת מונחים אלו באופן אינטואיטיבי.
ועוד, האם טובת הכלל היא לנפץ את הרעיון שמנהגים מחייבים? זו אמנם שיטתי, אבל אפשר שאני טועה. עובדה שרוב או כל המקורות חולקים על זה. עובדה שחז"ל נהגו זהירות במנהגים, אם גם מפני החשש למחלוקת. וגם אני סבור שביטול מנהגים הוא חשוב אם ורק אם ניתן ללמד את השואל או הלמד שיש להבדיל בין מנהג לבין הלכה, ואת טעמי הדברים, שאם לא כן, אולי יסיק מזה מסקנות גורפות לזלזל בכלל חלילה?
לשון אחר: אחד מעקרונות ההלכה הוא שמרנות. מערכת כללים שמשתנה כל העת, משתנה יותר מדי, מאבדת את סמכותה. האם זה אומר שיש לשמור על דברים שאיבדו את ערכם? זו שאלה מורכבת. קח לדוגמא את הנושא של טריפות בבהמה. מה שנחשב לטריפה ודאית בימי מתן תורה נחשב לטריפה עד היום זה, למרות שהשתנה המדע ואנו מסוגלים להציל חיי בהמות שפעם היו טריפות לכל דבר. האם משום כך אפשר להתיר מה שהיתה טריפה? כידוע לך, הדעה בפוסקים היא לאסור גם הלאה, וכן נראה פשוט. ומה בין אלו, טריפות בתרבות מדעית שעדיין אסורות, לבין דברים אחרים שגם הם מתפקדים אחרת בזמננו?
לפיכך, העקרון שלך נכון מאד, אבל היישום שלו אינו קל כלל וכלל. ולמעשה, זה מה שאנו עושים כאן, וכל הערה וכל מקור תורמים את חלקם. ולכן איקון ירוק מאד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2015 09:58 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
לפיכך, אדם ירא שמים ותלמיד חכם, שרוצה לשמוע בקול ה', ואכפת לו מהתורה, יהיה מחוייב לדעתי לאיסורי תורה ולאיסורי חכמים, אבל יכול הוא לחוש שמנהגים אין בהם ממש.
|
|
לא מבין מדוע צריך להסתבך כאשר רצון ה' כל כך ברור.
כה מִי-יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם, לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת-כָּל-מִצְוֹתַיכָּל-הַיָּמִים: לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, לְעֹלָם. כו לֵךְ, אֱמֹר לָהֶם: שׁוּבוּ לָכֶם, לְאָהֳלֵיכֶם. כז וְאַתָּה, פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל-הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם; וְעָשׂוּ בָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ. כח וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם: לֹא תָסֻרוּ, יָמִין וּשְׂמֹאל. כט בְּכָל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶםתֵּלֵכוּ: לְמַעַן תִּחְיוּן, וְטוֹב לָכֶם, וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן.
עפ"י הפסוקים רצון ה' ברור: לְמַעַן תִּחְיוּן, וְטוֹב לָכֶם, וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים
ומכאן אתה למד בצורה ברורה שהמצוה והחקים והמשפטים הם למען טובתנו בלבד. לכן כאשר אתה רוצה לקיים את ההלכה אתה שואל שאלה אחת ברורה: האם זה לטובתי? אתה מחלל שבת כדי להציל חיים וכך בכל המצוות החוקים והמשפטים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2015 08:23 |
|
| |
בסדר
הגדרה מצויינת של מחקר חשוב!
לצערי איני יודע את כל התשובות, אבל ראוי להתקדם במידת האפשר.
א. בשר בחלב. האיסור נדרש מפסוקים והדרשה אינה ברורה. (כלומר, אפשר היה להקשות שאפשר ללמוד אחרת לגמרי מן הפסוקים).
דרגות האיסור: בשר מבושל בחלב. עוף מבושל בחלב (וחיה מבושלת בחלב). תערובות שונות. כלים נפרדים. כלים שאינם בולעים לפי המחקר אבל מקובל לאסור (כגון סיר נירוסטה).
מה מחייב במסורת הזו? היותה מימי התנאים והתקבלותה לפי תנאי התפתחות ההלכה.
ב. קטניות. המצאה "מודרנית" בת כמה מאות שנים שהולכת ומתפתחת להחמיר.
דרגות האיסור: קטניות כמו אורז ודוחן במצב יבש הדומה לקמח או שמעורב בו קמח, קטניות ירוקות, גידולים רבים שאינם קטניות מבחינה בוטנית (וכאן צריך להבין שאין אנו הולכים בהבנת דברי חכמים אחרי פירוש המלים בעברית מודרנית/מדעית, וצריך לבאר נושא זה), מוצרים המופקים מקטניות (שמן), קטניות שהתגלו מאוחר יותר ולכן לא היו בזמן שהחל האיסור לנהוג (תפוחי אדמה, סויה?, כותנה לשמן כותנה), תערובות שונות.
בעיני כיון שמדובר במנהג אין תוקפו גבוה משל מנהג בכלל, כלומר שאין לאסור על הרבים בשל מנהג אבותיהם ובמיוחד לא כאשר קהילית המקור כבר אינה קיימת ויוצאיה, אם ניתן לזהותם, אינם מתכוונים לשוב למקום הולדת המנהג (חוות יאיר).
ג. פרוזבול. עקיפה במסגרת ההלכה מטעמים שנראים פורמליים של חובת שמיטת חובות. מבחינה פורמלית יש הצדקה מלאה לתקנה וגם מבחינה תועלתנית. עד כמה הסמכות לתקן תקנות עוקפות שמורה עד היום?
ד. איסורי שבת. אם כוונתך לאיסורי תורה, ל"ט מלאכות ותולדותיהן, זה נושא רחב מדי עבורי ואיני מכיר את כולו די הצורך. כאן יש לנו שתי סברות יסודיות אפשריות מה טעם האיסור המקורי (למשל, עבודה במובן של טרחה מכאן וכן השלמת פעולה שמשנה משהו בעולם, כשיטת הרב הירש, מכאן), ויש לנו רשימה של פרשנויות חז"ל. שוב, פרשנות חז"ל מקובלת בידינו על פי כללי התפתחות ההלכה.
ה. חשמל בשבת. דומה בעיני שאיסור חשמל נובע היישר מהרעיון של שבת, לפי סברת הרב הירש, אך קשה יהיה למצוא קולב מתאים באחת מל"ט מלאכות כדי לתלות עליו את האיסור. בשעתו טען רבם של מייסדי הפורום, הרב מילר שליט"א, שיתכן שהמסקנה הנכונה היא כדברי רבנים בשלהי המאה ה19 ותחילת המאה ה20, שהאיסור הזה רק מדרבנן. הטכנולוגיה המודרנית מאתגרת מאד את תפיסת ל"ט מלאכות שלנו. ודרושים לנו רבנים חכמים בהלכה ובמטא הלכה כדי לדון בדבר. בכל אופן, שורש המצוה הוא מן התורה, והיא מן החמורות שבידינו עקב השפעתה החינוכית.
בעיני, קו מפריד הוא בין מנהג לבין הלכה שמקורה בתורה או לכל הפחות בדברי חכמים.
מבין הדוגמאות שהוזכרו לעיל, סירי נירוסטה וכלים שאינם בולעים הם נידון מורכב. עד כמה שאני זוכר, כלים נפרדים (נקיים) שאינם בני יומם אסורים רק מתקנת הגאונים, כיון שגם אם יש בהם בליעות, הן לא בנות יומן ולכן אינן אסורות מן התורה. אני מקוה שהמושגים מוכרים ומובנים. הדבר ראוי לאשכול נפרד וכבר היה איזה אשכול בנושא הזה, כמדומה. ואפשר חדש.
לפיכך, אדם ירא שמים ותלמיד חכם, שרוצה לשמוע בקול ה', ואכפת לו מהתורה, יהיה מחוייב לדעתי לאיסורי תורה ולאיסורי חכמים, אבל יכול הוא לחוש שמנהגים אין בהם ממש.
בדומה לכך, שאלות שמעוררת טכנולוגיה (האופנים השונים שבהם ניתן להפעיל מיכשור בשבת לא באופן הרגיל שנחשב מעשה, העדר בליעות בכלים ועוד) הן מחייבות התמודדות של הפוסקים (להבדיל מטכנאי פסיקה). אבל אלו הן שאלות שיש להידרש להן. העיסוק במנהגים עתיקים כמו קטניות הוא אולי שירות הכרחי כיון שאיך נלמד את הציבור שמנהג אינו מחייב ושזה מנהג טעות לפחות בפרשנותו המרחיבה של היום? הרי פתיחת חבילה היא צעד שבדרך כלל נשלל גם בגמרא עצמה? קשיא.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2015 01:52 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
אבל יש דינמיקה, כלומר חוקיות שניתן ללמוד, שמסבירה איך זה קרה. |
|
ברוך הנמצא.
כתבת "כותב שורות אלו מתנגד למנהגים שמוצגים כחובה. די לנו במה שאסרה תורה." אני מבקש, אם אפשר, שתמלא (אולי לעצמך) טבלה. התאם שורה לבשר בחלב, קטניות, פסח, פרוזובול, איסורי שבת, ואיסור חשמל בשבת. התאם עמודה למידת ההתאמה לכתוב מילולית בתורה, תאריך הייסוד, הנימוק ומידת הגיונו, מידת התאמת הנימוק לימים אלה, וכו. בנוסף, אנא התאם עמודה לשאלה האם התקנה מקובלת עליך, ועד כמה היא משפיעה על חייך. מה בדיוק מייחד את העמודה של קטניות?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2015 10:17 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | |
השאלה היא אם הלכתית אנו אמורים לציית כיום לחכמי ההלכה כפי שאנו אמורים לציית לסנהדרין - זה לא בטוח.
|
|
יש שאלה חשובה יותר. האם בלי ירושת הארץ צריך לקיים מצוות?
כה מִי-יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם, לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת-כָּל-מִצְוֹתַיכָּל-הַיָּמִים: לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, לְעֹלָם. כו לֵךְ, אֱמֹר לָהֶם: שׁוּבוּ לָכֶם, לְאָהֳלֵיכֶם. כז וְאַתָּה, פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל-הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם; וְעָשׂוּ בָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ. כח וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם: לֹא תָסֻרוּ, יָמִין וּשְׂמֹאל. כט בְּכָל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶםתֵּלֵכוּ: לְמַעַן תִּחְיוּן, וְטוֹב לָכֶם, וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2015 08:36 |
|
| |
בסדר הבנו
ברוך הבא אל הפורום!
לצערי לא קראתי את כל האשכול, למרות שאני פתחתי אותו. אבל כן קראתי את הודעותיך האחרונות. והרשה לי להביע תמיהה עליהן.
הצגת - ואולי יש שותפים לגישה זו - תמונה כוללנית מאד של התפתחות ההלכה. אלו אוסרים ואלו מחמירים ואלו מוסיפים חומרות.
אני מסכים חלקית מאד לטענות אלו. יש אכן יותר איסורים היום ממה שהיו פעם.
אבל יש דינמיקה, כלומר חוקיות שניתן ללמוד, שמסבירה איך זה קרה. ותמה אני על קביעתך כי הסנהדרין חיפשה איסורים. אולי זה יכול להיות מעניין וחשוב, לבדוק מה המורשת המסויימת של הלכות שיש לנו מן הסנהדרין.
אדרבה, כדאי לבחון על ציר לפי המידע שיש לנו איך נולדו האיסורים של פסח לפי ההיסטוריה שלהם שאנו מסוגלים לבדוק.
ובכל אופן, הרשה לי להוסיף לשון של הסתייגות. ביקורת תמיד תישמע בפורום שלנו, אבל יש להקפיד על האופן שבו מבטאים אותה. צריך להציע אותה עם נימוקים, וצריך להציע אותה בלשון מכובדת. מדובר סוף סוף בגדולי אומתנו. כמובן, אל תימנע מהבעת דעותיך אך רק הצג אותן בלשון נעימה קריאה ועם מקורות ונימוקים כדי שנוכל לבדוק ולהתרשם שאתה אכן צודק - או לא - ותהיה הזדמנות לכולנו לבחון את העמדות שלנו מחדש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2015 21:40 |
|
| |
הסנהדרין טענה שהיא פוסקת באופן הגיוני, ויש לנו גם את הגמרא שמסבירה את ההיגיון הזה וטוענת שהיא קיבלה אותו במסורת מסיני.
האם ניתן לחלוק על ההיגיון הזה? אין לנו דרך לדעת ממרחק של 2,000 שנה. לעומת זאת, את היגיון הפוסקים האחרונים אנחנו מכירים כך שקל לנו לחלוק עליו.
וזה מבלי להיכנס לעובדה הנכונה לכשעצמה שמרחק הזמן מקנה לפוסקים הדרת כבוד ומעמד.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2015 18:09 |
|
| |
אם אי אפשר לקיים את הדיון, אז אי אפשר. יש משהו בדבריך: עושה רושם שאתה ואני (ובעצם כולם) לא מבינים את הגיונם של הסנהדרין, לא באמת יודעים מה הנסיבות שהובילו למקור סמכותם ונימוקיהם, וכולי.
אם כך, אבל, אני תמה על ברירת המחדל של תחושת המרמור כלפי הדורות האחרונים. הרי הדורות הראשונים הכפילו את מספר הכלים בביתך, והמטירו עליך מטר של איסורים קולינריים עד שפעולה פשוטה של מציאת מזון ואכילתו היא משימה לוגיסטית לא פשוטה. בפסח הם כבר ריבעו את מספר הכלים בביתך, וגזלו מביתך כנראה מספר שבועות של עבודה מדי שנה. ומה עשו הדורות האחרונים - אסרו עליך אפונה בפסח.
ולי נראה: הדורות הראשונים ייסרו אותך בעקרבים, והמה יסרו אותך רק בשוטים. הראשונים העמיסו עליך שק לבנים, והמה הוסיפו אבן חצץ. חסד עשו עמך רבני החומרעס - לפי הקצב הקודם, ובהנתן שאינך מבין את ההגיון לא של זה ולא של זה - הסנהדרין כבר היו קובעים לך בפסח מותר לך לאכול רק גלעיני זיתים תוך כדי חיגה על פוינט הרגל כבלרינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2015 00:00 |
|
| |
השאלה היא אם הלכתית אנו אמורים לציית כיום לחכמי ההלכה כפי שאנו אמורים לציית לסנהדרין - זה לא בטוח. עכ"פ, הדיון כאן אינו קריאה לבליסת קטניות המונית, דיון כזה תלוי בשאלה הנ"ל. הדיון כאן הוא קיטור על שיטת הפסיקה של חכמי ההלכה בני הדורות האחרונים. אפשר לפתוח דיון כזה על הסנהדרין אם תהיינה לך ראיות שגם הם פסקו בצורה זו. כל זמן שאין לך ראיות אי אפשר לקיים אותו.
|
|
|
|
|
